Back
Megillah
Daf 3aמְלַמֵּד שֶׁלָּן בְּעוּמְקָהּ שֶׁל הֲלָכָה. וְאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר אוּנְיָא: גָּדוֹל תַּלְמוּד תּוֹרָה יוֹתֵר מֵהַקְרָבַת תְּמִידִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַתָּה בָאתִי״!
This teaches that he spent the night in the depths [ be’umeka ] of halakha , i.e., that he spent the night studying Torah with the Jewish people. And Rav Shmuel bar Unya said:
TOSAFOT
מלמד שהלך ולן בעומקה של הלכה כל זמן ששכינה וארון שרויין שלא במקומן אסורים בתשמיש המטה לא גרס ליה הכא דמה שייך כאן ובפרק הדר (עירובין סג:) גרס ליה דקאמר שנענש יהושע על שבטל ישראל מפריה ורביה י"ל דמה שנענש שלא היה לו בן זכר היה על שבטל ישראל מתשמיש מדה כנגד מדה אבל שאר עונש בא לו על בטול תורה:
לָא קַשְׁיָא: הָא – דְּרַבִּים, וְהָא – דְּיָחִיד.
The Gemara explains that it is not difficult. This statement, with regard to the story of Joshua, is referring to Torah study by the masses,
RASHI
הא דרבים דהתם כל ישראל הוו:
וּדְיָחִיד קַל? וְהָתְנַן: נָשִׁים בַּמּוֹעֵד מְעַנּוֹת, אֲבָל לֹא מְטַפְּחוֹת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אִם הָיוּ סְמוּכוֹת לַמִּטָּה – מְטַפְּחוֹת. בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים בַּחֲנוּכָּה וּבְפוּרִים – מְעַנּוֹת וּמְטַפְּחוֹת בָּזֶה וּבָזֶה אֲבָל לֹא מְקוֹנְנוֹת.
The Gemara asks: Is the Torah study of an individual a light matter? Didn’t we learn in a mishna: On the intermediate days of a Festival, women may lament
RASHI
מענות הספד על המת:
ולא מטפחות על לבן:
אבל לא מקוננות והתם מפרש איזהו עינוי ואיזהו קינה עינוי שכולן עונות כאחת קינה. אחת אומרת וכולן עונות אחריה:
TOSAFOT
מענות כולן עונות כאחת מקוננות אחת אומרת והשאר עונות מטפחות יד על יד או על ירך או על פנים:
וְאָמַר רַבָּה בַּר הוּנָא: אֵין מוֹעֵד בִּפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם, כָּל שֶׁכֵּן חֲנוּכָּה וּפוּרִים!
And Rabba bar Huna said: All these regulations were said with regard to an ordinary person, but there are no restrictions on expressions of mourning on the intermediate days of a Festival in the presence of a deceased Torah scholar. If a Torah scholar dies on the intermediate days of a Festival, the women may lament, clap, and wail responsively as on any other day, and all the more so on Hanukkah and Purim. This indicates that even the Torah study of an individual is of great importance.
TOSAFOT
אין מועד בפני תלמיד חכם ויום שמועה כבפניו דמי:
כל שכן חנוכה ופורים שמותר להספידם אע"ג דמבטל ממקרא מגילה אלמא ת"ת חמור ממקרא מגילה:
כְּבוֹד תּוֹרָה קָאָמְרַתְּ, כְּבוֹד תּוֹרָה דְּיָחִיד – חָמוּר, תַּלְמוּד תּוֹרָה דְּיָחִיד – קַל.
The Gemara rejects this argument: You speak of the honor that must be shown to the Torah, and indeed, the honor that must be shown to the Torah in the case of an individual Torah scholar is important;
RASHI
ת"ת דיחיד ביטול מלמודו קל מעבודה ופורים
אָמַר רָבָא: פְּשִׁיטָא לִי: עֲבוֹדָה וּמִקְרָא מְגִילָּה – מִקְרָא מְגִילָּה עָדִיף, מִדְּרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא. תַּלְמוּד תּוֹרָה וּמִקְרָא מְגִילָּה – מִקְרָא מְגִילָּה עָדִיף. מִדְּסָמְכוּ שֶׁל בֵּית רַבִּי,
§ Rava said: It is obvious to me that if one must choose between Temple service and reading the Megilla, reading the Megilla takes precedence, based upon the exposition of Rabbi Yosei bar Ḥanina with regard to the phrase “every family” (Esther 9:28). Similarly, if one must choose between Torah study and reading the Megilla, reading the Megilla takes precedence, based upon the fact that the Sages of the house of Rabbi Yehuda HaNasi relied on Rabbi Yosei bar Ḥanina’s exposition to rule that one interrupts Torah study to hear the reading of the Megilla.
RASHI
מדרבי יוסי בר חנינא דדריש משפחה כו'
תַּלְמוּד תּוֹרָה וּמֵת מִצְוָה – מֵת מִצְוָה עָדִיף, מִדְּתַנְיָא: מְבַטְּלִין תַּלְמוּד תּוֹרָה לְהוֹצָאַת מֵת וּלְהַכְנָסַת כַּלָּה. עֲבוֹדָה וּמֵת מִצְוָה – מֵת מִצְוָה עָדִיף, מִ״וְלַאֲחוֹתוֹ״,
Furthermore, it is obvious that if one must choose between Torah study and tending to a corpse with no one to bury it [ met mitzva ],
TOSAFOT
מת מצוה עדיף לאו דווקא מת מצוה והוא הדין לכל מתים שבעולם מבטלים תלמוד תורה להוציאם אלא איידי דנקט בסמוך גבי ולאחותו מת מצוה ה"נ נקט תלמוד תורה ומת מצוה:
מת מצוה עדיף הקשה הר"ר אלחנן למה לי קרא תיפוק ליה מק"ו ומה ת"ת דחמירא מבטלין משום כבוד המת עבודה דקילא לא כל שכן דהא אפילו תלמוד תורה דרבים מבטלין משום כבוד המת כדאמר פ"ב דכתובות (דף יז ושם) וי"ל דה"מ למאן דקרי ותני ומתני דצריך כולי האי אבל למאן דלא קרי ותני לא צריך כולי האי והכא מיירי במת מצוה דלא קרי ותני ומשום הכי צריך קרא דולאחותו:
דְּתַנְיָא: ״וְלַאֲחוֹתוֹ״ מַה תַּלְמוּד לוֹמַר? הֲרֵי שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לִשְׁחוֹט אֶת פִּסְחוֹ וְלָמוּל אֶת בְּנוֹ, וְשָׁמַע שֶׁמֵּת לוֹ מֵת, יָכוֹל יִטַּמֵּא –
As it is taught in a baraita with regard to verses addressing the laws of a nazirite: “All the days that he consecrates himself to the Lord, he shall not come near to a dead body. For his father, or for his mother, for his brother, or for his sister, he shall not make himself ritually impure for them when they die” (Numbers 6:6–7). What is the meaning when the verse states “or for his sister”? The previous verse, which states that the nazirite may not come near a dead body, already prohibits him from becoming impure through contact with his sister. Therefore, the second verse is understood to be teaching a different halakha : One who was going to slaughter
RASHI
ולאחותו מה ת"ל גבי נזיר כתיב על נפש מת לא יבא (במדבר ו׳:ז׳) הרי הכל במשמע הדר כתיב בתריה קרא יתירא לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו כו' דריש לה בספרי לאביו לא יטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה לאמו מה ת"ל שאם היה כהן ונזיר אע"פ שקדוש ב' קדושות לאמו לא יטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה לאחיו שאם היה כהן גדול ונזיר לאחיו לא יטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה דעל כרחך כולהו למעוטי מת מצוה אתו הלכך אם אינו ענין לו תנהו ענין לחבירו ולאחותו מה ת"ל כו' ואם אינו ענין לאלו תנהו ענין לענין ביטול עבודה ומילה מפני מת מצוה:
שמת לו מת אח או אחות:
אָמַרְתָּ: לֹא יִטַּמָּא. יָכוֹל כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹ מִיטַּמֵּא לַאֲחוֹתוֹ כָּךְ אֵינוֹ מִיטַּמֵּא לְמֵת מִצְוָה – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְלַאֲחוֹתוֹ״: לַאֲחוֹתוֹ הוּא דְּאֵינוֹ מִיטַּמֵּא, אֲבָל מִיטַּמֵּא לְמֵת מִצְוָה.
You said: He shall not become impure; the death of his relative will not override so significant a mitzva from the Torah. One might have thought: Just as he does not become impure for his sister, so he does not become impure for a corpse with no one to bury it [ met mitzva ]. The verse states: “Or for his sister”; he may not become impure for his sister, as someone else can attend to her burial, but he does become impure for a met mitzva .
RASHI
אמרת לא יטמא כשם שאין נזיר מבטל נזירותו ליטמא לקרוביו כך הוא זה לא יבטל מפסחו:
בָּעֵי רָבָא: מִקְרָא מְגִילָּה וּמֵת מִצְוָה הֵי מִינַּיְיהוּ עָדִיף? מִקְרָא מְגִילָּה עָדִיף מִשּׁוּם פַּרְסוּמֵי נִיסָא, אוֹ דִּלְמָא מֵת מִצְוָה עָדִיף – מִשּׁוּם כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת? בָּתַר דְּבָעֲיָא הֲדַר פְּשַׁטָהּ: מֵת מִצְוָה עָדִיף. דְּאָמַר מָר: גָּדוֹל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת שֶׁדּוֹחֶה אֶת לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה.
On the basis of these premises, Rava raised a dilemma: If one must choose between reading the Megilla and tending to a met mitzva ,
RASHI
את לא תעשה דכתיב לא תוכל להתעלם (דברים כ״ב:ג׳) וכתיב והתעלמת פעמים שאתה מתעלם כגון זקן ואינו לפי כבודו:
גּוּפָא, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כְּרַךְ וְכָל הַסָּמוּךְ לוֹ וְכָל הַנִּרְאֶה עִמּוֹ נִדּוֹן כִּכְרַךְ. תָּנָא: סָמוּךְ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה, נִרְאֶה – אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ סָמוּךְ.
§ The Gemara examines the matter itself cited in the course of the previous discussion. Rabbi Yehoshua ben Levi said: A walled city, and all settlements adjacent to it, and all settlements that can be seen with it, i.e., that can be seen from the walled city, are considered like the walled city, and the Megilla is read on the fifteenth.
בִּשְׁלָמָא נִרְאֶה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ סָמוּךְ – מַשְׁכַּחַתְּ לָהּ כְּגוֹן דְּיָתְבָה בְּרֹאשׁ הָהָר. אֶלָּא סָמוּךְ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה, הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לָהּ? אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בְּנַחַל.
The Gemara examines the Tosefta : Granted that with regard to a place that can be seen from the walled city, although it is not adjacent to it, you find it where the place is located on the top of a mountain, and therefore it can be seen from the walled city, although it is at some distance from it. However, with regard to a settlement that is adjacent to a walled city although it cannot be seen from it, how can you find these circumstances? Rabbi Yirmeya said: You find it, for example, where the place is located in a valley, and therefore it is possible that it cannot be seen from the walled city, although it is very close to it.
RASHI
בנחל מקום נמוך:
וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כְּרַךְ שֶׁיָּשַׁב וּלְבַסּוֹף הוּקַּף – נִדּוֹן כִּכְפָר. מַאי טַעְמָא – דִּכְתִיב: ״וְאִישׁ כִּי יִמְכּוֹר בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה״ שֶׁהוּקַּף וּלְבַסּוֹף יָשַׁב, וְלֹא שֶׁיָּשַׁב וּלְבַסּוֹף הוּקַּף.
And Rabbi Yehoshua ben Levi said: A walled city that was initially settled and only later surrounded by a wall
RASHI
שישב ולבסוף הוקף שנתיישב תחלה בבתים ולבסוף הוקף חומה נידון ככפר לענין בתי ערי חומה
בית מושב עיר חומה בית מושב של עיר חומה:
TOSAFOT
כרך שישב ולבסוף הוקף נדון ככפר פירש הקונטרס דלענין בתי ערי חומה איירי וה"נ משמע מדאייתי קרא דכי ימכור וקשה דאם כן בערכין (דף לב.) הו"ל להש"ס למתני גבי הא דתני שאר דיני דבתי ערי חומה ועוד קשה דאם כן הל"ל נדון כערי החצרים דשייך גבייהו לכ"נ דלענין מגילה מיירי מכל מקום מייתי קרא דכי ימכור לאשמועינן דחומה דמתנינן גבי מגילה בכה"ג דמהני גבי ערי חומה דהיינו הוקף ולבסוף ישב כדכתיב בית מושב עיר חומה דמשמע שנתיישב בתוך החומה ואם תאמר לקמן (מגילה דף ה:) אמרינן דטבריא שימה חומתה אע"ג דאין לה דין ערי חומה מ"מ קורין את המגילה בט"ו דהם מוקפין חומה כיון דמגניא מאויבים וה"נ היה לנו לומר כשישב ולבסוף הוקף כיון דמכסיא ומגניא וי"ל דשאני טבריא דכיון דחזינן דהיקף ים מהני כהיקף חומה לגבי מגילה גם כן דין הוא שיקראו המגילה בט"ו שהרי היקף שלה קודם לישובה והוי כשאר היקף דמהני בבתי ערי חומה אבל ישב ולבסוף הוקף לא מצינו בשום מקום דחשיב חומה שלה וא"ת לקמן בפרקין (שם) דקאמר אשר לו חומה פרט לשור אגר פי' שאגרות חומות שלה כגון שהבתים מדובקים יחד בעגול והוי כמו חומה סביב לעיר ולמה לי קרא תיפוק ליה דה"ל ישב ולבסוף הוקף שהרי לא נגמרה חומת העיר עד שנגמרו כל הבתים ויש לומר דקרא אתא לאשמועינן דאפילו היכא דקים לן שלא דר אדם שם עד שנגמרו כל הבתים אפילו הכי לא חשיב היקף וצריך לומר דהא דקאמר נדון ככפר מיירי דליכא י' בטלנים דאי יש שם עשרה בטלנין אמאי גרע מעיירות גדולות דהוו בי"ד:
וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כְּרַךְ שֶׁאֵין בּוֹ עֲשָׂרָה בַּטְלָנִין – נִדּוֹן כִּכְפָר. מַאי קָא מַשְׁמַע לָן? תָּנֵינָא: אֵיזוֹ הִיא עִיר גְּדוֹלָה – כֹּל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲשָׂרָה בַּטְלָנִין, פָּחוֹת מִכָּאן – הֲרֵי זֶה כְּפָר. כְּרַךְ אִיצְטְרִיךְ לֵיהּ, אַף עַל גַּב דְּמִיקְלָעִי לֵיהּ מֵעָלְמָא.
And Rabbi Yehoshua ben Levi said: A walled city that does not have ten idlers,
RASHI
עשרה בטלנין שבטלין ממלאכתן שיהו מצויין תמיד בבית הכנסת שחרית וערבית כדאמרינן במסכת ברכות (דף ו:) כיון שבא הקב"ה בבית הכנסת ולא מצא שם עשרה וכו
תנינא בפירקין במתני' (ד' ה.):
כרך איצטריכא ליה דכל כרך אינו אלא מקום שווקין שנכנסים שם מכל צד וגדול הוא יותר מעיר גדולה:
דמיקלעי ליה מעלמא אנשים הרבה ויש הרבה מהן בטלין ממלאכ' שאין עושין מלאכה אלא במקומן אפילו הכי בעינן קבועין דזמנין דלא משתכחין:
TOSAFOT
כרך שאין בו י' בטלנים נדון ככפר וצ"ל דמיירי בסתם כרכים האמורים בתלמוד. אבל המוקף חומה מימות יהושע בן נון אפילו אין בו י' בטלנים קורין בט"ו וה"נ משמע דפריך בסמוך מאי קמ"ל תנינא איזו היא עיר גדולה כו' ומשני כרך איצטריך ליה אע"ג דמקלעי ליה מעלמא ואי איתא דאפילו במוקף חומה מימות יהושע בן נון צריך י' בטלנין הוה ליה למימר מוקף מימות יהושע אצטריכא ליה אע"ג דחשיב חומה דידהו שהגינו מן האויבים וגם מקלעי ליה מעלמא דהוי רבותא טפי אלא ש"מ דבמוקף מימות יהושע לא צריך י':
וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כְּרַךְ שֶׁחָרַב וּלְבַסּוֹף יָשַׁב – נִדּוֹן כִּכְרַךְ. מַאי חָרַב? אִילֵימָא חָרְבוּ חוֹמוֹתָיו, יָשַׁב – אִין לֹא יָשַׁב – לָא? וְהָא תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר יוֹסֵי אוֹמֵר: ״אֲשֶׁר לוֹא חוֹמָה״ – אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ עַכְשָׁיו, וְהָיָה לוֹ קוֹדֶם לָכֵן.
And Rabbi Yehoshua ben Levi also said: A walled city that was destroyed and then later settled is considered a city. The Gemara asks: What is meant by the term destroyed? If we say that the city’s walls were destroyed, and Rabbi Yehoshua ben Levi comes to teach us that if it was settled, yes it is treated as a walled city, but if it was not settled, it is not treated that way, there is a difficulty. Isn’t it taught in a baraita that Rabbi Eliezer bar Yosei says: The verse states: “Which has [ lo ] a wall (Leviticus 25:30),” and the word lo is written with an alef , which means no, but in context the word lo is used as thought it was written with a vav , meaning that it has a wall. This indicates that even though the city does not have a wall now, as the wall was destroyed, if it had a wall before, it retains its status as a walled city.
RASHI
ישב אין שחזר והוקף:
TOSAFOT
והתניא רבי אליעזר ברבי יוסי אומר וכו' וא"ת אדמותבת ליה מרבי אליעזר לסייעיה מרבנן דפליגי עליה וסברי דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא לעתיד לבא ויש לומר דע"כ לא סבר רבי יהושע כרבנן דאי סבר כוותייהו מאי מהני (. ישב ולבסוף הוקף) אם לא קדשה קדושה שנייה:
אֶלָּא: מַאי חָרַב – שֶׁחָרַב מֵעֲשָׂרָה בַּטְלָנִין.
Rather, what is meant by the term destroyed? That it was destroyed in the sense that it no longer has ten idlers, and therefore it is treated like a village. However, once it has ten idlers again, it is treated like a city.
TOSAFOT
אלא שחרב מעשרה בטלנים וכשלא הוקף מימות יהושע איירי דביה לא צריך עשרה ואם תאמר מאי מהני מה שהיה כרך מתחילה הוה ליה כפר שנעשה כרך שנתישבו שם עשרה ויש לומר דלרבותא נקט הכי ולא מבעיא כפר שנעשה כרך דבסתמא ליכא למיחש שמא יחסרו דיורים אלא אפילו זה שפסקו דיורים כבר פעם אחת וסלקא דעתך אמינא דאיכא למיחש שמא יפסקו עוד פעם אחרת אפילו הכי קא משמע לן דלא חיישינן:
וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי:
And Rabbi Yehoshua ben Levi said: