Back
Megillah
Daf 9a״לֹא חֶמֶד אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי״, ״אֲשֶׁר חָלַק ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְהָאִיר לְכָל הָעַמִּים״,
Instead of Moses’ assertion: “I have not taken one donkey [ ḥamor ] from them” (Numbers 16:15), they wrote in more general terms: “I have not taken one item of value [ ḥemed ] from them,”
RASHI
לא חמד אחד מהם נשאתי שלא יאמר חמור לא לקח אבל חפץ אחר לקח:
להאיר לכל העמים שאם לא כן יאמר בן נח מותר בע"ז ומדרשו (ע"ז נה.) להחליקן בדברים כדי לטורדן מן העולם:
״וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבוֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי לְעוֹבְדָם״,
The verse: “And has gone and served other gods, and worshipped them, either the sun, or the moon, or any of the host of heaven, which I have not commanded” (Deuteronomy 17:3), could be understood as indicating that God did not command their existence, i.e., these entities created themselves. Therefore, when these Elders translated the verse they added a word to the end of the verse to make it read: Which I have not commanded to serve them.
RASHI
אשר לא צויתי לעובדם שאם לא כתבו לעובדם משמע אשר לא צויתי שיהיו ויאמר א"כ אלהות הן שעל כורחו נבראו:
וְכָתְבוּ לוֹ ״אֶת צְעִירַת הָרַגְלַיִם״ וְלֹא כָּתְבוּ לוֹ ״אֶת הָאַרְנֶבֶת״ מִפְּנֵי שֶׁאִשְׁתּוֹ שֶׁל תַּלְמַי אַרְנֶבֶת שְׁמָהּ, שֶׁלֹּא יֹאמַר: שָׂחֲקוּ בִּי הַיְּהוּדִים וְהִטִּילוּ שֵׁם אִשְׁתִּי בַּתּוֹרָה.
And in the list of unclean animals they wrote for him: The short-legged beast [ tze’irat haraglayim ].
RASHI
וכתבו במקום ואת הארנבת ואת צעירת הרגלים לפי שידיה קצרות וקטנות מרגליה:
״רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף בִּסְּפָרִים לֹא הִתִּירוּ שֶׁיִּכָּתְבוּ אֶלָּא יְוָנִית״. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי טַעְמָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל – אָמַר קְרָא: ״יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם״ דְּבָרָיו שֶׁל יֶפֶת יִהְיוּ בְּאָהֳלֵי שֵׁם.
The mishna cites that Rabban Shimon ben Gamliel says: Even with regard to Torah scrolls, the Sages permitted them to be written only in Greek.
וְאֵימָא גּוֹמֶר וּמָגוֹג! אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: הַיְינוּ טַעְמָא, דִּכְתִיב: ״יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת״ יָפְיוּתוֹ שֶׁל יֶפֶת יְהֵא בְּאָהֳלֵי שֵׁם.
The Gemara asks: And say that it is the languages of Gomer and Magog that serve as sacred languages, as they too were descendants of Japheth (see Genesis 10:2). The Gemara answers that Rabbi Ḥiyya bar Abba said: This is the reason, as it is written: “God shall enlarge [ yaft ] Japheth [ Yefet ].” Yaft is etymologically similar to the Hebrew term for beauty [ yofi ]. The verse teaches that the beauty of Japheth
RASHI
יפיותו של יפת הוא לשון יון לשונו יפה משל כל בני יפת:
מתני׳ אֵין בֵּין כֹּהֵן מָשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה לִמְרוּבֵּה בְּגָדִים אֶלָּא פַּר הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְוֹת.
The difference between a High Priest anointed with the oil of anointing, which was the method through which High Priests were consecrated until the oil was sequestered toward the end of the First Temple period, and one consecrated by donning multiple garments
RASHI
מתני' מרובה בגדים כהנים ששימשו בבית שני ואף בבית ראשון מימות יאשיהו ואילך שנגנז צלוחית של שמן המשחה:
פר הבא על כל המצות כהן משיח שהורה היתר בדבר שזדונו כרת ועשה כהוראתו מביא פר שנאמר אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם וגו' (ויקרא ד׳:ג׳):
TOSAFOT
אין בין כהן משוח למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות פירוש פר כהן משיח שחטא בשוגג דעשה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשם בדבר שזדונו כרת אבל לא מיירי בפר העלם דבר של צבור דכתיב ביה הכהן המשיח (יחטא) דהא מרבינן בת"כ ואפילו כהן הדיוט יכול להביאו וכל שכן מרובה בגדים:
אֵין בֵּין כֹּהֵן מְשַׁמֵּשׁ לְכֹהֵן שֶׁעָבַר אֶלָּא פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה.
The difference between a High Priest currently serving in that capacity and a former High Priest,
RASHI
כהן המשמש כגון שאירע בו פסול ומינו אחר תחתיו ועבר פסולו וחזר לעבודתו והעבירו הבא תחתיו הראשון קרוי משמש והשני עבר:
אלא פר יוה"כ שאי אפשר להביא שנים וכן עשירית האיפה חביתי כהן [גדול] שבכל יום שאי אפשר להביא שנים:
TOSAFOT
אין בין כהן המשמש לכהן שעבר אלא פר יום הכפורים קשה אמאי נקט לכהן שעבר דהא אפילו ביום שאירע בו פסול לכהן המשמש ושמש זה תחתיו הוי חילוק זה שהפר בא מן המשמש אע"פ שאין משמש כדאי' בירושלמי ואם כן הוה ליה למימר בין הכהן המשמש לכהן שיעבור וי"ל דאי נקט לאותו שיעבור הוה משמע הא לאותו שעבר כבר דהוי בכל שנה יש הרבה חילוקים ביניהם משום הכי נקט לאותו שעבר לאשמועינן דאף בדידיה ליכא אלא חילוק זה וא"ת למאי דפרישית שהפר הוי מאותו שאירע בו הפסול אע"ג שאין משמש א"כ קשיא מהא דאמר סוף פ"ק דשבועות (דף יד:) אשר לו ולא משל אחיו הכהנים ואדרבה היה לו לומר ולא מאותו המשמש תחתיו דהוי רבותא טפי ושמא משום דהוי מלתא דלא שכיחא שבקיה ונקט מידי דשכיח כל שנה וההיא נמי דהקומץ רבה (מנחות דף יט.) דקאמר דגלי רחמנא שחיטה בבעלים לא קשה לפירושינו דשרי דכיון דזכי ליה רחמנא הוי כאילו מקדיש משלו:
גמ׳ הָא לְעִנְיַן פַּר יוֹם כִּפּוּרִים וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה – זֶה וְזֶה שָׁוִין.
The Gemara infers that with regard to the matter of the bull brought by the High Priest on Yom Kippur, and with regard to the tenth of an ephah meal-offering, both this, the anointed High Priest, and that, the High Priest consecrated by donning multiple garments, are equal.
מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי מֵאִיר, דְּאִי רַבִּי מֵאִיר, [הָא תַּנְיָא]: מְרוּבֵּה בְּגָדִים מֵבִיא פַּר הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ מֵבִיא.
The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Meir, as if it were in accordance with the opinion of Rabbi Meir, it would be difficult. Isn’t it taught in a baraita : A High Priest consecrated by donning the multiple garments unique to the High Priest brings the bull brought for the unwitting violation of any of the mitzvot; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: He does not bring that offering.
מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר – דְּתַנְיָא: ״מָשִׁיחַ״, אֵין לִי אֶלָּא מָשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, מְרוּבֵּה בְּגָדִים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״הַמָּשִׁיחַ״.
The Gemara asks: What is the reason for the opinion of Rabbi Meir? It is as it is taught in a baraita that it is written: “If the anointed priest shall sin” (Leviticus 4:3). From the word anointed, I have derived only that this halakha applies to a High Priest who was actually anointed with the oil of anointing. From where do I derive that even a High Priest consecrated by donning the multiple garments is also included in this halakha ? The verse states: “The anointed,” with the definite article, indicating that the halakha applies to every High Priest.
בְּמַאי אוֹקִימְנָא – דְּלָא כְּרַבִּי מֵאִיר. אֵימָא סֵיפָא: אֵין בֵּין כֹּהֵן מְשַׁמֵּשׁ לְכֹהֵן שֶׁעָבַר אֶלָּא פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה, הָא לְכָל דִּבְרֵיהֶן – זֶה וְזֶה שָׁוִין. אָתָאן לְרַבִּי מֵאִיר, דְּתַנְיָא: אֵירַע בּוֹ פְּסוּל וּמִינּוּ כֹּהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו – רִאשׁוֹן חוֹזֵר לַעֲבוֹדָתוֹ, שֵׁנִי – כָּל מִצְוֹת כְּהוּנָּה גְּדוֹלָה עָלָיו, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: רִאשׁוֹן חוֹזֵר לַעֲבוֹדָתוֹ, שֵׁנִי אֵינוֹ רָאוּי לֹא לְכֹהֵן גָּדוֹל וְלֹא לְכֹהֵן הֶדְיוֹט.
The Gemara asks: How did we establish the mishna? We established that it is not in accordance with the opinion of Rabbi Meir. Say the latter clause of the mishna: The difference between a High Priest currently serving in that capacity and a former High Priest is only with regard to the bull brought on Yom Kippur, and the tenth of an ephah meal-offering. The Gemara infers that with regard to all other matters, both this, a High Priest currently serving, and that, a former High Priest, are equal.
RASHI
גמ' הא לכל דבריהן זה וזה שוין ואם בא להקטיר או לעבוד שום עבודה משמש בשמונה בגדים כהן שעבר ככהן המשמש:
כל מצות כהונה גדולה עליו משמש בח' בגדים לא פורע ולא פורם ומצווה על הבתולה ומוזהר על האלמנה ומקריב אונן:
ואינו ראוי לשמש לא בשמונה בגדים ככהן גדול ולא בארבעה ככהן הדיוט:
וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יוֹסֵף בֶּן אֵלֶם מִצִּיפּוֹרִי שֶׁאֵירַע בּוֹ פְּסוּל בְּכֹהֵן גָּדוֹל, וּמִינּוּהוּ תַּחְתָּיו, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְאָמְרוּ: רִאשׁוֹן חוֹזֵר לַעֲבוֹדָתוֹ, שֵׁנִי אֵינוֹ רָאוּי לֹא לְכֹהֵן גָּדוֹל וְלֹא לְכֹהֵן הֶדְיוֹט.
And Rabbi Yosei said: There was an incident involving the priest Rabbi Yosef ben Elem
כֹּהֵן גָּדוֹל – מִשּׁוּם אֵיבָה, כֹּהֵן הֶדְיוֹט – מִשּׁוּם ״מַעֲלִין בַּקּוֹדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין״. רֵישָׁא רַבָּנַן וְסֵיפָא רַבִּי מֵאִיר?!
The Gemara explains: Neither as a High Priest, due to hatred, jealousy, and bitterness that would arise if there were two High Priests with equal standing in the Temple; nor as a common priest, because the principle is: One elevates to a higher level in matters of sanctity and one does not downgrade. Once he has served as a High Priest he cannot be restored to the position of a common priest. Is that to say that the first clause of the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis, who disagree with Rabbi Meir, and the latter clause is in accordance with the opinion of Rabbi Meir?
TOSAFOT
ולא לכהן הדיוט משום מעלין בקדש וכו' קשיא למה ליה האי טעמא תיפוק ליה דכיון דראוי לכהן גדול אי לאו משום איבה א"כ אינו יכול לשמש בארבעה בגדים משום דהוה ליה מחוסר בגדים ויש לומר דמשום האי טעמא לא היינו מקפידין כיון דעל פי בית דין הוא אי לאו טעמא דמעלין:
אָמַר רַב חִסְדָּא: אִין, רֵישָׁא רַבָּנַן וְסֵיפָא רַבִּי מֵאִיר. רַב יוֹסֵף אָמַר: רַבִּי הִיא, וְנָסֵיב לָהּ אַלִּיבָּא דְּתַנָּאֵי.
Rav Ḥisda said: Indeed, the first clause of the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis, and the latter clause is in accordance with the opinion of Rabbi Meir. Rav Yosef said: The entire mishna is according to Rabbi Yehuda HaNasi, and he formulates it according to the opinions of different tanna’im , that is to say, resulting in a third opinion, in accordance with the opinion of the Rabbis with regard to a High Priest consecrated by donning multiple garments, and the opinion of Rabbi Meir with regard to a former High Priest.
RASHI
רבי היא וסתמה אליבא דנפשיה:
ונסיב ליה אליבא דתנאי במרובה בגדים סבר לה כרבנן ובכהן שעבר סבר לה כר' מאיר:
מתני׳ אֵין בֵּין בָּמָה גְדוֹלָה לְבָמָה קְטַנָּה אֶלָּא פְּסָחִים. זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁהוּא נִידָּר וְנִידָּב קָרֵב בַּבָּמָה, וְכָל שֶׁאֵינוֹ לֹא נִידָּר וְלֹא נִידָּב – אֵינוֹ קָרֵב בַּבָּמָה.
The difference between a great, public altar, such as the altars established at Nob and Gibeon, which served as religious centers following the destruction of the Tabernacle in Shiloh, and a small, personal altar
RASHI
מתני' אין בין במה אין הפרש בשעת היתר הבמות בין במה גדולה זה מזבח של משה בעודו בנוב וגבעון:
לבמה קטנה מזבח של יחיד שכל יחיד ויחיד עושה במה לעצמו:
קרב בבמה קטנה:
כל שאינו נידר ונידב כו' בזבחים יליף לה בפרק בתרא:
גמ׳ פְּסָחִים וְתוּ לָא? אֵימָא: כְּעֵין פְּסָחִים.
The Gemara asks: Is the difference only Paschal lambs and nothing more? The continuation of the mishna indicates that there are additional differences. The Gemara answers: Say that the difference between them is only with regard to offerings that are similar to Paschal lambs.
RASHI
גמ' פסחים ותו לא והא קתני סיפא כל שאינו נידר ונידב אינו קרב בבמה קטנה ואילו בגדולה היו מקריבין קרבנות צבור תמידין ומוספין וקא ס"ד דאף חובות צבור שאין קבוע להן זמן היו קריבין בה כגון פר העלם דבר של צבור ושעירי ע"ז:
כעין פסחים וכל חובות הקבוע להם זמן כפסחים:
מַנִּי? רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. דְּתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף צִבּוּר לֹא הִקְרִיבוּ אֶלָּא פְּסָחִים וְחוֹבוֹת שֶׁקָּבוּעַ לָהֶם זְמַן, אֲבָל חוֹבוֹת שֶׁאֵין קָבוּעַ לָהֶם זְמַן – הָכָא וְהָכָא לָא קָרֵב.
The Gemara asks: According to whose opinion is the mishna taught? The Gemara answers: It is according to the opinion of Rabbi Shimon, as it is taught in a baraita that Rabbi Shimon says: Even the public sacrificed only Paschal lambs and compulsory offerings for which there is a set time, like fixed communal offerings. However, compulsory offerings for which there is not a set time, e.g., sin-offerings brought for an unwitting transgression committed by the community, are sacrificed neither here on a small altar nor here on a great altar; they are sacrificed only in the Temple.
RASHI
מני מתניתין דקתני דבמה קטנה אין קרב בה שום חובה ואמר דבמה גדולה לא עדיפא מינה אלא בחובות הקבוע להן זמן:
ר' שמעון היא דאמר בפרק בתרא דזבחים אף צבור לא הקריבו בבמה גדולה שום חובה אלא פסחים וחובות הקבוע להן זמן אבל חובות שאין קבוע להן זמן כגון פר העלם דבר ושעירי ע"ז הכא והכא לא קרב אבל כדרבנן דהתם לא מתוקמא מתניתין דהא אמרי כל שהצבור מקריבין באהל מועד שבמדבר מקריבין באהל מועד שבגלגל דהיא במה גדולה ואפילו פר העלם דבר ומתניתין קתני פסח וכיוצא בהן:
TOSAFOT
מני רבי שמעון היא דאמר אף צבור לא הקריבו נראה דכיון דמוקמינן למתני' כרבי שמעון א"כ סיפא נמי אתיא כוותיה דקתני זה הכלל כל הנידר ונידב קרב בבמה וקשה דהא נזירות דהוי דבר הנידר ונידב כדאמרינן בפרק שני דתמורה (דף יד: ושם) ואפילו הכי אית ליה לר' שמעון פ' בתרא דזבחים (דף קיז. ושם) דמנחות ונזירות אין קרב אפילו בבמה גדולה וי"ל דהכי מיפרשא מתניתין זה הכלל כל הנידר ונידב שקרב בבמה גדולה כגון עולה ושלמים ליחיד קרב בבמה קטנה וכל שאינו נידר ונידב ואע"פ שקרב בבמה גדולה אין קרב בבמה קטנה אבל מודה הוא דיש נידר ונידב שאין קרב לא בבמה גדולה ולא בבמה קטנה:
מתני׳ אֵין בֵּין שִׁילֹה לִירוּשָׁלַיִם אֶלָּא שֶׁבְּשִׁילֹה אוֹכְלִין קֳדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּכָל הָרוֹאֶה, וּבִירוּשָׁלַיִם לִפְנִים מִן הַחוֹמָה.
The difference between the Tabernacle in Shilo
RASHI
מתני' בכל הרואה בכל מקום שיוכל לראות משם את שילה ובפרק בתרא דזבחים יליף טעמא:
וְכָאן וְכָאן קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים נֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים. קְדוּשַּׁת שִׁילֹה
And here, in Shiloh, and there, in Jerusalem, offerings of the most sacred order