Back
Makkot
Daf 17aאֶלָּא לָאוֹכֵל מִן הָעוֹלָה לְאַחַר זְרִיקָה, אֲפִילּוּ בִּפְנִים, שֶׁהוּא לוֹקֶה.
to teach only with regard to one who partakes of the flesh of a burnt-offering
RASHI
לאוכל עולה אפי' לאחר זריקה ואפי' כהן שהוא לוקה ואזהרת עשה אשכחן בה בעלמא (ויקרא א׳:ח׳) וערכו בני אהרן וגו' כליל היא ולא לאכילה:
אֲמַר רָבָא: דִּילִידָא אִימֵּיהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן – תֵּילֵיד, וְאִי לָא – לָא תֵּילֵיד. וְאַף עַל גַּב דְּאִית לְהוּ פִּירְכָא.
Rava says with regard to Rabbi Shimon’s statement in the baraita : With regard to anyone whose mother is bearing a child who is like Rabbi Shimon, she should bear that child, and if not, it is preferable that she does not bear
RASHI
ואע"ג דאית ביה פירכא למילתיה כדמשכח פירכא בכולהו ואזיל:
מַאי חוּמְרָא דְּבִכּוּרִים מִמַּעֲשֵׂר – שֶׁכֵּן אֲסוּרִים לְזָרִים, אַדְּרַבָּה מַעֲשֵׂר חָמוּר, שֶׁכֵּן אָסוּר לְאוֹנֵן;
What is the stringency of first fruits vis-à-vis second- tithe produce? It is that first fruits are forbidden to non-priests,
RASHI
בכורים מותרים לאונן לר' שמעון ביבמות בפרק הערל (יבמות דף עג:):
אונן יום מיתת מתו:
וּמַאי חוּמְרָא דְּתוֹדָה וּשְׁלָמִים מִמַּעֲשֵׂר – שֶׁכֵּן טְעוּנִין מַתַּן דָּמִים וְאֵימוּרִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ, אַדְּרַבָּה מַעֲשֵׂר חָמוּר, שֶׁכֵּן טְעוּנִין כֶּסֶף צוּרָה;
And what is the stringency of a thanks-offering and a peace-offering vis-à-vis second- tithe produce? It is that the thanks-offering and the peace-offering require the placement of blood and sacrificial portions upon the altar. That can be refuted; on the contrary, second- tithe produce is more stringent than the thanks-offering and the peace-offering, in that the redemption of second-tithe produce requires money minted into a coin.
RASHI
טעון כסף צורה לפדיונו דכתיב (דברים י״ד:כ״ה) וצרת הכסף בידך דבר שיש עליו צורה:
וּמַאי חוּמְרָא דִּבְכוֹר מִתּוֹדָה וּשְׁלָמִים – שֶׁכֵּן קְדוּשָּׁתוֹ מֵרֶחֶם, אַדְּרַבָּה תּוֹדָה וּשְׁלָמִים חֲמוּרִים, שֶׁכֵּן טְעוּנִים סְמִיכָה וּנְסָכִים וּתְנוּפַת חָזֶה וְשׁוֹק;
And what is the stringency of a firstborn offering vis-à-vis a thanks-offering and a peace-offering? It is that the sanctity of the firstborn takes effect from the womb,
RASHI
בכור אינו טעון לא סמיכה ולא נסכים כדתנן במנחות בפ' שתי מדות (מנחות דף צב.).:
וּמַאי חוּמְרָא דְּחַטָּאת וְאָשָׁם מִבְּכוֹר – שֶׁכֵּן קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, אַדְּרַבָּה בְּכוֹר חָמוּר, שֶׁכֵּן קְדוּשָּׁתוֹ מֵרֶחֶם;
And what is the stringency of a sin-offering and a guilt-offering vis-à-vis a firstborn offering? It is that a sin-offering and a guilt-offering are offerings of the most sacred order. That can be refuted; on the contrary, a firstborn offering is more strin-gent, in that its sanctity takes effect from the womb, not from consecration by its owner.
וּמַאי חוּמְרָא דְּעוֹלָה מֵחַטָּאת וְאָשָׁם – שֶׁכֵּן כָּלִיל, אַדְּרַבָּה חַטָּאת וְאָשָׁם חֲמִירִי, שֶׁכֵּן מְכַפְּרִי;
And what is the stringency of the burnt-offering vis-à-vis a sin-offering and a guilt-offering? It is that it is burnt in its entirety upon the altar, and no part of it is given to the priests. That can be refuted; on the contrary, the sin-offering and the guilt-offering are more stringent, in that they atone for one’s sins, and a burnt-offering is brought as a gift offering.
וְכוּלְּהוּ חֲמִירִי מֵעוֹלָה, דְּאִית בְּהוּ שְׁתֵּי אֲכִילוֹת!
And all of those matters listed in the baraita are more stringent than the burnt-offering because there are two consumptions with regard to each of these matters, as they are consumed upon the altar and consumed by their owner and the priests, whereas the burnt-offering is consumed in its entirety upon the altar.
אֶלָּא מַאי דִּילִידָא אִימֵּיהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן? דִּלְמַאי דִּסְבִירָא לֵיהּ לְדִידֵיהּ, מְסָרֵס לֵיהּ לִקְרָא וְדָרֵישׁ לֵיהּ.
The Gemara asks: Rather, what is the meaning of this statement of praise: With regard to anyone whose mother is bearing a child who is like Rabbi Shimon, she should bear that child, and if not, it is preferable if she does not bear him at all? Ultimately, all of his derivations can be refuted. The Gemara answers: The praise is based on the fact that in order to arrive at what he himself holds, he transposes the verse and interprets it. Rabbi Shimon does not interpret the verse from beginning to end; rather, he begins with the final case of first fruits, in order to arrive at the desired conclusion. Rava was impressed with Rabbi Shimon’s interpretation.
RASHI
אלא מאי היא דילידא אימיה כו'. הואיל ואית פירכא למילתיה מהו שבחו
דלמאי דסבירא ליה מסרס לקרא ודריש ליה לפי דעתו שהחומרים שהוא מוצא באותו שהוא מוצא חמורים נראין לו חומר סרס את המקרא לדורשו בהפך למצוא איסורין שמצא שאם דרשו כסדרו לא היה יכול ללמוד ממנו האיסורין הללו בכל אחד ואחד שאם דרש תחלה ובכורות זה הבכור וכי מה בא ללמדנו אם לאוכלו חוץ לחומה ק"ו ממעשר אם לאוכל לפני זריקה ק"ו מתודה ושלמים אין זה נכון שעדיין לא מצאו בתודה ושלמים ועל כרחו היה צריך לומר הא לא בא הכתוב אלא לאוכל מן הבכור לפני זריקה שהוא לוקה ומעתה אין לו אזהרה לאוכל ממנו לאחר זריקה והוא זר וכן בכולן זה אחר זה:
TOSAFOT
דלמאי דסבירא ליה לדידיה מסרס ליה לקרא ודריש ליה דאילו היה דורש המקרא כסדרו לא היה נפקא ליה מקרא כדדריש השתא כדפ"ה ואם תאמר אכתי אמאי משבח לר' שמעון בכך אדרבה קשה מנלן למדרש הכי ולסרוסי לקרא ויש לומר דשפיר קדריש דעל כרחך בכור לא אתא לקודם זריקה אע"פ שנכתב קודם לתודה דמכל מקום אי להכי אתא לישתיק מיניה וילפינן ליה שפיר מתודה שנכתב בסוף כך נראה למשי"ח וכדפירש בתוספות דעל כרחך תודה אתיא לקודם זריקה דאיסורא אחרינא ליכא לאוקמא בה דליכא לאוקמי. (בה) אחר זריקה דשרי לזרים והלכך ליכא למימר דמוקמינן בכור שנכתב קודם לפני זריקה דאתי בקל וחומר מתודה וכולהו דמסתבר דהא מכל מקום על כרחך צריך לאוקמי תודה לפני זריקה אע"ג. דחד צד חמור הוא אצל עולה מכל מקום לא אתא אלא להכי כדפירש ואם כן סוף סוף משמע בבכור:
וְכִי מַזְהִירִין מִן הַדִּין? הָא אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין, אֵין מַזְהִירִין מִן הַדִּין! אִיסּוּרָא בְּעָלְמָא.
The Gemara asks with regard to Rabbi Shimon, who derived prohibitions not written in the Torah by means of a fortiori inferences: And does one derive a prohibition from an a fortiori inference? But even according to the one who says that if there is a prohibition written explicitly in the Torah, one administers punishment based on an a fortiori inference, one does not derive a prohibition from an a fortiori inference. The Gemara answers: Rabbi Shimon does not derive prohibitions for which one is flogged from those inferences; rather, he derives a mere prohibition.
RASHI
וכי מזהירין מן הדין דקאמר אם לאוכלו חוץ לחומה קל וחומר ממעשר כו' ותו אם לפני זריקה קל וחומר מתודה דלמא כולהו חוץ לחומה אתו ודקאמרת קל וחומר אין מזהירין מן הדין ואין כאן אם אינו ענין:
ואפי' למאן דאמר כו' דהא ר' יצחק דאית ליה באחותו בת אביו ובת אמו עונשין מן הדין וגבי אזהרה איכא קרא יתירא:
איסורא בעלמא האי דקא מייתי בכולהו אזהרה בק"ו לאיסורי בעלמא קאמר ולא למלקות:
TOSAFOT
איסורא בעלמא איתא בכולהו הא דמרבה אזהרה לכל חד וחד והוי בדבר חדש היינו איסורא בעלמא אבל עיקרא דמלקות דכל חד וחד אתא חוץ לחומה ואתי ק"ו דר' שמעון ומגלה בכולהו איסור בכל חד וחד בחדש בבכורים עד שלא קורין ובתודה עד שלא זרק ואם תאמר ומנלן לר' שמעון לפרושי איסור חדש בהו הא צריכא למלקות חוץ לחומה ומאי קאמר בבכורים חוץ לחומה קל וחומר ממעשר אלא לא בא הכתוב אלא לאוכל עד שלא קרא עליהן הא שפיר איצטריך למלקות דחוץ לחומה וכן לכולהו ויש לומר דמסתברא ליה לר' שמעון דכל קרא אתא לשני דברים לאיתויי איסור חדש וגם לאיתויי נמי למלקות חוץ לחומה והכי קאמר אם ללמדנו בבכורים איסור לחוץ לחומה הרי קל וחומר ממעשר אלא לאורויי איסור דעד שלא קרו וגם נמי אתו למלקות לחוץ לחומה והא דקתני בתודה ושלמים אלא לאוכל לפני זריקה לוקה לאו דוקא לוקה אלא איסור בעלמא ובכולהו לוקה לאו דוקא ופריך והא אמר רבא זר שאכל מן העולה לפני זריקה כו' לר' שמעון לוקה חמש חד משום חוץ לחומה דאתי בקל וחומר ממעשר וחד משום לאו דלפני זריקה כו' אלמא דר' שמעון מלקות קאמר ולא איסורא ומשני מאי חמש חמש איסורי וליכא מלקות אלא באוכל חוץ לחומה גרידא והא אנן תנן אלו הן הלוקין פירש הקונטרס וקתני בכורים עד שלא קרא עליהן וקדשי קדשים חוץ לקלעים מה שהזכיר בקונטרס קדשי קדשים קשה דמזה לא משני מידי כדפירש הקונטרס גופיה במסקנא לכ"נ לפרש דהש"ס לא פריך אלא מבכורים דמקדשי קדשים לא פריך הש"ס דהתם איכא אזהרה כמו שאפרש מבשר בשדה טרפה כדפי' הקונטרס בסמוך אבל מקדשים קלים לא פריך הש"ס דהתם עיקר מלקות איכא מפשטיה דקרא בלא שום ייתור מכדי כתיב והבאתם שמה לכתוב לא תוכל לאוכלם וקאי אקרא דלעיל שהם מפורשים בו הלכך לאוכל חוץ לחומה לקי לא בעי קרא שהרי כולן מפורשים בו ולכך לא הוי לאו שבכללות מהדר פרושי בכל חד למה לי שמע מינה ליחודי לאו לכל חד וחד כאילו כתוב בכל אחד פעם שניה לאו דחוץ לחומה וכיון דאינו ענין לו תנהו ענין לדבר אחר הלכך בכורים לאוכל עד שלא קרא עליהן אתא וכן לכל חד וחד למילתיה לדבר חדש ואם תאמר בכל הקדשים הכתובים בכאן דייך אם תתן הלאו ענין למלקות לפני זריקה בכולן חוץ מבכורים אע"ג דילפינן מקל וחומר אין מזהירין מן הדין דבשלמים ותודה ע"כ צריך לאוקומי קודם זריקה דלא שייך בהו איסור דבכורים ופרש"י אין הכי נמי דהא דפטרינן לכולהו איצטריך באוכל לפני זריקה והא דר' שמעון מפרש לבכור לאזהרה לאוכל אחר זריקה איסורא קאמר מחטאת ואשם דתני חוץ לקלעים לוקה היינו משום בשר בשדה טרפה לא תאכלו הוא דנפקא כדלקמן ולוקה חמשה דאמר רבא חמש איסורי קאמר וצריך לומר הכא כדפרישית לעיל דרמינן ליה לר"ש דבכור אתי לאזהרה דאיסורא לאחר זריקה והא איצטריך ללקות לאוכל. [חוץ לחומה לפי] שאין עונשין מן הדין אלא משמע ליה דלאו דבכור ודכולהו אתו לשני דברים חדא לאיסור וחדא למלקות לפני זריקה ולכך אמר ר"ש דלאו דבכור לא הוצרך לאיסור לפני זריקה דמקל וחומר דתודה למדנו אלא איסור דלאחר זריקה וכן בחטאת ועולה ע"כ וטובא קשה דמנא ליה הא לר"ש דאזהרה דכל חדא אתו משום איסור ומלקות דהא אזהרה דבכורים לא אתי אלא למלקות בבכורים דעד שלא קרא ולשום איסור חדש לא אתי ותודה נמי לא אתי אלא למלקות דלפני זריקה ומנליה דאינך אתו בשביל איסור חדש דבכל חד אימא דלא אתי אלא משום מלקות דלפני זריקה גרידא ותו מאי קאמר בתודה ובכולהו אי לחוץ לחומה קל וחומר ממעשר היה לו לומר דמגופיה אתא דמצי למכתב לא תוכל לאוכלם דבשביל זה לא. היה לו למהדר ולפרש ועוד קשה ללישנא דר"ש דאמר אלא לאוכל מבכור אחר זריקה שלוקה ואינו אלא איסור בעלמא ועוד קשה דכיון דהא דמרבינן איסורין בעלמא הוא כדפירש
וְהָאָמַר רָבָא: זָר שֶׁאָכַל מִן הָעוֹלָה לִפְנֵי זְרִיקָה חוּץ לַחוֹמָה, לְרַבִּי שִׁמְעוֹן לוֹקֶה חָמֵשׁ! חֲמִשָּׁה אִיסּוּרִין הָווּ.
The Gemara asks: But doesn’t Rava say: With regard to a non-priest who ate the flesh of a burnt-offering before sprinkling its blood, outside the walls, according to Rabbi Shimon he is flogged with five sets of lashes: One because he is a non-priest; one for eating a burnt-offering; one for eating the flesh of an offering before its blood was sprinkled; one for eating offerings of the most sacred order outside the Temple courtyard; and one for eating sacrificial food outside of Jerusalem. Apparently, Rabbi Shimon holds that all these are actual prohibitions for which one is flogged. The Gemara answers: It does not mean that one is actually flogged; rather, it means that they are five prohibitions.
RASHI
זר שאכל מן העולה כו' דוקא זר קאמר ואע"ג דכהן לגבי עולה זר הוא הכא זר דוקא קאמר דאי כהן בצר ליה חד לאו דהא חמש דקאמר חד משום חוץ לחומה דאתי בקל וחומר ממעשר וחד משום לפני זריקה דאתי בקל וחומר מתודה ושלמים וחד משום זר גמור אפי' לאחר זריקה דאתי בקל וחומר מבכור וכ"ש לפני זריקה וחד משום אוכל חוץ לקלעים דאתי בקל וחומר מחטאת ואשם וחד משום אוכל עולה ואפילו כהן ובתוך הקלעים וכל שכן זר חוץ לקלעים וחוץ לחומה אלמא לוקה חמש:
משום חמשה איסורים קאמר ולא ללקות עליהן:
וְהָא אֲנַן תְּנַן: אֵלּוּ הֵן הַלּוֹקִין:
The Gemara asks: But didn’t we learn in the mishna: And these are the people who are flogged by Torah law? Among them is a priest who eats first fruits before the recitation of the accompanying Torah verses, and the Gemara established that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon.
RASHI
והאנן תנן אלו הן הלוקין וקתני בכורים ואוכל קדשי קדשים חוץ לקלעים: