Back
Mo'ed Katan
Daf 8bלְפִי שֶׁאֵין הַמֵּת מִשְׁתַּכֵּחַ מִן הַלֵּב שְׁלֹשִׁים יוֹם. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּקָעָבֵיד בְּחִנָּם.
It is because the dead is not forgotten from the heart and put out of mind for thirty days, and therefore, when one laments the loss of a deceased relative within thirty days before a Festival, the pain is still remembered on the Festival. The Gemara asks: What is the practical difference between the two reasons? The practical difference between them is in a case where the eulogizer performs the eulogy free of charge.
RASHI
לפי שאין המת משתכח מן הלב שלשים יום כלומר כיון דמת אין משתכח מן הלב שלשים יום אם מספידו פחות משלשים יום לפני הרגל אתי למספד ברגל דעדיין לא שכחו:
דעביד בחנם מ"ד משום מעות שזימן לרגל כיון דספדן עביד בחנם שפיר דמי ומ"ד לפי שאין המת משתכח מן הלב שלשים יום בחנם נמי אסור:
TOSAFOT
מפני הטורח ומתניתין הכי פי' מפני ששמחה היא לו וטורח בה יותר מדאי:
מפני ביטול פריה ורביה ומתני' ה"פ ... מפני ששמחה היא לו ומשהה אותה ברצון עד הרגל שיהא שמח או שיהיה פנוי והא דקתני אבל מחזיר גרושתו שאין שמחה לו ולא שייך עירוב בשמחה ולא מניח שמחת הרגל וגם אין טורח בה וגם ביטול פריה ורביה אין כאן שהיה לו אשה כבר וסתמא דמילתא יש לו בנים וגם אין רגיל לשהות דבר זה עד הרגל וסעודת ברית מילה מותר לעשות בחול המועד דליכא שמחה כדאמרינן פ' קמא דכתובות (ד' ח.) דלא מברכין שהשמחה במעונו משום דאית ליה צערא לינוקא אי נמי כיון שזמנו קבוע אין לבטל זה מפני זה אבל סעודת פדיון הבן צריך עיון אם מותר לעשות במועד ואין לומר הא זמנה קבוע תינח בזמנה שלא בזמנה היאך יהא מותר ונראה לי דקיימא לן כרב אשי דדריש בחגיגה בפ"ק (ד' ח: ושם) בחגך ולא באשתך ואינו אסור לערב שמחה בשמחה ועי"ל דלא חשיבי שמחה בשמחה כי אם סעודת נישואין לבד:
מתני׳ אֵין חוֹפְרִין כּוּכִין וּקְבָרוֹת בַּמּוֹעֵד, אֲבָל מְחַנְּכִין אֶת הַכּוּכִין בַּמּוֹעֵד. וְעוֹשִׂין נִבְרֶכֶת בַּמּוֹעֵד, וְאָרוֹן עִם הַמֵּת בֶּחָצֵר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ עִמּוֹ נְסָרִים.
One may not dig crypts
RASHI
מתני' אין חופרין כוכין וקברות לצורך מתים שדרכן לחפור כוכין וקברות לזמנן לצורך מתים שימותו דטירחא יתירא הוא:
מחנכין מפרש בגמ':
נברכת בריכה של כובסין ולית ביה טירחא כולי האי:
וארון עם המת בחצר שהמת שם מותר לעשות ארון ולנסר הנסרים מתחילה לצורך הארון ולעשותו כולו אבל לא בחצר אחרת שלא יאמרו מלאכה אחרת היא:
ר' יהודה אוסר להביא עצים ולעשותן נסרים לצורך הארון אא"כ היו מנוסרים בתחילה קודם י"ט:
גמ׳ מַאי כּוּכִין וּמַאי קְבָרוֹת? אָמַר רַב יְהוּדָה: כּוּכִין – בַּחֲפִירָה, וּקְבָרוֹת – בְּבִנְיָן. תַּנְיָא נַמִי הָכִי: אֵלּוּ הֵן כּוּכִין וְאֵלּוּ הֵן קְבָרוֹת, כּוּכִין – בַּחֲפִירָה, וּקְבָרוֹת – בְּבִנְיָן.
The Gemara asks: What are crypts and what are graves, and what is the difference between them? Rav Yehuda said: Crypts are constructed by digging and graves are constructed by building.
TOSAFOT
דקא עביד בחנם ונראה דהלכה כרב באיסורי. ואפילו לשמואל י"ל דלא אסירי אלא ע"י ספדנא אבל הוא עצמו שרי יותר מתאפק מצערו על ידי צעקה וישמח לאחר זמן:
״אֲבָל מְחַנְּכִין אֶת הַכּוּכִין״. כֵּיצַד מְחַנְּכִין? אָמַר רַב יְהוּדָה: שֶׁאִם הָיָה אָרוֹךְ – מְקַצְּרוֹ. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: מַאֲרִיךְ בּוֹ וּמַרְחִיב בּוֹ.
It is taught in the mishna: But one may adjust previously dug crypts on the intermediate days of a Festival. The Gemara asks: How does one adjust a crypt? Rav Yehuda said: If the crypt was long er than the corpse, he shortens it. With regard to this issue it was taught in a baraita : He lengthens the crypt and widens it to make it the right size for the particular corpse.
TOSAFOT
אין חופרין כוכין וקברות במועד פי' בקונטרס לצורך מתים הוא עושה אפילו כשאין צריך עתה כדתנן בהמוכר פירות (ב"ב דף ק:) המוכר מקום לחבירו לעשות לו קבר עושה רחבה של מערה אבל לצורך המת שמת כבר מותר אפילו ביו"ט שני למיגז ליה גלימא ולמיגז ליה אסא כדאמר בפ"ק דביצה (דף ו. ושם) כ"ש חול המועד ואע"פ שיש לחלק דחול המועד דאורייתא ויו"ט שני דרבנן כמו יו"ט שני דעצרת ויו"ט שני דשביעי של פסח ושמיני עצרת אין נראה דבכל יום שני קאמר בביצה ועוד כל ענין מלאכה חמיר טפי י"ט שני מחול המועד וכמו שפירש בקונטרס דאיירי בחופר מחיים כך פר"ח אבל לאחר מיתה שרי והא דתנינן כוכין וקברות אפילו בלא מת וארון דוקא עם המת שמא כשחופר הוא רגיל לחפור בבית והוי הכירא דצריך למת נראה לי והא דלא שרי הכא לר' יהודה אלא מנסרים המנוסרים מערב יו"ט והתם שרי למיגז ליה גלימא ואסא שמא נסרים יכולים למצוא מנוסרים הרבה אבל גלימא ואסא לא ימצא עשויים או שמא בנסירת נסרים יש קול ופירסום גדול וי"מ דאין חופרין מיירי אפילו לאחר מיתה דומיא דמחנכין דמשמע לאחר מיתה דמפרש בגמ' שאם היה ארוך מקצרו ומחיים אין רגילות לשנותו כי אינו יודע מי ישים בו ויש לפרש שעושה לצורכו או לצורך אחר וכמו שפירש שהיו עושין והא דשרינן בפ"ק דביצה (דף ו. ושם) למיגז ליה גלימא ואסא היינו דוקא כדפרישית שלא ימצא גלימא ואסא עשוי מערב יו"ט אבל כוכין וקברות ימצא הרבה שהיו רגילים לחפור מחיים ומהאי טעמא יכול להיות מותר בזמן הזה לפי שאין עושין כוכין וקברות מחיים:
ועושין נברכת במועד תימה ואמאי צריך במועד והלא אין מכבסין במועד וי"ל לצורך כל אותם שהתירו חכמים לכבס לקמן בפרק בתרא (מועד קטן דף יג:) וי"מ לרחוץ את המת ותכריכין:
וארון עם המת בחצר אמרינן בירושלמי אמר רבי מנא הדא דאמר במת שאינו מפורסם אבל במת שמפורסם עושין לו ארון אפילו בשוק כהדא דרבי חנינא חברייהו דרבנן דמך בחול המועד עבדי ליה ארון בשוקא ונראה דלדידן שיש קהלות מועטין חשבינן להו מפורסם לכולהו מתים:
״וְעוֹשִׂין נִבְרֶכֶת״ כו׳. מַאי נִבְרֶכֶת? אָמַר רַב יְהוּדָה: זוֹ בָּקִיעַ. וְהָתַנְיָא: הַנִּבְרֶכֶת וְהַבָּקִיעַ! אָמַר אַבַּיֵי וְאִיתֵימָא רַב כַּהֲנָא: גִּיהָא וּבַר גִּיהָא.
It was further taught in the mishna: And one may also construct a laundry pond
RASHI
גמ' גיהא ובר גיהא בריכה גדולה שעושין בחצר שיכנסו בו כל השופכים בקיע בר גיהא בריכה קטנה שעושין סמוך לגדולה כדי שיכנסו המים היוצאין מן הגדולה לקטנה שהיא מליאה ונכנסין לקטנה:
״וְאָרוֹן עִם הַמֵּת בֶּחָצֵר״. תָּנֵינָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: עוֹשִׂין כָּל צוֹרְכֵי הַמֵּת: גּוֹזְזִין לוֹ שְׂעָרוֹ, וּמְכַבְּסִין לוֹ כְּסוּתוֹ, וְעוֹשִׂין לוֹ אָרוֹן מִנְּסָרִין הַמְנוּסָּרִין מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף מְבִיאִין עֵצִים, וּמְנַסְּרָן בְּצִינְעָא בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ.
It was taught in the mishna: And one may also prepare a coffin on the intermediate days of a Festival if he is together with the corpse in the same courtyard. The Gemara comments: We already learned this, as the Sages taught in the following baraita : One may tend to all the needs of the deceased on the intermediate days of a Festival:
RASHI
וארון עם המת בחצר כלומר כשמת בחצר (שפיר דמי) דמוכחא מילתא דלצורך המת עבידא מצי למיעבד ארון ובאותה חצר:
מנסרין המנוסרין יש עמו נסרין מתוקנין מערב המועד דטורח גדול לעשותן במועד:
מתני׳ אֵין נוֹשְׂאִין נָשִׁים בַּמּוֹעֵד, לֹא בְּתוּלוֹת וְלֹא אַלְמָנוֹת, וְלֹא מְיַיבְּמִין, מִפְּנֵי שֶׁשִּׂמְחָה הִיא לוֹ, אֲבָל מַחֲזִיר הוּא אֶת גְּרוּשָׁתוֹ.
One may not marry a woman on the intermediate days of a Festival, not virgins and not widows, and one may not perform levirate marriage
RASHI
מתני' מפני ששמחה היא לו מפרש בגמ':
מחזיר גרושתו דאינה שמחה כל כך:
TOSAFOT
גיהא ובר גיהא פי' ר"ח מחמצן ונדיין דפרק לא יחפור (ב"ב דף יט.) וליתא דהתם תנן מרחיקין את הנברכת שלשה טפחים וקאמרינן בגמ' לא שנו אלא מן החמצן אבל מן הנדיין ארבע אמות ובתוספתא. תני מרחיקין את הנברכת ואת הבקיעה שלשה טפחים:
וְעוֹשָׂה אִשָּׁה תַּכְשִׁיטֶיהָ בַּמּוֹעֵד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא תָּסוּד, מִפְּנֵי שֶׁנִּיווּל הוּא לָהּ. הַהֶדְיוֹט תּוֹפֵר כְּדַרְכּוֹ, וְהָאוּמָּן מַכְלִיב. וּמְסָרְגִין אֶת הַמִּטּוֹת, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מְמַתְּחִין.
And a woman may engage in all her usual cosmetic treatments to enhance her physical appearance on the intermediate days of a Festival. Rabbi Yehuda says: She may not apply lime to her skin because it is temporarily a disgrace to her, as she is unattractive before the lime is peeled off and will therefore be distressed during the Festival. The mishna continues: A layman, who is not a skilled tailor, may sew in his usual manner if necessary for the Festival, whereas a craftsman may form only temporary stitches.
RASHI
ועושה אשה תכשיטיה הני תכשיטין דקא מפרש בגמ':
לא תסוד בסיד מפני שניוול הוא אצלה עכשיו במועד שהיא תסוד בסיד ומצטערת:
ומסרגין את המטות בגמ' מפרש:
TOSAFOT
ומנסרן בצנעא ואסור בפרהסיא ויש ליתן טעם דלא דמי לההיא (שבת דף קמו:) דכל. שאסרו חכמים משום מראית העין כו' ודמי טפי לההיא דפ' אע"פ (כתובות ס. ושם) צינור שעלו בו קשקשים כו':
גמ׳ וְכִי שִׂמְחָה הִיא לוֹ מַאי הָוֵי? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל, וְכֵן אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא, וְאָמְרִי לָהּ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: לְפִי שֶׁאֵין מְעָרְבִין שִׂמְחָה בְּשִׂמְחָה. רַבָּה בַּר [ רַב] הוּנָא אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁמַּנִּיחַ שִׂמְחַת הָרֶגֶל וְעוֹסֵק בְּשִׂמְחַת אִשְׁתּוֹ.
It was taught in the mishna that one may not marry a woman on the intermediate days of a Festival, because it is a source of joy for him. The Gemara asks: And if it is a source of joy for him, what of it? Isn’t there is a mitzva to rejoice on a Festival? Rav Yehuda said that Shmuel said, and, so too, Rabbi Elazar said that Rabbi Oshaya said, and some say that Rabbi Elazar said that Rabbi Ḥanina said: The reason that one may not get married on the intermediate days of a Festival is because one may not mix one joy with another joy,
RASHI
גמ' מאי הוי וכי שמחה אסורה ביו"ט:
דאין מערבין שמחה בשמחה כלומר בעינן דלישמח בשמחת מועד לחודיה:
TOSAFOT
אבל מחזיר גרושתו בירושלמי הדא דתימא מהנישואין פירוש גרשה אחר נישואין והחזיר אבל לא מן האירוסין:
אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי לְרַב יוֹסֵף: הָא דְּרַבָּה בַּר [רַב] הוּנָא – דְּרַב הוּא, דְּאָמַר רַב דָּנִיֵּאל בַּר קְטִינָא אָמַר רַב: מִנַּיִן שֶׁאֵין נוֹשְׂאִין נָשִׁים בַּמּוֹעֵד? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ״, בְּחַגֶּךָ – וְלֹא בְּאִשְׁתְּךָ.
Abaye said to Rav Yosef: This statement of Rabba bar Rav Huna is actually a statement of Rav, as Rav Daniel bar Ketina said that Rav said: From where is it derived that one may not marry a woman on the intermediate days of a Festival? As it is stated: “And you shall rejoice in your Festival” (Deuteronomy 16:14). This verse emphasizes that you must rejoice in your Festival and not in your wife.
עוּלָּא אָמַר: מִפְּנֵי הַטּוֹרַח. רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא אָמַר: מִפְּנֵי בִּיטּוּל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה.
Ulla said: The reason one may not marry on the intermediate days of a Festival is due to the excessive exertion that the wedding preparations demand, which is prohibited during the Festival. Rabbi Yitzḥak Nappaḥa said: The reason is due to the neglect of the mitzva to be fruitful and multiply. If it were permissible to get married during the intermediate days of a Festival, people would delay getting married until then in order to save money by avoiding the necessity of preparing separate feasts for the Festival and for the wedding. In the meantime they would neglect the mitzva of procreation.
RASHI
מפני הטורח ליטרח לצורך נישואין וטירחא במועד אסור:
משום ביטול פריה ורביה דאי שרי נשואין ביו"ט אין אדם נושא אשה כל השנה כולה אלא ממתין עד המועד שיהא עושה סעודה אחת למועד ולנשואין:
TOSAFOT
לפי שאין מערבין שמחה בשמחה גזירת הכתוב כדדריש לקמן מקרא דשלמה ובירושלמי דריש מדכתיב מלא שבוע זאת וטעם נראה קצת דכמו שאין עושין מצות חבילות דבעינן שיהא לבו פנוי למצוה אחת ולא יפנה עצמו הימנה וכן שמחה בשמחה יהיה לבו פנוי בשמחה:
מֵיתִיבִי: כָּל אֵלּוּ שֶׁאָמְרוּ אֲסוּרִין לִישָּׂא בַּמּוֹעֵד
The Gemara raises an objection from the following baraita : All those whom the Sages said are prohibited to marry on the intermediate days of a Festival
TOSAFOT
בחגך ולא באשתך עיקר דרשה הוא ולא אסמכתא כדאמרינן פ"ק דחגיגה (ד' ח: ושם) ורב אשי האי בחגך מאי דריש ביה: