Back
Mo'ed Katan
Daf 21bמִצְוָה שָׁאנֵי.
The Gemara answers: A mitzva is different,
RASHI
מצוה אני כלומר הואיל ומצוה להניח תפילין מצי להניח לאלתר בשני:
תָּנוּ רַבָּנַן: אָבֵל, שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים – אָסוּר בִּמְלָאכָה, וַאֲפִילּוּ עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה. מִכָּאן וְאֵילָךְ – עוֹשֶׂה בְּצִינְעָא בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. וְהָאִשָּׁה טוֹוָה בְּפֶלֶךְ בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ.
§ The Sages taught the following baraita : During the first three days after his bereavement, a mourner is prohibited from working,
RASHI
אשה אבילה טווה בפלך:
TOSAFOT
מכאן ואילך עושה בצינעא בתוך ביתו פי' בתוספת הרב במתפרנס מן הצדקה קאי והכי משמע לעיל דקאמר לעיל (מועד קטן ד' יט:) הקובר מתו ב' ימים קודם הרגל מונה ה' ימים אחר הרגל ומלאכתו נעשית ע"י אחרים משמע דהאבל אסור כל ז' והתם נמי לא שרינן לעצמו שיהא עושה מלאכה וה"נ תניא במסכת שמחות (פ"ה) אבל כל ז' ימים אסור בעשיית מלאכה הוא ובניו ובנותיו ועבדיו ושפחותיו ובהמתו כשם שהוא אסור לעשות לו כך אחרים אסורים לעשות לו פי' חוץ מזיתיו הפוכים ומלאכת האבד מיום ג' ואילך עושה מלאכה דוקא במי שמתפרנס מן הצדקה ובצינעא אבל אמרו חכמים תבא מארה לשכיניו כו' בר קפרא אומר אף בשלישי לא יעשה כך הביא בתוס' הרב ולכאורה נראה דכיון דילפינן (לעיל מועד קטן דף כ.) מוהפכתי חגיכם לאבל מה חג ז' לענין מלאכה איירי וגם הר"א מסופק דלמא אעני דוקא קאי אבל בשם רבינו שמואל אמר בכל אבלים קאי מדלא קתני מכאן ואילך עושה עני בצינעא ולא כדפרישית:
תָּנוּ רַבָּנַן: אָבֵל, שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים – אֵינוֹ הוֹלֵךְ לְבֵית הָאָבֵל; מִכָּאן וְאֵילָךְ – הוֹלֵךְ, וְאֵינוֹ יוֹשֵׁב בִּמְקוֹם הַמְנַחֲמִין אֶלָּא בִּמְקוֹם הַמִּתְנַחֲמִין.
The Sages taught in another baraita : A mourner during the first three days after his bereavement may not go to another mourner’s house
RASHI
אלא במקום המתנחמין סמוך לאבלים:
TOSAFOT
מכאן ואילך הולך פי' בתוספת הרב ועל זה סומכים שבאים בבהכ"נ בט' באב ואיני יודע אם הוא מנהג טוב ומדבריו מצינו למדין שחושב ט' באב כמו לאחר שלשה ונפקא מינה לענין תפילין כדפי' לעיל:
תָּנוּ רַבָּנַן: אָבֵל, שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים – אָסוּר בִּשְׁאִילַת שָׁלוֹם; מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד שִׁבְעָה – מֵשִׁיב וְאֵינוֹ שׁוֹאֵל; מִכָּאן וְאֵילָךְ – שׁוֹאֵל וּמֵשִׁיב כְּדַרְכּוֹ.
§ The Sages taught in yet another baraita : A mourner, during the first three days after his bereavement, is prohibited from extending greetings to others. From the third day to the seventh day, he may respond when other people address him, but he may not extend greetings
שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים אָסוּר בִּשְׁאִילַת שָׁלוֹם? וְהָתַנְיָא: מַעֲשֶׂה וּמֵתוּ בָּנָיו שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא, נִכְנְסוּ כָּל יִשְׂרָאֵל וְהִסְפִּידוּם הֶסְפֵּד גָּדוֹל.
The Gemara asks: Is he really prohibited from extending greetings during the first three days of mourning? But isn’t it taught in a baraita : There was an incident and the sons of Rabbi Akiva
בִּשְׁעַת פְּטִירָתָן עָמַד רַבִּי עֲקִיבָא עַל סַפְסַל גָּדוֹל וְאָמַר: אַחֵינוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל שִׁמְעוּ! אֲפִילּוּ שְׁנֵי בָּנִים חֲתָנִים – מְנוּחָם הוּא בִּשְׁבִיל כָּבוֹד שֶׁעֲשִׂיתֶם. וְאִם בִּשְׁבִיל עֲקִיבָא בָּאתֶם – הֲרֵי כַּמָּה עֲקִיבָא בַּשּׁוּק. אֶלָּא כָּךְ אֲמַרְתֶּם: ״תּוֹרַת אֱלֹהָיו בְּלִבּוֹ״ וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁשְּׂכַרְכֶם כָּפוּל. לְכוּ לְבָתֵּיכֶם לְשָׁלוֹם.
When they were about to take leave, Rabbi Akiva stood on a large bench
RASHI
אפילו ב' בנים חתנים קברתי מנוחם אני מרוב כבוד שעשיתם לי:
ואם בשביל עקיבא באתם הרי כמה עקיבא בשוק שלא הלכתם לנחמן:
כ"ש ששכרכם כפול שלכבוד התורה באתם:
לכו לבתיכם לשלום הרי שאל בשלומן:
כְּבוֹד רַבִּים שָׁאנֵי.
The Gemara answers: Showing respect for the public is different. Rabbi Akiva was permitted to greet them to demonstrate courtesy and respect.
מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד שִׁבְעָה – מֵשִׁיב וְאֵינוֹ שׁוֹאֵל; מִכָּאן וְאֵילָךְ – שׁוֹאֵל וּמֵשִׁיב כְּדַרְכּוֹ.
§ It was taught in the aforementioned baraita : From the third day to the seventh day, he may respond when other people address him, but he may not extend greetings to them. From this point forward, he may extend greetings and respond in his usual manner.
וּרְמִינְהוּ: הַמּוֹצֵא אֶת חֲבֵירוֹ אָבֵל, בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם – מְדַבֵּר עִמּוֹ תַּנְחוּמִין וְאֵינוֹ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ; לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם – שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר עִמּוֹ תַּנְחוּמִין.
And the Gemara raises a contradiction from another baraita that states: One who finds another in mourning during the first thirty days of that person’s bereavement may still speak words of consolation to him, but he should not extend greetings toward him. If he finds him after thirty days, he may extend greetings toward him, but he should not speak words of consolation to him, so as not to remind him of his pain.
RASHI
ורמינהו דבתוך ל' יום אינו שואל:
TOSAFOT
מדבר עמו תנחומין ואינו שואל וקשיא למ"ד מכאן ואילך שואל ומשיב:
מֵתָה אִשְׁתּוֹ וְנָשָׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת – אֵינוֹ רַשַּׁאי לִיכָּנֵס לְבֵיתוֹ לְדַבֵּר עִמּוֹ תַּנְחוּמִין. מְצָאוֹ בַּשּׁוּק – אוֹמֵר לוֹ בְּשָׂפָה רָפָה וּבְכוֹבֶד רֹאשׁ!
If it was the mourner’s wife who died and he married another woman
RASHI
ונשא אשה בתוך שלשים יום כגון שאין לו בנים כדלקמן:
אינו רשאי ליכנס לביתו לנחמו משום חלישת דעת דאשה אחרונה קתני מיהת בתוך ל' יום אינו שואל בשלומו כ"ש שהאבל עצמו אינו שואל בשלומו של זה ולעיל קתני משבעה ואילך משיב ושואל כדרכו:
TOSAFOT
מתה אשתו ונשא אשה אחרת משמע בתוך ל' יום דאי לאחר ל' יום היכי קאמר אינו רשאי ליכנס לביתו לדבר עמו תנחומין הא בשאר מתים נמי אמרו אינו מדבר עמו תנחומין וצריך לאוקמי באין לו בנים לפי' ר"ת שמתיר לישא אשה אחר שבעה א"נ בהניחה לו בנים קטנים שמותר לישא מיד ולבעול אחר ל' יום לפירוש רבינו יצחק והאריך בתוספות פרק קמא דכתובות (דף ד. ושם בד"ה אבל איפכא) ובליקוטין כתוב בתשובה:
אָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין: הוּא שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹם אֲחֵרִים – שֶׁאֲחֵרִים שְׁרוּיִין בְּשָׁלוֹם; אֲחֵרִים אֵין שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמוֹ – שֶׁהוּא אֵינוֹ שָׁרוּי בְּשָׁלוֹם.
Rav Idi bar Avin said: The two baraitot refer to different situations: The first baraita is referring to the mourner himself, who may extend greetings [ shalom ] to others after the completion of his seven days of mourning, as the others are at peace [ shalom ]. The second baraita , which speaks of a prohibition that lasts thirty days, is referring to other people, who may not extend greetings to him, as he, the mourner, is not at peace.
RASHI
אמר רב אידי הוא שואל בשלום אחרים כלומר תריץ הא דתני מכאן ואילך שואל כדרכו בתוך שלשים יום דהוא שואל בשלום אחרים שהן שרויין בשלום והא דקתני בתוך ל' יום אינו שואל בשלומו אין אחרים שואלין בשלומו:
וְהָא מִדְּקָתָנֵי מֵשִׁיב – מִכְּלָל דְּשָׁיְילִינַן לֵיהּ! דְּלָא יָדְעִי.
The Gemara challenges: But from the fact that it teaches in a baraita that after the third day of his bereavement, the mourner may respond when other people address him, by inference others may extend greetings to him. The Gemara answers: This is referring to a case where people did not know that he was in mourning and unknowingly extended greetings to him.
RASHI
מכלל דשיילי בתוך ל' יום וקשיא למאן דתני בתוך ל' יום אינו שואל:
דלא ידעי כלומר הא דתני דמשיב להני דשאלי ליה ולא ידעי דאבל הוא אבל מאן דידע דאבל הוא לא שאיל ליה בתוך ל' יום:
אִי הָכִי, הָתָם נַמִי! הָתָם מוֹדָע לְהוּ, וְלָא מְהַדֵּר לְהוּ; הָכָא – לָא צָרִיךְ לְאוֹדוּעִינְהוּ.
The Gemara asks: If so, if the baraita speaks of a case where the people who greeted him were unaware that he was in mourning, then there also, during the first three days of his bereavement, he should be permitted to respond when other people address him. The Gemara answers: There, during the first three days, he must inform them that he is in mourning and not respond to their greetings. Here, after the first three days, he need not inform them about his bereavement, but rather he may respond to their greetings.
RASHI
אי הכי דאוקמת לה בלא ידעי אפילו ג' ימים נמי משיב (למאן דשאיל ליה ואמר דאבל הוא) למאן דלא ידע ושאיל ליה בתוך ג' ימים:
התם מודע להו הא דקתני כל ג' ימים אסור בשאילת שלום אבל מודע להו דאבל הוא ולא מהדר להו:
הכא לאחר ג' לא צריך לאודועינהו למאן דלא ידעי דאבל הוא אלא משיב:
וּרְמִינְהוּ: הַמּוֹצֵא אֶת חֲבֵרוֹ אָבֵל, בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – מְדַבֵּר עִמּוֹ תַּנְחוּמִין וְאֵינוֹ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ; לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר עִמּוֹ תַּנְחוּמִין, אֲבָל מְדַבֵּר עִמּוֹ מִן הַצַּד.
And the Gemara raises a contradiction from another baraita that states: One who finds another in mourning during his twelve months of bereavement may still speak words of consolation to him, but he should not extend greetings toward him. If he finds him after twelve months, he may extend greetings toward him, and he should not speak words of consolation to him. He may, however, speak to him indirectly, i.e., he may say to him: May you be consoled, without mentioning the name of the deceased.
RASHI
ורמינהו בתוך י"ב חדש אינו שואל בשלומו וקשה להך דתני לאחר שלשים יום שואל בשלומו:
מן הצד שאומר לו תתנחם ואינו מזכיר שם המת:
אָמַר רַבִּי מֵאִיר: הַמּוֹצֵא אֶת חֲבֵרוֹ אָבֵל לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וּמְדַבֵּר עִמּוֹ תַּנְחוּמִין, לְמָה הוּא דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁנִּשְׁבְּרָה רַגְלוֹ וְחָיְתָה, מְצָאוֹ רוֹפֵא וְאָמַר לוֹ: כַּלֵּךְ אֶצְלִי, שֶׁאֲנִי שׁוֹבְרָהּ וַאֲרַפְּאֶנָּה, כְּדֵי שֶׁתֵּדַע שֶׁסַּמְמָנִין שֶׁלִּי יָפִין!
Rabbi Meir said: One who finds another in mourning after twelve months and speaks to him words of consolation, to what may this situation be likened? To a person who broke his leg and it healed, and afterward a physician found him and said to him: Come to me, for I will break it a second time and then I will heal it, so that you may know how good my medicines are and how well they work. One who consoles his friend after so much time has passed acts in a similar fashion, stirring up an old wound and then trying to heal it. In any event, it appears that one must not extend greetings to a mourner during the entire twelve-month mourning period.
לָא קַשְׁיָא: הָא – בְּאָבִיו וְאִמּוֹ; הָא – בִּשְׁאָר קְרוֹבִים.
The Gemara answers: This is not difficult. This baraita , which says that one must not extend greetings to a mourner for twelve months, is referring to one who lost his father or mother. That baraita , which teaches that a mourner may be greeted after seven days,
RASHI
הא באבל על אביו ועל אמו אינו שואל בשלומו עד י"ב חדש:
הא בשאר קרובים שואל בשלומו לאחר ל' יום:
הָתָם נַמִי יְדַבֵּר עִמּוֹ תַּנְחוּמִין מִן הַצַּד! אִין, הָכִי נַמִי. וּמַאי אֵינוֹ מְדַבֵּר עִמּוֹ תַּנְחוּמִין? כְּדַרְכּוֹ, אֲבָל מְדַבֵּר עִמּוֹ מִן הַצַּד.
The Gemara asks: There too, in the case of other relatives after thirty days, let him speak words of consolation to him indirectly. Why does the baraita say that after thirty days he should not speak words of consolation to him at all? The Gemara answers: Yes, it is indeed so. And what is meant by the words: He should not speak words of consolation to him? This means that he may not console him in his usual manner, but he may speak to him indirectly.
RASHI
התם נמי שלשים דמוקמת ליה בשאר קרובים:
ידבר עמו תנחומין מן הצד לאחר ל' כי היכי דבאביו ואמו מדבר עמו תנחומין מן הצד לאחר י"ב חדש ואמאי קתני לאחר ל' אינו מדבר עמו תנחומים כלל:
ה"נ ומאי לאחר ל' אינו מדבר עמו תנחומים כדרכו:
תָּנוּ רַבָּנַן: אָבֵל, שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים בָּא מִמָּקוֹם קָרוֹב – מוֹנֶה עִמָּהֶן; בָּא מִמָּקוֹם רָחוֹק – מוֹנֶה לְעַצְמוֹ. מִכָּאן וְאֵילָךְ, אֲפִילּוּ בָּא מִמָּקוֹם קָרוֹב – מוֹנֶה לְעַצְמוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֲפִילּוּ בָּא בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִמָּקוֹם קָרוֹב – מוֹנֶה עִמָּהֶן.
§ The Sages taught the following baraita : If a mourner comes to the house of mourning from a nearby place
RASHI
מונה עמהן עם האבלים שבאותו מקום הואיל דבמקום קרוב הוה ויכול לבא בתחלת האבילות חשבינן ליה כמו דאתא דאינו מונה אלא ה' ימים עם שאר אבלים:
מונה לעצמו שבעה שלימין:
TOSAFOT
מקום קרוב פירשו בהלכות גדולות דהיינו י' פרסאות:
אפילו בא ביום שביעי ממקום קרוב וא"ת והא מקצת היום ככולו וי"ל כגון שלא עמדו עדיין מנחמין מאצלן ויש נמי בפ"ק דכתובות (דף ח:) ברכת אבלים בעשרה כל ז' ומסתמא היינו ביום א"נ י"ל מקצת היום ככולו לא הוי בלילה לענין שום דבר כדאמרינן במגילה בפ"ב (דף כ.) דשימור לילה לאו שימור הוא לענין שבעה נקיים:
אָמַר מָר: שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים, בָּא מִמָּקוֹם קָרוֹב – מוֹנֶה עִמָּהֶן. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְהוּא שֶׁיֵּשׁ גְּדוֹל הַבַּיִת בַּבַּיִת.
The Master said, citing the baraita : If a mourner comes to the house of mourning from a nearby place during the first three days of mourning, he counts his days of mourning with the other mourners and completes his mourning with them. Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: This is in a case where the principal member of the household
RASHI
שיש גדול הבית בבית שבא ומצא גדול הבית בבית מונה עמהן עם אבילי הבית וזה שבא הוא הצעיר ממנו אבל אם היה גדול בדרך ובא בתוך שלשה ימים אפי' ממקום קרוב מונה לעצמו דלא חשיב אבילות דצעיר לאצטרופי גדול בהדיה:
אִיבַּעֲיָא לְהוּ:
A dilemma was raised before the scholars: