Back
Makkot
Daf 21aיֵשׁ חוֹרֵשׁ תֶּלֶם אֶחָד וְחַיָּיב עָלָיו מִשּׁוּם שְׁמוֹנָה לָאוִין: הַחוֹרֵשׁ בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר, וְהֵן מוּקְדָּשִׁין, וְכִלְאַיִם בְּכֶרֶם, וּבַשְּׁבִיעִית, וְיוֹם טוֹב, וְכֹהֵן וְנָזִיר בְּבֵית הַטּוּמְאָה.
Apropos the case where one receives several sets of lashes for performing a single action, the mishna continues: There is one who plows a single furrow and is liable to receive lashes for violating eight prohibitions. How so? For plowing with an ox and a donkey, in violation of the prohibition: “You shall not plow with an ox and a donkey together” (Deuteronomy 22:10); and they are consecrated,
RASHI
יש חורש תלם אחד יש עובר בלא תחרוש בשור ובחמור ונלקטים עליו איסורים הרבה עם אותו לאו בלבד ובהא לא קא עסיק שיהא חורש בכמה שוורים וכמה חמורים והרי נלקטים איסורין הרבה עליו דלכל הפחות קאמר ואלאו דכלאים קאי ללקוט עליו כל איסורין שהוא יכול:
והן מוקדשין בגמ' מוקי ליה בבכור בכור שור ופטר חמור וקעבר בהן משום לא תעבוד בבכור שורך ואליבא דרבי יהודה דאמר בפ"ק דבכורות (דף ט:) פטר חמור אסור בהנאה דבכלל לא תעבוד הוא ואע"ג דבקרא כתיב בכור שורך איהו דריש לי' בכור שורך למעוטי שותפות ולא למעוטי פטר חמור אי נמי מתני' כמאן דממעט פטר חמור מהכא שור וחמור דקתני במתני' לאו דוקא דשור ושה קאמר והאי דנקט חמור משום לישנא דקרא דגבי כלאים כתיב שור וחמור והוא הדין לכל שני מינין ומשום הנאה דמיתהני מהקדש והוה ליה הזיד במעילה לא לקי דבכור לאו בר מעילה הוא דהא ממון כהן הוא דאין מעילה אלא בקדשי גבוה דמקדשי ה' כתיב ואין מעילה בבכור אלא בנהנה מן האימורים אחר זריקת דמים דהנהו לגבוה נינהו והוא הדין לכל קדשים קלים ובקדשי קדשים יש בהן מעילה לפני זריקת דמים דלגבוה נינהו אבל משנזרק הדם זכו בהו כהנים משולחן גבוה והוה ליה ממון כהן ואין בו מעילה וכן מוכח בר"ה (דף כח.) בשופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא בשופר של שלמים לא יתקע ואם תקע לא יצא מאי טעמא עולה דבת מעילה היא כיון דמעל בה נפקא לחולין שלמים דלאו בני מעילה נינהו לא נפקי לחולין והכי נמי מוכח במס' מעילה ובכמה דוכתי:
וכלאים בכרם דמכסי בהדי דאזיל ומחפה בזורע:
שביעית נמי משום זורע בשביעית:
ויום טוב דקעביד חרישה ביו"ט: כהן: והוא נזיר והולך במקום טומאה אחר מחרשתו דאיכא חד לאו משום כהן לנפש לא יטמא בעמיו וחד משום נזיר על כל נפשות מת לא יבוא:
חֲנַנְיָא בֶּן חֲכִינַאי אוֹמֵר: אַף הַלּוֹבֵשׁ כִּלְאַיִם. אָמְרוּ לוֹ: אֵינוֹ הַשֵּׁם. אָמַר לָהֶם: אַף הַנָּזִיר לֹא הוּא הַשֵּׁם.
Ḥananya ben Ḥakhinai says: If he was wearing a garment consisting of diverse kinds of wool and linen while plowing he is also flogged for violating that prohibition. The Sages said to him: That is not a prohibition in the same category as the others, as it is not connected to the act of plowing. Ḥananya ben Ḥakhinai said to them: According to that criterion, the fact that he is a nazirite is also
RASHI
אינו השם אינו לאו זה נלקט עליו משום חרישה אלא משום לבישה:
אף נזיר נזיר וכהן קאמר ולא דייק:
אינו השם אין לאו שלו בא עליו משום חרישה אלא משום כניסה שנכנס למקום טומאה:
גמ׳ אָמַר רַב בֵּיבָי אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: פּוֹשֵׁט וְלוֹבֵשׁ לוֹבֵשׁ מַמָּשׁ, אוֹ אֲפִילּוּ מַכְנִיס וּמוֹצִיא בֵּית יַד אוּנְקָלִי שֶׁלּוֹ? מַחֲוֵי רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: עַיּוּלֵי וְאַפּוּקֵי. רַב אַשִׁי אוֹמֵר: אֲפִילּוּ לֹא שָׁהָה אֶלָּא כְּדֵי לִפְשׁוֹט וְלִלְבּוֹשׁ – חַיָּיב.
Rav Beivai says that Rabbi Yosei says that when the mishna teaches with regard to wearing a garment of diverse kinds of wool and linen: And he removes it and dons it after each forewarning, does it mean that one is liable for each forewarning only if he actually removes and dons it, or perhaps one is liable even if he inserts and removes his arm
RASHI
גמ' אפילו מכניס ומוציא בית יד אונקלי שלו מכניס ומוציא ידו בבית יד חלוקו דמי כפושט ולובש:
עיולי ואפוקי ממש:
TOSAFOT
ואפילו לא שהה אלא להפשיט מלבוש חייב ובלא שהה לא מיחייב ולא דמי דין זה להך דפ"ב דשבועות (דף טז: ושם) דאיבעיא להו מי צריך שהייה למלקות גבי טומאת מקדש ונזיר בקבר דשמא מחייב בלא שהה והכא אמרי' דלא מיחייב בלא שהייה דלא דמי לשהייה דהתם דכיון דבידו לפרוש מן הטומאה כי נמי לא שהה כדי השתחוואות דין הוא דמחייב אבל הכא דאין לו שהות לפשוט וללבוש אין כאן עבירה אחרת דעדיין הלבישה הראשונה קיימת דהתם נמי אינו חייב עד שיוכל לפרוש מן הטומאה:
״יֵשׁ חוֹרֵשׁ תֶּלֶם״ וכו׳. אָמַר רַבִּי יַנַּאי: בַּחֲבוּרָה נִמְנוּ וְגָמְרוּ: הַחוֹפֶה בְּכִלְאַיִם – לוֹקֶה. אָמַר לָהֶן רַבִּי יוֹחָנָן: לָאו מִשְׁנָתֵנוּ הִיא זוֹ: יֵשׁ חוֹרֵשׁ תֶּלֶם אֶחָד וְחַיָּיב עָלָיו מִשּׁוּם שְׁמוֹנָה לָאוִין: הַחוֹרֵשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר, וְהֵן מוּקְדָּשִׁין, וְכִלְאַיִם בְּכֶרֶם; הַאי חוֹרֵשׁ דְּמִחַיַּיב מִשּׁוּם כִּלְאַיִם הֵיכִי מַשְׁכְּחַתְּ לָהּ, לָאו דְּמִיכַּסֵּי בַּהֲדֵיהּ דְּאָזֵיל?
§ The mishna teaches: There is one who plows a single furrow and is liable to receive lashes for violating eight prohibitions. Rabbi Yannai says that when the Sages sat in a group, their opinions were counted and they concluded: One who covers seeds of diverse kinds with dirt
RASHI
בחבורה נראה לי יום אסיפה או יום וועד היה להם שקורין חבורה:
TOSAFOT
החורש בשור וחמור והן מוקדשין ופ"ה בכור שור עובר משום לא תעבוד בבכור שורך וחמור קדשי בדק הבית ולקי משום דהזיד במעילה באזהרה וי"א פטר חמור וכמ"ד אסור בהנאה ולא נהירא דאינו כן דליכא למ"ד דלקי הנהנה ממנו ולא נראה לר"י פירוש הקונטרס דפירש דחמור לקי מלאו דהזיד במעילה דבגמ' קאמר מידי דאיתיה בשאלה לא קתני והקדש דמתני' מיירי בבכור דליתיה בשאלה לכך מפרש ר"י דעל החמור אינו לוקה ויכול להיות שהוא חולין והן. מוקדשין בשור וחמור לאו דוקא דליכא מוקדשין אלא בשור וליכא אלא ב' לאוין בשור וחמור אבל בכלאי הכרם איכא ב' מלקות דמיירי שהיה זורע בכרם חטה ושעורה וחרצן וחפה אותם בחרישה דקא עבד תרתי חדא דזרע כלאי זרעים ועוד דזרע כלאי הכרם.:
אֲמַר לֵיהּ: אִי לָאו דִּדְלַאי לָךְ חַסְפָּא – מִי מַשְׁכְּחַתְּ מַרְגָּנִיתָא תּוּתָהּ? אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן: אִי לָאו דְּקִילְּסָךְ גַּבְרָא רַבָּה, הֲוָה אָמִינָא: מַתְנִיתִין מַנִּי – רַבִּי עֲקִיבָא הִיא, דְּאָמַר: הַמְקַיֵּים כִּלְאַיִם – לוֹקֶה.
Rabbi Yannai said to him: You are correct; but if I had not lifted the earthenware shard for you, would you have found the gem
RASHI
דדלאי הגבהתי:
מי משכחת מרגניתא דאי לאו דאמרי לך הוי אמרת חורש דמחייב בכלאים לאו משום זורע אלא משום (מקום) מקיים דשביק ולא עקר להו:
אי לאו דקלסך גברא רבה רבי ינאי הוה מוקימנא מתניתא דמחייבא חורש בכלאים דמשום מקיים הוא וכרבי עקיבא ומאן דאית ליה מקיים בכלאים פטור פוטר נמי במחפה אבל רבי ינאי קלסך והודה לך דמחפה משום זורע מיחייב לכולי עלמא דמדקאמר רבי ינאי המחפה בכלאים לוקה ולא קאמר מקיים בכלאים לוקה ש"מ דעדיף ליה מחפה ממקיים דמחפה כזורע חשיב ליה וחייב לכולי עלמא וכי אמרת ליה לא משנתנו היא הודה לדבריך שיפה אמרת ואי לאו דקלסך הוה אמינא טעם דמתניתין משום מקיים דמקיים בכלאים לוקה לרבי עקיבא וכן בשביעית משום חורש מחייב ליה תנא דמתניתין ומאן דפטר במקיים פטר נמי במחפה:
מַאי רַבִּי עֲקִיבָא – דְּתַנְיָא: הַמְנַכֵּשׁ וְהַמְחַפֶּה בְּכִלְאַיִם – לוֹקֶה, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אַף הַמְקַיֵּים.
The Gemara asks: What is the aforementioned statement of Rabbi Akiva? It is as it is taught in a baraita : One who weeds and one who covers the seeds of diverse kinds with dirt is flogged, as he performed an action that promotes the growth of the diverse kinds, which is tantamount to sowing. Rabbi Akiva says: Even one who maintains diverse kinds violates the prohibition.
RASHI
מאי רבי עקיבא דתניא המנכש והמחפה ולא גרסינן דתנן דברייתא היא ולא משנה:
המנכש והמחפה בכלאים לוקה רבי עקיבא אומר אף המקיים כולה רבי עקיבא קאמר לה המנכש והמחפה בכלאים לוקה דמקיים הוא שר"ע כו' והכי משני ליה במועד קטן ורבנן דפליגי עליה דרבי עקיבא סבירא להו מחפה אינו לוקה דמאן דפטר במקיים פטר במחפה והמנכש עוקר עשבים רעים כדי שיגדלו האחרים יותר לוקה דחשיב כזורע כלאים:
מַאי טַעֲמָא דְּרַבִּי עֲקִיבָא? דְּתַנְיָא: ״שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם״ – אֵין לִי אֶלָּא זוֹרֵעַ, מְקַיֵּים מִנַּיִן – תַּלְמוּד לוֹמַר ״בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם״.
The Gemara asks: What is the reason for the opinion of Rabbi Akiva? As it is taught in a baraita that it is written: “Your field you shall not sow with diverse kinds” (Leviticus 19:19), I have derived only that sowing diverse kinds is prohibited. From where do I derive that maintaining diverse kinds, which does not involve any positive action, is also prohibited? It is as the verse states: “Your animals you shall not breed with different species [ kilayim ]; your field you shall not sow with diverse kinds [ kilayim ]” (Leviticus 19:19), which is interpreted as though it is written: Diverse kinds [ kilayim ] in your field you shall not sow, indicating that one may not allow diverse kinds to remain in his field.
RASHI
בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים ושמעינן ליה הכי כלאים שדך לא דעקרינן ליה מפשטיה לדרשא דהוה מצי למיכתב בהמתך כלאים לא תרביע ומדסמך כלאים לשדה שמע מינה להכי הוא דאתא:
אֲמַר לֵיהּ עוּלָּא לְרַב נַחְמָן: וְלִילְקֵי נַמִי מִשּׁוּם זוֹרֵעַ בְּיוֹם טוֹב! אֲמַר לֵיהּ: תָּנָא וְשִׁיֵּיר.
Ulla said to Rav Naḥman: And let him be flogged also for violating the prohibition of sowing on a Festival.
RASHI
ולילקי נמי משום זורע דהא נמנו וגמרו דמחפה זורע הוא כדאמרן:
אֲמַר לֵיהּ: תַּנָּא קָתָנֵי שְׁמוֹנָה, וְאַתְּ אָמְרַתְּ תָּנָא וְשִׁיֵּיר?! אָמַר רָבָא: יֵשׁ חִילּוּק מְלָאכוֹת בְּשַׁבָּת, וְאֵין חִילּוּק מְלָאכוֹת בְּיוֹם טוֹב. אֲמַר לֵיהּ: עֲדָא תְּהֵא.
Ulla said to him: The tanna taught and specifically enumerated eight sets of lashes, and you say that he taught some and omitted some? Rava says: The reason that sowing on a Festival was omitted is that there is a division of labors on Shabbat, but there is no division of labors on a Festival.
אֵיתִיבֵיהּ אַבַּיֵי: וְאֵין חִילּוּק מְלָאכוֹת בְּיוֹם טוֹב? וְהָתְנַן: הַמְבַשֵּׁל גִּיד בְּחָלָב בְּיוֹם טוֹב וַאֲכָלוֹ – לוֹקֶה חָמֵשׁ; לוֹקֶה מִשּׁוּם אוֹכֵל גִּיד, וְלוֹקֶה מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל בְּיוֹם טוֹב שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ, וְלוֹקֶה מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל גִּיד בְּחָלָב, וְלוֹקֶה מִשּׁוּם אוֹכֵל בָּשָׂר בְּחָלָב, וְלוֹקֶה
Abaye raised an objection to the opinion of Rava: And is there no division of labors on a Festival? But didn’t we learn in a baraita : One who cooks a sciatic nerve in milk on a Festival and eats it is flogged with five sets of lashes. How so? He is flogged for violating the prohibition of eating a sciatic nerve (see Genesis 32:33); and he is flogged for violating the prohibition of cooking on a Festival not for the purpose of the Festival, as he is prohibited from eating it; and he is flogged for violating the prohibition of cooking a sciatic nerve, which is meat, in milk; and he is flogged for violating the prohibition of eating meat cooked in milk; and he is flogged
RASHI
ואין חילוק מלאכות ביום טוב אם עשה שתים ושלש מלאכות בהעלם אחד או עשה מלאכה שיש בה שתים אינו חייב אלא אחת למ"ד (שבת דף ע.) הבערה לחלק יצאת סבירא ליה אין חילוק מלאכות ביו"ט דביו"ט לא יצאת הבערה ומ"ד נמי הבערה ללאו יצאת ונפקא ליה חילוק מלאכות מועשה אחת מהנה הני מילי באיסורי דאית בהן חיוב חטאת כגון מלאכות דשבת דזדונן כרת ושגגתן חטאת דבההיא פרשה דועשה מאחת מהנה קמיירי בחטאת אבל יו"ט דחיוב מלקות הוא ואין זדונו כרת אין בו חילוק מלאכות:
לוקה משום מבשל גיד ביום טוב ומשום מבשל בשר בחלב קסבר יש בגידין בנותן טעם תלתא לא תבשל כתיבי חד לאכילה וחד להנאה וחד לבישול בשחיטת חולין (דף קטו:):