Back
Mo'ed Katan
Daf 20aאֲמַר לֵיהּ: אִימָּא קַיֶּימֶת? אֲמַר לֵיהּ: אִימָּא קַיֶּימֶת? אֲמַר לֵיהּ: אַבָּא קַיָּים?! אֲמַר לֵיהּ לְשַׁמָּעֵיהּ: חֲלוֹץ לִי מִנְעָלַי, וְהוֹלֵךְ אַחֲרַי כֵּלַי לְבֵית הַמֶּרְחָץ.
Not wishing to deliver unfortunate news, Rav said to him: Is my mother still alive?
RASHI
א"ל אימא קיימת בלשון שאילה הוא כלומר שאתה שואל על אבי שאל על אמי שאף היא אחותך:
א"ל ר' חייא ואמך אחותי קיימת היא:
א"ל רב אבא קיים עדיין לא השבתיך עליו וממילא הבין ויש אומרים בניחותא היה רב משיבו על מי שאינו שואל כדי שיבין מן הכלל וקשה בעיני לומר שרב יוציא דבר שקר מפיו:
חלוץ מנעלי להתאבל על אחי ואחותי:
והולך כלי אחרי לבית המרחץ ללמד הלכה נתכוין שאין שמועה רחוקה לאחר שלשים נוהגת אלא יום אחד ומקצת היום ככולו:
שְׁמַע מִינָהּ תְּלָת: שְׁמַע מִינָהּ: אָבֵל אָסוּר בִּנְעִילַת הַסַּנְדָּל; וּשְׁמַע מִינָהּ: שְׁמוּעָה רְחוֹקָה אֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא יוֹם אֶחָד; וּשְׁמַע מִינָהּ: מִקְצָת הַיּוֹם כְּכוּלּוֹ.
The Gemara comments: Learn three halakhot from this
רַבִּי חִיָּיא – לְחוּד, רַבִּי אֲחִיָּיה – לְחוּד.
In any case, Rabbi Ḥiyya observed only one day of mourning after receiving a belated report of his siblings’ passing, in contrast to Rabbi Aḥiyya, who observed seven and thirty days. The Gemara’s question assumes that Rabbi Ḥiyya and Rabbi Aḥiyya are the same person. The Gemara answers: This is not difficult, for Rabbi Ḥiyya is a discrete person and Rabbi Aḥiyya is a discrete person; despite the similarity between their names, these are two different people.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין: שָׁמַע שְׁמוּעָה קְרוֹבָה בָּרֶגֶל, וּלְמוֹצָאֵי הָרֶגֶל נַעֲשֵׂית רְחוֹקָה – עוֹלֶה לוֹ, וְאֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא יוֹם אֶחָד. תָּנֵי רַבִּי אַדָּא דְּמִן קֵסָרִי קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: שָׁמַע שְׁמוּעָה קְרוֹבָה בְּשַׁבָּת, וּלְמוֹצָאֵי שַׁבָּת נַעֲשֵׂית רְחוֹקָה – אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא יוֹם אֶחָד.
§ Rabbi Yosei bar Avin said: If one received recent tidings of a relative’s death during a Festival, when it is prohibited to mourn, and after the Festival they became distant tidings, as after the Festival thirty days had already elapsed since the relative’s passing, the Festival counts for him toward the number of days that make it a belated report. And, consequently, after the Festival he observes only one day of mourning.
RASHI
למוצאי הרגל נעשית רחוקה דהוי שלשים יום:
אינה נוהגת אלא יום אחד אע"פ דכי שמע עדיין היתה קרובה עולה הרגל להשלים שלשים דהוי שמועה רחוקה:
TOSAFOT
עולה לו פירוש הרגל עולה לו למנין שאינו נוהג אלא יום אחד:
קוֹרֵעַ אוֹ אֵינוֹ קוֹרֵעַ? רַבִּי מָנִי אָמַר: אֵינוֹ קוֹרֵעַ. רַבִּי חֲנִינָא אָמַר: קוֹרֵעַ. אָמַר לֵיהּ רַבִּי מָנִי לְרַבִּי חֲנִינָא: בִּשְׁלָמָא לְדִידִי, דְּאָמִינָא אֵינוֹ קוֹרֵעַ, הַיְינוּ דְּלָא אִיכָּא אֲבֵילוּת שִׁבְעָה. אֶלָּא לְדִידָךְ דְּאָמְרַתְּ קוֹרֵעַ, קְרִיעָה בְּלֹא שִׁבְעָה מִי אִיכָּא?
§ The Gemara asks: Upon receiving a belated report of a close relative’s passing, does one rend his garment or does he not rend it?
RASHI
אינו קורע עכשיו דנוהג יום אחד לשמועה רחוקה:
היינו דליכא אבילות שבעה כלומר משום דליכא שבעה אינו קורע:
TOSAFOT
קורע או אינו קורע דוקא כענין זה מיבעי ליה לפי שהיה חייב לקרוע בשעת שמועה אבל שמע שמועה רחוקה בחול אינו קורע כלל ואפי' על אביו ואמו וכן קאמר נמי בסמוך כי תניא ההיא בכבוד אביו ואמו והכי משמע לעיל דלא מצינו לר' חייא שקרע אע"פ שהיה אביו ואמו לגירסת ר"ח וא"ת אי מהא משמע דאינו קורע על אביו ואמו אמאי לא. קאמר ש"מ דאינו קורע יש לומר דאינו מביא ש"מ כי אם ממה שראינו שעשה אבל ממה שלא ראינו אינו מביא ראיה מכל מקום מדלא קבעי הש"ס כלל אם רבי חייא קרע משמע א"צ לקרוע ובתשובת רבינו זקיני פי' דאינו קורע על שמועה רחוקה אפי' על אביו ואמו והרי"ן וגם בתוס' הרב מסופק והא דאמר בסמוך מי שאין לו חלוק וכו' מיירי כגון שהיה שאול מחבירו או נתמלא קרעים ונראה לי שיש לסמוך יותר על ה"ג מרב צמח גאון דאין קורעים לאחר ל' יום אלא על אביו ואמו בלבד וברכת אבלים נחלקו בה"ג אם שמע בשבת אם חייב לברך ברכת אבלים דיש מפרשים דנקרא דברים שבצינעא וי"א כיון דמברכין בג' או בעשרה לאו דברים שבצינעא הוא:
וְלָא? וְהָתַנְיָא אִיסִי אֲבוּהּ דְּרַבִּי זֵירָא, וְאָמְרִי לָהּ אֲחוּהּ דְּרַבִּי זֵירָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי זֵירָא: מִי שֶׁאֵין לוֹ חָלוּק לִקְרוֹעַ, וְנִזְדַּמֵּן לוֹ בְּתוֹךְ שִׁבְעָה – קוֹרֵעַ; לְאַחַר שִׁבְעָה – אֵינוֹ קוֹרֵעַ.
The Gemara asks: Is there not? But isn’t it taught in a baraita reported by Isi, father of Rabbi Zeira, and some say it was taught by the brother of Rabbi Zeira before Rabbi Zeira:
עָנֵי רַבִּי זֵירָא בַּתְרֵיהּ: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בַּחֲמִשָּׁה מְתֵי מִצְוָה, אֲבָל עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ – קוֹרֵעַ וְהוֹלֵךְ!
Rabbi Zeira explained the baraita after him, filling in a missing element: In what case is this statement that one does not rend his garment after the seven-day period of mourning said? In the case of the other five close relatives over whose death it is a mitzva to mourn, i.e., son, daughter, brother, sister, and spouse. But for one’s father or mother, one continues to be obligated to rend his garment if he receives the garment after the seven-day mourning period as well. This apparently contradicts Rabbi Mani’s statement that there is no rending without seven days of mourning.
RASHI
קורע והולך אחר שבעה אע"ג דליכא שבעה:
כִּי תַּנְיָא הַהִיא – לִכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ.
The Gemara answers: When that baraita is taught, it is referring to a symbolic act meant to honor his father or mother.
תָּנוּ רַבָּנַן: כָּל הָאָמוּר בְּפָרָשַׁת כֹּהֲנִים, שֶׁכֹּהֵן מִיטַּמֵּא לָהֶן – אָבֵל מִתְאַבֵּל עֲלֵיהֶן. וְאֵלּוּ הֵן: אִשְׁתּוֹ, אָבִיו, וְאִמּוֹ, אֶחָיו, וַאֲחוֹתוֹ, בְּנוֹ, וּבִתּוֹ. הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן אָחִיו וַאֲחוֹתוֹ הַבְּתוּלָה מֵאִמּוֹ, וַאֲחוֹתוֹ נְשׂוּאָה בֵּין מֵאָבִיו בֵּין מֵאִמּוֹ.
§ The Sages taught: With regard to all of the relatives mentioned in the Torah in the passage referring to priests,
RASHI
אבל מתאבל עליהן על אותן קרובים:
אחיו מאמו שלא מאביו דקרא משמע מאביו שלא מאמו:
אחותו נשואה בין מאביו בין מאמו דבקרא לא אשכחן אלא אבתולה:
TOSAFOT
ואחותו נשואה בין מאביו בין מאמו לא מיבעי מאביו אלא אפי' מאמו נמי:
וּכְשֵׁם שֶׁמִּתְאַבֵּל עֲלֵיהֶם – כָּךְ מִתְאַבֵּל עַל שְׁנִיִּים שֶׁלָּהֶם, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אֵינוֹ מִתְאַבֵּל אֶלָּא עַל בֶּן בְּנוֹ וְעַל אֲבִי אָבִיו. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כָּל שֶׁמִּתְאַבֵּל עָלָיו – מִתְאַבֵּל עִמּוֹ.
Just as one mourns for them, so too he mourns for their relatives’ relatives, who are his second-degree relatives.
RASHI
על שניים שלהן אבי אביו ועל בן בנו ועל בן בתו ועל בן אחותו:
כל שמתאבל עליו מתאבל עמו כלומר מתאבל עם אביו כשהוא מתאבל על אב שלו נמצא זה מתאבל על אבי אביו וכן כל שמתאבל עליו כגון שמתאבל על בנו מתאבל עמו כלומר מתאבל עם בנו כשהוא מתאבל פי' על בן שלו ונמצא זה מתאבל על בן בנו:
TOSAFOT
על שניים שלהם פי' הנולדים מהן אבל באחיהם ובנשותיהם היה מסופק בתוספות הרב בשם רבו ולא ידענא מאי שנא:
על אבי אביו ועל בן בנו פירוש בתוספות הרב בשם רבו דהוא הדין אבי אמו ובת בתו:
חֲכָמִים הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא! אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ עִמּוֹ בַּבַּיִת. כִּי הָא דַּאֲמַר לֵיהּ רַב לְחִיָּיא בְּרֵיהּ, וְכֵן אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא לְרַבָּה בְּרֵיהּ: בְּאַפָּהּ – נְהוֹג אֲבֵילוּתָא; בְּלָא אַפָּהּ – לָא תִּינְהוֹג אֲבֵילוּתָא.
The Gemara asks: The statement of the Rabbis is identical to the statement of the first tanna , Rabbi Akiva. What does their statement add? The Gemara answers: The practical difference between them is with regard to whether one mourn with him only in the same house. According to the Rabbis, one is required to mourn with his relative only while he is with him in the same house, whereas according to Rabbi Akiva, he is required to observe mourning even when he is not with him. This is like what Rav said to his son, Ḥiyya, and it is similarly like what Rav Huna said to his son Rabba, when the latter’s wife was in mourning: In her presence practice
RASHI
היינו תנא קמא של רבי שמעון:
עמו בבית דתנא קמא לא בעי שיהא אביו או (בן) בנו עמו בבית ויושב עמו וחכמים בעו עמו בבית:
כי האי ענין דא"ל רב לר' חייא וכו':
באפה דאיתתך כשהיא אבילה דהאי נמי כל שמתאבל עליו כגון אשתו מתאבל עמו בפניו:
TOSAFOT
באפה נהוג אבילות פירוש בתוספות בכל דיני אבלות נעילת הסנדל ורחיצה וסיכה וכולן כל זמן שהוא בפניה ובפ"ק דכתובות (דף ד:) קאמר עמו בבית ושמא באפה דוקא או שמא בכל הבית:
מָר עוּקְבָא שְׁכִיב לֵיהּ בַּר חֲמוּהּ. סָבַר לְמֵיתָב עֲלֵיהּ שִׁבְעָה וּשְׁלֹשִׁים. עָל רַב הוּנָא לְגַבֵּיהּ, אַשְׁכְּחֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: צוּדָנִיָּיתָא בָּעִית לְמֵיכַל? לֹא אָמְרוּ לִכְבוֹד אִשְׁתּוֹ אֶלָּא חָמִיו וַחֲמוֹתוֹ.
It is related that the son of Mar Ukva’s father-in-law, i.e., Mar Ukva’s brother-in-law, died, and Mar Ukva thought to sit in mourning over him for the seven- and thirty- day periods of mourning. Rav Huna went into his house, found him observing the rites of mourning, and said to him: Do you desire to eat mourners’ food [ tzudaniyyata ]?
RASHI
צידונייתא סעודות דאבל:
דְּתַנְיָא: מִי שֶׁמֵּת חָמִיו אוֹ חֲמוֹתוֹ – אֵינוֹ רַשַּׁאי לָכוֹף אֶת אִשְׁתּוֹ לִהְיוֹת כּוֹחֶלֶת וְלִהְיוֹת פּוֹקֶסֶת. אֶלָּא כּוֹפֶה מִטָּתוֹ, וְנוֹהֵג עִמָּהּ אֲבֵילוּת. וְכֵן הִיא שֶׁמֵּת חָמִיהָ אוֹ חֲמוֹתָהּ – אֵינָהּ רַשָּׁאָה לִהְיוֹת כּוֹחֶלֶת וְלִהְיוֹת פּוֹקֶסֶת, אֶלָּא כּוֹפָה מִטָּתָהּ וְנוֹהֶגֶת עִמּוֹ אֲבֵילוּת.
As it is taught in a baraita : One whose father-in-law or mother-in-law died may not force his wife to paint [ koḥelet ] her eyelids
וְתַנְיָא אִידָךְ: אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ אֵינוֹ רַשַּׁאי לָכוֹף אֶת אִשְׁתּוֹ לִהְיוֹת כּוֹחֶלֶת וְלִהְיוֹת פּוֹקֶסֶת, בֶּאֱמֶת אָמְרוּ: מוֹזֶגֶת לוֹ אֶת הַכּוֹס, וּמַצַּעַת לוֹ מִטָּה, וּמְרַחֶצֶת לוֹ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו. קָשְׁיָין אַהֲדָדֵי!
And it was taught in another baraita : Even though the Sages said that a husband may not force his wife to paint her eyelids or put rouge on her face when she is in mourning, i.e., that she may not treat her mourning lightly, actually, they said that she may pour his cup
RASHI
קשיין אהדדי דהכא קתני מצעת לו מטתו והכא קתני כופה מטתו:
TOSAFOT
ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו בחמין קאמר דאילו בצונן היא נמי מותרת:
אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינָהּ: כָּאן – בְּחָמִיו וַחֲמוֹתוֹ, כָּאן – בִּשְׁאָר קְרוֹבִים? שְׁמַע מִינָהּ. תַּנְיָא נַמִי הָכִי: לֹא אָמְרוּ לִכְבוֹד אִשְׁתּוֹ – אֶלָּא חָמִיו וַחֲמוֹתוֹ בִּלְבַד.
Rather, must one not conclude from this as follows: Here, where one is required to observe the halakhot of mourning together with his wife, the baraita is referring to the death of his father-in-law or mother-in-law. There, where one is not required to mourn, the baraita is referring to the death of his wife’s other relatives for whom she is required to mourn. The Gemara summarizes: Conclude from this that this is the case. This is also taught in a baraita : The Sages said that one is required to observe the rites of mourning in honor of his wife only when she is in mourning over his father-in-law or his mother-in-law.
RASHI
בשאר קרובי אשתו מצעת לו מטתו:
TOSAFOT
אלא בחמיו וחמותו והוא הדין היא נוהגת עמו בחמיה וחמותה והא דקתני לעיל כל שמתאבל עליו מתאבל עמו בכל שאר קרובים קאמר אבל אשתו יש חילוק בין חמיו וחמותו לשאר קרובים:
אַמֵימָר שְׁכֵיב לֵיהּ בַּר בְּרֵיהּ, קָרַע עִילָּוֵיהּ. אֲתָא בְּרֵיהּ – קָרַע בְּאַפֵּיהּ. אִידְכַּר דִּמְיוּשָּׁב קָרַע – קָם קָרַע מְעוּמָּד.
It was further related that the son of Ameimar’s son died, and Ameimar rent his garment over him. His son came before him, and he rent his garments again in the presence of his son,
RASHI
אתא בריה הדר אמימר קרע באפיה דבריה:
קם קרע פעם שלישית:
TOSAFOT
אתא בריה קרע באפיה להיות נוהג עמו אבילות ותימה כיון דקרע כבר וכי צריך לקרוע כלל לפני הקרובים ושמא לאשמועינן דבאפיה נוהג אבילות והר"א פירש אתא בריה קרע באפיה לפי שאמימר קרע מיושב ואתא בנו להזכירו שהוא טעה לקרוע מיושב והקריעה זה עשה בנו של אמימר ועל ידי כך נזכר אמימר וקרע פעם שניה מעומד:
אֲמַר לֵיהּ רַב אַשִׁי לְאַמֵימַר: קְרִיעָה דִּמְעוּמָּד מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״וַיָּקָם אִיּוֹב וַיִּקְרַע אֶת מְעִילוֹ״.
With regard to this issue, the Gemara reports that Rav Ashi said to Ameimar: From where do we derive that rending must be done while standing? He responded: As it is written about the deaths of Job’s sons: “Then Job arose, and rent his coat” (Job 1:20).