Back
Mo'ed Katan
Daf 10bאֲבָל חֲמָרָא דְּרֵיחַיָּא – לֹא.
However, with regard to the hooves of a donkey that turns the millstones,
RASHI
אבל חמרא דריחיא שכך עושין שהיו טוחנים אגב חמורים לא מצי למישקל לההוא חמרא צפרניו דלא מצי למטחן במועד אלא לצורך מועד כדמפרש לקמן פרק מי שהפך (מועד קטן דף יב:) הלכך טחינה מועטת יכול לטחון בחמור ולא מרעי ליה גידול צפרניו:
רַב יְהוּדָה שָׁרֵי לְמִישְׁקַל טוּפְרֵיהּ לַחֲמָרָא דְּרֵיחַיָא, וּלְאוֹקוֹמֵי רֵיחַיָא, וּלְמִיבְנֵי רֵיחַיָא, וּלְמִיבְנֵי אַמַּת רֵיחַיָא, וּלְמִיבְנֵי אוּרְיָא. רָבָא שְׁרָא לְסָרוּקֵי סוּסְיָא, וּלְמִיבְנֵי אַקַרְפִּיטָא, וּלְמִיבְנֵי אִיצְטַבָּא.
Rav Yehuda permits one to trim the hooves of the donkey that turns a mill, to set the stones of a mill in their place, to build the base of a mill, to construct a water channel to carry water that drives a mill,
RASHI
לאוקומי ריחיא להעמיד להשים הריחים זו על גב זו:
אמת ריחיא העץ שהריחים בנוי עליו:
ולמיבני אוריא רפת בקר:
לסרוקי סוסיא להסריק סוסים במסרק של ברזל:
למיבני אקורפיטא מה שמשימין התבואה לתוכו לפני הסוסים שקורין מנייטור"ה בלע"ז:
איצטבא בנין אבנים:
TOSAFOT
למישקל טופרי פירש בתוספתא דה"ה לדידן שמותר לתקן ברזלים דקרקע קשה ומתקלקל ומשום שאין ברזלים בימי חכמים שאין צריך רק למשקל טופריה שהיה הקרקע מטוננת כמו ברוסי"א היה אסור:
איצטבא ואקרופיטא עניני ספסל וקצת הם חלוקים כדאמרינן בריש פרק עשרה יוחסין (קדושין דף ע.) ליתיב מר אקרופיטא אמר ליה מי סני ספסל כדאמרי רבנן או איצטבא כדאמרי אינשי:
רָבָא שְׁרָא לְמִישְׁקַל דְּמָא לִבְהֵמָה בְּחוּלָּא דְּמוֹעֲדָא. אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: תַּנְיָא דִּמְסַיַּיע לָךְ: מַקִּיזִין דָּם לִבְהֵמָה, וְאֵין מוֹנְעִין רְפוּאָה לִבְהֵמָה בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד.
Rava also permitted one to let the blood of an animal
RASHI
למישקל דמא להקיז:
TOSAFOT
ואין מונעין רפואה מבהמה דברפואה דבהמה שיש בה מלאכה איירי אבל רפואה שאין בה איסור מלאכה רק גזירה משום שחיקת סממנין אפילו בשבת איכא מאן דשרי והלכה כמאן דשרי כדאי' בפ' במה בהמה (שבת דף נג:) דרש רבא הלכה כרבי יאשיה דלית ליה גזירה משום שחיקת סממנין ברפואה דבהמה פי' דלסרוקי סוסיא שפירש בקונטרס אושטלי"ר בלעז אין נראה לי דהא קי"ל דבין קירוד ובין קירצוף שרי כדאי' סוף פרק שני דביצה (דף כג.) לר' שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר וקיימא לן כוותיה אלא ענין אחר הוא:
רָבָא שְׁרָא לְכַסְכּוּסֵי קִירְמֵי. מַאי טַעְמָא? מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט הוּא. אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אַמִי אָמַר רַב חִסְדָּא: קִיטּוּרֵי בִּירִי – אֲסִיר. מַאי טַעְמָא? מַעֲשֵׂה אוּמָּן הוּא.
Rava further permitted one to scrub garments
RASHI
לכסכוסי גיהוץ שקורין קובילו"ר:
קרמין בגדים:
מעשה הדיוט דמותר לעשותו בחולו של מועד דלאו מעשה אומן הוא:
קיטורי בירי אסיר למיעבד במועד שכך היו עושין שהיו נוטלין כלים חלוקין והיו מחליקין עליהן בית יד של חלוקיהם מעשה אומן הוא ואסור ל"א לכויץ קמטין שאדם עושה בבית יד שממלאים אותה בקנה של שבלים חלקים ומקמטין פרוונצי"א בלע"ז:
TOSAFOT
כסכוסי פי' בקונטרס אנפשיי"ר בלע"ז ויש מפרשים . ליקיי"ר ולשון כסכוס משמע כן כדאי' פ' תולין (שבת דף קמא. ושם) מכסכסו מבפנים ואין מכסכסו מבחוץ גבי טיט:
קיטורי בירי גרסינן ברי"ש ולא בידי בדלי"ת והוי מענין בירית טהורה בפ' במה אשה יוצאה (שבת דף סג.) (רק חזקת הבתים) (ב"ב דף נד):
אָמַר רָבָא: מַאן דְּמַתְקִיל אַרְעָא, אַדַּעֲתָא דְּבֵי דָּרֵי – שָׁרֵי; אַדַּעֲתָא דְּאַרְעָא – אֲסִיר.
§ Rava said: With regard to one who clears the ground
RASHI
דמתקיל תיקלא שחופר משם האדמה לצורך הגורן לחבוט שם חטין לצורך המועד היינו אדעתא דבי דרי ושרי:
אדעתא דארעא שחופר שדהו לצורך זריעה אסור משום דדמי כחורש בי"ט:
הֵיכִי דָּמֵי? מוּלְיָא בְּמוּלְיָא וְנָצָא בְּנָצָא – אַדַּעֲתָא דְּבֵי דָּרֵי; שָׁקַל מוּלְיָא וּשְׁדָא בְּנָצָא – אַדַּעֲתָא דְאַרְעָא.
The Gemara asks: What are the circumstances of each case? The Gemara explains: If he casts earth from one mound [ mulya ] onto another mound,
RASHI
מוליא במוליא שנוטל הקרקע ממקום גבוה ומניחו שם על גבי מקום גבוה היינו מוליא במוליא:
או נצא בנצא שחופר במקום נמוך ומניחו במקום נמוך דהיינו אדעתא דארעא ואסור דזה דרכו של חורש שדהו שאינו משגיח באיזה מקום שירד המחרישה בקרקע אפילו במקום נמוך חורש והיינו דומיא דחרישה ואסור:
אבל שקל מוליא שנוטל הקרקע ממקום גבוה:
ושדא בנצא במקום נמוך היינו אדעתא דבי דרי אדעתא דגורן שכך דרכו של גורן שמשוה הגרנות וזה מותר:
TOSAFOT
מוליא במוליא ונצא בנצא אדעתא דבי דרי שקל מוליא ושדי בנצא אדעתא דארעא וכן גרס רבינו גרשון ורב אלפס גרס בהפך מוליא במוליא ונצא בנצא . אדעתא דארעא מוליא בנצא אדעתא דבי דרי משמע שיותר . קרקע שוה צריך לחרוש מלידוש ואיפכא מסתברא טפי דלדידן צריך קרקע שוה לידוש יותר מלחרוש ושמא לפי שהיו דשין במוריגין אין צריך קרקע שוה ויש מפרשים כדי לעשות דיר של בהמה:
וְאָמַר רָבָא: הַאי מַאן דְּזָכֵי זִיכֵי אַדַּעֲתָא דְּצִיבִי – שָׁרֵי; אַדַּעֲתָא דְּאַרְעָא – אֲסִיר. הֵיכִי דָּמֵי? שָׁקֵיל רַבְרְבֵי וְשָׁבֵיק זוּטְרֵי – אַדַּעֲתָא דְּצִיבֵי; שָׁקַל רַבְרְבֵי וְזוּטְרֵי – אַדַּעֲתָא דְּאַרְעָא.
And Rava said: With regard to one who clears his field from twigs on the intermediate days of a Festival, the following distinction applies: If his intention is to use the twigs it is permitted, but if his intention is to prepare the ground for planting, it is prohibited. The Gemara asks: What are the circumstances of each case? The Gemara explains: If he takes the large twigs and leaves the small ones, it is clear that he is doing this with the intention of using the twigs. But if he takes both the large twigs and the small ones, it appears as though that he is doing so with the intention of preparing the ground, and it is prohibited.
RASHI
דזכי זיכיא שמכבד את הקרקע מעצים קטנים שעליה שנוטלם:
אדעתא דציבי אם ליקטן אדעתא דעצים להסיקן דנקט רברבי ושבק זוטרי:
אדעתא דארעא דלהכי ליקטן שרוצה לזרוע הקרקע שלוקט גדולים וקטנים אסור:
וְאָמַר רָבָא: הַאי מַאן דְּפָתַח מַיָּא לְאַרְעֵיהּ, אַדַּעֲתָא דְּכַוְורֵי – שָׁרֵי; אַדַּעֲתָא דְּאַרְעָא – אֲסִיר.
And Rava further said: With regard to one who opens the gates of a water channel
RASHI
אדעתא דכוורי שעושין המים שיוצאין מן הגומא של ביבר לחוץ אם לצורך שיצאו המים וישתיירו הדגים מותר:
הֵיכִי דָּמֵי? פָּתַח תְּרֵי בָּבֵי, חַד מֵעִילָּאִי וְחַד מִתַּתָּאִי – אַדַּעֲתָא דְּכַוְורֵי; פָּתַח חַד בָּבָא – אַדַּעֲתָא דְּאַרְעָא.
The Gemara asks: What are the circumstances of each case? The Gemara explains: If he opens two gates in the water channel, one above his field and one below, so the water that flows in also flows out, it is clear that he is doing this with the intention of catching fish, as the water will flow out and only the fish will remain in the indentations in his field. But if he opens only one gate, he is presumably doing this with the intention of watering the ground, as it is evident that he wants the channel to fill and the water to overflow into the field.
RASHI
כגון דפתח תרי בבי חד שבו נכנסין המים לגומא ונכנסין אף הדגים לגומא וחד שהמים יוצאין חוץ לגומא והדגים משתיירים בתוכה ולוקחים אותם שרי דהיינו אדעתא דכוורי:
דארעא דפתח חד בבא שבו נכנסים המים לגומא ואידך פתח שבו יוצאין המים לחוץ לא פתח:
אדעתא דארעא שכשהגומא מליאה מים יוצאין המים למעלה ומשקין כל השדה וכי האי גוונא אסור:
וְאָמַר רָבָא: הַאי מַאן דְּפָשַׁח דִּיקְלָא אַדַּעֲתָא דְּחֵיוָתָא – שָׁרֵי; אַדַּעֲתָא דְּדִיקְלָא – אֲסִיר. הֵיכִי דָּמֵי? שָׁקֵיל כּוּלֵּיהּ מֵחַד גִּיסָא – אַדַּעֲתָא דְּחֵיוָתָא; מֵהַאי גִּיסָא וּמֵהַאי גִּיסָא – אַדַּעֲתָא דְּדִיקְלָא, וַאֲסִיר.
And Rava also said: With regard to one who cuts the branches of his date palm on the intermediate days of a Festival, the following distinction applies: If he does this with the intention of feeding his animals, it is permitted, but if he does it with the intention of enhancing the growth of his date palm, it is prohibited.
RASHI
דפשח דיקלא שזומר הדקל מן הענפים שבו:
אדעתא דחיותא דראויין למאכל בהמה דנקט מן הענפים דמחד גיסא בין לחין בין יבשין לצורך מאכל בהמה היינו דחיותא ושרי:
דנקיט מהאי גיסא דדיקלא ומהאי גיסא ענפים יבישין שבו היינו אדעתא דדיקלא ואסור:
וְאָמַר רָבָא: הָנֵי תָּמְרֵי תוֹחֲלָנֵי, מִיגְזְרִינְהוּ – שָׁרֵי; מָיְיצִינְהוּ – אֲסִיר. רַב פַּפָּא אָמַר: כֵּיוָן דְּמִתְלְעֵי – כִּפְרַקְמַטְיָא הָאָבֵד דָּמֵי, וְשָׁרֵי.
And Rava further said: With regard to these unripe dates,
RASHI
הני תמרי תוחלני תמרים שלא נתבשלו כל צרכן:
מיגזרינהו לחותכן לשנים ולאוכלן הכי בי"ט שרי דלצורך יום טוב קעביד:
מייצינהו אסור לכובשן במשוי ומוציא ליחה שבהן לחוץ היינו אסור שעכשיו אינן נתלעים אלא לעשות מהן צימוקים לאכלן בחול הוא מכוין ואסור לתקן ביום טוב מאכל דחול:
כיון דמתלעי אי לאו דמייצינהו:
כדבר האבד כלומר כסחורה שאדם יכול לעשותה במועד כדי שלא יפסיד בה אם לא עשאה הכי נמי מצי למייצינהו דאי לא עביד הכי מיתלעי ושרי:
וְאָמַר רָבָא: פְּרַקְמַטְיָא כָּל שֶׁהוּא אָסוּר. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין: וּבְדָבָר הָאָבֵד – מוּתָּר. רָבִינָא הֲוָה לֵיהּ הַהוּא עִיסְקָא דַּהֲוָה מִזְדַבֵּן בְּשִׁיתָּא אַלְפֵי. שָׁהֲיֵיהּ לְזַבּוּנֵיהּ בָּתַר חוּלָּא דְּמוֹעֲדָא וְזַבְּנֵיהּ בִּתְרֵיסַר אַלְפֵי.
§ And Rava also said: Any commerce
RASHI
פרקמטיא כל שהוא לעשות סחורה בחולו של מועד:
ובדבר האבד מותר שאם יש לו הפסד אם לא יעשנה לאותה סחורה מותר לעשותה אבל בחנם שלא להרויח אסור:
TOSAFOT
פרקמטיא כל שהוא פי' רבינו יצחק בתשובתו כי רבינו יעקב לא היה חושב הלואת רבית פרקמטיא והא דאמר רבינא הוה מסיק זוזי בבני אקרא דשנואתא משמע דחשיב פרקמטיא ולא שרי אלא משום דבר האבד היה אומר רבינו יעקב דסחורת יין היתה כדאמרינן באיזהו נשך (ב"מ עג:) רבינא הוה יהיב זוזי לבני אקרא דשנואתא ושפכי ליה טפי כופייתא אבל הלואה דשולחנות בקביעות וחילוף נראה דחשיב פרקמטיא:
ובדבר האבד מותר פירוש בדבר שאם לא ימכרנה עתה שמא לא ימכרנה יפה פעם אחרת ויפסיד מן הקרן אבל אם לא יפסיד מן הקרן אלא שלא ירויח כל כך אין זה חשוב דבר האבד וכל שכן לקנות סחורה שמא תהיה יותר ביוקר אחר המועד אבל לקנות יין כשר בתוך המועד מותר והר"ר יוסף פירש דיש לאסור דאף על פי שלא ימצא בזול הרי ימצא ביוקר ואין זה דבר האבד:
רָבִינָא הֲוָה מַסֵּיק זוּזֵי בִּבְנֵי אַקְרָא דְּשַׁנְוָאתָא. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב אַשִׁי, אֲמַר לֵיהּ: מַהוּ לְמֵיזַל הָאִידָּנָא עֲלַיְיהוּ? אֲמַר לֵיהּ: כֵּיוָן דְּהָאִידָּנָא הוּא דְּמַשְׁכַּחַתְּ לְהוּ, בְּיוֹמֵי אַחֲרִינֵי לָא מַשְׁכַּחַתְּ לְהוּ – כִּפְרַקְמַטְיָא הָאָבֵד דָּמֵי, וְשָׁרֵי.
It is further related that Ravina had lent money to the residents of the fortress of Shanvata. He came before Rav Ashi and said to him: What is the halakha with regard to going to them now, on the intermediate days of the Festival, to collect my debt? Rav Ashi said to him: Since it is now that you will find them, whereas on other days you will not find them, as during the year these people would travel from place to place to earn their livelihood, this is treated like merchandise that will be lost, and it is therefore permitted.
RASHI
הוה מסיק זוזי שהיו חייבין לו מעות באותו מקום:
תַּנְיָא נַמִי גַּבֵּי עֲבוֹדָה זָרָה כִּי הַאי גַּוְונָא: הוֹלְכִין
The Gemara adds: So too, it is taught in a baraita with regard to idol worship like this case: One may go