Back
Mo'ed Katan
Daf 5bקָרֵי עֲלֵיהּ: ״וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֶשַׁע אֱלֹהִים.״
Rabbi Yannai read this verse about him: “And to him who orders his way,
RASHI
קרי עליה ושם דרך שמחשב בשעות אי זה מהן להקשות אי זה מהן שלא להקשות:
תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מְצַיְּנִין לֹא עַל כַּזַּיִת מִן הַמֵּת, וְלֹא עַל עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה, וְלֹא עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּאֹהֶל. אֲבָל מְצַיְּנִין עַל הַשִּׁדְרָה, וְעַל הַגּוּלְגּוֹלֶת, עַל רוֹב בִּנְיָן וְעַל רוֹב מִנְיַן הַמֵּת.
§ With regard to the halakhot of marking graves, the Sages taught the following baraita : The courts do not mark
RASHI
אבל מציינין על השדרה שאע"פ שאינה אלא עצם אחד מטמא טומאה באהל:
רוב בנינו כגון עצמות גדולות כגון קוליות אע"פ שאין בו רוב מנינו:
רוב מנינו רוב העצמות ואע"פ שאין בו רוב בנינו:
TOSAFOT
אין מציינין אין צריך ציון ואי גבי יום טוב מיירי הברייתא איכא לפרש אסור לציין ואסור לטרוח ביום טוב:
עצם כשעורה והוא הדין יותר מכשעורה כדמוכח בסמוך אינו מטמא באהל והאי דנקט כשעורה משום דבהאי שיעורא מטמא במגע דהכי הלכה למשה מסיני כדאמרינן בשחיטת חולין (חולין דף קכו:):
שאינו מטמא באהל כגון תרווד רקב כדאיתא בהעור והרוטב (חולין דף קכו: ושם) ושדה שנחרש בה קבר כדלקמן בשמעתין ואפילו איכא ספק טומאה שמטמא בהיסט בלא נגיעה לא הצריכום ציון דהיסט לאו מילתא דשכיחא היא שידרוס על קנה שטומאה עליו ולכך לא החמירו חכמים לציין משום היסט:
וְאֵין מְצַיְּנִין עַל הַוַּודָּאוֹת, אֲבָל מְצַיְּנִין עַל הַסְּפֵיקוֹת. וְאֵלּוּ הֵן הַסְּפֵיקוֹת: סְכָכוֹת, וּפְרָעוֹת, וּבֵית הַפְּרָס. וְאֵין מַעֲמִידִין צִיּוּן בִּמְקוֹם טוּמְאָה – שֶׁלֹּא לְהַפְסִיד אֶת הַטְּהָרוֹת, וְאֵין מַרְחִיקִין צִיּוּן מִמְּקוֹם טוּמְאָה – שֶׁלֹּא לְהַפְסִיד אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
And furthermore, they do not mark the area of certain ritual impurity, i.e., a place that is known to all as ritually impure, but they do mark a place of uncertain ritual impurity. And these are the places of uncertain ritual impurity: Overhanging boughs, protrusions, and a beit haperas .
RASHI
אין מציינין על הוודאות הואיל דברור לכולי עלמא דאית ביה טומאה ודאית לא מטלטלי באותו מקום טהרות:
אבל מציינין על הספיקות שיש עליהן אהל כגון סככות ופרעות הסמוכות לרה"ר הסמוך לבית הקברות דמספקא לן בהו טומאה דכיון דיש עליהן אהל רגילים לקבור שם במקום צנוע:
סככות ופרעות ובית הפרס מפרש לקמן:
אין מעמידין הציון על הטומאה שלא להפסיד טהרות שאם הטומאה ממש תחת הציון אינו מרגיש עד שבא על הציון פתאום ויטמאו הטהרות שהרי הטומאה תחת הציון אלא עושין הציון סמוך לטומאה ברחוק כל שהוא וכשבא על הציון מרגיש מן הטומאה ואינו הולך עליה:
אין מרחיקין את הציון ממקום טומאה יותר מכל שהוא:
שלא להפסיד ארץ ישראל שכשרואה הסימן מיד פורש ונמצא ארץ ישראל בטומאה שלא לצורך:
וְכַזַּיִת מִן הַמֵּת אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּאֹהֶל? וְהָא תְּנַן: אֵלּוּ שֶׁמְּטַמְּאִין בְּאֹהֶל – כַּזַּיִת מִן הַמֵּת!
The Gemara begins to analyze this baraita by asking: Is it really so that an olive-bulk of a corpse does not impart ritual impurity by means of a tent? But didn’t we learn in a mishna ( Oholot 2:1): These are the items that impart ritual impurity by means of a tent, and among other items this list includes an olive-bulk of a corpse?
RASHI
וכזית מן המת אינו מטמא באהל דקתני אין מציינין על כזית מן המת ולא על כל דבר שאינו מטמא באהל:
אָמַר רַב פַּפָּא: הָכָא בְּכַזַּיִת מְצוּמְצָם עָסְקִינַן, דְּסוֹף סוֹף מִיחֲסַר חָסַר, מוּטָב יִשְׂרְפוּ עָלָיו תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים לְפִי שָׁעָה, וְאַל יִשְׂרְפוּ עָלָיו לְעוֹלָם.
Rav Pappa said: Here, we are dealing with a case where the piece of flesh is exactly an olive-bulk, which, as it decays, will ultimately diminish in size to less than an olive-bulk. Accordingly, it is preferable that teruma and consecrated items be burned because of it for the time being, in a case where one inadvertently encounters this impurity because it was not marked and consequently one must burn any teruma or consecrated items that became ritually impure, and not be burned because of it forever afterward. After some time the piece of flesh will be less than an olive-bulk, yet if the area is marked, people will continue to burn teruma or consecrated items because of it, as, due to the marking, they will assume that ritual impurity was imparted by means of a tent.
RASHI
אמר רב פפא לעולם כזית מטמא באהל והא דקתני אין מציינין בכזית מצומצם עסקינן דמחסר חסר בקרקע ולהכי אין מציינין:
ישרפו עליו [תרומות] וטהרות שעה אחת דכל העובר על אותו כזית כשנקבר מחדש שורפין טהרותיו דעדיין לא חסר:
ואל ישרפו עליו לעולם שאם מציינין אותו שורפין עליו (על) כל תרומה שעוברין על אותו ציון לעולם שלא לצורך שהרי חסר וזימנין דלא חזי ליה כגון בלילה וכי הדר חזי ליה ואמר נטמאת תרומתי ושרף לה והיא לא נטמאת דההיא כזית כבר חסר וכשאין מציינין אותו אין שורפין עליו אלא מחדש שלא חסר:
וְאֵלּוּ הֵן הַסְּפֵיקוֹת: סְכָכוֹת וּפְרָעוֹת;
The Gemara continues to explicate the baraita : And these are the places of uncertain ritual impurity: Overhanging boughs, and protrusions,
סְכָכוֹת – אִילָן הַמֵּיסֵךְ עַל הָאָרֶץ;
The Gemara explains: Overhanging boughs is referring to a tree that hangs over the ground next to a cemetery, and under one of its branches there might be a corpse. If there is a corpse there, the branch overhanging it creates a tent and therefore imparts ritual impurity to anyone who passes underneath it.
RASHI
אילן המיסך על הארץ וטומאה תחת נוף אחד ואינו יודע תחת איזה נוף עושה ציון:
TOSAFOT
אילן המיסך על הארץ סמוך לבית הקברות דמספקא לן אי איכא טומאה תחתיו אי לא מסתמא אמרינן דמת תחתיו כיון דדרך מקום צנוע הוא ולכך בעי ציון ע"א דידעינן ודאי דאיכא טומאה תחת נוף אחד של אילן ויש הפרש בין נוף לחבירו ואין ידוע באיזה מקום ישנה והכי נמי איכא לפרש גבי אבנים שיש אבנים זו אצל זו הבולטות מן הגדר:
פְּרָעוֹת – אֲבָנִים פְּרוּעוֹת הַיּוֹצְאוֹת מִן הַגָּדֵר;
Protrusions
בֵּית הַפְּרָס – כְּדִתְנַן: הַחוֹרֵשׁ אֶת הַקֶּבֶר הֲרֵי הוּא עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרָס. וְכַמָּה הוּא עוֹשֶׂה? מְלֹא מַעֲנָה מֵאָה אַמָּה.
The definition of a beit haperas is as we learned elsewhere in a mishna ( Oholot 17:1): One who plows a field containing a grave,
RASHI
בית הפרס חצי מענה תלם אחד של מאה אמה:
וּבֵית הַפְּרָס מִי מְטַמֵּא בְּאֹהֶל? וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מְנַפֵּחַ אָדָם בֵּית הַפְּרָס וְהוֹלֵךְ.
The Gemara asks: Does a beit haperas really impart ritual im-purity by means of a tent?
RASHI
מנפח אדם ההולך לשחוט פסחו דאם יש עצם כשעורה המטמא בהיסט מתפזר ברוח ועושה פסח בבית הפרס אזיל לו ואי מטמא באהל. היכי אזיל עליה
TOSAFOT
מנפח אדם בית הפרס והולך דמסתמא ליכא למימר שהגיעה המחרישה עד המת וליכא לאחזוקי מקום טהור בטמא מספק אלא חכמים החמירו משום חומרא דטהרות ומשום הכי הקילו דליכא ספיקא דאורייתא הם אמרו והם אמרו ולא היו רגילים לקבור מתים בעומק כי השתא בזמן הזה הילכך לא חיישינן שמא המת בעומק תחת המחרישה ומן הדין אפילו נפוח לא צריך כי אם חומרא בטהרות שהחמירו חכמים בדבר ואמאי לא חייש שיהא מת בקרקע ואין נוגע בו ומטמא באהל אי נמי בלא המאהילים מן הצדדים הוו מטמאין לאדם באהל אלא שמע מינה דלא מטמא באהל:
וְרַב יְהוּדָה בַּר אַמִי מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָּא אָמַר: בֵּית הַפְּרָס שֶׁנִּידַּשׁ טָהוֹר!
Similarly, Rav Yehuda bar Ami said in the name of Ulla: A beit haperas that was trampled,
אָמַר רַב פַּפָּא: לָא קַשְׁיָא; כָּאן – בְּשָׂדֶה שֶׁאָבַד בָּהּ קֶבֶר, כָּאן – בְּשָׂדֶה שֶׁנֶּחֱרַשׁ בָּהּ קֶבֶר.
Rav Pappa said: It is not difficult, as a distinction can be made between different types of beit haperas : Here, where the baraita states that a beit haperas must be marked because it imparts tent impurity, it is referring to a field in which a grave was lost,
RASHI
בשדה שאבד בה קבר קתני דמציינין דמטמא באהל אבל בשדה שנחרש בה קבר אין צריך לציין ולא מטמא באהל דנימא מחרישה סלקיה לטומאה:
וְשָׂדֶה שֶׁנֶּחֱרַשׁ בָּהּ קֶבֶר ״בֵּית הַפְּרָס״ קָרֵי לֵיהּ? אִין, וְהָתְנַן: שְׁלֹשָׁה בֵּית הַפְּרָס הֵן: שָׂדֶה שֶׁנֶּאֱבַד בָּהּ קֶבֶר, וְשָׂדֶה שֶׁנֶּחֱרַשׁ בָּהּ קֶבֶר, וּשְׂדֵה בּוֹכִין.
The Gemara asks: But is a field where a grave was plowed called a beit haperas , such that one must be concerned about its ritual impurity? The Gemara answers: Yes, and so we learned in a mishna ( Oholot 18:2–4): There are three types of beit haperas through which those who eat teruma and consecrated items are prohibited to walk: A field in which a grave was lost and its precise location is no longer known, a field in which a grave was plowed and bones may have been scattered about, and a weepers’ field.
RASHI
שלשה בית הפרס הן שאין הולכין בו אוכלי תרומה:
מַאי שְׂדֵה בּוֹכִין? רַב יְהוֹשׁעַ בַּר אַבָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָּא אָמַר: שָׂדֶה שֶׁמַּפְטִירִין בָּהּ מֵתִים.
The Gemara asks: What is meant by a weepers’ field? Rav Yehoshua bar Abba said in the name of Ulla: A field where those escorting the deceased would take leave of the deceased,
RASHI
שמפטירין בה את המתים שכשמביאין מתים ממקום למקום לקבור כשבאין בשדה סמוך לעיר נפטרין אלו שהביאום ממקומן והולכין להם ובאין אנשי המקום ומקבלין אותן ורוחצין אותן שם וקוברין אותן:
וְטַעֲמָא מַאי? אָמַר אֲבִימִי: מִשּׁוּם יֵאוּשׁ בְּעָלִים נָגְעוּ בָּהּ.
And what is the reason that one must be concerned about ritual impurity in a weepers’ field? Avimi said: It is due to the possible despair by the owners of recovering bones
RASHI
וטעמא מאי חוששין ביה משום טומאה:
משום יאוש בעלים לפי שהביאום ממקום רחוק נדלדל אבר ונפל שם ונתייאשו אלו על אלו והניחוהו שם:
וְשָׂדֶה שֶׁנֶּחֱרַשׁ בָּהּ קֶבֶר לָא בָּעֵי צִיּוּן? וְהָא תַּנְיָא: מָצָא שָׂדֶה מְצוּיֶּנֶת, וְאֵין יָדוּעַ מַה טִּיבָהּ. יֵשׁ בָּהּ אִילָנוֹת – בְּיָדוּעַ שֶׁנֶּחֱרַשׁ בָּהּ קֶבֶר; אֵין בָּהּ אִילָנוֹת – בְּיָדוּעַ שֶׁאָבַד בָּהּ קֶבֶר.
The Gemara asks: And does a field in which a grave was plowed not require marking? But isn’t it taught in a baraita : If one encountered a field that was marked
RASHI
ושדה שנחרש בה קבר לא בעי ציון דקא מתרצת הא דקתני מנפח אדם בית הפרס כשנחרש:
ואינו יודע מה טיבה אם הוא שדה שנחרש בה קבר ויכול לילך בניפוח ואם מפני שנאבד בה קבר ואינו יכול להכנס בה בנפיחה דמטמא באהל:
יש בה אילנות בידוע שנחרש השדה לצורך האילנות ויכול להלך שאינו מטמא באהל אלמא מדקתני בה מצא שדה מצויינת דמציינין בית הפרס שנחרש:
אין בה אילנות בידוע שאבד בה קבר ולא נחרש ומטמא באהל:
TOSAFOT
יש בה אילנות בידוע שנחרש בה קבר אין בה אילנות בידוע שאבד בה קבר דתניא התם (תוספתא דאהלות פי"ז) שדה שאבד בה קבר אינה ניטעת כל נטע וכגון שראויה לאילנות ויש לנו לומר דמסתמא אם לא שאבד בה קבר היו נוטעים בתוכה אי נמי בידוע לאו דוקא ואגב דנקט רישא בידוע נקט סיפא בידוע וכן צ"ל לפי' הקונטרס:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁיְּהֵא שָׁם זָקֵן אוֹ תַּלְמִיד, לְפִי שֶׁאֵין הַכֹּל בְּקִיאִין בַּדָּבָר!
Rabbi Yehuda says: We do not rely on these signs unless there is an Elder or a rabbinic scholar who can testify about the subject, as not all are experts in this matter, and perhaps the field was not plowed at all. In any case, this baraita teaches that a field in which a grave was plowed is also marked.
RASHI
רבי יהודה אומר לעולם לא הוי בחזקת שנחרש עד שיהא שם זקן או ת"ח שיהא יודע שנחרש:
אָמַר רַב פַּפָּא: כִּי תַּנְיָא הַהִיא – בְּשָׂדֶה שֶׁאָבַד בָּהּ קֶבֶר, דְּצִיְּינוּהָ. יֵשׁ בָּהּ אִילָנוֹת – בְּיָדוּעַ שֶׁנֶּחֱרַשׁ בָּהּ קֶבֶר. אֵין בָּהּ אִילָנוֹת – בְּיָדוּעַ שֶׁאָבַד בָּהּ קֶבֶר.
The Gemara answers: Rav Pappa said: When that baraita concerning a marked field is taught, it is taught with regard to a field where a grave was certainly lost and they immediately marked it. However, if there are trees in the field, it is known that a grave was later plowed in it, i.e., it was forgotten that a grave had been lost in the field and so it was inappropriately plowed and prepared for planting. But if there are no trees in the field, we know that a grave was lost in it and it was not later plowed.
RASHI
אמר רב פפא לעולם בית הפרס שנחרש לא בעי ציון והאי דקתני בידוע שנחרש בה קבר בשדה שאבד בה קבר וציינה לאלתר:
יש בה אילנות בידוע שנחרש לאחר שציינוה ולעולם בית הפרס שנחרש לא בעי ציון:
אין בה אילנות בידוע שאבד בה קבר ולא נחרש:
וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא אִילָנוֹת מִגַּוָּאִי וְקֶבֶר מִבָּרָאִי!
The Gemara raises a question about this ruling: But let us be concerned that perhaps the trees were located inside the field and the grave was located outside of it, and the actual site of the grave was never plowed but simply lost? How then can one rely on the presence of trees to indicate that the grave had been plowed in the field?
RASHI
וליחוש דלמא אילנות מגואי וטומאה מאבראי ולא נחרש במקום טומאה מבחוץ לאילנות אלא בין האילנות והוי שדה שאבד בה קבר ולא נחרש ואמאי קאמר בידוע שנחרש בה קבר:
כִּדְאָמַר עוּלָּא: בְּעוֹמְדִין עַל הַגְּבוּלִין; הָכָא נַמִי: בְּעוֹמְדִין עַל הַגְּבוּלִין.
The Gemara answers: It is as Ulla said elsewhere. This is a case where the trees are standing along the field’s boundaries, next to a public domain, as the grave is certainly not outside the trees in the public domain, since people do not bury a corpse in the public thoroughfare. Rather, the grave must be between the trees, and was therefore plowed. Here too , then, this is a case where the trees are standing along the borders.
RASHI
בעומדין האילנות על הגבולין של רשות הרבים דודאי ליכא טומאה מבראי דלא קברי אינשי ברשות הרבים אלא בין האילנות הויא טומאה ונחרש בשביל האילנות: