Back
Megillah
Daf 7aקִיַּימְתָּ בָּנוּ רַבֵּינוּ ״וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים״.
You have fulfilled two mitzvot through us,
RASHI
ה"ג קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות דהא תרי מנות איכא:
רַבָּה שְׁדַר לֵיהּ לְמָרֵי בַּר מָר בְּיַד אַבַּיֵי מְלֵא טַסְקָא דְּקַשְׁבָא, וּמְלֵי כָּסָא קִמְחָא דְּאַבְשׁוּנָא. אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: הָשְׁתָּא אָמַר מָרִי: אִי חַקְלָאָה מַלְכָּא לֶיהֱוֵי – דִּיקּוּלָא מִצַּוָארֵיהּ לָא נָחֵית.
The Gemara relates that Rabba sent Purim portions from the house of the Exilarch to Marei bar Mar
RASHI
הדר שלח ליה איהו לא גרסינן ליה הכא:
טסקא דקשבא שק מלא תמרים:
דאבשונא שנתייבשו החטים בתנור בעודן כרמל וקמח שלהן מתוק לעולם:
א"ל אביי לרבה:
השתא אמר מרי עכשיו יאמר מרי עליך:
אי חקלאה מלכא ליהוי דיקולא מצואריה לא נחית הסל שהיה רגיל להוליך בעודנו בן כפר ומאכיל לבהמתו לא יוריד עתה מראשו כך אתה נעשית מלך וראש בפומבדיתא ואינך שולח לו אלא דברים המצויין לכל:
הֲדַר שְׁדַר לֵיהּ אִיהוּ מְלֵא טַסְקָא דְּזַנְגְּבִילָא, וּמְלֵא כָּסָא דְּפִלְפַּלְתָּא אֲרִיכָא. אֲמַר אַבַּיֵי: הָשְׁתָּא אָמַר מָר: אֲנָא שְׁדַרִי לֵיהּ חוּלְיָא וְאִיהוּ שְׁדַר לִי חוּרְפָא.
Marei bar Mar sent back to him a sack full of ginger and a cupful of long peppers [ pilpalta arikha ],
RASHI
חוליא מתיקא:
אֲמַר אַבַּיֵי: כִּי נְפַקִי מִבֵּי מָר הֲוָה שָׂבַעֲנָא, כִּי מְטַאי לְהָתָם קְרִיבוּ לִי שִׁיתִּין צָעֵי דְּשִׁיתִּין מִינֵי קְדֵירָה, וַאֲכָלִי בְּהוּ שִׁיתִּין פְּלוּגֵי. וּבִישּׁוּלָא בַּתְרַיְיתָא הָווּ קָרוּ לֵיהּ צְלִי קֵדָר, וּבְעַאי לְמֵיכַס צַעָא אַבַּתְרָהּ.
In describing that same incident, Abaye said: When I left the house of the master, Rabba, to go to Marei bar Mar, I was already satiated. However, when I arrived there at Marei bar Mar’s house, they served me sixty plates of sixty kinds of cooked dishes, and I ate sixty portions from each of them. The last dish was called pot roast,
RASHI
כי נפקי מבי מר כשיצאתי מבית אדוני רבה לילך לבית אבא מרי בר מר הייתי שבע:
צעי קערות של מיני מאכל:
דאיכסייא לצעא בתראי הייתי חפץ לכוס הקערה אחריו כל אכילה שלא כדרכה נקרא כוסס:
אֲמַר אַבַּיֵי: הַיְינוּ דְּאָמְרִי אֱינָשֵׁי: כָּפֵין עַנְיָא וְלָא יָדַע. אִי נַמִי: רַוְוחָא לִבְסִימָא שְׁכִיחַ.
And in continuation Abaye said: This explains the folk saying that people say: The poor man is hungry and does not know it, as Abaye was unaware how hungry he had been in his master’s house. Alternatively, there is another appropriate, popular expression: Room in the stomach for sweets can always be found.
RASHI
רווחא לבסימא שכיח ריוח מצוי לדבר המתוק בתוך המעיים:
אַבַּיֵי בַּר אָבִין וְרַבִּי חֲנִינָא בַּר אָבִין מְחַלְּפִי סְעוּדָתַיְיהוּ לַהֲדָדֵי.
The Gemara relates that Abaye bar Avin and Rabbi Ḥanina bar Avin would exchange their meals
RASHI
מחלפי סעודתייהו זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו ובשניה סועד חברו עמו:
אֲמַר רָבָא: מִיחַיַּיב אִינִישׁ לִבְסוּמֵי בְּפוּרְיָא עַד דְּלָא יָדַע בֵּין אָרוּר הָמָן לְבָרוּךְ מָרְדֳּכַי.
Rava said: A person is obligated to become intoxicated
RASHI
לאבסומי להשתכר ביין:
TOSAFOT
דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי [בירושלמי] ארורה זרש ברוכה אסתר ארורים כל הרשעים ברוכים כל היהודים:
רַבָּה וְרַבִּי זֵירָא עֲבַדוּ סְעוּדַת פּוּרִים בַּהֲדֵי הֲדָדֵי, אִיבַּסּוּם, קָם רַבָּה שְׁחַטֵיהּ לְרַבִּי זֵירָא. לִמְחָר בְּעֵי רַחֲמֵי וְאַחֲיֵיהּ. לְשָׁנָה אֲמַר לֵיהּ: נֵיתֵי מָר וְנַעֲבֵיד סְעוּדַת פּוּרִים בַּהֲדֵי הֲדָדֵי! אֲמַר לֵיהּ: לָא בְּכָל שָׁעֲתָא וְשָׁעֲתָא מִתְרְחֵישׁ נִיסָא.
The Gemara relates that Rabba and Rabbi Zeira prepared a Purim feast with each other, and they became intoxicated to the point that Rabba arose and slaughtered Rabbi Zeira.
RASHI
ואיבסום נשתכרו:
אָמַר רָבָא: סְעוּדַת פּוּרִים שֶׁאֲכָלָהּ בַּלַּיְלָה לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, מַאי טַעְמָא – ״יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה״ כְּתִיב. רַב אַשִׁי הֲוָה יָתֵיב קַמֵּיהּ (דְּרַב כָּהֲנָא) נְגַהּ וְלָא אָתוּ רַבָּנַן. אֲמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא לָא אָתוּ רַבָּנַן – דִּלְמָא טְרִידִי בִּסְעוּדַּת פּוּרִים – אֲמַר לֵיהּ: וְלָא הֲוָה אֶפְשָׁר לְמֵיכְלָה בְּאוֹרְתָא? אֲמַר לֵיהּ: לָא שְׁמִיעַ לֵיהּ לְמָר הָא דַּאֲמַר רָבָא: סְעוּדַת פּוּרִים שֶׁאֲכָלָהּ בַּלַּיְלָה לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. אֲמַר לֵיהּ: (אֲמַר רָבָא הָכִי) [אֲמַר לֵיהּ אִין] תְּנָא מִינֵּיהּ אַרְבְּעִין זִימְנִין, וְדָמֵי לֵיהּ כְּמַאן דְּמַנַּח בְּכִיסֵיהּ:
Rava said: A Purim feast
RASHI
נגה ולא אתו רבנן איחר היום ולא באו התלמידים לבית המדרש:
מתני׳ אֵין בֵּין יוֹם טוֹב לְשַׁבָּת אֶלָּא אוֹכֶל נֶפֶשׁ בִּלְבָד.
The previous mishna concluded with the formula: The difference between…is only, thereby distinguishing between the halakhot in two different cases. The following mishnayot employ the same formula and distinguish between the halakhot in cases unrelated to Purim and the Megilla. The first is: The difference between Festivals and Shabbat
RASHI
מתני' אין בין יום טוב לשבת להיות מותר לכתחלה ביום טוב מה שאסור בשבת אבל לענין עונשין יש הרבה שזה בסקילה ובכרת וזה בלאו גרידא:
TOSAFOT
אין בין יו"ט לשבת צריך לומר דה"פ אין שום מלאכה אסורה לשבת שלא תהא אסורה ליום טוב אלא אוכל נפש בלבד אבל . שאר חלוקים יש ביניהן שזה בסקילה וזה בלאו:
גמ׳ הָא לְעִנְיַן מַכְשִׁירֵי אוֹכֶל נֶפֶשׁ – זֶה וְזֶה שָׁוִין.
The Gemara infers that with regard to the matter of actions that facilitate preparation of food, e.g., sharpening a knife for slaughter, this, Shabbat, and that, Festivals, are equal, in that actions that facilitate preparation of food are prohibited.
RASHI
גמ' זה וזה שוין אסורין ביום טוב כשבת:
מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּתַנְיָא: אֵין בֵּין יוֹם טוֹב לְשַׁבָּת אֶלָּא אוֹכֶל נֶפֶשׁ, רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר אַף מַכְשִׁירֵי אוֹכֶל נֶפֶשׁ.
The Gemara comments: If so, the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as it is taught in a baraita : The difference between Festivals and Shabbat is only is preparing food. Rabbi Yehuda permits even actions that facilitate preparation of food on Festivals.
מַאי טַעְמָא דְּתַנָּא קַמָּא – אָמַר קְרָא: ״הוּא״ – וְלֹא מַכְשִׁירָיו, וְרַבִּי יְהוּדָה (אָמַר) ״לָכֶם״ – לָכֶם לְכָל צוֹרְכֵיכֶם.
The Gemara elaborates. What is the reason for the opinion of the first tanna ? It is as the verse states: “Except that which every person must eat, only that may be done for you” (Exodus 12:16). “That” is permitted, and not actions that facilitate it. And Rabbi Yehuda says: “For you” means for you, for all your needs.
וְאִידָךְ נַמִי, הָכְתִיב ״לָכֶם״! לָכֶם וְלֹא לְגוֹיִם, לָכֶם וְלֹא לִכְלָבִים.
The Gemara asks: And for the other, first, tanna too, isn’t it written: “For you”? The Gemara answers: He infers: For you, and not for gentiles; for you, and not for dogs.
וְאִידָךְ נַמִי, הָא כְּתִיב ״הוּא״! כְּתִיב ״הוּא״ וּכְתִיב ״לָכֶם״, כָּאן – בְּמַכְשִׁירִין שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, כָּאן – בְּמַכְשִׁירִין שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב:
The Gemara asks further: And for the other tanna , Rabbi Yehuda, too, isn’t it written: “That,” which is a restrictive term that limits the application of a particular halakha ? The Gemara answers: It is written: “That,” which is restrictive, and it is written: “For you,” which is inclusive. Rabbi Yehuda resolves the conflict between the two: Here, the word: “That,” is referring to actions that facilitate, in which it is possible to perform them on the Festival eve but which are prohibited on the Festival; there, the phrase: “For you,” is referring to actions that facilitate, in which it is impossible to perform them on the Festival eve and which are permitted even on the Festival.
RASHI
שאפשר כגון סכין שנפגם מערב יום טוב:
שאי אפשר כגון סכין שנפגמה ביום טוב:
TOSAFOT
אן במכשירין שאי אפשר לעשות מערב יו"ט משמע מדלא פליגי אלא במכשירין מכלל דגוף המאכל שרי לעשות ביום טוב אע"ג דאפשר לעשות מערב יו"ט ומדרבי יהודה נשמע לרבנן דהא לא פליגי עליה אלא במכשירין וא"כ קשיא דאמר בפרק המצניע (שבת דף צה. ושם) החולב והמגבן והמחבץ והרודה חלות דבש בשבת חייב חטאת הזיד ביו"ט לוקה את הארבעים אע"ג דהוי אוכל נפש ואפי' לרבנן דאמרי התם אחד זה ואחד זה אין בו אלא משום שבות מ"מ מודו היכא דאיכא אב מלאכה דלוקה ויש לומר דודאי אוכל נפש המתקלקל אם עושהו מאתמול מותר לעשות ביו"ט אבל אוכל נפש דעדיף טפי כשהוא עשוי מאתמול כגון ההוא דהמצניע אסור לעשותו ביו"ט אבל מכשירין דלא מתקלקל כשנעשו מאתמול בהא ודאי יש לחלק [בין] היכא דאפשר ללא אפשר:
מתני׳ אֵין בֵּין שַׁבָּת לְיוֹם הַכִּפּוּרִים אֶלָּא שֶׁזֶּה זְדוֹנוֹ בִּידֵי אָדָם וְזֶה זְדוֹנוֹ בְּכָרֵת:
The difference between Shabbat and Yom Kippur with regard to the labor prohibited on those days is only that in this case, i.e., Shabbat, its intentional desecration is punishable at the hand of Man, as he is stoned by a court based on the testimony of witnesses who forewarned the transgressor; and in that case, i.e., Yom Kippur, its intentional desecration is punishable at the hand of God, with karet .
RASHI
מתני' בידי אדם יש בה מיתת ב"ד:
גמ׳ הָא לְעִנְיַן תַּשְׁלוּמִין – זֶה וְזֶה שָׁוִין.
The Gemara infers that with regard to the matter of payment of damages, both this, Shabbat, and that, Yom Kippur, are equal in that one is exempt in both cases. If one performs an action on Shabbat that entails both a prohibited labor and damage to another’s property, since his transgression is punishable by death, he is exempt from paying damages. Apparently, according to the mishna, the same halakha applies to Yom Kippur.
מַנִּי מַתְנִיתִין – רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה הִיא. דְּתַנְיָא, רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה הָיָה עוֹשֶׂה אֶת יוֹם הַכִּפּוּרִים כְּשַׁבָּת לְתַשְׁלוּמִין. מַה שַּׁבָּת מִתְחַיֵּיב בְּנַפְשׁוֹ וּפָטוּר מִן הַתַּשְׁלוּמִין – אַף יוֹם הַכִּפּוּרִים מִתְחַיֵּיב בְּנַפְשׁוֹ וּפָטוּר מִן הַתַּשְׁלוּמִין.
The Gemara asks: According to whose opinion is the mishna taught? The Gemara answers: It is according to the opinion of Rabbi Neḥunya ben HaKana,
RASHI
גמ' אף יום הכפורים מתחייב בנפשו דאיסור כרת כמיתת בית דין דמי:
ופטורים מלשלם אם הדליק גדישו של חבירו ביום הכפורים שאין תשלומין אצל חיוב מיתה שנאמר ולא יהיה אסון ענש יענש (שמות כא) הא אם יהיה אסון לא יענש:
תְּנַן הָתָם: כָּל חַיָּיבֵי כְרִיתוֹת שֶׁלָּקוּ נִפְטְרוּ מִידֵי כְרִיתָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ״ – כֵּיוָן שֶׁלָּקָה הֲרֵי הוּא כְּאָחִיךָ, דִּבְרֵי רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: חֲלוּקִין עָלָיו חֲבֵירָיו עַל רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל.
We learned there in a mishna ( Makkot 23a): All those liable to receive karet who were flogged
RASHI
כל חייבי כריתות שלקו שהתרו בהן עדים על לאו שעמו כרת ולקו בבית דין:
נפטרו מידי כריתתן שוב אין בית דין של מעלה נפרעין:
אָמַר רָבָא: אָמְרִי בֵּי רַב: תָּנֵינָא אֵין בֵּין יוֹם הַכִּפּוּרִים לְשַׁבָּת אֶלָּא שֶׁזֶּה זְדוֹנוֹ בִּידֵי אָדָם וְזֶה זְדוֹנוֹ בְּהִיכָּרֵת. וְאִם אִיתָא – אִידִי וְאִידִי בִּידֵי אָדָם הִיא!
Rava said that the Sages of the school of Rav said: We learned: The difference between Yom Kippur and Shabbat is only that in this case, Shabbat, its intentional desecration is punishable at the hand of Man; and in that case, Yom Kippur, its intentional desecration is punishable with karet . And if the statement of Rabbi Ḥananya ben Gamliel is so, in both this case, Shabbat, and that case, Yom Kippur, the punishment is at the hand of Man.
RASHI
תנינא דחלוקין:
ואם איתא דנפטרו אידי ואידי בידי אדם הוא אף ביום הכפורים יש מלקות על לאו שבו ובית דין פוטרין אותו מכרת:
אָמַר רַב נַחְמָן: הָא מַנִּי – רַבִּי יִצְחָק הִיא, דְּאָמַר: מַלְקוֹת בְּחַיָּיבֵי כְרִיתוֹת לֵיכָּא. דְּתַנְיָא, רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: חַיָּיבֵי כְרִיתוֹת בִּכְלָל הָיוּ, וְלָמָּה יָצָאת כָּרֵת בַּאֲחוֹתוֹ – לְדוֹנָהּ בְּכָרֵת וְלֹא בְּמַלְקוֹת.
Rav Naḥman said: There is no proof from here that Rabbi Ḥananya ben Gamliel’s colleagues disagree with him, as in accordance with whose opinion is this mishna taught? It is according to the opinion of Rabbi Yitzḥak, who said: There are no lashes in cases of those liable to receive karet , as it is taught in a baraita that Rabbi Yitzḥak says: All those liable to receive karet in cases of incest were included in the principle: “For whoever shall commit any of these abominations, even the persons that commit them shall be cut off from among their people” (Leviticus 18:29). And why was karet administered to one’s sister excluded
RASHI
אמר רב נחמן לעולם אינן חלוקין עליו חביריו והא דקתני דאין זדונו בידי אדם:
הא מני ר' יצחק היא דאמר במסכת מכות דאין מלקין בלאו הניתן לאזהרת כרת אפילו התרו בו למלקות ויליף טעמיה מהאי קרא:
כל חייבי כריתות של עריות היו בכלל ונכרתו הנפשות העושות וגו' שכתוב בפרשת עריות (ויקרא י״ח:כ״ט):
למה יצאת כרת באחותו דכתיב בקדושים תהיו ואיש כי יקח את אחותו וגו':
לדונה בכרת ולא במלקות אם התרו בהן ואף על גב דנדה נמי נשנית באותה פרשה לדבר שנתחדש בה נשנית להעראה:
TOSAFOT
חייבי כריתות בכלל היו פירוש הקונטרס בכלל ונכרתו הנפשות העושות וקשה דאם כן הוי ליה למימר אחותו בכלל היתה כלומר בכלל ונכרתו הנפשות ולא היה לו לכתוב כרת בה ויש לומר דהכי פירושו חייבי כריתות בכלל היו פירוש בכלל המלקיות דבכל אחת ואחת יש לאו ולמה יצאת כרת באחותו בלא לאו שהרי הכרת לא איצטריך שהרי היתה בכלל ונכרתו אלא ודאי יצתה לדונה בכרת ומינה נגמר לכל האחרים כדין דבר שהיה בכלל:
רַב אַשִׁי אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן, זֶה – עִיקַּר זְדוֹנוֹ בִּידֵי אָדָם, וְזֶה – עִיקַּר זְדוֹנוֹ בְּהִיכָּרֵת.
Rav Ashi said: Even if you say that the mishna is according to the opinion of the Rabbis who disagree with Rabbi Yitzḥak and hold that there are lashes even in cases where there is liability for karet , there is no proof that Rabbi Ḥananya ben Gamliel’s colleagues disagree with him. The mishna can be understood as follows: In this case, Shabbat, the primary punishment for its intentional desecration is at the hand of Man; and in that case, Yom Kippur, the primary punishment for its intentional desecration is with karet . If, however, he was flogged, he is exempt from karet .
RASHI
אפילו תימא רבנן היא דאמרי מלקות אצל כרת ואפילו הכא ליכא למילף מינה שחלוקין על רבי חנניה והכי קאמר מתניתין שבת עיקר חומר זדונו בידי אדם וזה עיקר חומר זדונו בהכרת ומיהו אם התרו בו ולקה מיפטר: