Back
Mo'ed Katan
Daf 19bוְהָתַנְיָא: הַקּוֹבֵר אֶת מֵתוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים קוֹדֶם לָרֶגֶל – בָּטְלָה הֵימֶנּוּ גְּזֵרַת שִׁבְעָה. שְׁמוֹנָה יָמִים קוֹדֶם לָרֶגֶל – בָּטְלָה הֵימֶנּוּ גְּזֵרַת שְׁלֹשִׁים. וּמְגַלֵּחַ עֶרֶב הָרֶגֶל. אִם לֹא גִּילַּח עֶרֶב הָרֶגֶל – אָסוּר לְגַלֵּחַ אַחַר הָרֶגֶל.
But isn’t it taught
RASHI
והתניא סייעתא:
TOSAFOT
והתניא בניחותא הקובר את מתו כו'. הקשה בתוספות הרב אמאי לא קאמר כתנאי ורב ששת כאבא שאול ורב הונא כתנא קמא ושמא משום דברייתא מזכיר לשון בטלו וקאמר לדידיה ימים לא בטלו א"כ לא סבירא הברייתא כרב ששת דרב ששת קאמר ימים נמי בטלו משום דלשון בטלו משמע בכולו כן נראה לי:
אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: מוּתָּר לְגַלֵּחַ אַחַר הָרֶגֶל. שֶׁכְּשֵׁם שֶׁמִּצְוַת שְׁלֹשָׁה מְבַטֶּלֶת גְּזֵרַת שִׁבְעָה – כָּךְ מִצְוַת שִׁבְעָה מְבַטֶּלֶת גְּזֵרַת שְׁלֹשִׁים.
Abba Shaul says: Even if he failed to cut his hair on the eve of the Festival, he is permitted to cut his hair after the Festival, for just as his observance of the mitzva of three days of mourning prior to the Festival cancels the decree of the seven- day period of mourning, and so if the deceased was buried three days before the Festival, the mourner is no longer required to continue this period of mourning after the Festival, so too, his observance of the mitzva of seven days of mourning before the Festival cancels the decree of the thirty- day period of mourning.
RASHI
שכשם שגזרת שלשה מבטלת שבעה דכי קבר מתו שלשה ימים לפני הרגל אינו יושב לאחרי הרגל כלום:
כך גזרת שבעה מבטלת גזרת שלשים דכי קבר מתו שבעה ימים קודם הרגל בטלה ממנו גזרת שלשים דאפילו לא גילח ערב הרגל מגלח אחר הרגל:
שִׁבְעָה? וְהָאֲנַן שְׁמוֹנָה תְּנַן! קָסָבַר אַבָּא שָׁאוּל: מִקְצָת הַיּוֹם כְּכוּלּוֹ, וְיוֹם שְׁבִיעִי עוֹלֶה לוֹ לְכָאן וּלְכָאן. אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רָבִינָא בַּר שֵׁילָא: הֲלָכָה כְּאַבָּא שָׁאוּל.
The Gemara asks: Why does Abba Shaul speak of the observance of seven days of mourning? But didn’t we learn in the mishna that it requires eight days? The Gemara explains: Abba Shaul maintains that the legal status of part of the day is like that of an entire day, and therefore the seventh day counts as both the final day of the seven-day period of mourning and the first day of the thirty-day period of mourning. Rav Ḥisda said that Ravina bar Sheila said: The halakha is in accordance with the opinion of Abba Shaul.
RASHI
ויום שבעה עולה לכאן ולכאן דחשיב נמי שמיני:
וּמוֹדִים חֲכָמִים לְאַבָּא שָׁאוּל כְּשֶׁחָל שְׁמִינִי שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת עֶרֶב הָרֶגֶל, שֶׁמּוּתָּר לְגַלֵּחַ בְּעֶרֶב שַׁבָּת.
And furthermore, even the Rabbis concede to Abba Shaul that when one’s eighth day of mourning occurs on a Shabbat, which is also the eve of a Festival, he is permitted to cut his hair on Friday, which is the seventh day. Since he is unavoidably prevented from cutting his hair on the eighth day, as it is prohibited for him to cut his hair on Shabbat, he may do so already on Friday, although it is only his seventh day of mourning.
כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַב עַמְרָם אָמַר רַב: אָבֵל, כֵּיוָן שֶׁעָמְדוּ מְנַחֲמִין מֵאֶצְלוֹ – מוּתָּר בִּרְחִיצָה. כְּמַאן? כְּאַבָּא שָׁאוּל.
The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that which Rav Amram said that Rav said: With regard to a mourner, once the comforters have stood up to leave his house on the seventh day of his mourning, he is immediately permitted to bathe? In accordance with whose opinion? In accordance with the opinion of Abba Shaul. He maintains that a part of the seventh day is treated as an entire day with regard to this issue.
RASHI
כיון שעמדו מנחמים מאצלו היינו ביום ז':
כמאן כאבא שאול דאמר עולה לכאן ולכאן דחשיב נמי שמיני דמבטל ממנו גזרת שלשים:
אָמַר אַבַּיֵי: הֲלָכָה כְּאַבָּא שָׁאוּל בְּיוֹם שִׁבְעָה, וּמוֹדִים חֲכָמִים לְאַבָּא שָׁאוּל בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים, דְּאָמְרִינַן: מִקְצָת הַיּוֹם כְּכוּלּוֹ.
Abaye said: The halakha is in accordance with the opinion of Abba Shaul with regard to the seventh day of mourning, and the Rabbis concede to Abba Shaul with regard to the thirtieth day,
RASHI
ומודים הן לאבא שאול ביום שלושים לקבורת מתו דמותר לגלח דלא בעינן שלשים שלימין דאמרינן מקצת היום ככולו:
רָבָא אָמַר: הֲלָכָה כְּאַבָּא שָׁאוּל בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים, וְאֵין הֲלָכָה כְּאַבָּא שָׁאוּל בְּיוֹם שִׁבְעָה. וּנְהַרְדְּעֵי אָמְרִי: הֲלָכָה כְּאַבָּא שָׁאוּל בְּזוֹ וּבְזוֹ. דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּדִבְרֵי הַמֵּיקֵל בְּאֵבֶל.
Rava said: The halakha is in accordance with the opinion of Abba Shaul with regard to the thirtieth day of mourning, but the halakha is not in accordance with Abba Shaul with regard to the seventh day. And the Sages of Neharde’a say: The halakha is in accordance with the opinion of Abba Shaul with regard to both the seventh day and the thirtieth day, for Shmuel said: The halakha follows the statement of the more lenient authority in matters relating to mourning.
TOSAFOT
הלכה כאבא שאול נראה דהלכה כמותו בכל מאי דפליג אתנא קמא בין במקצת היום ככולו בין לענין אם לא גילח מדלא מפליג בהלכה כאבא שאול במקצת היום ככולו ולא בגילח הרי"ן בירושלמי מקשה לרבנן דאבא שאול מה בין יום שלשים ליום שמיני דקאמר מקצת היום ככולו ומגלח ערב הרגל ויום שלשים לא אמר מקצת היום ככולו שיהא מגלח בו ומשני משום כבוד הרגל התירו תדע שהרי חל שמיני שלו בערב הרגל מגלח ערב הרגל ואילו חל שלשים בשבת אינו מגלח בערב שבת:
שְׁלֹשִׁים יוֹם מְנָלַן? יָלֵיף ״פֶּרַע״ ״פֶּרַע״ מִנָּזִיר. כְּתִיב הָכָא: ״רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ״, וּכְתִיב הָתָם: ״גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ״, מַה לְּהַלָּן שְׁלֹשִׁים – אַף כָּאן שְׁלֹשִׁים.
§ The Gemara asks now about the thirty-day mourning period: From where do we derive the thirty-day period of mourning?
RASHI
מנלן דשלשים יום אסור בגילוח:
ראשיכם אל תפרעו הא שאר אבלים חייבים משמע:
TOSAFOT
אתיא פרע פרע מנזיר יש שאומרים שאסור לאבל להיות סורק ראשו לאחר שבעה משום דאמרינן (נזיר דף מב.) נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק ואנן ילפינן מנזיר ואין נראה כלל דהא בנזיר אסור ודאי שאפילו תלש שערו אסור אבל לענין אבילות שהוא משום יפוי לא ובשעת מעשה שאלתי ממורי ריב"א והתיר לי והר"ר יום טוב פירש כיון דקיימא לן מקצת יום שבעה ככולו ועולה לכאן ולכאן מקצת היום ככולו ויכול לגלח ביום עשרים ותשעה ובתוספות הרב לא פירש כן דלא אמרינן שיהא יום שבעה לשני ימים לענין שלשים יום:
וְהָתָם מְנָלַן? אָמַר רַב מַתָּנָה: סְתָם נְזִירוּת שְׁלֹשִׁים יוֹם. מַאי טַעְמָא? אָמַר קְרָא: ״קָדוֹש יִהְיֶה״. יִהְיֶה בְּגִימַטְרִיָּא תְּלָתִין הָווּ.
The Gemara asks: And there, with regard to a nazirite, from where do we derive that he must grow his hair for thirty days? Nowhere is this explicitly stated with regard to a nazirite. The Gemara answers: Rav Mattana said: An unspecified naziriteship,
TOSAFOT
תלתין הוו ולבר פדא דאמר בנזיר בפ"ק (דף ה.) נזיר להזיר כ"ט אסור שלשים שרי ונזירות הוא עשרים ותשעה יום לדידיה א"כ סבר על כרחך כדפירש אבא שאול מיהו יש לומר לכתחילה אינו מגלח בנזיר עד שלשים יום מדרבנן כדמשמע הכא ובירושלמי מקשה מן המשנה (שם דף טז.) דאמר גלח ביום שלשים יצא ומשני תמן לשעבר הכא מתחילה והיינו כדפרישית:
אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: הַכֹּל מוֹדִין כְּשֶׁחָל שְׁלִישִׁי שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת עֶרֶב הָרֶגֶל שֶׁאָסוּר בִּרְחִיצָה עַד הָעֶרֶב.
Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: Everyone, including Abba Shaul, who says that part of a day is treated like a full day, agrees that when his third day of mourning occurs
RASHI
הכל מודים אפילו אבא שאול דאמר מקצת היום ככולו:
שאסור ברחיצה עד הערב דודאי שלש שלימין בעינן עד הערב ולערב רוחץ בצונן או ימתין עד חולו של מועד וירחץ בחמין:
TOSAFOT
שאסור ברחיצה עד הערב פי' בקונטרס ולערב יכול לרחוץ גופו בצונן אי נמי פניו ידיו ורגליו אבל כל גופו בחמין לא דאסור לרחוץ בי"ט א"נ יש לפרש בחמי טבריא א"נ לשטוף מותר כדאי' פרק כירה (שבת דף לט: ושם) אי נמי בחמין שהוחמו בקרקע ואמר בפרק כירה מחלוקת בחמין שהוחמו בכלי וא"ת מאי שנא דלא אמרינן מקצת היום ככולו בשלישי ובשביעי לרבנן ובשביעי לאבא שאול שרינן על ידי מקצת היום ככולו וכי תימא משום דאפשר לרחוץ ביו"ט ולא יהא ניוול תינח רחיצה אלא כיבוס מאי איכא למימר ואין נראה לר"י דכיבוס שרי בשלישי וי"ל דבאבילות שבעה חמיר טפי בה"ג מפרש הוא הדין רביעי וחמישי אסור עד הערב ע"כ פי' בתוספות והרי"ט פירש עד הערב היינו. מבערב י"ט ולאפוקי דלא שרי מן הבקר ונראה דהוא הדין בכיבוס מותר לערב מעי"ט ולפירושו נראה דשבעה קודם הרגל אליבא דרבנן מותר מבערב י"ט. ומדקאמר הכל מודים פירוש אפילו אבא שאול דשרי בשביעי מן הבקר הכא מודה לרבנן דלא שרי מן הבקר אלא יש לו דין שביעי לרבנן:
אֲמַר רַב נְחֶמְיָה בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: אַשְׁכַּחְתִּינְהוּ לְרַב פַּפִּי וּלְרַב פַּפָּא דְּיָתְבִי וְקָאָמְרִי: הֲלָכָה כְּרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ. אִיכָּא דְּאָמְרִי, אֲמַר רַב נְחֶמְיָה בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף: אַשְׁכַּחְתִּינְהוּ לְרַב פַּפִּי וּלְרַב פַּפָּא וּלְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ דְּיָתְבִי וְקָאָמְרִי: הַכֹּל מוֹדִים שֶׁאִם חָל שְׁלִישִׁי שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת עֶרֶב הָרֶגֶל – שֶׁאָסוּר בִּרְחִיצָה עַד הָעֶרֶב.
Rav Neḥemya, son of Rav Yehoshua, said: I once found Rav Pappi
בְּעָא מִינֵּיהּ אַבַּיֵי מֵרָבָא: קְבָרוֹ בָּרֶגֶל, רֶגֶל עוֹלֶה לוֹ לְמִנְיַן שְׁלֹשִׁים,אוֹ אֵין רֶגֶל עוֹלֶה לוֹ לְמִנְיַן שְׁלֹשִׁים? לְמִנְיַן שִׁבְעָה לָא קָמִיבָּעֲיָא לִי – דְּלָא נָהֲגָא מִצְוַת שִׁבְעָה בָּרֶגֶל. כִּי קָא מִיבָּעֲיָא לִי – לְמִנְיַן שְׁלֹשִׁים, דְּקָא נָהֲגָא מִצְוַת שְׁלֹשִׁים בָּרֶגֶל. מַאי?
Abaye inquired of Rava: If one buried his dead relative on the Festival itself, does the Festival count toward his thirty- day period of mourning, or does the Festival not count toward his thirty- day period of mourning? Abaye elaborated on his question: I do not ask whether or not the Festival counts toward his seven- day period of mourning because the obligation to observe seven days of mourning does not apply at all during the Festival, and therefore he must certainly observe the seven-day mourning period, beginning from after the Festival. What I am asking is with regard to the thirty- day period of mourning, because certain aspects of the mitzva of the thirty- day mourning period do in fact apply during the Festival,
RASHI
למנין שבעה לא קמבעיא לי דודאי אינו עולה דודאי לא נהגא מצות שבעה ברגל דהא אינו אסור בנעילת הסנדל ואינו נוהג בכפיית המטה:
דהא נהגא מצות שלשים ברגל דהא ברגל נמי אסור בגיהוץ ובתספורת כשלשים:
TOSAFOT
קברו ברגל רגל עולה לו מן המנין שלשים או אינו עולה פירש בתוספות דהוא הדין דמיבעיא לן בקברו שני ימים קודם הרגל וקשיא לן דהא בסמוך משמע דפשיטא בקברו שני ימים קודם הרגל דקאמרינן מאי לאו אסיפא לא ארישא משמע דברישא ניחא ליה ושמא היה הרב רוצה לומר דתרוייהו מיבעי ליה וכי פשיט בעי למיפשט הכל ומשני דלא תיפשוט הכל:
דלא נוהגין מצות שבעה ברגל ומיהו דברים שבצינעא נוהגין כדמשמע פ"ק דכתובות (דף ד: ושם) דקאמרינן כל אותן הימים הוא ישן בין האנשים והיא ישינה בין הנשים מסייע ליה לרבי יוחנן וכן פירש הרב בשם רבו ממתני' מצי למיפשט דאינו עולה למנין שבעה דקתני מפסיקין ואין עולין ולכל הפחות איירי לענין שבעה ומיהו יש לומר דנותן טעם מנין לו פשוט דמתניתין איירי שאינו עולה למנין שבעה אימא לענין שלשים:
אֲמַר לֵיהּ: אֵינוֹ עוֹלֶה. אֵיתִיבֵיהּ: הַקּוֹבֵר אֶת מֵתוֹ שְׁנֵי יָמִים קוֹדֶם הָרֶגֶל – מוֹנֶה חֲמִשָּׁה יָמִים אַחַר הָרֶגֶל, וּמְלַאכְתּוֹ נַעֲשֵׂית עַל יְדֵי אֲחֵרִים, וַעֲבָדָיו וְשִׁפְחוֹתָיו עוֹשִׂים בְּצִינְעָא בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְאֵין רַבִּים מִתְעַסְּקִין עִמּוֹ,
Rava said to him: The Festival does not count toward the thirty days. Abaye raised an objection to Rava’s opinion from the following baraita : If one buries his dead relative two days before a Festival, he must count five days of mourning after the Festival, and during this period his work is performed for him by others.
RASHI
ואין רבים מתעסקין עמו כלומר אין צריכין לנחמו אחר הרגל שכבר נחמוהו שבעה ימים ברגל:
TOSAFOT
ומלאכתו נעשית ע"י אחרים אפילו בביתו אע"ג דאמר לעיל בפ"ב (מועד קטן דף יא:) היתה מלאכתו ביד אחרים בתוך ביתו אסור לעשות בבתיהם מותר וי"ל דהכא מיירי בדבר האבד: