Back
Megillah
Daf 28bוְאֵין נֵיאוֹתִין בָּהֶם, וְאֵין מְטַיְּילִין בָּהֶם, וְאֵין נִכְנָסִין בָּהֶן בַּחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה וּבַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים, וְאֵין מַסְפִּידִין בָּהֶן הֶסְפֵּד שֶׁל יָחִיד. אֲבָל קוֹרִין בָּהֶן, וְשׁוֹנִין בָּהֶן, וּמַסְפִּידִין בָּהֶן הֶסְפֵּד שֶׁל רַבִּים.
and one may not adorn oneself
RASHI
ואין ניאותין ואין מתקשטין לתוכו ואין מטיילין שם:
הספד של רבים של תלמיד חכם שמת שצריכין להתאסף ולהספידו ובית הכנסת ראוי לכך לפי שהוא בית גדול:
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי – בְּיִשּׁוּבָן, אֲבָל בְּחוּרְבָּנָן – מַנִּיחִין אוֹתָן וְעוֹלִין בָּהֶן עֲשָׂבִים, וְלֹא יִתְלוֹשׁ מִפְּנֵי עַגְמַת נֶפֶשׁ.
Rabbi Yehuda said: When does this apply? When the synagogues are occupied by the people using them. But when they are in a state of ruin, they should be left alone so that grass will sprout up inside them. And that grass should not be picked and removed, due to the anguish that it will bring to those who see it. It will remind them of the disrepair of the synagogue and the need to rebuild it.
עֲשָׂבִים – מַאן דְּכַר שְׁמַיְיהוּ? חַסּוּרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: וּמְכַבְּדִין אוֹתָן, וּמַרְבִּיצִין אוֹתָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲלוּ בָּהֶן עֲשָׂבִים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי – בְּיִשּׁוּבָן, אֲבָל בְּחוּרְבָּנָן – מַנִּיחִין אוֹתָן לַעֲלוֹת. עָלוּ בָּהֶן עֲשָׂבִים – לֹא יִתְלוֹשׁ, מִפְּנֵי עַגְמַת נֶפֶשׁ.
The Gemara asks: Why did Rabbi Yehuda discuss the halakha about grass? Who mentioned anything about it? The Gemara explains: The text of the baraita is incomplete and is teaching the following:
RASHI
מאן דכר שמייהו היכא שמעינן לתנא קמא לעשות בהן דבר שמונעים מלעלות עשבים:
אימתי מכבדין ומרביצין אותן ביישובן לאחר שמכבדין מזלפין את המים להרביץ את האבק:
אָמַר רַב אַסִי: בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת שֶׁבְּבָבֶל עַל תְּנַּאי הֵן עֲשׂוּיִין, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין נוֹהֲגִין בָּהֶן קַלּוּת רֹאשׁ. וּמַאי נִיהוּ – חֶשְׁבּוֹנוֹת.
Rav Asi said: Synagogues in Babylonia are built from the outset with a stipulation
RASHI
על תנאי על מנת שישתמשו בהן:
TOSAFOT
בתי כנסיות של בבל על תנאי הן עשויין רוצה לומר כל זמן שהן בטלין דהא חזינן בברייתא דלעיל וגם שהאמוראים לא היו רוצים ליכנס בהן בגשמים מפני גשמים אלא משום דשמעתא בעי צילותא והכא מיירי כשחרב דאז מהני התנאי ודווקא לאותן שבבבל מהני התנאי שהרי לעת בא גואל במהרה בימינו תפקע קדושתן אבל לאותן שבארץ ישראל לא מהני תנאי שהרי קדושתן לעולם קיימת וא"ת כיון דמהני תנאי לאותן שבבבל א"כ קשה מההיא דלעיל (מגילה דף כו:) דרבינא דהוה ליה בי כנישתא בארעיה ואמר ליה רב אשי זיל זבנה משבעה טובי העיר ואמאי איצטריך לעשות כן אחר שנחרב וי"ל משום דזרעה דזריעה הוי קלות ראש ביותר ועגמת נפש ומשום הכי אסור אפי' בחורבנה:
ואעפ"כ אין נוהגין בהן קלות ראש פירוש בבנינה שהרי בחורבנה שרי בכל הני ואצטריך לאשמועינן משום דסלקא דעתך אמינא דדווקא אכילה ושתיה דהוי קלות ראש ביותר הוא דאסור אבל חשבונות דלא הוי קלות ראש כל כך סלקא דעתך אמינא דשריא קמ"ל דלא:
אָמַר רַב אַסִי: בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁמְּחַשְּׁבִין בּוֹ חֶשְׁבּוֹנוֹת – מַלִּינִין בּוֹ אֶת הַמֵּת. מְלִינִין סָלְקָא דַּעֲתָךְ? לָא סַגִּי דְּלָאו הָכֵי?! אֶלָּא: לַסּוֹף שֶׁיַּלִּינוּ בּוֹ מֵת מִצְוָה.
Rav Asi said: With regard to a synagogue in which people make business calculations, they will eventually keep a corpse inside it overnight. The Gemara questions the wording of this dictum: Can it really enter your mind to say that they will ever actually keep a corpse inside it overnight? Could it really be that there will not be any other alternative? Rather, Rav Asi means that as a punishment for acting with frivolity people in the community will die, including those who have no family, and so ultimately they will have to keep a corpse with no one to bury it [ met mitzva ] overnight in the synagogue.
RASHI
מלינין בו משמע דחובה היא להלין בה את המת:
לסוף שילינו בו מתי מצוה שימותו בעיר מתים שאין להן קוברין:
וְאֵין נֵיאוֹתִין בָּהֶן: אָמַר רָבָא: חֲכָמִים וְתַלְמִידֵיהֶם מוּתָּרִין. דַּאֲמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַאי בֵּי רַבָּנַן – בֵּיתָא דְּרַבָּנַן.
§ The baraita taught: And one may not adorn oneself inside them. Rava said: The prohibition applies only to laypeople, but Torah scholars and their disciples are permitted
RASHI
מאי בי רבנן למה קורין בתי מדרשות בי רבנן לפי שביתם הוא לכל דבר:
וְאֵין נִכְנָסִין בָּהֶן בַּחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה וּבַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים: כִּי הָא דְּרָבִינָא וְרַב אַדָּא בַּר מַּתָּנָה הָווּ קָיְימִי וְשָׁאֲלִי שְׁאֵילְתָא מֵרָבָא, אֲתָא זִילְחָא דְּמִיטְרָא. עָיְילִי לְבֵי כְנִישְׁתָּא. אָמְרִי: הַאי דְּעָיְילִינַן לְבֵי כְנִישְׁתָּא – לָאו מִשּׁוּם מִיטְרָא, אֶלָּא מִשּׁוּם דִּשְׁמַעֲתָא בְּעָא צִילּוּתָא כְּיוֹמָא דְּאִסְתְּנָא.
The baraita continued: And nor may one enter them in the sun for protection from the sun, or in the rain to find shelter from the rain. The Gemara explains: This is similar to that case of Ravina
RASHI
זילחא דמטרא זרם מים שבאין בכח:
לאו משום מיטרא שיגן עלינו מפני הגשמים שאם לא היינו עוסקין בשמעתא לא היינו נכנסין:
צילותא דעת צלולה ומיושבת שאינו טרוד בכלום מחשבה:
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אַשִׁי: אִי אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְאִינִישׁ לְמִיקְרִי גַּבְרָא מִבֵּי כְנִישְׁתָּא, מַאי? אֲמַר לֵיהּ: אִי צוּרְבָא מֵרַבָּנַן הוּא לֵימָא הִלְכְתָא, וְאִי תַּנָּא הוּא – לֵימָא מַתְנִיתִין, וְאִי קָרָא הוּא, לֵימָא פְּסוּקָא. וְאִי לָא – לֵימָא לֵיהּ לִינוּקָא: אֵימָא לִי פְּסוּקִיךְ. אִי נַמִי, נִישְׁהִי פּוּרְתָּא וְנֵיקוּם.
Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: If a person needs to summon an individual from inside a synagogue, what should he do, since it is not permitted to enter a synagogue just for that purpose?
RASHI
אי צריכה ליה לאיניש למקרי גברא מבי כנישתא מאי ניעביד מאחר שאין נכנסין בהן שלא לצורך:
לימא לינוקא שהתינוקות היו רגילין לקרות בבית הכנסת:
וּמַסְפִּידִין בָּהֶן הֶסְפֵּד שֶׁל רַבִּים: הֵיכִי דָמֵי הֶסְפֵּידָא דְרַבִּים? מַחֲוֵי רַב חִסְדָּא: כְּגוֹן הֶסְפֵּידָא דְּקָאֵי בֵּיהּ רַב שֵׁשֶׁת, מַחֲוֵי רַב שֵׁשֶׁת: כְּגוֹן הֶסְפֵּידָא דְּקָאֵי בֵּיהּ רַב חִסְדָּא.
The baraita continues: And one may offer a eulogy inside them for a Torah scholar if the public attends the eulogy. The Gemara asks: What are the circumstances of a eulogy for the public? Rav Ḥisda depicted a case: For example, a eulogy for a Torah scholar at which Rav Sheshet is present. Owing to his presence, many people will come. Rav Sheshet himself depicted another case: For example, a eulogy at which Rav Ḥisda is present.
RASHI
כגון הספידא דקאי בי רב ששת אם ימות אדם אחד בי רב ששת:
רַפְרָם אַסְפְּדָהּ לְכַלָּתֵיהּ בְּבֵי כְנִישְׁתָּא, אֲמַר: מִשּׁוּם יְקָרָא דִּידִי וּדְמִיתָא אָתוּ כּוּלֵּיהּ עָלְמָא. רַבִּי זֵירָא סְפַדֵיהּ לְהַהוּא מֵרַבָּנַן בְּבֵי כְנִישְׁתָּא, אֲמַר: אִי מִשּׁוּם יְקָרָא דִּידִי, אִי מִשּׁוּם יְקָרָא דִּידֵיהּ, דְּמִיתָא, אָתוּ כּוּלֵּי עָלְמָא.
The Gemara offers another example: Rafram once eulogized his daughter-in-law inside a synagogue. He said: Due to my honor and the honor of the deceased, everyone will come to the eulogy. It will consequently be a public event, and it is therefore permitted to hold it in a synagogue. Similarly, Rabbi Zeira once eulogized a certain Sage inside a synagogue. He said: Whether due to my honor, or whether due to the honor of the deceased, everyone will come to the eulogy.
RASHI
אמר אי משום יקרא דידי אי משום יקרא דמיתא הוה ליה הספד של רבים:
אתו כולי עלמא לספוד:
רֵישׁ לָקִישׁ סְפַדֵיהּ לְהַהוּא צוּרְבָא מֵרַבָּנַן דִּשְׁכִיחַ בְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל, דְּהָוֵי תָּנֵי הִלְכְתָא בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שׁוּרָתָא, אֲמַר: וַוי, חָסְרָא אַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל גַּבְרָא רַבָּה.
Reish Lakish
RASHI
דהוה תני הלכתא שהיה שונה משניות לתלמידים:
בכ"ד שורות של תלמידים:
הכי גרסינן חסרא ליה ארעא דישראל גברא רבה:
הַהוּא דְּהָוֵי תָּנֵי הִלְכְתָא סִיפְרָא וְסִיפְרֵי וְתוֹסֶפְתָּא, וּשְׁכִיב. אָתוּ וַאֲמַרוּ לֵיהּ לְרַב נַחְמָן: לִיסְפְּדֵיהּ מָר! אֲמַר: הֵיכִי נִסְפְּדֵיהּ? הַי צַנָּא דִּמְלֵי סִיפְרֵי דַּחֲסַר!
In contrast, there was a certain man who used to study halakha , the Sifra , and the Sifrei , and the Tosefta , and he died. People came and said to Rav Naḥman: Let the Master eulogize him. He said to them: How can I eulogize him? Should I say: Alas, a basket filled with books is lost? This would not be true. Although the man studied many areas of Torah, he was not proficient in them.
RASHI
היכי אספיד במאי אספדנו:
הי צנא מלא סיפרי אינו אלא כסל שמילאוהו ספרים ואין מבין מה בתוכה אף שונה הלכות ולא שימש ת"ח ללמוד שיבינוהו טעמי משנה ופעמים שדברי משנה סותרין זה את זה וצריך לתרצה כגון הכא במאי עסקינן וכגון הא מני רבי פלוני היא וכגון חסורי מיחסרא אינו יודע מה שונה:
תָּא חֲזִי מַה בֵּין תַּקִּיפֵי דְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל לַחֲסִידִי דְּבָבֶל.
The Gemara compares the conduct of Reish Lakish in Eretz Yisrael to that of Rav Naḥman in Babylonia. Come and see what the difference is between the harsh scholars of Eretz Yisrael and the saintly ones of Babylonia. Although Reish Lakish was known for his harsh nature, he was still more respectful than Rav Naḥman, who was known for his saintliness.
RASHI
תקיפי ארעא דישראל ריש לקיש דאמרינן במסכת יומא (דף ט:) דאפילו בהדי רבה בר בר חנה לא משתעי דמאן דמשתעי בהדי ריש לקיש בשוקא יהבין ליה עיסקא בלא סהדי: רב נחמן בר יצחק מחסידי בבל בשילהי מסכת סוטה (דף מט:) דקאמר ליה לא תתני יראת חטא דאיכא אנא:
תְּנַן הָתָם: וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתָגָא חֲלַף, תָּנֵי רֵישׁ לָקִישׁ: זֶה הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִי שֶׁשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת, כִּתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה,
We learned in a mishna there ( Avot 1:13): And one who makes use of the crown [ taga ]
RASHI
בתגא כתר תורה:
חלף עבר מן העולם:
וַאֲמַר עוּלָּא: לִשְׁתַּמֵּשׁ אִינִישׁ בְּמַאן דְּתָנֵי אַרְבָּעָה וְלָא לִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמַאן דְּמַתְנֵי אַרְבָּעָה. כִּי הָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ הֲוָה אָזֵיל בְּאוֹרְחָא, מְטָא עוּרְקְמָא דְּמַיָּא, אֲתָא הַהוּא גַּבְרָא אַרְכְּבֵיהּ אַכַּתְּפֵיהּ, וְקָא מַעְבַּר לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: קְרֵית? אֲמַר לֵיהּ: קְרֵינָא. תְּנֵית? תְּנֵינָא אַרְבָּעָה סִידְרֵי מִשְׁנָה. אֲמַר לֵיהּ: פְּסַלְתְּ לָךְ אַרְבָּעָה טוּרֵי, וְטַעֲנַתְּ בַּר לָקִישׁ אַכַּתְפֵךְ?! שְׁדֵי בַּר לָקִישָׁא בְּמַיָּא!
And Ulla said: It is better that a person should be served by one who studies four orders of the Mishna,
RASHI
עורקמא דמיא שלולית של מים מכונסין:
אֲמַר לֵיהּ: נִיחָא לִי דְּאַשְׁמַעִינַן לְמָר. אִי הָכִי גְּמוֹר מִינִּי הָא מִלְּתָא דַּאֲמַר רַבִּי זֵירָא: בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הֵן הֶחְמִירוּ עַל עַצְמָן, שֶׁאֲפִילּוּ רוֹאוֹת טִיפַּת דָּם כְּחַרְדָּל יוֹשְבוֹת עָלָיו שִׁבְעָה נְקִיִּים.
The man said to Reish Lakish: It is pleasing for me to serve the Master in this way. Reish Lakish said to him: If so, learn from me this matter
RASHI
דאשמעי' שאשמש לאדוני:
שהחמירו על עצמן דמדאורייתא אין צריכה שבעה נקיים אלא הרואה שלושה ימים רצופים בתוך י"א יום שבין נדה לנדה אבל בתחלת נדתה אפילו ראתה כל שבעה ופסקה לערב טובלת בלילה והן החמירו על עצמן לפי שאין הכל בקיאים בפתח נדתה אימתי הן עומדות בי"א ימים שבין נדה לנדה ואם תאמר לא יחמירו אלא בג' רצופין כדכתיב ימים רבים בלא עת נדתה (ויקרא ט״ו:כ״ה) פעמים שראיית דם נדה מזקיקתה לשבעה נקיים מן התורה כיצד התחילה לספור שבעה נקיים לאחר שהיתה זבה גמורה וספרה שבעה נקיים ובשביעי ראתה אפי' כחרדל סתרה הכל וצריכה לחזור ולספור שבעה נקיים אי נמי שמא ראתה שני ימים ולא ידעה והיום ראתה וידעה דהוו להו שלשה ימים רצופין וצריכה שבעה נקיים ועל כן החמירו:
TOSAFOT
שאפילו רואות טפת דם כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים ולא קשיא מהא דאמר בנדה (דף סו.) ובפרק יוצא דופן (נדה ד' מג.) שאפילו כעין חרדל טמא דשמא התם לא מיירי להצריכה שבעה נקיים אלא להיות נדה דאורייתא וקשיא היאך מצינו טפה כחרדל הגורמת שבעה נקיים בדאורייתא דודאי לא תקנו חכמים דבר דלית דכוותה דאורייתא ויש לומר דאשכחנא בה שפיר בז' לספירתה שסותרת הכל:
תָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ: כָּל הַשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת מוּבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר ״הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ אַל תִּקְרֵי הֲלִיכוֹת אֶלָּא הֲלָכוֹת״.
The school of Eliyahu taught: Anyone who studies halakhot every day,
TOSAFOT
שאפילו רואות טפת דם כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים ולא קשיא מהא דאמר בנדה (דף סו.) ובפרק יוצא דופן (נדה ד' מג.) שאפילו כעין חרדל טמא דשמא התם לא מיירי להצריכה שבעה נקיים אלא להיות נדה דאורייתא וקשיא היאך מצינו טפה כחרדל הגורמת שבעה נקיים בדאורייתא דודאי לא תקנו חכמים דבר דלית דכוותה דאורייתא ויש לומר דאשכחנא בה שפיר בז' לספירתה שסותרת הכל:
תָּנוּ רַבָּנַן:
The Sages taught in a baraita :