Back
Me'ilah
Daf 21aוְהָלַךְ וְהֵבִיא לוֹ בִּשְׁלֹשָׁה חָלוּק, וּבִשְׁלֹשָׁה טַלִּית – שְׁנֵיהֶם מָעֲלוּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בַּעַל הַבַּיִת לֹא מָעַל, שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ ״חָלוּק גָּדוֹל הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ, וְהֵבֵאתָ לִי קָטָן וְרַע״!
and the agent went and brought him a robe with three sela and a cloak with three sela , both of them are liable for misuse. The homeowner is liable because his agency was performed with the purchase of the robe for three sela , and the agent is liable because he deviated from the homeowner’s instructions by purchasing the cloak. Rabbi Yehuda says: The homeowner is not liable for misuse, as he can say to the agent: I was seeking a large robe worth a gold dinar and you brought me a small, inferior robe worth three sela , i.e., twelve silver dinars.
RASHI
א"ר ששת מתני' היינו טעמא דחנווני לחודיה מעל שנזכרו שניהן בעה"ב ושליח והחנווני לא נזכר דשניהם הבעה"ב והשליח הוו להו מזידין ולכך לא מעלו אלא חנווני לחודיה דהוה שוגג:
גמ׳ שָׁמְעַתְּ מִינָּהּ: מַאן דַּאֲמַר לִשְׁלוּחוֹ ״זִיל זְבַן לִי כּוֹרָא דְּאַרְעָא״! וְאָזַל וּזְבַן לֵיהּ לִיתְכָא – קָנֵי לוֹקֵחַ!
The Gemara notes: One can learn from the mishna the resolution to an unresolved dilemma in tractate Ketubot (98b), that in a case of one who said to his agent: Go and sell on my behalf a kor of land, and he went and sold for him a half - kor ,
RASHI
מתני' נתן לו פרוטה ואמר לו הבא לי בחציה כלי חרס שמדליקין בו את הנרות ובחציה פתילות:
והלך והביא בכולה נרות או בכולה פתילות שניהם לא מעלו בעה"ב לא מעל שלא נעשה שליחותו והשליח נמי לא מעל שבדבר ששינה בו שליחותו לא היה בו אלא חצי פרוטה ואין מעילה בחצי פרוטה:
או שאמר לו הבא לי כו' ה"נ שניהם לא מעלו משום טעמא דרישא:
אָמְרִי: הָכָא הֵיכִי דָּמֵי? כְּגוֹן דְּאַיְיתֵי לֵיהּ שָׁוֶה שֵׁשׁ בְּשָׁלֹשׁ.
Some Sages say that one cannot infer this resolution from the mishna. What are the circumstances of the mishna here? It is referring a case where the agent brought him a robe worth six sela , i.e., the value of the gold dinar that the homeowner gave him, which he acquired for three sela . If so, the homeowner received exactly what he wanted and the agent did not deviate from the agency, except that he also purchased a cloak without being instructed to do so. This is dissimilar to the case of an agent who sells a half- kor of land.
RASHI
אבל אם אמר לו הבא לי בחציה נרות ממקום פלוני וכו' השליח מעל ששינה שליחות בפרוטה שלמה ומעל:
אֵימָא סֵיפָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בַּעַל הַבַּיִת לֹא מָעַל, שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹמַר לוֹ ״חָלוּק גָּדוֹל הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ, וְהֵבֵאתָ לִי חָלוּק קָטָן וְרַע״!
The Gemara raises a difficulty: If that is the case of the mishna, say the latter clause: Rabbi Yehuda says: The homeowner is not liable for misuse, as he can say to the agent: I was seeking a large robe worth a gold dinar, and you brought me a small, inferior robe worth three sela . It is clear from the mishna that the homeowner did not receive exactly what he wanted, but rather an inferior robe.
RASHI
והלך והביא לו בפרוטה אתרוג כו' שניהן מעלו דהא נעשית שליחותו של בעה"ב בפרוטה והשליח נמי שינה בפרוטה שהוא אמר אתרוג גדול בב' פרוטות הייתי מבקש והבאת לי קטן ורע שלא הייתי מבקש כן:
דַּאֲמַר לֵיהּ ״אִי יְהַבַתְּ דִּינָר כּוּלֵּיהּ – אַיְיתִית לִי שָׁוֶה שְׁנֵי דִּינָרִין״!
The Gemara explains that Rabbi Yehuda means that the homeowner could have said to the agent: Since you chanced upon a merchant who reduced his prices to such a degree, if you had given the entire dinar as I requested, you could have brought me a much finer robe, worth at least two dinars.
הָכִי נַמִי מִסְתַּבְּרָא, דְּקָתָנֵי סֵיפָא: מוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה בְּקִטְנִית שֶׁשְּׁנֵיהֶם מָעֲלוּ, שֶׁהַקִּטְנִית בִּפְרוּטָה וְקִטְנִית בְּדִינָר.
The Gemara adds: This too stands to reason, that this is the correct interpretation of the mishna, as it teaches in the latter clause, i.e., it is taught in the Tosefta (2:4): Rabbi Yehuda concedes in a case where the agent purchased only part of the legumes which the one who appointed him requested, that both are liable for misuse of consecrated property. The reason for this ruling is that a small amount of legumes is always sold for one peruta and a larger amount of legumes is invariably sold for a dinar.
RASHI
והביא בשלשה דינרי כסף שהוא חצי דינר זהב:
שניהן מעלו דבעה"ב נעשית שליחותו ביותר מכדי פרוטה והשליח מעל ביותר מש"פ:
קטן ורע ולא עשית שליחותי כלל:
הֵיכִי דָּמֵי? אִי בְּאַתְרָא דְּזַבְּנֵי בְּשׁוּמָא – גַּבֵּי קִטְנִית נַמִי, דִּיהַב סֶלַע, מוֹזְלֵי לֵיהּ טְפֵי! אֲמַר רַב פַּפָּא: בְּדוּכְתָּא דִּמְזַבְּנֵי בְּכַנֵּי כַּנֵּי, כַּנָּא כַּנָּא בִּפְרוּטָה, דְּהָתָם פָּסֵיק מִילְּתַיְיהוּ.
The Gemara analyzes the baraita : What are the circumstances? If it is referring to a town where they sell legumes by appraisal of an item’s value, then with regard to these legumes as well, purchasing a larger quantity should reduce the price, which would mean that if one gave a sela the price of the legumes would become cheaper. Rav Pappa said: The Tosefta is referring to a town where they sell and set the price by containers, and each container is the same price: Each and every container is sold for one peruta . The significance of this fact is that there the matter is fixed, i.e., each container of legumes is sold for the same price, regardless of the quantity of legumes purchased; there is no reduction for buying in bulk.
RASHI
גמ' שמעת מינה מ"ד לשלוחיה זבין וכו' כלומר שמעת ממתני' דקתני והביא לו חלוק בשלשה שניהם מעלו ואפי' בעה"ב אע"פ שצוהו להביא לו בדינר זהב דזבן לו פחות ממה שאמר לו שמעת מינה האי מאן דאמר לחבריה וכו' ותפשוט מהכא דקנה לוקח אע"פ שקנה לו פחות:
מתני׳ הַמַּפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל שׁוּלְחָנִי, אִם צְרוּרִין – לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, לְפִיכָךְ אִם הוֹצִיא – מָעַל. אִם מוּתָּרִין – יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, לְפִיכָךְ אִם הוֹצִיא – לֹא מָעַל. אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת – בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, לְפִיכָךְ אִם הוֹצִיא – מָעַל. הַחֶנְוָונִי כְּבַעַל הַבַּיִת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּשׁוּלְחָנִי.
With regard to one who deposits consecrated money with a money changer,
RASHI
אמרי הכא כגון דאייתי ליה שוה דינר בג' כלומר מהכא ליכא למשמע דהכא מ"ט מעל בעה"ב כגון דאייתי ליה השליח חלוק שוה דינר זהב בג' דינרי כסף דהואיל ושוה דינר זהב נעשית שליחותו ולהכי מעל:
נָפְלָה פְּרוּטָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ בְּתוֹךְ כִּיסוֹ, אוֹ שֶׁאָמַר ״פְּרוּטָה בְּכִיס זֶה – הֶקְדֵּשׁ״! כֵּיוָן שֶׁהוֹצִיא אֶת הָרִאשׁוֹנָה – מָעַל, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַכִּיס.
If a consecrated peruta fell into one’s purse,
RASHI
אי הכי כדקא מתרצת:
אימא סיפא רבי יהודה אומר בעה"ב לא מעל שיכול וכו' ואם איתא דאייתי ליה שוה דינר זהב היכי מצי אמר ליה הבאת לי קטן ורע הא שוה דינר זהב ביקש ושוה דינר זהב הביא לו:
וּמוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא לַחֲכָמִים בְּאוֹמֵר ״פְּרוּטָה מִן כִּיס זֶה – הֶקְדֵּשׁ״! שֶׁהוּא מוֹצִיא וְהוֹלֵךְ, עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַכִּיס.
And Rabbi Akiva concedes to the Rabbis in a case where one says: One peruta from the coins in this purse is consecrated, that he may continue spending the perutot in the purse for non-sacred purposes and becomes liable for misuse only once he spends all the perutot in the entire purse. His formulation indicates that his desire was that the final remaining peruta in the purse would be consecrated, and therefore one is liable for misuse only when he spends that peruta .
RASHI
הא לא קשיא דמשום הכי אמר ר' יהודה בעה"ב לא מעל דאכתי מצי אמר ליה אי יהבת דינר זהב כוליה כמו שאמרתי לך הוית מייתית לי חלוק שוה ב' דינר זהב
גמ׳ כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אֲמַר: רָמֵי לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן, מַאי שְׁנָא רֵישָׁא וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא?
The mishna teaches that Rabbi Akiva concedes to the Rabbis in a case where one says: One peruta from the coins in this purse is consecrated, that he may continue spending the perutot in the purse for non-sacred purposes and that he becomes liable for misuse only once he spends all the perutot in the entire purse. With regard to this case, the Gemara relates that when Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Reish Lakish raised a contradiction to Rabbi Yoḥanan: What is different in the first clause, which addresses a situation where one says: One peruta in this purse is consecrated, in which case Rabbi Akiva disagrees with the Rabbis, and what is different in the latter clause, where he agrees with them?
RASHI
(משום דא"ל בעה"ב אי יהבית כו') דקתני ומודה ר' יהודה בקטנית ששניהם מעלו כלומר אם הביא לו קטנית שוה דינר זהב בג' דינרי כסף דבעה"ב נמי מעל מ"ט שהקטנית בפרוטה היא קטנית בסלע דלא מצי למימר ליה איהו אי יהבת ליה דינר זהב כוליה הוית מייתית שוה ב' דינרין דהוו מוזלי גבך משום דזבנת טפי שהקטנית בפרוטה היא קטנית בדינר כלומר דלא מוזלי למאן דזבין קטנית בדינר ממאן דלא זבין אלא בפרוטה. אלמא דטעמיה דרבי יהודה הוי גבי חלוק דלא מעל בעה"ב אע"ג דאייתי ליה שוה דינר בג' משום דא"ל אילו יהבת דינר וכו':
אֲמַר לֵיהּ: סֵיפָא – בְּאוֹמֵר ״לֹא יִפְטוֹר כִּיס זֶה מִן הַהֶקְדֵּשׁ״!
Rabbi Yoḥanan said to Reish Lakish: The latter clause of the mishna is referring to a case where one said: This purse will not be exempt from consecration. In other words, his desire was that he would not spend all of the perutot in the purse without consecrating one to the Temple. Consequently, he is liable for misuse only when he uses the last coin in the purse for non-sacred purposes and leaves none to be consecrated.
RASHI
שויא ליה טפי שהיה מביא קטנית יותר משום דהוו מוזלי גביה:
א"ר פפא באתרא דמזבני וכו' במדות דהתם פסיקא מילתא כנא כנא בפרוטה ולא מוזלי גביה כלל. ל"א [ה"ד] וכו' השתא קא דייק מ"ט דר' יהודה דמודה בקטנית אי באתרא דמזבני בשומא באומד שלא במדה א"כ אכתי מצי בעה"ב למיטען לשליח אילו יהבת דינר הוה מייתית טפי שהיו מוסיפין לך בשביל הדינר ואותו התוספות שהיו נותנין לך לא הבאת לי ממנו כלום והיינו דומיא דחלוק דא"ל אילו יהבת דינר וכו':
א"ר פפא לא מצית למימר הכי דבאתרא דכיילי ומזבני בכני עסקינן:
דכנא כנא בפרוטה דהתם פסיקא מילתייהו ולא יהבי תוספת כלל הלכך לא מצי למימר בעה"ב כלום אלא כי אייתי ליה קטנית שוה דינר בג' שניהם מעלו:
כִּי אֲתָא רָבִין אֲמַר: כִּיסִין אַשְּׁוָורִים רְמָא לֵיהּ, דִּתְנַן הָאוֹמֵר ״אֶחָד מִשְּׁוָורַיי – הֶקְדֵּשׁ״! הָיוּ לוֹ שְׁנַיִם – הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן הֶקְדֵּשׁ! אֲמַר לֵיהּ: סֵיפָא בְּאוֹמֵר ״לֹא יִפְטוֹר כִּיס זֶה מִן הַהֶקְדֵּשׁ״!
The Gemara further relates that when Ravin came
RASHI
מתני' המפקיד מעות של הקדש אצל שולחני:
אם הפקידן צרורין לא ישתמש בהן דלהכי הפקידן אצלו צרורין דלא הוה בעי דלישתמש בהו לפיכך אם הוציאן השולחני מעל:
ואם הפקידן אצלו מותרין ישתמש בהן שלדעת כן הפקידן אצלו מותרין שיתעסק בהן שיחליפם לפיכך לא מעל השולחני אלא המפקיד:
הפקידן אצל בעה"ב בין כך ובין כך בין צרורין ובין מותרין לא ישתמש בהן דלהכי הפקידן אצל בעה"ב שהוא יודע שבעה"ב אין דרכו לפרוט ולהחליף ולא חשש אם צרורין אם מותרין לפיכך אם הוציאן בעה"ב מעל דשלא מדעת המפקיד נשתמש בהן:
הפקידן אצל חנווני הרי הוא כבעה"ב שאינו רגיל בחילופין כשולחני ובין כך ובין כך לא יגע בהן:
רבי יהודה אומר כשולחני דלפעמים נמי הוא רגיל להחליף כשולחני לפיכך דינו כשולחני: