Back
Mo'ed Katan
Daf 15aדְּמוּת דְּיוֹקְנִי נָתַתִּי בָּהֶן, וּבַעֲוֹנוֹתֵיהֶם הֲפַכְתִּיהָ – כְּפוּ מִטּוֹתֵיהֶן עָלֶיהָ. מְנוּדֶּה וּמְצוֹרָע מַה הֵן בִּכְפִיַּית הַמִּטָּה? תֵּיקוּ.
God stated: I have placed the likeness of My image [ deyokan ]
RASHI
דמות דיוקני בצלם אלהים עשה את האדם (בראשית ט׳:ו׳):
TOSAFOT
ואחרי טהרתו פי' בקונטרס דבטומאת מת איירי ז' ימים ימי הזאתו יספרו לו איירי בימי ספירו וכמו מילתא אחריתי קמ"ל וביום באו לעבודה יביא כהן הדיוט עשירית האיפה וחטאתו כמו חיטוי וקדושתו לעבודה מילי מילי קאמר וקשה אמאי לא מפרש ליה בכהן גדול ויש לומר משום דבכהן הדיוט איירי דכתיב כי אם לאב ולאם ואילו כ"ג לא יטמא לאביו ולאמו ולא ניחא ליה למימר כדאמרינן בקדושין (דף עח:) רישא בכהן גדול וסיפא בכהן הדיוט ועוד דלא הוה קמ"ל מידי אבל כהן הדיוט ביום חינוכו אינו כתיב בקרא בפירוש מיהו קשה לן כיון דמילי מילי כתיב אמאי ר"ש אומר בבאו מקריב בזמן שראוי לביאה וקשה דבפרק תמיד נשחט (פסחים דף סב. ושם) דקאמרינן כל הזבחים ערל וטמא משלחין קרבנותיהן ועוד דהכא נמי לא משמע דאיירי אלא במצורע דאהא דבעי מצורע מהו שישלח קרבנותיו מייתי ליה ונראה לי דר"ש לאפוקי מצורע אתי דרבי יהודה דריש ביום באו ביום שמתחנך לעבודה ור"ש מוקי לביום באו דקאי אדלעיל דאיירי במצורע ולא איירי מידי בעשירית האיפה אלא בא לומר דבמצורע דאיירי בקרא כשיטהר ויכנס לעזרה דהיינו לאחר ימי ספרו אז יקריב חטאתו או שאר קרבנותיו ובתוספות פי' דערל וטמא משלחין קרבנותיהן בטומאת שרץ ולא בטומאה מגופו והקשה על זה מהא דאמרינן במגילה פ"ק (דף ח.) מזובו ולא מנגעו משמע דאם יטהר מזובו יביא קרבן אע"פ שהוא מצורע וכמו כן קשה למאי דפרישית ותירץ דלא איירי התם לענין קרבן אלא שיהא טהור מדין משכב ומושב דחמירא הוה טפי מבמצורע וצ"ע בפרק כל הזבחים שנתערבו (זבחים עד: וטם) ובפרק כל הגט (גיטין דף כח: ושם) מפורש קצת דיני סמיכה שצריך בעלים ואם כן אין טמא מביא קרבנותיו [ועי' תוס' יבמות קד: ד"ה דאמר]:
אָבֵל אָסוּר בַּעֲשִׂיַּית מְלָאכָה, דִּכְתִיב: ״וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל״. מַה חַג אָסוּר בִּמְלָאכָה – אַף אָבֵל אָסוּר בִּמְלָאכָה.
§ The Gemara proceeds to the next topic: A mourner is prohibited from performing work, as it is written: “And I will turn your Festivals into mourning” (Amos 8:10). The Gemara infers: Just as a Festival is a time when it is prohibited to work, so too, a mourner is prohibited from performing work.
מְנוּדֶּה מַהוּ בַּעֲשִׂיַּית מְלָאכָה? אָמַר רַב יוֹסֵף, תָּא שְׁמַע: כְּשֶׁאָמְרוּ אָסוּר בַּעֲשִׂיַּית מְלָאכָה – לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בַּיּוֹם, אֲבָל בַּלַּיְלָה מוּתָּר. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בִּמְנוּדֶּה וּבְאָבֵל. מַאי לָאו – אַכּוּלְּהוּ? לָא, אַשְּׁאָרָא.
The Gemara asks: What is the halakha concerning one who was ostracized with regard to the performance of work? Rav Yosef said: Come and hear that which is taught in the following baraita : When the Sages said that the performance of work is prohibited on a communal fast due to lack of rain, they meant only that work is prohibited during the day of the fast, but during the night of the fast it is permitted.
RASHI
[כשאמרו חכמים גבי עברו אלו ולא נענו (תענית דף יג.) אסור במלאכה וכו' וכן אתה מוצא במנודה]:
מאי לאו אכולהו קאמר דמנודה אסור:
לא אשארא דקתני אעטיפת הראש דאמרי' התם (דף יד:) בתענית צבור מתעטפין ויושבין כמנודין:
תָּא שְׁמַע: מְנוּדֶּה שׁוֹנֶה וְשׁוֹנִין לוֹ, נִשְׂכָּר וְנִשְׂכָּרִין לוֹ. שְׁמַע מִינָהּ. מְצוֹרָע מַהוּ בַּעֲשִׂיַּית מְלָאכָה? תֵּיקוּ.
The Gemara offers a different proof: Come and hear that which was taught in the following baraita : One who is ostracized may teach Torah to others, and others may teach him Torah. Similarly, he may be hired for work by others, and others may be hired by him. The Gemara concludes: Learn from here that it is permitted for one who is ostracized to engage in work. The Gemara asks: What is the halakha concerning a leper, with regard to the performance of work? An answer is not found, and the question shall stand unresolved.
אָבֵל אָסוּר בִּרְחִיצָה, דִּכְתִיב: ״וְאַל תָּסוּכִי שֶׁמֶן״, וּרְחִיצָה בִּכְלָל סִיכָה.
§ The Gemara discusses a different prohibition: A mourner is prohibited from bathing, as it is written: “And do not anoint yourself with oil, but be as a woman that had for a long time mourned for the dead” (II Samuel 14:2). And bathing is included in the category of anointing,
RASHI
ורחיצה בכלל סיכה דכתיב ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו (תהילים ק״ט:י״ח):
מְנוּדֶּה מַהוּ בִּרְחִיצָה? אָמַר רַב יוֹסֵף, תָּא שְׁמַע: כְּשֶׁאָמְרוּ אָסוּר בִּרְחִיצָה – לֹא אָמְרוּ אֶלָּא כָּל גּוּפוֹ, אֲבָל פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו – מוּתָּר. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בִּמְנוּדֶּה וּבְאָבֵל. מַאי לָאו אַכּוּלְּהוּ? לָא, אַשְּׁאָרָא. מְצוֹרָע מַהוּ בִּרְחִיצָה? תֵּיקוּ.
The Gemara asks: What is the halakha concerning one who is ostracized with regard to bathing? Rav Yosef said: Come and hear that which was taught in the following baraita : When the Sages said that bathing is prohibited on a communal fast, they meant only that a person may not wash his entire body, but washing his face, his hands, and his feet is permitted. And you find a similar halakha with regard to a person who was ostracized and with regard to a mourner. What, is it not with regard to all the prohibitions stated in the baraita , including the prohibition against bathing, that they apply also to one who is ostracized? The Gemara rejects this argument: No, this is referring to the rest of the prohibitions, but not to bathing. The Gemara asks: What is the halakha concerning a leper with regard to bathing? An answer is not found, and the question shall stand unresolved.
RASHI
כשאמרו אסור ברחיצה בתענית צבור:
אכולהו ארחיצה נמי דמנודה אסור:
לא אשארא קאמר דמנודה אית ליה דין דהני דתעניות צבור:
TOSAFOT
ורחיצה בכלל סיכה תימה אדבעי מהו ברחינה אמאי לא בעי מהו בסיכה:
אָבֵל אָסוּר בִּנְעִילַת הַסַּנְדָּל, מִדְּקָאָמַר לֵיהּ רַחֲמָנָא לִיחֶזְקֵאל: ״וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים בְּרַגְלֶיךָ״ – מִכְּלָל דְּכוּלֵּי עָלְמָא אָסוּר.
§ The Gemara moves to the next topic: A mourner is prohibited from wearing shoes.
TOSAFOT
לא אשארא דמיירי התם בסוף פ"ק דתענית (דף יג.) בנעילת הסנדל ועשיית מלאכה ואעשיית מלאכה לא קאי דהא מנודה שרי במלאכה אלא אנעילת סנדל סוף פ"ק דתענית (שם) מסיק הלכתא אבל אסור בין בחמין בין בצונן אבל לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין אסור בצונן מותר ולסוך אפילו כל שהוא אסור ובתוס' הרב פי' קשיא ליה מאי שנא בט' באב ויוה"כ אסור לרחוץ אפילו אצבעות כדמשמע בפרק בתרא דיומא (דף עח.) ומביאין לו מטפחת כו' והא תרוייהו מסיכה נפקי אבילות מואל תסוכי שמן יום הכפורים מוסוך לא סכתי (דניאל י) ובשם רשב"ם דלפי המסקנא דמסיק בפ"ק דתענית דאבל מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו בצונן הוא הדין ט' באב ויוה"כ ותימה אמאי לא מייתי בסוגיין דתענית ההיא דמטפחת כו' ובשם רבינו תם שמעתי שהיה אוסר לרחוץ כלל בט' באב ויוה"כ חוץ מידיו שחרית דחשיב להו כמו מלוכלכות בטיט וצואה הואיל ואינו יכול ליגע בפיו ועיניו משום בת מלך:
מְנוּדֶּה מַהוּ בִּנְעִילַת הַסַּנְדָּל? אָמַר רַב יוֹסֵף, תָּא שְׁמַע: כְּשֶׁאָמְרוּ אָסוּר בִּנְעִילַת הַסַּנְדָּל – לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בָּעִיר, אֲבָל בַּדֶּרֶךְ – מוּתָּר. הָא כֵּיצַד? יָצָא לַדֶּרֶךְ – נוֹעֵל; נִכְנָס לָעִיר – חוֹלֵץ. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בִּמְנוּדֶּה וּבְאָבֵל. מַאי לָאו אַכּוּלְּהוּ? לָא, אַשְּׁאָרָא.
The Gemara asks: What is the halakha concerning one who is ostracized with regard to wearing shoes?
RASHI
כשאמרו אסור בנעילת הסנדל בתענית צבור:
מְצוֹרָע מַהוּ בִּנְעִילַת הַסַּנְדָּל? תֵּיקוּ.
The Gemara asks: What is the halakha concerning a leper with regard to wearing shoes?
TOSAFOT
לא אשארא פי' לא קאי אנעילת סנדל אלא ארחיצה. וזיל הכא קמדחי ליה וזיל הכא קמדחי ליה דאעשיית מלאכה לא קאי כדפרישית לעיל וא"ת ואמאי לא פשיט מר"א דסוף פרק הזהב (ב"מ דף נט: קרע את בגדיו וחלץ מנעליו וי"ל דשמא היה מחמיר על עצמו אי נמי מספקא ליה כי היכי דמספקא לן:
אָבֵל אָסוּר בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, דִּכְתִיב: ״וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ״ – מִכְּלָל דְּמֵעִיקָּרָא אָסוּר.
§ The Gemara considers another issue: A mourner is prohibited from engaging in sexual relations,
RASHI
ויבא אליה לאחר אבילות:
מְנוּדֶּה מַהוּ בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה? אָמַר רַב יוֹסֵף, תָּא שְׁמַע: כָּל אוֹתָן שָׁנִים שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר מְנוּדִּין הָיוּ, וְשִׁימְּשׁוּ מִטּוֹתֵיהֶן. אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: וְדִלְמָא מְנוּדֶּה לַשָּׁמַיִם שָׁאנֵי, דְּקִיל.
The Gemara asks: What is the halakha concerning one who is ostracized with regard to sexual relations? Rav Yosef said: Come and hear that which is taught in a baraita : All those years that the Jewish people were in the wilderness they were ostracized,
RASHI
מנודין היו למקום:
קִיל?! וְהָא אָמְרַתְּ חֲמִיר! סַפּוּקֵי מְסַפְּקָא לֵיהּ, זִיל הָכָא – קָמַדְחִי לֵיהּ, וְזִיל הָכָא – קָמַדְחִי לֵיהּ.
The Gemara asks in astonishment: Is it less serious? But didn’t you, Abaye, say elsewhere that a decree of ostracism imposed by Heaven is more serious than one issued by an earthly court? For this reason, Abaye rejected several proofs of Rav Yosef from the previously cited baraita . The Gemara answers: Abaye is uncertain whether a decree of ostracism imposed by Heaven is more or less serious than one imposed by an earthly court. Therefore, when he goes in this direction he rejects the argument, and when he goes in that direction he rejects the argument. Abaye asserts that since the issue is in doubt, no proof can be derived from ostracism issued by Heaven.
RASHI
ספיקא הוא אי קיל אי חמיר:
זיל הכא ומדחי דלקולא אזלי בהדייהו:
TOSAFOT
ושמשו מטותיהן בכל הני דלעיל לא מייתי מבני המדבר דלא ידעי היאך היו נוהגין אלא הא פשיטא לן שהיו משמשים מטותיהן שהרי הם היו פרים ורבים וכן גבי שלחו קרבנות דבסמוך שמא יש להוכיח הכי מן הפסוקים:
מְצוֹרָע מַהוּ בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה? תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא: ״וְיָשַׁב מִחוּץ לְאָהֳלוֹ״ – שֶׁיְּהֵא כִּמְנוּדֶּה וּכְאָבֵל, וְאָסוּר בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה. וְאֵין אָהֳלוֹ אֶלָּא אִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֵךְ אֱמוֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם״. שְׁמַע מִינָהּ.
The Gemara continues: What is the halakha concerning a leper with regard to sexual relations?
וְנִיפְשׁוֹט נַמִי לִמְנוּדֶּה! אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב פִּנְחָס מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף: מִי קָתָנֵי ״שֶׁאָסוּר״? שֶׁיְּהֵא כִּמְנוּדֶּה וּכְאָבֵל – בְּמִילֵּי אַחֲרָנְיָיתָא, וְאָסוּר נַמִי בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה.
The Gemara asks: If this is the case, then can we also resolve the question raised above with regard to one who is ostracized, by saying that it is prohibited for such a person to engage in sexual relations? Rav Huna, son of Rav Pineḥas, said in the name of Rav Yosef: Is it taught that a leper is prohibited from engaging in sexual relations like one who is ostracized? It states only that he should be treated like one who is ostracized and like a mourner, i.e., he should be like them with regard to other things, and in addition he is prohibited from engaging in sexual relations. Therefore, no proof can be derived from here with regard to one who is ostracized that he, too, is prohibited from engaging in sexual relations.
TOSAFOT
וישב מחוץ לאהלו פי' בימי ספרו ובימי חלוטו פליגי בה לעיל (מועד קטן דף ז:) כי האי גוונא אמרינן אבל אסור להניח תפילין ולא בכל ימי אבלו קאמרינן אלא יום ראשון בלבד ושני כדלקמן (מועד קטן דף כא.):
אָבֵל אֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ קָרְבְּנוֹתָיו, דְּתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: ״שְׁלָמִים״ – בִּזְמַן שֶׁהוּא שָׁלֵם, וְלֹא בִּזְמַן שֶׁהוּא אוֹנֵן.
§ The Gemara continues: A mourner may not send his offerings to the Temple,
RASHI
לפיכך נקראים שלמים בזמן שהוא שלם בדעתו שדעתו מיושבת עליו:
מְנוּדֶּה מַהוּ שֶׁיְּשַׁלַּח קָרְבְּנוֹתָיו? אָמַר רַב יוֹסֵף, תָּא שְׁמַע: כָּל אוֹתָן שָׁנִים שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר מְנוּדִּין הָיוּ, וְשִׁלְּחוּ קָרְבְּנוֹתֵיהֶן. אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: וְדִלְמָא מְנוּדֶּה לַשָּׁמַיִם שָׁאנֵי, דְּקִיל.
The Gemara asks: What is the halakha concerning one who is ostracized with regard to sending his offerings to the Temple? Rav Yosef said: Come and hear a proof from that which is taught in a baraita : All those years that the Jewish people were in the wilderness they were ostracized, and yet they sent their offerings.
קִיל?! וְהָאָמְרַתְּ חֲמִיר! סַפּוּקֵי מְסַפְּקָא לֵיהּ, וּמַדְחִי לֵיהּ.
The Gemara asks in astonishment: Is it less serious? But certainly you, Abaye, said elsewhere that being ostracized by Heaven is more serious than being ostracized by an earthly court. The Gemara offers a resolution: Abaye is uncertain whether being ostracized by Heaven is more or less serious than being ostracized by an earthly court, and therefore he rejects Rav Yosef’s arguments in both directions.
מְצוֹרָע מַהוּ שֶׁיְּשַׁלַּח קָרְבְּנוֹתָיו? תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא: ״וְאַחֲרֵי טָהֳרָתוֹ״ – אַחַר פְּרִישָׁתוֹ מִן הַמֵּת; ״שִׁבְעַת יָמִים יִסְפְּרוּ לוֹ״ – אֵלּוּ שִׁבְעַת יְמֵי סְפִירוֹ; ״וּבְיוֹם בֹּאוֹ אֶל הַקּוֹדֶשׁ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית לְשָׁרֵת בַּקּוֹדֶשׁ יַקְרִיב חַטָּאתוֹ״ –
The Gemara asks: What is the halakha with regard to a leper sending his offerings
RASHI
יספרו לו לעיל מיניה כתיב ואל מת אדם לא יבא לטמא ובכהן משתעי ואחרי טהרתו דהיינו מפרישתו מן המת משיפריש מן המת מונין שבעת ימי הזאתו שבעת ימים אחרים יספרו לו מדאפקיה רחמנא בלשון ספירה ולא נקט הזאה שמעינן שבעת ימי ספירו אם נצטרע:
וביום באו ביום טהרתו כתיב בכהן גדול: