Back
Makkot
Daf 20aאֶלָּא בַּחֲדָא הַתְרָאָה – מִי מִחַיַּיב? וְהָתְנַן: נָזִיר שֶׁהָיָה שׁוֹתֶה יַיִן כָּל הַיּוֹם – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת. אָמְרוּ לוֹ ״אַל תִּשְׁתֶּה״, ״אַל תִּשְׁתֶּה״, וְהוּא שׁוֹתֶה – חַיָּיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת! לָא צְרִיכָא, דְּסָךְ חָמֵשׁ אֶצְבְּעוֹתָיו נָשָׁא וְאוֹתְבִינְהוּ בְּבַת אַחַת, דְּהָוְיָא לֵיהּ הַתְרָאָה לְכָל חֲדָא וַחֲדָא.
Rather, say that he created five bald spots with one forewarning; is one liable in that case? But didn’t we learn in a mishna (21a): A nazirite who was drinking
RASHI
ה"ג אלא בחדא התראה ולא גרסינן בבת אחת אלא דאתרו ביה חדא התראה ואתא איהו וקרח בזה אחר זה מי מיחייב והתנן כו' אינו חייב אלא אחת הואיל ולא אתרו בו אלא חדא התראה ואע"ג דשתייתו בזה אחר זה היא דשתייה בבת אחת כל היום ליכא:
אל תשתה אל תשתה מתרין בו לכל שתייה ושתייה:
נשא פירוש סם שמשיר את השיער והסך ממנו אינו צומח שיער בגופו:
ואותבינהו בבת אחת בה' מקומות דהוו להו ה' קריחות ובחדא התראה דכיון דבבת אחת קא עביד מאי חזית דחיילא התראה אהאי אצבע טפי מהאי והתראת ספק לא מיחשבא דהתראה אכולהו אצבעות שדיא ומנחא ולאלתר מתברר לו אם חושש להתראתו או לא:
TOSAFOT
לא צריכא שסך ה' אצבעותיו נשא ותימה אכתי מאי תירץ כיון דליכא אלא חדא התראה אמאי מחייב ה' ואי משום דעשה בבת אחת מה בכך כיון דחד לאו איכא וכי אדם אוכל ב' זיתי חלב בבת אחת ובחדא התראה מי מחייב שתי מלקיות משום דהויא ליה התראה אכל חדא וחדא ויש לומר דשאני הכא דגלי קרא אכל קרחה וקרחה דקרחות מחלקות כגון גופים מוחלקין מיהו קשה למה הוצרך לפרש בקרחה דעל ידי נשא לוקמי בקרחה בידו שיעור ה' קרחות בבת אחת ומ"מ לא קשה מהא דנזיר שותה כו' דשאני הכא דגלי קרא דקרחות מחלקות כמו גופים מוחלקין ויש לומר דלא מתוקמא ליה בקרחה וקרח בידו בבת אחת משום דקרח בידו קרחה במקום אחד והכל אחד בלי הפסק שיעור בינתים וכה"ג חשיב הכל קרחה אחת ואין כאן על כל קרחה וקרחה להכי מוקי לה בה' אצבעותיו בנשא ואותבינהו בבת אחת ופי' בה' מקומות רחוקים קצת זה מזה שיש הפסק שיעור בין קרחה לקרחה וקרינן ביה על כל קרחה וקרחה ואם תאמר סוף סוף לוקמה אפילו בזה אחר זה ובחמשה מקומות רחוקים קצת כדפי' ומיתוקם שפיר גם בקורח ותולש בידו בלא נשא ובחדא התראה משום דגלי קרא דקרחות מחלקות ומתוך פי' הקונט' משמע דא"כ לא היה מחייב כי אם אקרחה קמייתא שהיתה בידו בתוך כדי דיבור להתראה דאאינך קרחות לא מיחייב משום דאינם בתוך כדי דיבור להתראה ומצי למימר אישתלאי וקשה כיון דהתחיל לעבור תוך כדי דיבור להתראה לא מצי למימר אישתלאי כדמוכח פרק י' יוחסין (קדושין דף עז: ושם) גבי. ה' אלמנות בזה אחר זה דמחייב אכל חדא וחדא ואפי' בחד התראה משום דגופים מוחלקים אע"ג דליכא בתוך כדי דבור כ"א באלמנה קמייתא לכך נראה דאין הכי נמי הוה מצי לאוקומי בזה אחר זה כדפי' אלא נקט בבת אחת לרבותא דאפילו באות' דהוה קשה ליה מיחייב ומתוקמא שפיר כך פירוש בשיטה ומיהו ניחא לפירוש דגרסינן בבת אחת וכו' אבל לגירסא ראשונה דגרס אלא בחדא התראה פירוש ומשום קרחה זה אחר זה מאי איכא למימר וי"ל דמ"מ קאמר בבת אחת לרבותא טפי דאפי' בבת אחת משכחת לה בחמשה מקומות מוחלקין בהפסק שיעור כגון דסך אצבעותיו בנשא וכל שכן בזה אחר זה דמיתוקמא בה' מקומות אפי' בקורח בידו:
וְכַמָּה שִׁיעוּר קָרְחָה? רַב הוּנָא אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה מֵרֹאשׁוֹ. רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: כִּגְרִיס. כְּתַנָּאֵי: כַּמָּה שִׁיעוּר קָרְחָה – כִּגְרִיס, אֲחֵרִים אוֹמְרִים: כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה מֵרֹאשׁוֹ.
§ The Gemara asks: And how much is the measure of a bald spot
RASHI
שיראה מראשו שיראה מבשר הראש ערום:
אֲמַר רַב יְהוּדָה בַּר חֲבִיבָא: פְּלִיגִי בָּהּ תְּלָתָא תַּנָּאֵי, חַד אוֹמֵר: כִּגְרִיס, וְחַד אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה מֵרֹאשׁוֹ, וְחַד אוֹמֵר: כִּשְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. וְאִיכָּא דְּמַפֵּיק שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וּמְעַיֵּיל בְּכַעֲדָשָׁה. וְסִימָנָךְ: בַּהֶרֶת כִּגְרִיס וּמִחְיָה בְּכַעֲדָשָׁה.
Rav Yehuda bar Ḥaviva said that there are three tanna’im who disagree concerning this matter. One says: A spot the size of a Cilician bean; and one says: A spot of sufficient size so that bald skin will be visible on his head; and one says: A spot that is the measure of two hairs. And there is one who removed the opinion that it is the measure of two hairs, and inserted an opinion that it is the size of a lentil. And your mnemonic to remember the different opinions is from a mishna with regard to the halakhot of leprosy ( Nega’im 6:5): The measure of impurity for a snow-white leprous mark [ baheret ] is a Cilician bean, and the measure of impurity for the raw flesh that grows within the baheret is a lentil.
RASHI
אמר רב יהודה בר חביבא פליגי בה תלתא תנאי איכא דמפיק שתי שערות ומעייל כעדשה:
וסימנך דלא תימא מפיק כגריס ומעייל כעדשה משנה זו בהרת כגריס ומחיה כעדשה דהכא נמי בשעורי קרחה איכא כגריס וכעדשה ומהשתא ידעינן דלא אפיקנא אלא שתי שערות דיראה מראשו לא הוו צריכים לאפוקי דשוה הוא לדברי כולם דאין זה שיעור קצוב:
תָּנָא: הַנּוֹטֵל מְלֹא פִּי הַזּוּג בְּשַׁבָּת – חַיָּיב. וְכַמָּה מְלֹא פִּי הַזּוּג? אָמַר רַב יְהוּדָה: שְׁתַּיִם. וְהָתַנְיָא: לְקָרְחָה שְׁתַּיִם! אֵימָא: וְכֵן לְקָרְחָה שְׁתַּיִם.
In a related halakha , the Sages taught: One who removes a scissorsful [ melo pi hazug ]
RASHI
הכי גרסינן תנא הנוטל מלא פי הזוג בשבת ולא גרסינן תניא:
פי הזוג חודן של מספרים:
אימא וכן לקרחה שתים ולפרושי אתא:
תַּנְיָא נַמִי הָכִי: הַנּוֹטֵל מְלֹא פִּי הַזּוּג בְּשַׁבָּת – חַיָּיב. וְכַמָּה מְלֹא פִּי הַזּוּג – שְׁתַּיִם, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַחַת. וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בִּמְלַקֵּט לְבָנוֹת מִתּוֹךְ שְׁחוֹרוֹת, אֲפִילּוּ אַחַת, שֶׁהוּא חַיָּיב. וְדָבָר זֶה אֲפִילּוּ בַּחוֹל אָסוּר, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר ״לֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה״.
That is also taught in a baraita : One who removes a scissorsful
RASHI
במלקט שערות לבנות מתוך שחורות דכיון דאדם מקפיד על שער לבן אחד שבין שערותיו שחורות כדי שלא יראה זקן אמרינן דכשהוא מלקט אותו מבין השחורות מלאכה חשובה היא לו וחייב משום גוזז כיון דחייש לגזיזה זו. שחורות מתוך לבנות לא גרסינן:
אף בחול אסור שמתנאה עצמו בנויי אשה:
TOSAFOT
במלקט (שחורות מתוך לבנות) שהוא חייב פרשב"ם דאתא דוקא כר' יהודה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה:
״וְהַמַּקִּיף פְּאַת רֹאשׁוֹ״ וכו׳. תָּנוּ רַבָּנַן: ״פְּאַת רֹאשׁוֹ״ – סוֹף רֹאשׁוֹ, וְאֵיזֶהוּ סוֹף רֹאשׁוֹ – זֶה הַמַּשְׁוֶה צְדָעָיו לַאֲחוֹרֵי אָזְנוֹ וּלְפַדַּחְתּוֹ.
§ The mishna teaches: And one who rounds the edge of his head is flogged. The Sages taught: The edge of his head is the extremity of his head. And what is the extremity of his head?
RASHI
ואיזהו סוף ראשו באיזה ענין יהא מקיף סוף הראש שיהא חייב בבל תקיפו:
המשוה צדעיו לאחורי אזנו ולפדחתו. אחורי אזנו אין שיער כלום וכך במצחו אין שיער כלום אבל בצדעיו שבאמצע יש שיער ואם הוא משוה ונוטל כל השיער שבצדעיו למדת אחורי אזנו ופדחתו זהו מקיף סוף הראש:
תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא: אֶחָד הַמַּקִּיף וְאֶחָד הַנִּיקָּף, לוֹקֶה. אֲמַר לֵיהּ: מַאן דְּאָכֵיל תְּמָרֵי בְּאַרְבֵּילָא לָקֵי?! דְּאָמַר לָךְ: מַנִּי – רַבִּי יְהוּדָה הִיא, דְּאָמַר: לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה לוֹקִין עָלָיו.
The tanna taught a baraita before Rav Ḥisda: Both one who rounds the edges of his head and one for whom the edges of his head are rounded
RASHI
דאכיל תמרי בארבילא האוכל תמרים בכברה יהא לוקה בתמיה כלומר ניקף מה פשע שהוא לוקה לאו שאין בו מעשה הוי ולא לילקי:
דאמר לך מני השואל לך כמאן קאמרת ניקף לוקה אימא ליה ר' יהודה היא דאמר לעיל (מכות דף ד: טז.) לאו שאין בו מעשה לוקין והיינו לאו שאין בו מעשה דניקף הוא דקא עבר אלאו דלא תקיפו דשמעינן לקרא הכי לא תקיפו לא תניחו להקיף דמניח להקיף כמקיף א"נ מדאפקיה בלשון רבים דכתיב לא תקיפו משמע דאתרי קא מזהר רחמנא ניקף ומקיף:
רָבָא אוֹמֵר: בְּמַקִּיף לְעַצְמוֹ, וְדִבְרֵי הַכֹּל. רַב אַשִׁי אוֹמֵר: בִּמְסַיֵּיעַ, וְדִבְרֵי הַכֹּל.
Rava says: This baraita can be explained as referring to one who rounds the edges of his head for himself, and he is liable both for rounding the edges of his head and for having the edges of his head rounded; and everyone agrees that he is flogged because he performed an action. Rav Ashi says: This baraita can be explained as referring to a case where the one for whom the edges of his head are being rounded assists the person rounding his head, by repositioning his head to facilitate that rounding, and everyone agrees that he is flogged.
RASHI
רבא אמר לא צריכת לאוקומי כר' יהודה הך ברייתא דתני תנא קמיה דרב חסדא דקיימא במקיף את עצמו וקמ"ל דחייב תרתי משום מקיף ומשום ניקף דסד"א לא לילקי אלא חדא קמ"ל:
ודברי הכל דלא צריך לתרוצי ר' יהודה היא:
מסייע מזמין השערות למקיף:
״וְהַמַּשְׁחִית פְּאַת זְקָנוֹ״. תָּנוּ רַבָּנַן: ״פְּאַת זְקָנוֹ״ – סוֹף זְקָנוֹ, וְאֵיזֶהוּ סוֹף זְקָנוֹ – שִׁבּוֹלֶת זְקָנוֹ.
§ The mishna teaches: And one who mars the edge of his beard is flogged. The Sages taught: The edge of his beard is the extremity of his beard. And what is the extremity of his beard? It is the stalk of his beard, i.e., the five edges of the beard enumerated in the mishna where hair collects in one spot, like grain on stalks.
RASHI
שיבולת זקן כולהו חמש פאות דקא חשיב במתניתין בכלל שיבולת הם:
״וְהַמְשָׂרֵט שְׂרִיטָה אַחַת״ וכו׳. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְשֶׂרֶט״, יָכוֹל אֲפִילּוּ שָׂרַט עַל בֵּיתוֹ שֶׁנָּפַל וְעַל סְפִינָתוֹ שֶׁטָּבְעָה בַּיָּם? תַּלְמוּד לוֹמַר ״לָנֶפֶשׁ״ – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא עַל הַמֵּת בִּלְבַד. וּמִנַּיִן לַמְשָׂרֵט חָמֵשׁ שְׂרִיטוֹת עַל מֵת אֶחָד, שֶׁהוּא חַיָּיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת? תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְשֶׂרֶט״, לְחַיֵּיב עַל כָּל שְׂרִיטָה וּשְׂרִיטָה.
§ The mishna teaches: And one who cuts one incision in a display of mourning over the dead is flogged. The Sages taught a halakhic midrash on the verse: “And an incision for the soul you shall not place in your flesh” (Leviticus 19:28). Had the verse stated only: “And an incision,” one might have thought that this prohibition applies to any incision cut in sorrow, even if he cut an incision in sorrow over his house that collapsed,
RASHI
ת"ל ושרט דמצי למיכתב לנפש לא תשרטו במקום ושרט לנפש לא תתנו לשון אחר ת"ל ושרט מריבויא דוי"ו:
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מִנַּיִן לַמְשָׂרֵט שְׂרִיטָה אַחַת עַל חֲמִשָּׁה מֵתִים, שֶׁהוּא חַיָּיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת? תַּלְמוּד לוֹמַר ״לָנֶפֶשׁ״ – לְחַיֵּיב עַל כָּל נֶפֶשׁ וְנֶפֶשׁ.
Rabbi Yosei says: From where is it derived concerning one who cuts one incision in mourning over five dead people, that he is liable for each and every person for whom he cut that incision? The verse states: “For the soul,” to render him liable for each and every dead person.
RASHI
ר' יוסי אומר כו' ר' יוסי מוסיף חיובי:
וְהָא אַפִּיקְתֵּיהּ לְבֵיתוֹ שֶׁנָּפַל וְלִסְפִינָתוֹ שֶׁטָּבְעָה בַּיָּם!
The Gemara asks: But didn’t you already derive from the term “for the soul” an exemption for one who cut an incision in sorrow over his house that collapsed, or over his ship that sunk at sea?
RASHI
הא אפיקתיה לביתו שנפל והא ודאי ר' יוסי לא פליג בההיא דהיאך יהא מוציא הפסוק מידי פשוטו: