Back
Mo'ed Katan
Daf 3bכִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: יָכוֹל יִלְקֶה עַל הַתּוֹסֶפֶת – וְנָסֵיב לָהּ תַּלְמוּדָא לִפְטוּרָא, וְלָא יָדַעֲנָא מַאי תַּלְמוּדָא וּמַאי תּוֹסֶפֶת.
When Rav Dimi came
RASHI
כי אתא רב דימי מארץ ישראל לבבל:
אמר שמעית דאמרי בא"י יכול ילקה על תוספת:
ושמעית דנסיב עליה תלמודא לפטורא ולא ידענא מאי תוספת ולא פטור:
רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: חֲרִישָׁה, וְהָכִי קָאָמַר: יָכוֹל יִלְקֶה עַל חֲרִישָׁה, דְּאָתְיָא מִכְּלָל וּפְרָט וּכְלָל, וְנָסֵיב לֵיהּ תַּלְמוּדָא לִפְטוּרָא,
The Sages disputed the meaning of this tradition. Rabbi Elazar said: The addition in question is plowing during the Sabbatical Year, for which there is no explicit prohibition in the Torah, and so it may be regarded as an addition to the labors explicitly enumerated in the Torah. And this is what it is saying: One might have thought that one would be flogged for plowing during the Sabbatical Year, as it is derived by way of the hermeneutical principle of a generalization, and a detail, and a generalization that teaches that plowing is prohibited. But a teaching states an exemption from lashes for the labor of plowing.
RASHI
רבי אלעזר אמר חרישה בשביעית להכי קרי ליה תוספת דלא נפיק עיקרו מן התורה אלא מכלל ופרט וכלל כדאמרי לעיל:
ונסיב תלמודא לפטורא כדאמרינן הני אין:
TOSAFOT
רבי אלעזר אומר חרישה מהא ליכא למימר תסתיים דר' אלעזר לעיל דאמר אינו לוקה דאיכא למימר דרבי אלעזר לא שמיע ליה הא דאמר לקמן דהתירו תוספת שביעית הלכך הוה אמר הכי דליכא לפרש מילתא דרב דימי אלא בחרישה אבל לדידיה אסור ולוקה דלא ס"ל אי נמי דכיון דאיתא בהדיא כי הך דלעיל במילי דחרישה אינו צריך לומר תסתיים דאין דרך הש"ס לומר תסתיים בדבר המפורש בהדיא כל כך:
דְּאִם כֵּן, כָּל הָנֵי פְּרָטֵי לָמָּה לִי?
This is logical, because if one is flogged for plowing, why do I need all these details
RASHI
דאם כן דהוי לקי:
כל הני פרטי דפריט בהדיא דאסור בשביעית זריעה וזימור קצירה ובצירה:
למה לי דכתב רחמנא אלא למימרא דאהנך הוא דלוקה וכו' שמע מינה אחרישה לא לקי:
וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: יָמִים שֶׁהוֹסִיפוּ חֲכָמִים לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְהָכִי קָאָמַר: יָכוֹל יִלְקֶה עַל תּוֹסֶפֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה, דְּאָתְיָא מִ״בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת״, וְנָסֵיב לָהּ תַּלְמוּדָא לִפְטוּרָא, כִּדְבָעֵינַן לְמֵימָר לְקַמָּן.
And Rabbi Yoḥanan said: This addition is referring to the extra days that the Sages added to the prohibition against performing agricultural labor, before Rosh HaShana of the seventh year, when the Sabbatical Year formally begins. And this is what it is saying: One might have thought that one would be flogged for working the land during the additional period
RASHI
ימים שלפני ראש השנה של שביעית שהוא תוספת על השביעית:
דאתיא מבחריש ובקציר כדאמר לקמן אם אינו ענין לשביעית שהרי כתיב שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור תנהו לענין ששית שנכנס לשביעית דבשביעית נמי אסור:
כדבעינן למימר לקמן גמר שבת שבתון משבת בראשית:
TOSAFOT
יכול ילקה על תוספת של ראש השנה ואם תאמר מלקות מנלן והלא לא כתיב בתוספת לאו אלא עשה גרידא בחריש ובקציר תשבות איכא למימר דמבחריש ובקציר מפקינן דצריך תוספת כלומר שהשביעית מתחלת משנה הששית וכל דין שביעית יהיה לששית דהכי קאמר רחמנא דשביעית מתחלת קודם שנת שביעית וא"כ הוא כשביעית:
מַאי יָמִים שֶׁלִּפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה? כְּדִתְנַן: עַד מָתַי חוֹרְשִׁין בִּשְׂדֵה אִילָן עֶרֶב שְׁבִיעִית? בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: כָּל זְמַן שֶׁיָּפֶה לַפְּרִי; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: עַד הָעֲצֶרֶת. וּקְרוֹבִין דִּבְרֵי אֵלּוּ לִהְיוֹת כְּדִבְרֵי אֵלּוּ.
The Gemara elaborates: What are the extra days before Rosh HaShana? As we learned in a mishna ( Shevi’it 1:1): Until when may one plow an orchard on the eve of the Sabbatical Year? Beit Shammai say: One may plow so long as the plowing is beneficial for the fruit already on the trees. Once the plowing serves to benefit only the tree itself and the fruit it will produce the following year, it is prohibited. And Beit Hillel say: One may plow until Shavuot .
RASHI
כל זמן שיפה לפרי כלומר כל זמן שחרישה יפה לפירות שגדלו בששית דהיינו נמי קרוב לעצרת אבל מכאן ואילך לא דהוי כמתקן פירות שביעית:
TOSAFOT
עד עצרת דהיינו יותר דבכל מקום בית שמאי לחומרא ובית הלל לקולא לבד מאותן דברים דקחשיב בעדיות (פ"ה):
וקרובים דברי אלו קא משמע לן דאין ב"ש מחמירין אלא מעט על ב"ה ולאשמועינן מילתייהו דבית שמאי פירש הכי:
וְעַד מָתַי חוֹרְשִׁין שְׂדֵה הַלָּבָן עֶרֶב שְׁבִיעִית? מִשֶּׁתִּכְלֶה הַלֵּחָה, וְכָל זְמַן שֶׁבְּנֵי אָדָם חוֹרְשִׁים לִיטַּע מִקְשָׁאוֹת וּמִדְלָעוֹת.
The mishna (see Shevi’it 2:1) additionally states: And until when may one plow a white field, i.e., a grain field, on the eve of the Sabbatical Year? One may plow until the residual moisture in the fields from the rain ceases and so long as people continue to plow
RASHI
שדה לבן של תבואה:
שתכלה הלחה שכלין הגשמים של שנה ששית דעד ההיא שעתא מהני חרישה לזריעה דשנה זו אבל משתכלה הלחה אינו יכול לחרוש דמחזי כחורש לצורך שביעית דהיינו כל זמן שבני אדם חורשין ליטע מקשאות:
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם כֵּן – נָתְנָה תּוֹרָה שִׁיעוּר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בְּיָדוֹ! אֶלָּא: בִּשְׂדֵה הַלָּבָן – עַד הַפֶּסַח, וּבִשְׂדֵה הָאִילָן – עַד הָעֲצֶרֶת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: עַד הַפֶּסַח.
Rabbi Shimon says: If it is so that no set time was established, then the Torah has given an individual measure of time into the hands of each and every individual. One may plow until a self-determined time, as he can always claim that he is plowing in order to plant during the sixth year. Rather, a fixed time must be established: In a white field one may plow until Passover, in an orchard one may plow until Shavuot , and Beit Hillel say: Until Passover.
RASHI
נתנה תורה שיעור לכל אחד ואחד בידו כלומר נתת דבריך לשיעורין שפעמים זה חורש קודם חבירו ליטע מקשאות:
וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא: רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּבֵית דִּינוֹ נִמְנוּ עַל שְׁנֵי פְּרָקִים הַלָּלוּ וּבִטְּלוּם.
And Rabbi Shimon ben Pazi said that Rabbi Yehoshua ben Levi said in the name of bar Kappara: Rabban Gamliel and his court discussed and then voted about the prohibitions of these two periods, i.e., from Passover or Shavuot until Rosh HaShana, and nullified them, thereby permitting plowing until Rosh HaShana, the actual beginning of the Sabbatical Year.
RASHI
על שני פרקים דפסח ועצרת:
ובטלום דחורשין עד ראש השנה:
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַבִּי אַבָּהוּ, וְאָמְרִי לָהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן: רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּבֵית דִּינוֹ הֵיכִי מָצוּ מְבַטְּלִי תַּקַּנְתָּא דְּבֵית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל? וְהָא תְּנַן: אֵין בֵּית דִּין יָכוֹל לְבַטֵּל דִּבְרֵי בֵּית דִּין חֲבֵירוֹ אֶלָּא אִם כֵּן גָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה וּבְמִנְיָן!
Rabbi Zeira said to Rabbi Abbahu, and some say that it was Reish Lakish who said to Rabbi Yoḥanan: How could Rabban Gamliel and his court nullify an ordinance instituted by Beit Shammai and Beit Hillel, who were greater authorities than they were? Didn’t we learn in a mishna ( Eduyyot 1:5): A court cannot nullify the ruling of another court unless it surpasses it in wisdom and in number?
RASHI
תקנתא דשמאי והלל דרבי שמעון דאמר עד פסח ועד עצרת והיינו אליבא דב"ש וב"ה:
״אֶשְׁתּוֹמַם כְּשָׁעָה חֲדָא״ אָמַר לֵיהּ: אֵימוּר כָּךְ הִתְנוּ בֵּינֵיהֶן: כָּל הָרוֹצֶה לְבַטֵּל – יָבוֹא וִיבַטֵּל.
Rabbi Abbahu “was astonished for a while” (Daniel 4:16), and then said to him: Say that when Beit Shammai and Beit Hillel established their decree, they stipulated among themselves: Anyone who later wishes to nullify this decree may come and nullify it.
RASHI
כך התנו שמאי והלל בשעת תקנתם:
TOSAFOT
כל הרוצה לבטל יבא ויבטל שמא יתקלקלו הקרקעות ואינן מגדלין תבואה בלא חרישה לאחר זמן זה התנו שיהא כח להתיר לצריכים שחשו להפסד רבים שלא יגרמו רעה לעולם:
דִּידְהוּ הִיא? הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי הִיא! דְּאָמַר רַבִּי אַסִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי נְחוּנְיָא אִישׁ בִּקְעַת בֵּית חוֹרְתָן: עֶשֶׂר נְטִיעוֹת, עֲרָבָה, וְנִיסּוּךְ הַמַּיִם – הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי.
The Gemara asks: Is this ordinance theirs? Did Beit Shammai and Beit Hillel institute the ordinance and as such have the authority to attach stipulations to it? It is a halakha transmitted to Moses from Sinai. As Rabbi Asi said that Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Neḥunya from the valley of Beit Ḥortan: The halakha of ten saplings,
RASHI
דידהו היא תקנתם היא:
חורתן מקום:
י' נטיעות המפוזרות בתוך בית סאה שהוא נ' על נ' חורשין כל השדה שלה בשבילן בערב שביעית עד ר"ה ואמרי הני הואיל וילדות הן איכא פסידא יתירא לכך חורשין עד ראש השנה אבל זקינה אין חורשין עד ראש השנה אלמא דהלכה למשה מסיני הן:
וערבה להקיף המזבח:
TOSAFOT
הלכה למשה מסיני מהכא איכא לדקדק מדשרא רחמנא ילדה מכלל דזקינה אסורה הרי על ידי הלכה למשה מסיני נאסרה תוספת שביעית אבל להתירא לחוד לילדה לא אצטריך דמהיכא תיתי לאסור:
נטיעות תנן במסכת שביעית פרק קמא עד אימתי נקראו נטיעות ר' אלעזר בן עזריה אומר עד שיחולו רבי יהושע אומר בת שבע שנים רבי עקיבא אומר נטיעה כשמה אילן שנגמם פירוש שנחתך והוציא חליפין מטפח ולמטה כנטיעה מטפח ולמעלה כאילן דברי רבי שמעון:
ניסוך המים והא דאמרינן בעלמא (שבת דף קג:) מ"ם יו"ד מ"ם לרבות ניסוך המים מן התורה אינו אלא אסמכתא בעלמא כפר"ח:
אָמַר רַבִּי יִצְחָק: כִּי גְּמִירִי הִלְכְתָא – שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְאָתוּ הָנֵי תַּקוּן מִפֶּסַח וּמֵעֲצֶרֶת. וְאַתְנוּ בְּדִידְהוּ: כָּל הָרוֹצֶה לְבַטֵּל – יָבוֹא וִיבַטֵּל.
Rabbi Yitzḥak said: When they learned this halakha as a tradition dating back to Moses at Sinai, the prohibition applied from only thirty days before Rosh HaShana. Afterward, these Sages of Beit Shammai and Beit Hillel came and instituted lengthier periods of restriction, from Passover and from Shavuot , respectively, but they stipulated among themselves: Anyone who later wishes to nullify this decree may come and nullify it. Rabban Gamliel and his court were therefore able to nullify extended restrictions instituted by Beit Shammai and Beit Hillel.
RASHI
כי גמירי הלכתא דאין חורשין לזקינה עד ראש השנה אבל חורשין עד שלשים יום לפני ראש השנה:
ואתו בתקנה דידהו דהרחיקו עד הפסח ועד העצרת:
וכל הרוצה לבטל יבוא ויבטל ורבן גמליאל דבטל לא בטל אלא מפסח ומעצרת עד שלשים יום לפני ראש השנה:
וְהָנֵי הִלְכְתָא נִינְהוּ? קְרָאֵי נִינְהוּ. דִּתְנַן: ״בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת״, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין צָרִיךְ לוֹמַר חָרִישׁ וְקָצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית – שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר: ״שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר״, אֶלָּא חָרִישׁ שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית
The Gemara raises another question: Are these prohibitions of plowing before the Sabbatical Year really halakhot transmitted to Moses from Sinai? They are actually prohibitions based on explicit verses.
TOSAFOT
שהרי כבר נאמר שדך לא תזרע וגו' ואח"כ כתיב את ספיח קצירך לא תקצור אלמא קצירה לא אצטריך ואפילו אם תימצי לומר חרישה צריכה דאזהרת חרישה לא אשכחן אלא הכא מיהא קצירה לא אצטריך ולההיא דרשא דאתיא קצירה אתיא חרישה כיון דכתבינהו גבי הדדי אי נמי ס"ל לר"ע כי ההיא דאמרן לעיל דלוקה על חרישה וכדאמרינן טעמא לעיל סבר ר' עקיבא ותרוייהו מיותרין ואליבא דר' עקיבא קפריש ואזיל דר' עקיבא סבר אם אינו ענין לשבת תנהו גבי שביעית ובמשמעות שבא להחמיר ולא להקל ולא בעי לאוקמי בשבת כר' ישמעאל להקל דהכי עדיפא ליה ור' ישמעאל עדיפא ליה לאוקמי בשבת דפשטיה דקרא מיירי ביה ואפילו להקל מלאוקמי בשביעית דלא מיירי ביה ולהחמיר: