Back
Nazir
Daf 18a״בַּיּוֹם הַהוּא״ לָמָּה לִי? אִם אֵינוֹ עִנְיָן לַשְּׁמִינִי, תְּנֵהוּ עִנְיָן לַשְּׁבִיעִי. וְרַבִּי נַמִי, הָכְתִיב ״בַּיּוֹם הַהוּא״! אָמַר לָךְ רַבִּי: הַהוּא לְהָכִי הוּא דְּאָתָא, לוֹמַר לְךָ: אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו.
Why do I need the extra phrase “on that day” (Numbers 6:11)? This teaches that if it does not apply to the matter of the eighth
TOSAFOT
ורבי ביום ההוא למה לי דממילא ידעינן דאשמיני קאי:
אע"פ שלא הביא קרבנותיו דפשטיה דקרא משמע דלא חייל עליה נזירות עד שיכפר בעולה ובחטאת דכתיב בקרא [קודם] וקדש ראשו והשתא אתי יתורא דביום ההוא לאשמועינן דחייל עליה נזירות ביום שמיני אע"פ שלא הביא קרבנותיו:
וְרַב חִסְדָּא, מַאי דּוּחְקֵיהּ לְאוֹקְמֵיהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה? לוֹקְמָהּ כְּגוֹן דְּנִטְמָא דְּחַזְיָא בְּלֵיל שְׁמִינִי, וְרַבִּי הִיא!
The Gemara asks: And what forced Rav Ḥisda to establish this mishna in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda? Let him establish it as referring to a case where one became impure by seeing, i.e., contracting, impurity on the night preceding the eighth
RASHI
ורב חסדא מאי דוחקיה לאוקמיה כרבי יוסי ברבי יהודה לוקמה כרבי ומשכחת לה דאית בהו טומאות הרבה:
כגון דחזיא בליל שמיני כלומר דנטמא בליל שמיני והאי דאמר דחזיא לאו דוקא הכא אלא איידי דנקיט לה במס' כריתות נקטיה להכא וחזר ונטמא בליל שמיני דטומאות הרבה איכא מכיון דנטמא בליל ח' וחיילא עליה טהרה ואינו חייב עליהן אלא קרבן אחד לפי שעדיין לא הגיע יום שמיני שהיתה שעה הראויה להביא בה קרבן:
TOSAFOT
לוקמה כרבי וכגון שנטמא בליל שמיני דחייל עליה נזירות קודם הבאת קרבנותיו ול"ג [דחזא] פי' כיון [דמרבינן] לרבי ביום השמיני אע"פ שלא הביא קרבנותיו א"כ גם בליל שמיני חייל עליה נזירות ושייך ליום שמיני ומעתה נוקי למתני' כרבי דנטמא בליל ח' דכיון דחייל עליה נזירות טומאות הרבה יש כאן ומ"מ פוטר עצמו בקרבן אחד לפי שלא יצא שעה אחת הראויה להביא קרבנותיו דאין מקריבין קרבנות בלילה מביום צוותו מדלא מוקי לה הכי נימא קסבר ליליא לאו מחוסר זמן הוא פי' ולא לענין שיוכל להקריבו בלילה אלא דחשבינן ליה כיצא לשעה שראוי להקריב קרבנותיו ולא יפטר בקרבן טומאה אחד:
מִדְּלָא מוֹקִים לָהּ כְּרַבִּי, לֵימָא קָסָבַר לֵילְיָא לָאו מְחוּסַּר זְמָן הוּא?
The Gemara suggests: Since he did not establish it in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi in this way, shall we say that Rav Ḥisda holds that night is not considered premature? In other words, although he cannot in practice bring his offerings until the morning, as the Temple service was performed only in the daytime, the night is not considered a premature time, but rather it is viewed as part of the day in which it is appropriate to bring his offerings. Consequently, the halakha of one who becomes ritually impure on the night preceding the eighth day is the same as that of one who contracted ritual impurity on the eighth day itself, and they are both required to bring an additional set of offerings.
RASHI
ומדלא מוקים לה רב חסדא בכה"ג ואליבא דרבי תיפשוט מינה דאית ליה לרב חסדא דלילה לאו מחוסר זמן הוא דאם נטמא בליל שמיני הוה כנטמא ביום שמיני דנטמא בשעה שראויה להביא קרבן אע"ג דאינו קרב עד היום דמיא הלילה ליום וחייב קרבן על כל אחת ואחת:
אֲמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: הָא בְּהָא תַּלְיָא; אִי אָמְרַתְּ לֵילְיָא מְחוּסַּר זְמָן, אֵימַת מֶיחֱזֵי לְקָרְבָּן – לְצַפְרָא, נְזִירוּת נַמִי לָא חָיְילָא עַד צַפְרָא. וְאִי אָמְרַתְּ לֵילְיָא אֵינוֹ מְחוּסַּר זְמָן – נְזִירוּת טָהֳרָה חָיְילָא מֵאוֹרְתָא.
Rav Adda bar Ahava said: This conclusion is incorrect, as even if Rav Ḥisda holds that the night is considered to be premature, he could not establish the mishna in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, as the offerings and his new term of naziriteship depend on each other: If you say night is considered premature, when is he fit to bring his offerings? Only in the morning. Accordingly, naziriteship also does not take effect until the morning. And if you say night is not considered premature, and he is already obligated in his offerings at night, in that case naziriteship of purity takes effect from the evening, which means that the ritual impurity he suffered at night renders him obligated to bring an additional set of offerings. Consequently, the mishna does not follow the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, whether night is considered premature or not, and nothing can be inferred from here with regard to Rav Ḥisda’s opinion in that matter.
RASHI
אמר רב אדא בר אהבה אפילו אי אית ליה לרב חסדא דלילה מחוסר זמן הוא אכתי לא מתוקמא ליה כרבי דהא בהא תליא:
דאי אמרת לרבי מחוסר זמן הויא אימת מיתחזי לקרבן לצפרא ונזירות טהרה נמי לא חיילא עליה עד צפרא והילכך כי מיטמי בליל שמיני כולה טומאה אריכתא היא ולית לך למימר בהו טומאות הרבה ואי אמרת דלרבי אינו מחוסר זמן דלילה נמי זמן הקרבה ואית בהו טומאות הרבה נזירות טהרה נמי חיילא מאורתא וחייב קרבן על כל טומאה וטומאה הילכך לא מיתוקמא כרבי כלל:
TOSAFOT
הא בהא תליא ולא מצי אתיא כרבי:
ה"ג אי אמרת לילה מחוסר זמן אימת מייתי קרבן עד צפרא נזירות נמי לא חייל עד צפרא דכפר וקדש כתיב בשעה שראויה להביא קרבן חייל נזירות טהרה כי נטמא בלילה לא הוו טומאות הרבה אלא טומאה אריכתא ואי קסבר לילה לאו מחוסר זמן להחשב כשעה שראויה להקריב בלילה נזירות נמי חייל מחמתה ומיחייב קרבן טומאה על כל אחת ואחת:
גּוּפָא, נִטְמָא בַּשְּׁבִיעִי וְחָזַר וְנִטְמָא בַּשְּׁבִיעִי – אֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד. נִטְמָא בַּשְּׁמִינִי וְחָזַר וְנִטְמָא בַּשְּׁמִינִי – מֵבִיא קָרְבָּן עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. מַתְחִיל וּמוֹנֶה מִיָּד, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר,
§ The Gemara cites a baraita ( Tosefta 4:8) concerning the matter of a nazirite who contracted ritual impurity many times itself:
RASHI
ה"ג ת"ר נטמא בשביעי וחזר ונטמא כו' ואית ספרים דגרסי ביה גופא נטמא בשביעי כו' ושבושא הוא דקי"ל דכל היכא דכתב גופא דכבר נשנית ההיא שמעתא לעיל ואילו הכא לא נשנית כלל:
מתחיל ומונה לנזירות טהרה מיד כיון שהגיע שמיני ואפילו שלא הביא קרבנותיו דברי ר' אליעזר:
TOSAFOT
אית ספרים דגרסי ביה גופא נטמא בשביעי כו' ולא גרסינן דבכולה הש"ס לא גרסינן גופא אלא כשהש"ס הביא מימרא או ברייתא תחילה ומייתי אותה אגב גררא אז חוזר ואומר גופא לפרש המימרא או הברייתא אבל ברייתא לא הביא הש"ס כלל לעיל אלא מלישנא דהש"ס לעיל דקאמר אילימא שנטמא בשביעי:
אינו מביא אלא קרבן אחד אע"ג דס"ל דחייל עליה נזירות טהרה משביעי כיון דנטמא עד שלא האיר השמיני שעה הראויה להביא קרבנותיו נפטר בקרבן אחד על טומאות הרבה אבל כשנטמא בשמיני וחזר ונטמא בח' כיון שיצא לשעה הראויה להביא קרבנותיו מביא קרבן על כל אחד ואחד:
מתחיל ומונה מיד דברי ר' אליעזר וכו' לכאורה הוה משמע דמתחיל מנין נזירות טהרה שלו בשמיני אלא אי אפשר לומר כן דאי לא חייל עליה נזירות טהרה שלו אלא בשמיני א"כ כי נטמא בשמיני לא סותר אלא יום אחד ולא הוה מתחייב קרבן טומאה לרבי אליעזר [כדתנן] במתני' ר"א אומר לא [בו] ביום אלא מתחיל ומונה מיד בשביעי דאז חייל עליה נזירות טהרה מכי הזה וטבל (מכי הזה וטבל) וכי נטמא בשמיני סותר ב' ימים ומתחייב שפיר בקרבן ובטומאה לרבי אליעזר:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: קָרְבָּן אֶחָד עַל הַכֹּל, עַד שֶׁיָּבִיא חַטָּאתוֹ. הֵבִיא חַטָּאתוֹ וְנִטְמָא, וְהֵבִיא חַטָּאתוֹ וְנִטְמָא – מֵבִיא קָרְבָּן עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. הֵבִיא חַטָּאתוֹ וְלֹא הֵבִיא אֲשָׁמוֹ – מוֹנֶה.
And the Rabbis say: If he had not yet brought his offerings on the eighth day when he became impure, it is considered one long period of ritual impurity, and he brings one set of offerings for all the times he became impure, until he has brought his sin- offering
RASHI
וחכ"א קרבן אחד על הכל עד שיביא חטאתו הביא חטאתו ונטמא מביא קרבן על כל אחת ואחת הביא חטאתו ולא הביא אשמו מונה נזירות דטהרה אבל אם לא הביא חטאתו אינו מונה לעולם אין מתחילין למנות לנזירות טהרה עד שיביא חטאתו אחד מהללו שני תורים שמביא אחד לחטאת שאם נטמא קודם שהביא חטאתו אינו מביא אלא קרבן טומאה אחד אבל אם הביא חטאתו ולא הביא אשמו כבש בן שנתו לאשם מונה לנזירות ימי טהרה:
TOSAFOT
וחכ"א קרבן אחד על הכל עד שיביא חטאתו כו' רבנן סבירא להו דלא חייל נזירות טהרה עליה עד שיביא חטאתו הביא חטאתו ולא הביא אשמו מונה נזירות טהרה [וטעמייהו] יליף בסמוך:
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁחַטָּאתוֹ עִיכַּבְתּוֹ – כֵּן אֲשָׁמוֹ מְעַכְּבוֹ.
Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, says: Just as not bringing his sin-offering precludes him from starting his naziriteship in ritual purity, so too, not bringing his guilt-offering precludes him from starting his naziriteship in ritual purity, and if he became impure again before he brought his guilt-offering, he only brings one set of offerings for all his impurities.
RASHI
כך אשמו מעכבו שלא יתחיל למנות עד שיביא אשמו:
TOSAFOT
כך אשמו מעכבתו דלא חייל עליה נזירות טהרה עד שיביא גם אשמו וטעמיה מפרש בסמוך:
בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אָמַר קְרָא ״וְקִדַּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ בַּיּוֹם הַהוּא״ – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו. וְרַבָּנַן: ״הַהוּא״ – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֵבִיא אֲשָׁמוֹ.
After having quoted the baraita , the Gemara proceeds to analyze the three opinions: Granted, according to Rabbi Eliezer, his reason is that the verse states: “And he shall sanctify his head on that day” (Numbers 6:11), which indicates: Even though he has not brought his offerings, the eighth day determines the start of his ritually pure naziriteship. And the Rabbis agree that the phrase “on that day” is extra, and it teaches that he begins counting from that day even though he has not brought his guilt-offering, but he does not begin counting until after bringing his sin-offering.
RASHI
בשלמא לר' אליעזר דאמר מתחיל ומונה מיד:
אע"פ שלא הביא קרבנות מתחיל למנות מבו ביום ולרבנן אתא ליה ההוא אע"פ שלא הביא את אשמו:
TOSAFOT
בשלמא לר' אליעזר אמר קרא וקדש ראשו ביום ההוא מיותר ביום ההוא לרבות ביום השביעי דמשביעי חייל עליה נזירות טהרה כדפרישית לעיל לר"א ולשון הש"ס דקאמר אע"פ שלא הביא קרבנותיו הוי פירושו אע"פ שלא הגיע יום הראוי קצת להביא קרבנותיו דהיינו יום ז' ולא הוי פירושו כההוא דלעיל דקאמר הש"ס אליבא דרבי ביום ההוא מיותר לומר לך אע"פ שלא הביא קרבנותיו דההוא ודאי הוי פירושו לרבות יום שמיני דוקא משהאיר הבקר אבל אליבא דר"א אתא [לרבות] אפילו יום השביעי כדפי':
ולרבנן ההוא אע"פ שלא הביא אשמו אע"ג שכל אשמות שבתורה מעכבות הכא מרבינן מההוא דלא מעכב ליה מלחול עליה נזירות טהרה: אלא לר' ישמעאל ההוא מאי אתא לרבויי אמר לך אע"פ שלא הביא עולתו:
אֶלָּא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״הַהוּא״ לָמָּה לִי? אָמַר לָךְ: ״הַהוּא״ – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֵבִיא עוֹלָתוֹ. וְרַבָּנַן: עוֹלָה לָא בָּעֵי מִיעוּטָא, דּוֹרוֹן בְּעָלְמָא הוּא.
But according to Rabbi Yishmael, why do I need the phrase “on that day”? According to his opinion the issue depends on the offerings, not the day. The Gemara answers: Rabbi Yishmael could have said to you: The phrase “on that day” teaches that he can begin counting even though he has not brought his burnt-offering, as he agrees that not bringing the burnt-offering does not preclude him from counting his naziriteship. And the Rabbis respond to this: A burnt-offering does not require a limitation in the text to teach that its omission does not preclude the start of his nazirite- ship in ritual purity, since it is merely a gift and not part of his atonement process.
RASHI
אע"פ שלא הביא עולתו שהאחד לעולה ובלבד שהביא אשמו וחטאתו מתחיל למנות:
משום עולה לא מיבעיא דהיא לא אתיא לא משום עולה ולא משום נזירות אלא לדורון בעלמא:
TOSAFOT
ורבנן עולה לא בעיא מיעוטא דדורון בעלמא הוא וא"ת מ"ט דרבי ישמעאל שפיר קאמרי ליה רבנן וי"ל משום דחטאת ועולה כתיבי בחד קרא והדר כתיב וכפר עליו וקדש ראשו דס"ד דאע"ג דעולה דורון הוא כיון דאקדמיה קרא לוקדש ראשו לא חייל עליה נזירות טהרה עד דמייתי לעולה נמי קא משמע לן ההוא לומר אע"פ שלא הביא עולתו ומסתברא לאוקמי לעולה ולא לחטאת דעיקר כפרה בחטאת וא"ת מנא ליה להש"ס לעיל לומר בפשיטות אליבא דרבי דההוא (מפרש) מרבה אע"פ שלא הביא קרבנותיו פי' משהאיר השמיני חייל עליה נזירות טהרה דלמא לא מרבה רבי אלא הביא חטאתו ולא אשמו או כר' ישמעאל וי"ל משום דרבי לא אדכר במילתיה כ"א דבהבאת קרבן הכתוב מדבר משמע דלא קפיד עליה אלא איום שמיני ולמעוטי שביעי דבר פלוגתי' אבל הני תנאי מפרשי דמיחל נזירות תלוי בקרבנות עצמו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה:
מַאי טַעֲמַיְיהוּ דְּרַבָּנַן? דְּתַנְיָא: ״וְהִזִּיר לַה' אֶת יְמֵי נִזְרוֹ וְהֵבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְאָשָׁם״ מַה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁכָּל אֲשָׁמוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁהֵן מְעַכְּבִין, יָכוֹל אַף זֶה מְעַכְּבוֹ,
The Gemara explains: What is the reason of the Rabbis for ruling that only refraining from bringing his sin-offering precludes the start of his new count of naziriteship? As it is taught in a baraita : The verse states with regard to a nazirite who became ritually impure: “And he shall consecrate to the Lord the days of his naziriteship, and he shall bring a lamb in its first year for a guilt-offering” (Numbers 6:12). What does this teach? Doesn’t he wait to begin the days of his naziriteship until after he has brought all of his offerings? Rather, since we have found that all guilt-offerings that are mentioned in the Torah
RASHI
כל האשמות שבתורה מעכבין כדאמרינן (יבמות דף עד:) הביא כפרתו אוכל בקדשים: