Back
Nazir
Daf 15aאַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: אֲפִילּוּ לֹא סִיפֵּר קוֹדֶם הָרֶגֶל – מוּתָּר לְסַפֵּר אַחַר הָרֶגֶל, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁמִּצְוַת שְׁלֹשָׁה מְבַטֶּלֶת גְּזֵירַת שִׁבְעָה – כָּךְ מִצְוַת שִׁבְעָה מְבַטֶּלֶת גְּזֵירַת שְׁלֹשִׁים.
Abba Shaul says: Even if he did not cut his hair before the pilgrimage Festival, it is permitted for him to cut his hair after the pilgrimage Festival. His reasoning is that just as the mitzva of three
RASHI
אבא שאול אומר כו' מצות אבילות הנוהגת שלשה ימים הראשונים כיון שעשאם קודם הרגל בטל הימנו גזירת ז' לגמרי כך מצות ז' כיון שנעשו קודם הרגל שוב הרגל מבטל גזירת ל' לגמרי גזירת ל' גלוח וכיבוס:
TOSAFOT
אבא שאול אומר אפילו לא סיפר ערב הרגל מותר לספר אחר הרגל פליג את"ק דסבר דרגל מבטל בכל [ענין] ופליג באחריתי שכשם שמצות [ג'] מבטלת גזירת ז' כך מצות ז' מבטלת גזירת ל' ופליג את"ק דמצריך ח' לאו משום דקסבר יום ז' עולה לו למנין שבעה ומקצתו עולה למנין ל' אע"פ שעומד באמצע אבילות:
מַאי טַעֲמָא דְּאַבָּא שָׁאוּל – לָאו מִשּׁוּם דְּקָסָבַר שְׁבִיעִי עוֹלֶה לְכָאן וּלְכָאן? דִּלְמָא עַד כָּאן לָא קָאָמַר אַבָּא שָׁאוּל אֶלָּא בַּאֲבֵילוּת שִׁבְעָה דְּרַבָּנַן, אֲבָל בְּנָזִיר דְּאוֹרַיְיתָא – לָא.
The Gemara asks: What is the rationale of Abba Shaul for his opinion that if he observed seven days of mourning before the Festival commenced the thirty-day mourning period is voided? Isn’t it because he holds that the seventh day counts for here and there, i.e., the seventh day is considered both the end of the seven days and the start of the thirty days of mourning, so he had already begun observing his thirty days of mourning before the start of the Festival? This ruling may be the basis for the ruling of Rav. The Gemara rejects this: This does not support Rav, since perhaps Abba Shaul was saying his ruling that the same day counts for both here and there only with regard to the mourning of seven days, which is by rabbinic law,
RASHI
מ"ט דאבא שאול דאמר דיום ז' מבטלת גזירת ז' ול' והא לא שימר עדיין מיום ל' כלום קודם הרגל אפי' יום אחד דבשלמא לת"ק דאמר שמנה היינו משום דיום שמיני עולה למנין ל' אלא לאבא שאול מ"ט לאו משום דקסבר דיום שביעי עולה לכאן ולכאן למנין ז' ולמנין ל' וכמאן דעבר עליו יום אחד מגזירת ל' דמי ומש"ה מתבטלת:
אלא באבילות דרבנן דעיקר אבילות אינו אלא יום אחד דכתיב (עמוס ח) ואחריתה כיום מר אלא רבנן תקנו ז' דסמכו אקרא כדכתיב (בראשית נ) ויעש לאביו אבל שבעת ימים אבל נזירות דאורייתא בחושבנא דיומי דל' יום בעינן כדכתיב (במדבר ו) יהיה לא אמר דיום אחד עולה לכאן ולכאן:
TOSAFOT
אלא באבילות דרבנן דמן התורה אינו אבל אלא יום ראשון כדכתיב ואחריתה כיום מר אבל בנזירות דאורייתא דדרשינן מקרא דבעינן ל' יום לא אמרי' דמקצת יום עולה לו לכאן ולכאן:
אֶלָּא, רַב דְּאָמַר כְּרַבִּי יוֹסֵי. דְּתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם שֶׁשָּׁחֲטוּ וְזָרְקוּ עָלֶיהָ בַּשֵּׁנִי שֶׁלָּהּ,
Rather, Rav spoke in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, as it is taught in a baraita that Rabbi Yosei says: A woman who observes a clean day for each day
RASHI
ששחטו וזרקו עליה בשני שלה שכבר ראתה ביום שמיני עד שלא ראתה ביום תשיעי שהיא שומרת כנגדו לידע אם תראה בג' ימים ג' ראיות ותהא זבה:
TOSAFOT
ששחטו וזרקו עליה בשני שחל בערב פסח ושחטו עליה הפסח ואח"כ ראתה הרי זו אינה אוכלת בלילה בפסח לפי [שהיא] נטמאה ופטורה מלעשות פסח שני דבשעת שחיטה טהורה היתה:
וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה – הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ אוֹכֶלֶת, וּפְטוּרָה מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי.
And after that, she saw blood, thereby retroactively clarifying that at the time the Paschal offering was slaughtered she was unfit to partake of it. The halakha is that she may not eat from the Paschal lamb due to her ritual impurity, but she is exempt from observing the second Pesaḥ ,
RASHI
ואח"כ ראתה הרי זו אינה אוכלת בפסח דטמאה היא ואע"ג דאינה אוכלת פטורה מלעשות פסח שני דאכילת פסחים לא מיעכבא:
מַאי טַעֲמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי – לָאו מִשּׁוּם דְּקָסָבַר מִקְצָת הַיּוֹם כְּכוּלּוֹ? מִמַּאי? וְדִלְמָא מִשּׁוּם דְּקָסָבַר מִכָּאן וּלְהַבָּא הוּא מִטַּמֵּא?
The Gemara clarifies this: What is the rationale of Rabbi Yosei for his opinion that she is exempt from observing the second Pesaḥ ? Isn’t it because he holds that the legal status of part of the day is like that of an entire day? Since she was pure for part of the day, it is considered as though she was pure the entire day. The Gemara rejects this: From where do you know that this is the rationale? Perhaps it is because Rabbi Yosei holds
RASHI
מ"ט דר' יוסי דפטורה מלעשות פסח שני לאו משום דקסבר מקצת היום ככולו דיום שני שהוא תשיעי ככולו דמי והויא לה טהורה בשעה ששחטו וזרקו עליה והכא נמי לימא דעולה לו לכאן ולכאן משום דמקצת היום ככולו:
דילמא האי דקאמר ר' יוסי דפטורה לאו משום דקסבר דמקצת היום ככולו אלא משום דקסבר דכשהיא רואה מכאן ולהבא היא מטמאה אבל למפרע לא ומשום הכי פטורה דבההיא שעתא דשחטו וזרקו עליה טהורה הואי ולהך דבתר נטמאת לא חיישינן:
TOSAFOT
מאי טעמא דר' יוסי (הגלילי) לאו משום מקצת היום ככולו ומכאן ולהבא היא מטמאה (דאתמול) נמצא כי בשעת שחיטה וזריקה היתה טהורה גמורה דמכאן ולהבא היא מטמאה ולא למפרע וכי הדרא חזיא מטמאינן לה מכאן ולהבא ולמחר תעשה שימור גמור למקצת יום זה שנטמאת אלמא דיום שני זה מקצת יום חשבינן ליה יום טהור דליהוי שימור ליום שאתמול הילכך שחיטה וזריקה בטהרה היה ומקצתו חשבינן ליה יום טומאה דליהוי יום של מחר שימור להאי מקצת יום אבל רבנן פליגי ומטמאי למפרע וחשבינן זה היום ככולו טמא [כיום] של אתמול ורב דאמר כר' יוסי ואע"ג דהכא נמי היה סברא לחשיבת יום ככולו טמא כיום שלפניו כסברא דרבנן אפ"ה ר' יוסי מחשיבו לכאן ולכאן והיינו כסברת רב וזו שכתוב בספרים ודילמא משום דקסבר לא גרסינן ליה דאי לאו הכי מה מהני שאינו מטמא למפרע:
וּמִי סָבַר רַבִּי יוֹסֵי הָכִי?
The Gemara questions this explanation: And does Rabbi Yosei hold in accordance with this ruling that she is impure only from that moment onward?
RASHI
ומי סבר ר' יוסי דמכאן ולהבא היא מטמאה אבל למפרע לא:
וְהָתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: זָב בַּעַל שְׁתֵּי רְאִיּוֹת שֶׁשָּׁחֲטוּ וְזָרְקוּ עָלָיו בַּשְּׁבִיעִי, וְכֵן שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם שֶׁשָּׁחֲטוּ וְזָרְקוּ עָלֶיהָ, וְאַחַר כָּךְ רָאוּ, אַף עַל פִּי שֶׁמְּטַמְּאִין מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב לְמַפְרֵעַ – פְּטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי.
But isn’t it taught in a baraita that Rabbi Yosei says: With regard to a man who experiences a gonorrhea-like discharge [ zav ] who has had two sightings of discharge, for whom they slaughtered a Paschal offering and sprinkled its blood on the seventh, and final, day of impurity, and similarly, with regard to a woman who observes a clean day for a day, for whom they slaughtered a Paschal offering and sprinkled its blood, and afterward they saw their respective discharges, although they render objects designed for lying and sitting impure retroactively,
RASHI
זב בעל שתי ראיות בין ביום אחד בין בשני ימים כדאמרי' התם (ב"ק דף כד.) תלה הכתוב את הזב בראיות דכתיב וזאת תהיה טומאתו בזובו ואת הזבה בימים דכתיב ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים מיעוט ימים שנים רבים ג':
בשביעי שלו שאין בין זב רואה שתים לרואה ג' אלא קרבן שבעל ג' מונה ז' ומביא קרבן ובעל ב' מונה ז' ואין מביא קרבן להכי נקט בעל שתי ראיות ושומרת יום משום דלאו בני קרבן נינהו דעל הנך דבני קרבן לא מצי למשחט עלייהו בשביעי משום דלא מצו אכלי פסח בערב דכפרת קרבן דבעו לאיתויי בשמיני מעכבת להו כדקי"ל (יבמות דף עד:) הביא כפרתו אוכל בקדשים אלמא מיהא מדקתני מטמא משכב ומושב למפרע דלא הוי טעמא דר' יוסי משום דמכאן ולהבא הוא מטמא וטעמא משום דמקצת היום ככולו קא פטר מלעשות פסח שני דה"ל ככל מידי דתלי במניינא דאמרי' ביה מקצת היום ככולו ומש"ה פטורין:
TOSAFOT
זב בעל שתי ראיות דאילו בעל שלשה לא חזי למיכל [לאחר דראה שלישית] עד יום ח' שיביא קרבנותיו וביום ח' לא מצי למינקט ואח"כ ראה מטמא משכב ומושב למפרע דמיום ז' ואילך פסק מסתירה ומשכב ומושב דמאתמול שאחר הטבילה עד הנה טהורין ואפי' ראה היום ביום ח' לא מטמא למפרע:
אע"פ שמטמאין משכב ומושב למפרע ואפילו טבל בשביעי משכבות דלאחר טבילה טמאין סתר מניינו והרי הוא כתחילתו דכתיב וספרה לה שבעת ימים והרי אין כאן ז' ימים ומדקתני בשמירת יום למפרע טומאה אלמא לא אמר מקצת יום ככולו וקשיא דר' יוסי אדר' יוסי ומשני למפרע מדרבנן אבל מן התורה טהורה:
מַאי לְמַפְרֵעַ – מִדְּרַבָּנַן. הָכִי נַמִי מִיסְתַּבְּרָא, דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ מִדְּאוֹרַיְיתָא – אַמַּאי פְּטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי?
The Gemara responds to this attempted proof: What is the meaning of Rabbi Yosei’s statement that the ritual impurity applies retroactively? It means that the ritual impurity applies retroactively by rabbinic law. However, by Torah law, the zav or zava is impure only from the time of the new sighting and onward. The Gemara adds: So too, it is reasonable that this is Rabbi Yosei’s opinion, as, if it enters your mind that they become ritually impure retroactively by Torah law, why are they exempt from observing the second Pesaḥ if by Torah law they were impure at the time the offering was slaughtered?
RASHI
לעולם אימא לך דמכאן ולהבא הוא מטמא ולאו טעמא דר' יוסי משום דמקצת היום ככולו ודקאמר למפרע מטמא מדרבנן הוא דקאמר ומשום דלית בהו טומאה אלא מדרבנן פטורין מלעשות פסח שני:
דאי ס"ד מדאורייתא מטמאין למפרע אפי' אמרת מקצת היום ככולו אכתי אמאי פטורין והא איגלאי מילתא למפרע דבההוא שעתא דשחט ונזרק הדם טמאה מדאורייתא הואי:
TOSAFOT
הכי נמי מסתברא וכו' ודחי אימא לך טומאת התהום דזיבה התירו כלומר אימא לך שמטמאין למפרע מדאורייתא ופטורין לעשות פסח שני דהלכה למשה מסיני דטומאה דמת הותרה לעושי פסח והאי תנא ס"ל דאפי' טומאת התהום דזיבה הותרה לעושי הפסח:
לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ טוּמְאָה דְּאוֹרַיְיתָא, תְּהוֹם דְּזִיבָה הִתִּירוּ.
The Gemara responds: This is no proof, since actually, I could say to you
RASHI
לעולם אימא לך דטמאין למפרע מדאורייתא וכל היכא דתלי מילתא במניינא כגון בשתי נזירות שצריך למנות לזו ל' ולזו ל' הוי מקצת היום ככולו והכא אע"ג דמדאורייתא מטמא למפרע אמאי הקילו בה היינו טעמא דטומאה דתהום דזיבה התירו דכיון דבההיא שעתא דנשחט אכתי הוה קיימא טיפת דם במקור של אשה ולא יצא לחוץ אהני בה מקצת היום ככולו דכמאן דנשחט עליה בשעת טהרה דמי ואית דמפרשי טומאת התהום בזיבה היינו דבשעת שחיטה וזריקה עדיין לא היתה יודעת אם תהא רואה בו ביום ואם לאו משום הכי קרי לה טומאת תהום דהויא טמאה למפרע בשעת שחיטה וזריקה ואיהי לא הות ידעה בההיא שעתא ודמי לעובר ברשות הרבים וטומאת התהום תחתיו:
TOSAFOT
התהום פי' דבשעת שחיטה ישב על אבן אחת ולא נודע כלל שקבר תחתיו עד אחר שחיטה נודע לו שניטמא בקבר התהום וכן הכא לא ידע אדם בשעת שחיטה אם אחרי כן תראה ותסתור להיות טמאה וטומאת התהום [התירו] לעושי הפסח ונזיר:
וְאַף רַבִּי אוֹשַׁעֲיָא סָבַר לְמַפְרֵעַ מִדְּרַבָּנַן. דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹשַׁעֲיָא אָמַר: (אֲבָל) הָרוֹאֶה זָב בַּשְּׁבִיעִי שֶׁלּוֹ סוֹתֵר אֶת שֶׁלְּפָנָיו, וַאֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן: לָא נִסְתּוֹר אֶלָּא יוֹמוֹ.
§ The Gemara points out: And even Rabbi Oshaya holds that, according to Rabbi Yosei, the fact that a zav renders objects designed for sitting or lying impure retroactively is only by rabbinic law in this circumstance. As it is taught in a baraita that Rabbi Oshaya says: In a case of one who sees gonorrhea-like discharge on his seventh clean day,
RASHI
ואף רבי אושעיא סבר דרבי יוסי לא אמר דמטמא למפרע אלא מדרבנן: ומהדר אהא דאמר לעיל מאי למפרע מדרבנן:
TOSAFOT
ואף רבי אושעיא קאי אשינויא דלמפרע דרבנן:
אבל הרואה זוב פי' [רש"י] בכיצד צולין (פסחים ד' פא.) לא ידעינן אהיכא קאי:
סותר את שלפניו כו' ספורים שספר וצריך למנות ז' ימים אחרים:
[א"ל ר"י לא נסתור אלא יומו] יחזור ויספור יום אחד והוינן בה במילתא דר' יוחנן אי סתר כולהו בעי למיסתר דכתיב וספרה לה ז' ימים לטהרתה שלא תהא טומאה מפסקת בינתים בפרק כיצד צולין גרס [אי קסבר למפרע הוא מטמא אפילו כולהו נסתור] ואי מכאן ולהבא הוא מטמא יומו נמי לא נסתור דהרי היא כראיה ראשונה של זיבה אחרת ואין בה אלא טומאת ערב ויטבול לערב ויטהר דקי"ל ראיה ראשונה של זב קרי בעלמא הוא:
מַה נַּפְשָׁךְ; אִי סָתַר – כּוּלְּהוּ סָתַר, אִי לָא סָתַר – לָא נִסְתּוֹר וְלָא יוֹמוֹ! אֶלָּא אֵימָא: לָא נִסְתּוֹר וְלָא יוֹמוֹ.
The Gemara expresses surprise: Whichever way you look at Rabbi Yoḥanan’s statement, it is difficult. If this discharge negates clean days just as the case of a zav who had a discharge during his seven days, it should negate all his clean days, not only the last one. If it does not negate clean days, since it is not considered a discharge within his seven days but rather, as the first sighting of a new ziva , it should not negate any of it, and not even its own day. What, then, is the logic of Rabbi Yoḥanan’s ruling that it negates a single day? Rather, say instead that Rabbi Yoḥanan said as follows: It does not negate at all, and not even its own day, since this discharge is considered to be the first of a new series.
RASHI
אי סתר דלמפרע טמאה כולהו לסתור דהא לא הוו להו שבעה נקיים כלל:
אלא אימא ולא לסתור אפילו יומו משום דמכאן ולהבא מטמאה ולמפרע הויא טהורה ממש:
TOSAFOT
ה"ק לא יסתור ולא יומו כלומר אפי' יומו לפי שכבר עלה לו מקצת היום ושלמו לו ספורים שלו ויצא מכלל הזיבה: