Back
Mo'ed Katan
Daf 25bכִּי מָטוּ אַגִּישְׁרָא קָמוּ גְּמָלֵּי. אֲמַר לְהוּ הַהוּא טַיָּיעָא: מַאי הַאי? אֲמָרוּ לֵיהּ: רַבָּנַן דְּקָא עָבְדִי יְקָרָא אַהֲדָדֵי. מָר אֲמַר: מָר נֵיעוּל בְּרֵישָׁא, וּמָר אֲמַר: מָר נֵיעוּל בְּרֵישָׁא. אֲמַר: דִּינָא הוּא דְּרַבָּה בַּר הוּנָא לֵיעוּל בְּרֵישָׁא. חֲלִיף גְּמָלֵּיהּ דְּרַבָּה בַּר הוּנָא, נְתוּר כָּכֵיהּ וְשִׁנֵּיהּ דְּהַהוּא טַיָּיעָא.
When they reached a bridge that could be crossed only in single file, the camels carrying the two Sages stood in their places and would not cross the bridge. A certain Arab [ Tayya’a ]
RASHI
כי מטו אגישרא כשהגיעו לעבור בדף של גשר קצר שעכשיו לא היו יכולין לעבור זה בצד זה אלא זה אחר זה:
קמו גמלי עמדו הגמלים נושאי המטות במקומן:
טייעא סוחר ישמעאלים:
רבנן דשיכבי רבה בר רב הונא ורב המנונא:
עבדי יקרא דהא לא בעי האי למיעל מקמי האי:
נתור ככי לחייו משום דבזי לרב המנונא:
פְּתַח עֲלֵיהּ הַהוּא יָנוֹקָא: ״גֶּזַע יְשִׁישִׁים עָלָה מִבָּבֶל וְעִמּוֹ סֵפֶר מִלְחָמוֹת. קָאָת וְקִפּוֹד הוּכְפָּלוּ, לִרְאוֹת בְּשׁוֹד וְשֶׁבֶר הַבָּא מִשִּׁנְעָר. קָצַף עַל עוֹלָמוֹ וְחָמַס מִמֶּנּוּ נְפָשׁוֹת, וְשָׂמַח בָּהֶם כְּכַלָּה חֲדָשָׁה. רוֹכֵב עֲרָבוֹת שָׂשׂ וְשָׂמַח בְּבֹא אֵלָיו נֶפֶשׁ נָקִי וְצַדִּיק״.
When they reached Tiberias a certain child opened his eulogy saying as follows: The shoot of an ancient line, i.e., Rabba bar Rav Huna, who was the descendant of great people, has ascended from Babylonia, and with him is the book of wars, i.e., Rav Hamnuna, who was great in Torah, which is referred to as the book of the Wars of the Lord (Numbers 21:14). The curses of the pelican and the bittern, which are symbols of the destruction of the Temple (Isaiah 34:11), have been doubled,
RASHI
ספר מלחמות ספר תורה לישנא אחרינא שנלחם רבה ורב המנונא ונתור ככי דההוא טייעא לישנא אחרינא גזע ישישים זה רבה בר רב הונא דהוא בן גדולים בן רב הונא דהוא ראש גולה ועדיף מנשיא דארץ ישראל ועמו ספר מלחמות עמו רב המנונא:
קאת וקיפוד הוכפלו קללה כמו וירשוה קאת וקיפוד (ישעיהו ל״ד:י״א) כלומר קללה באה והוכפלה בעולם:
לראות שוד ושבר זה שקצף הקב"ה על עולמו:
כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרָבִינָא פְּתַח עֲלֵיהּ הַהוּא סַפְדָּנָא: ״תְּמָרִים הָנִיעוּ רֹאשׁ עַל צַדִּיק כַּתָּמָר, נָשִׂים לֵילוֹת כְּיָמִים״ – עַל מֵשִׂים לֵילוֹת כְּיָמִים.
§ The Gemara continues recounting other famous eulogies. When Ravina
RASHI
נשים לילות כימים בהספד על ששם לילות כימים בתורה:
אֲמַר לֵיהּ רַב אַשִׁי לְבַר קִיפּוֹק: הַהוּא יוֹמָא מַאי אָמְרַתְּ? אֲמַר לֵיהּ, אָמִינָא: אִם בַּאֲרָזִים נָפְלָה שַׁלְהֶבֶת – מַה יַּעֲשׂוּ אֵיזוֹבֵי קִיר, לִוְיָתָן בְּחַכָּה הוֹעֲלָה – מַה יַּעֲשׂוּ דְּגֵי רְקָק, בְּנַחַל שׁוֹטֵף נָפְלָה חַכָּה – מַה יַּעֲשׂוּ מֵי גֵּבִים.
The Gemara relates that prior to Ravina’s death, Rav Ashi
RASHI
בר קיפוק ובר אבין הוו ספדני:
(ההוא יומא דנח נפשיה):
אֲמַר לֵיהּ בַּר אָבִין: חַס וְשָׁלוֹם דְּחַכָּה וְשַׁלְהֶבֶת בְּצַדִּיקֵי אָמִינָא. וּמַאי אָמְרַתְּ? אָמִינָא: בְּכוּ לַאֲבֵלִים וְלֹא לַאֲבֵידָה, שֶׁהִיא לִמְנוּחָה וְאָנוּ לַאֲנָחָה.
Bar Avin, who was also a eulogizer, said to him: God forbid that the words hook and flame should be said with regard to the righteous, as these are not expressions of honor. Rav Ashi asked him: And what will you say? He said to him: I shall say: Cry for the mourners and not for that which was lost, as that which was lost, i.e., the soul of Ravina, has gone to its eternal rest, while we, the mourners, are left with our sighs.
חֲלַשׁ דַּעְתֵּיהּ עֲלַיְיהוּ, וְאִתְהַפּוּךְ כַּרְעַיְיהוּ. הַהוּא יוֹמָא לָא אָתוּ לְאַסְפּוּדֵיהּ. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַב אַשִׁי: לָא בַּר קִיפּוֹק חָלֵיץ, וְלָא בַּר אָבִין חָלֵיץ.
Rav Ashi was offended by them,
RASHI
חלש דעתיה דהאי מדמי ליה לשלהבת והאי לאבידה:
וההוא יומא דנח נפשיה לא ספדוהו משום דאירע להו תקלה על ידו:
לא בר קיפוק ולא בר אבין חליץ משום דאיתהפכו כרעייהו ותנינא (יבמות דף קג.) האי מאן דמסגי אלוחתא דריגלא לא חליץ דהתורה אמרה וחלצה נעלו מעל רגלו ולא מתחת לרגלו:
רָבָא, כִּי הֲוָה אֲתָא לְדִגְלַת אֲמַר לֵיהּ לְבַר אָבִין: קוּם אֵימָא מִילְּתָא. קָאֵי וְאָמַר: בָּאוּ רוֹב שְׁלִישִׁית בַּמַּיִם, זְכוֹר וְרַחֵם. תָּעִינוּ מֵאַחֲרֶיךָ כְּאִשָּׁה מִבַּעֲלָהּ, אַל תַּזְנִיחֵנוּ כְּאוֹת מֵי מָרָה.
When Rava once came to the Tigris
RASHI
אתי לדגלת חדקל:
רוב שלישית ישראל נקראו שלישית ורבא שקול כרוב ישראל ואמר ליה קום ואמור מילתא כלומר בקש רחמים:
כאות במי מרה שאשה סוטה נבדקת בהן:
חָנִין יוֹחָנָן זֵירָא אַבָּא יַעֲקֹב יוֹסֵי שְׁמוּאֵל חִיָּיא מְנַחֵם – סִימָן.
Apropos eulogies for righteous men, the Gemara presents the names: Ḥanin, Yoḥanan, Zeira, Abba, Ya’akov, Yosei, Shmuel, Ḥiyya, and Menaḥem; this is a mnemonic device for the stories that follow.
רַבִּי חָנִין חֲתָנֵיהּ דְּבֵי נְשִׂיאָה הֲוָה. לָא קָא הָווּ לֵיהּ בָּנֵי, בְּעָא רַחֲמִי וְהָווּ לֵיהּ. הַהוּא יוֹמָא דַּהֲוָה לֵיהּ – נָח נַפְשֵׁיהּ. פְּתַח עֲלֵיהּ הַהוּא סַפְדָּנָא: ״שִׂמְחָה לְתוּגָה נֶהֶפְכָה, שָׂשׂוֹן וְיָגוֹן נִדְבָּקוּ, בְּעֵת שִׂמְחָתוֹ נֶאֱנַח, בְּעֵת חֲנִינָתוֹ אָבַד חֲנִינוֹ״. אַסִּיקוּ לֵיהּ חָנָן עַל שְׁמֵיהּ.
It was related that Rabbi Ḥanin was a son-in-law in the house of the Nasi . At first he did not have any children, but he prayed that God have mercy on him, and then had a child. On the same day that a son was born to him, he himself passed away. A certain eulogizer opened his eulogy for him with the following words: Happiness has been turned into sorrow; joy and suffering have become joined together.
RASHI
בעת חנינתו דולד:
אבד חנינו אביו המחננו:
כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן פְּתַח עֲלֵיהּ רַבִּי יִצְחָק בֶּן אֶלְעָזָר: קָשֶׁה הַיּוֹם לְיִשְׂרָאֵל כְּיוֹם בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרַיִם, דִּכְתִיב: ״וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא וְהֵבֵאתִי הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם״. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זֶה יוֹמוֹ שֶׁל יֹאשִׁיָּהוּ.
When Rabbi Yoḥanan passed away, Rabbi Yitzḥak ben Elazar opened his eulogy for him as follows: Today is as difficult for the Jewish people as the day that the sun set at noon, as it is written: “And it shall come to pass on that day, says the Lord God, that I will cause the sun to go down at noon, and I will darken the earth in the clear day. And I will turn your feasts into mourning, and all your songs into lamentation; and I will bring up sackcloth upon all loins, and baldness upon every head; and I will make it as the mourning for an only son, and its end like a bitter day” (Amos 8:9–10). And Rabbi Yoḥanan said: This was the day on which King Josiah was killed (see II Chronicles 35:20–24). This demonstrates that the most righteous person of the generation is described as the sun.
RASHI
והבאתי השמש בצהרים אשקיע השמש בצהרים:
יומו של יאשיה שנהרג יאשיה קרי יומו שמש:
כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן יְתֵיב רַבִּי אַמִי שִׁבְעָה וּשְׁלֹשִׁים. אָמַר רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: רַבִּי אַמִי דַּעֲבַד – לְגַרְמֵיהּ הוּא דַּעֲבַד. דְּהָכִי אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲפִילּוּ רַבּוֹ שֶׁלִּימְּדוֹ חָכְמָה – אֵינוֹ יוֹשֵׁב עָלָיו אֶלָּא יוֹם אֶחָד.
It was further related that when Rabbi Yoḥanan passed away, Rabbi Ami sat in mourning for him for seven days and for thirty days as though he had lost a close relative. Rabbi Abba, son of Rabbi Ḥiyya bar Abba, said: What Rabbi Ami did, he did on his own, but this practice does not reflect the halakha . For Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said as follows: Even for the death of his teacher who taught him wisdom, one sits in mourning over him for only one day and no more.
RASHI
לגרמיה לדעתיה:
כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי זֵירָא, פְּתַח עֲלֵיהּ הַהוּא סַפְדָּנָא: ״אֶרֶץ שִׁנְעָר הָרָה וְיָלְדָה אֶרֶץ צְבִי גִּידְּלָה שַׁעֲשׁוּעֶיהָ. אוֹי נָא לָהּ אָמְרָה רַקַת, כִּי אִבְּדָה כְּלִי חֶמְדָּתָהּ״.
The Gemara tells of another incident about a eulogy: When Rabbi Zeira died, a certain eulogizer opened his eulogy for him saying: The land of Shinar conceived and gave birth to him, as he was originally Babylonian, but the land of beauty, i.e., Eretz Yisrael, raised the darling of Babylonia, as he later moved to Eretz Yisrael and grew up there. Woe to her, said Rakkath, a poetic name for Tiberias, for her dearest vessel has been lost.
RASHI
רבי זירא היה מבבל ובה נולד וגדל בארץ ישראל והיינו דקאמר ארץ שנער הרה וילדה ארץ צבי גדלה שעשועיה ואהכי קרי ליה רבי זירא ורב זירא:
אוי נא לה אמרה רקת יכולה לומר כן רקת היא טבריא:
כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי אַבָּהוּ אַחִיתוּ עַמּוּדֵי דְּקִסָרִי מַיָּא; דְּרַבִּי יוֹסֵי – שָׁפְעוּ מַרְזְבֵי דְּצִיפּוֹרִי דְּמָא; דְּרַבִּי יַעֲקֹב – אִתְחַמִיאוּ כּוֹכָבֵי בִּימָמָא; דְּרַבִּי אַסִי – אִיעַקְּרוּ כָּל אִילָנַיָא; דְּרַבִּי חִיָּיא – נְחִיתוּ כֵּיפֵי דְּנוּרָא מֵרְקִיעָא; דְּרַבִּי מְנַחֵם בְּרַבִּי יוֹסֵי – אִישְׁתָּעוּ צַלְמָנַיָיא וְהָווּ לְמֶחְלָצַיָיא;
The Gemara continues to discuss the death of the righteous: When Rabbi Abbahu passed away, the pillars of Caesarea, his city, ran with water
RASHI
אחיתו הורידו דמעות:
איתחמיאו כוכבי נראו הכוכבים שנשתנה העולם מרוב צער:
כיפי דנורא אבנים של אור:
אשתעו צלמנייא נימוחו פרצוף שלהן:
והוו למחלצייא כלומר נחלקה ונתמעכה כל צורת פרצוף של צלמים וצור' המטבעות מפני צורת החסיד שנשתנית:
דרבי מנחם בנן של קדושים שלא נסתכל אף בצורה של זוזא כדאמרינן בערבי פסחים (דף קד.):
והוו למחלצייא כמו שהוחלקה במעגל ובמחלצים שבה מטחין טיט הכותל:
TOSAFOT
שפעו מרזבי דציפורי דמא מפרש בירושלמי דיהב נפשיה על גזרתם פירוש נשפך דמו על יחוד השם תוספתא פ"א שנתן נפשו על המילה:
דְּרַבִּי תַּנְחוּם בַּר חִיָּיא – אִיתְקַצְּצוּ כָּל אַנְדַרְטַיָא; דְּרַבִּי אֶלְיָשִׁיב – אִיחַתְּרוּ שִׁבְעִין מַחְתַּרְתָּא בִּנְהַרְדְּעָא; דְּרַב הַמְנוּנָא – נְחִיתוּ כֵּיפֵי דְבַרְדָּא מֵרְקִיעָא; דְּרַבָּה וְרַב יוֹסֵף – נְשׁוּק כֵּיפֵי דִּפְרָת אַהֲדָדֵי; דְּאַבַּיֵי וְרָבָא – נְשׁוּק כֵּיפֵי דְּדִגְלַת אַהֲדָדֵי; כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי מְשַׁרְשְׁיָא טְעוּן דִּיקְלֵי שִׁיצֵי.
When Rabbi Tanḥum bar Ḥiyya passed away, every statue [ andartaya ]
RASHI
אנדרטא צורת הצלמים שעושין על שם המלך שמת:
שבעין מחתרין דגנבים דבזכותיה לא הוו אתו גנבים:
כיפי דברדא אבנים:
נשוק כיפי כיפאות של גשרים נשתברו ונשקו זו את זו:
שיצי קוצים:
תָּנוּ רַבָּנַן:
§ The Gemara returns to the subject of tearing garments in mourning: The Sages taught the following baraita :
TOSAFOT
ועל רבו שלמדו חכמה בפרק אלו מציאות (ב"מ דף לג. ושם) פליגי רבי יהודה ורבי יוסי שרבי יהודה אומר כל שרוב חכמתו הימנו ורבי יוסי אומר אפילו לא האיר עיניו אלא במשנה אחת זהו רבו ומסיק שם עולא אמר תלמידי חכמים שבבבל קורעין זה על זה כרבי יוסי ס"ל ופוסק רב ששת כרבי יוסי ופי' רבינו חננאל דהכי הלכתא ובשאלתות דרב אחאי פוסק כרבי יהודה דאמר כל שרוב חכמתו הימנו ומפרש בפר' אלו מציאות בתוספתא דהיו קורעין קריעה [דאין] מתאחה וכן פירש רבי יצחק בר יהודה ויותר היה נראה לי דמעשה רב דשמואל עבד כרבי יוסי כדאי' התם ורבא נמי מפרש מילתא דרבי יוסי ורבי אלעזר בירושלמי נמי עבד כוותיה ושמא היו מחמירין על עצמן: