Back
Makkot
Daf 12bרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בִּמְעָרָה – הוֹלֵךְ אַחַר פִּתְחָהּ, בְּאִילָן – הוֹלֵךְ אַחַר נוֹפוֹ.
Rabbi Yehuda says: With regard to a cave, follow its entrance; if the entrance is inside the city, the status of the entire cave is that of part of the city, and one may partake of tithes in it. With regard to a tree, follow its boughs.
RASHI
רבי יהודה לענין מעשר אמרה למילתיה:
הלך אחר פתחה כולה בפנים ופתוחה לחוץ כלחוץ כולה בחוץ ופתוחה לפנים כלפנים:
באילן הלך אחר נופו ומתניתין דהכא. וברייתא רבי יהודה ומתני' דאילן שהוא עומד בפנים כו' רבנן ושינויא קמא ליתא:
אֵימוּר דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה גַּבֵּי מַעֲשֵׂר לְחוּמְרָא: עִיקָּרוֹ בַּחוּץ וְנוֹפוֹ בִּפְנִים – כִּי הֵיכִי דִּבְנוֹפוֹ לָא מָצֵי פָּרֵיק, בְּעִיקָּרוֹ נַמִי לָא מָצֵי פָּרֵיק; עִיקָּרוֹ מִבִּפְנִים וְנוֹפוֹ מִבַּחוּץ – כִּי הֵיכִי דִּבְנוֹפוֹ לָא מָצֵי אָכֵיל בְּלֹא פְּדִיָּיה, בְּעִיקָּרוֹ נַמִי לָא מָצֵי אָכֵיל בְּלֹא פְּדִיָּיה.
The Gemara rejects that explanation. Say that you heard Rabbi Yehuda express this opinion with regard to second- tithe produce in a situation where his ruling is a stringency,
RASHI
אימור דשמעת ליה כו' כלומר היכי בעית לאוקמא להא דתניא בירושלים הלך אחר הנוף כו' כר' יהודה הניחא אי תנא בה חדא בירושלים הלך אחר הנוף ולא תנא בה בערי מקלט הלך אחר הנוף מצית מוקמת לה כרבי יהודה אבל השתא מאן ציית לך אימור דשמעת ליה לרבי יהודה גבי מעשר באילן הלך אחר הנוף משום דאיכא למימר לחומרא בין עיקרו בפנים ונופו בחוץ בין עיקרו בחוץ ונופו בפנים דגבי מעשר איכא בין בפנים בין בחוץ חדא לחומרא וחדא לקולא חומר בפנים מבחוץ שבחוץ יכול לפדותו ובפנים אינו יכול לפדותו דקלטי ליה מחיצות וחומר בחוץ מבפנים שאינו נאכל בחוץ בלא פדייה ובפנים אוכלו בלא פדייה ואיכא למימר כי אמר רבי יהודה הלך אחר הנוף לחומרא אמרה כדמפרש ואזיל:
עיקרו בחוץ ונופו בפנים כו' הלך אחר הנוף לענין פדייה:
עיקרו בפנים ונופו לחוץ הלך אחר הנוף לענין אכילה דמישדי עיקרו בתר נופו ואסור לאוכלו בעיקרו אא"כ פדאו מקודם שנכנס:
TOSAFOT
אימור דשמעת ליה לרבי יהודה לחומרא וצריך עיון מנא ליה דלא אמרינן גם להקל וי"ל דמסברא אית ליה דלא פליגי רבי יהודה ורבנן כולי האי כי אם בחומרא בעלמא:
גבי מעשר לחומרא עיקרו בחוץ ונופו בפנים כי היכי דבנופו לא מצי פריק כו' פי' לא אזלינן בתר נוף לקולא לומר דכי היכי דבנופו דבפנים מצי אכיל בלא פדייה הכי נמי בעיקרו מבחוץ מצי אכיל ליה בלא פדייה אלא לחומרא דוקא לומר דלא מצי פריק ליה בעיקרו ומשמע דפשיטא ליה דבנוף גופיה מצי אכיל דנהי דשדינן עיקר בתר נוף לחומרא מ"מ נוף לא שדינן בתר עיקרו גם לחומרא:
אֶלָּא גַּבֵּי עָרֵי מִקְלָט, בִּשְׁלָמָא עִיקָּרוֹ בַּחוּץ וְנוֹפוֹ בִּפְנִים – כִּי הֵיכִי דִּבְנוֹפוֹ לָא מָצֵי קָטֵיל לֵיהּ, בְּעִיקָּרוֹ נַמִי לָא מָצֵי קָטֵיל לֵיהּ. אֶלָּא עִיקָּרוֹ בִּפְנִים וְנוֹפוֹ בַּחוּץ, כִּי הֵיכִי דִּבְנוֹפוֹ מָצֵי קָטֵיל לֵיהּ – בְּעִיקָּרוֹ נַמִי מָצֵי קָטֵיל לֵיהּ?! הָא גַּוַּאי קָאֵי!
But with regard to cities of refuge, it may be otherwise: Granted, if its trunk is outside the boundary and its boughs are inside, just as among its boughs, the blood redeemer may not kill the unintentional murderer, so too at its trunk, he may not kill him. But if its trunk was inside and its boughs outside, would one say that just as among its boughs, the blood redeemer may kill him, at its trunk, he may also kill him? Isn’t the unintentional murderer standing inside the city of refuge? How could one say that it is permitted for the blood redeemer to kill him inside the city?
RASHI
אלא בערי מקלט על כרחך עיקרו בפנים ונופו לחוץ לא משכחת לה אלא לקולא:
אֲמַר רָבָא: בְּעִיקָּרוֹ – דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּלָא מָצֵי קָטֵיל. קָאֵי בְּנוֹפוֹ וְיָכוֹל לְהוֹרְגוֹ בְּחִצִּים וּבִצְרוֹרוֹת – דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּמָצֵי קָטֵיל לֵיהּ.
Rava said that it can be explained as follows: In the case where its trunk is inside the boundary and its boughs outside, and the unintentional murderer was standing at its trunk, everyone agrees that the blood redeemer may not kill him, and when Rabbi Yehuda said that the trunk follows the boughs, he did not intend to include that case. If the murderer is standing among the boughs of the tree, and the blood redeemer is able to kill him with arrows and pebbles, everyone, including the Rabbis, agrees that the blood redeemer may kill him, as the boughs are outside the city.
RASHI
אמר רבא בעיקרו כולי עלמא לא פליגי כו' לעולם כדקא משנינן הא רבי יהודה והא רבנן דלרבנן לא שדינן לא נוף בתר עיקרו ולא עיקרו בתר נוף לא במעשר ולא בערי מקלט כדקתני קמייתא מכנגד החומה ולפנים כלפנים ורבי יהודה פליג ואמר שדי עיקרו בתר נופו ודקאמרת דלמא לחומרא קאמר אנן נמי לחומרא אמרינן לה לענין מעשר כדאמרן ולענין מקלט היכא דעיקרו בחוץ ונופו בפנים דחומרא הוא שדי עיקרו בתר נופו ואם רוצח בעיקרו לא מצי קטיל ליה והיכא דעיקרו בפנים ונופו בחוץ דקאמר בה רבי יהודה הלך אחר הנוף לאו למישדי עיקרו בתר נופו ולמימר דכי היכי בנופו מצי קטיל ליה בעיקרו נמי מצי קטיל קאמר דבעיקרו שבפנים כולי עלמא לא פליגי דלא מצי קטיל והיכא דקאי רוצח בנופו שבחוץ ויכול גואל הדם לעמוד חוץ לתחום ולהורגו בחצים ובצרורות כולי עלמא לא פליגי דמצי קטיל דלכולי עלמא נוף בתר עיקר לא שדינן כי פליגי דקאמר ר' יהודה הלך אחר הנוף למהוי עיקרו דרגא לנופו שיכנס גואל הדם בתוך התחום ויעלה דרך העיקר ויהרגנו בנופו קאמר וכי הך קולא אית ליה לר' יהודה דהא לאו עיקר שדי בתר נוף אלא כל חד כדקאי:
כִּי פְּלִיגִי – בְּמֶהֱוֵי עִיקָּרוֹ דַּרְגָּא לְנוֹפוֹ, מָר סָבַר: הָוֵי עִיקָּרוֹ דַּרְגָּא לְנוֹפוֹ, וּמָר סָבַר: לָא הָוֵי עִיקָּרוֹ דַּרְגָּא לְנוֹפוֹ.
When they disagree is with regard to whether its trunk can become a step for its boughs, enabling the blood redeemer to gain access to the unintentional murderer there. One Sage, Rabbi Yehuda, holds: Its trunk can become a step for its boughs; the blood redeemer may gain access to the boughs extending outside the boundary and kill the unintentional murderer by climbing the trunk inside the city. It was in that context that Rabbi Yehuda says that the trunk follows the boughs. And one Sage, the Rabbis, holds: Its trunk cannot become a step for its boughs.
TOSAFOT
מר סבר עיקרו הוי דרגא כו' קצת קשה מנא ליה לאפלוגי רבנן ארבי יהודה בהא ויש לומר דמשמע מתוך הברייתא דפליגי לרבי יהודה בתרתי בין במעשר בין בערי מקלט מדנקט ערי מקלט גבי ירושלים:
רַב אַשִׁי אֲמַר: מַאי ״אַחַר הַנּוֹף״ – אַף אַחַר הַנּוֹף.
Rav Ashi said: What is the meaning of Rabbi Yehuda’s statement: Follow its boughs? It does not mean that the location of the boughs is the only determining factor; rather, it means that in addition to the trunk, follow the boughs as well
RASHI
רב אשי אמר מאי אחר הנוף דקאמר מתני' דהכא וכן ברייתא בערי מקלט אף אחר הנוף ורבי יהודה היא וכולהו לחומרא ולענין מעשר כדשנינן ולענין מקלט אף אחר הנוף קאמר דהיכא דעיקרו בחוץ ונופו בפנים שדי עיקרו בתר נופו לחומרא ולא תימא כדקאי קאי אבל היכא דעיקרו בפנים ונופו בחוץ שדי נופו בתר עיקרו ולא מצי קטיל בנופו ומשום דבכולי גמרא שדינן נוף בתר עיקר אצטריך הכא למימר דלענין מקלט זמנין דשדינן עיקר בתר נוף לחומרא:
TOSAFOT
רב אשי אמר מאי אחר הנוף פי' רב אשי בא למידק הא דפרכינן אלא עיקרו בפנים ונופו לחוץ הכא נמי דבעיקרו מצי קטיל וקאמר דאף אחר הנוף קתני מתני' דגם אחר הנוף אזלינן היכי דהוי חומרא כמו דעיקרו בחוץ ונופו בפנים דשדינן עיקרו בתר נופו ואף בעיקר לא מצי קטיל וה"ה דאזלינן בתר עיקר למישדייה נופו בתר עיקרו לחומרא כגון בעיקרו בפנים ונופו לחוץ דאף בנופו לא קטלינן דאזלינן בתר עיקרו וקשה דא"כ כי היכי דקתני הולך אחר הנוף דהיינו אף אחר הנוף ה"ה דהוה מצי למתני הכל הולך אחר העיקר ועוד קשה דהא לעיל גבי מעשר כי קאמר דאזלינן בתר הנוף לחומרא משמע דמכל מקום פשיטא ליה דדין נוף עצמו לא היה בטל כלל דלא שדינן ליה בתר עיקרו כדפרישית לעיל ולכך ניחא פירוש הר"ם דודאי דין נוף עצמו לא היה בטל לעולם גם לחומרא כדפירשתי והכי קאמר אף לאחר הנוף שדינן ליה עיקר לחומרא כמו עיקרו בחוץ ונופו בפנים כי היכי דנופו לא מצי קטיל בעיקר נמי לא מצי קטיל והוא הדין דעיקר אזיל בתר נפשיה שיש לעיקר דין עצמו כגון דעיקרו בפנים ונופו בחוץ אע"ג דבנופו מצי קטיל כדפירש דלעולם יש לו לנוף דין עצמו גם להקל מכל מקום דעיקר מבפנים לא מצי קטיל דלא שדינן העיקר בתר הנוף לקולא רק לחומרא אבל הקונטרס פירש אף אחר הנוף משום דבכולי הש"ס שדינן לנוף בתר העיקר אצטריך למימר הכא גבי מקלט דזימנין דשדינן עיקר בתר הנוף לחומרא לפי זה ניחא קצת הא דנקט אחר הנוף טפי מאחר העיקר מיהו גם זה קשיא דהא לענין מעשר לא שדינן לעולם בתר עיקרו כדפ"ל לכך ניחא לפי' הר"ם:
מתני׳ הָרַג בְּאוֹתָהּ הָעִיר – גּוֹלֶה מִשְּׁכוּנָה לִשְׁכוּנָה. וּבֶן לֵוִי גּוֹלֶה מֵעִיר לְעִיר.
If an unintentional murderer, exiled to a city of refuge, unintentionally killed a person in the same city,
RASHI
מתני' הרג באותה העיר רוצח שגלה לעיר מקלט וחזר והרג באותה העיר בשוגג:
גולה משכונה לשכונה בתוך העיר כי מן העיר אינו רשאי לצאת מפני רציחה ראשונה:
ובן לוי שהוא מיושבי העיר והרג בשוגג גולה מעיר לעיר שהוא רשאי לצאת מן העיר שלא גלה שם:
גמ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם״ וגו׳, ״וְשַׂמְתִּי לְךָ״ – בְּחַיֶּיךָ, ״מָקוֹם״ – מִמְּקוֹמְךָ, ״אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה״. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מַגְלִין בַּמִּדְבָּר, לְהֵיכָן מַגְלִין – לְמַחֲנֵה לְוִיָּה.
Apropos the halakha in the mishna that a Levite is exiled from one city to another city, the Gemara cites that which the Sages taught with regard to the verse: “And one who did not lie in wait… and I will appoint for you a place where he may flee” (Exodus 21:13). “And I will appoint for you”; God said to Moses: There will be a place that provides refuge for unintentional murderers already during your lifetime. “A place”; it will be from your place,
RASHI
גמ' ושמתי לך בחייך כאן הבטיחו הקדוש ברוך הוא למשה שיזכה למצוה זו בחייו שהבדיל שלש ערים:
מקום ממקומך שתהא מחנה לויה קולטת ואף ערי מקלט יהיו ערי לויה:
מִכָּאן אָמְרוּ: בֶּן לֵוִי שֶׁהָרַג – גּוֹלֶה מִפֶּלֶךְ לְפֶלֶךְ, וְאִם גָּלָה לְפִלְכּוֹ – פִּלְכּוֹ קוֹלְטוֹ. אֲמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: מַאי קְרָא? ״כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב״ – עִיר שֶׁקְּלָטַתּוּ כְּבָר.
From here the Sages said: A Levite who killed
RASHI
פלך מדינה:
מאי קרא דפלכו קולטו ודמתני' נמי דקתני גולה משכונה . לשכונה:
בעיר מקלטו קרא יתירא הוא דמצי למכתב כי שם ישב:
TOSAFOT
פלכו קולטו קשה דהא אמרינן כבר גולה מפלך [לפלך] ועוד הא קאמר בן לו' גולה מעיר לעיר ויש לומר דאם גולה מעיר לעיר יהיה רשאי לילך בכל העיר ובתחומיה ואם יגלה לפלכו פלכו קולטו בו שלא יצא משכונה לשכונה:
מתני׳ כַּיּוֹצֵא בּוֹ רוֹצֵחַ שֶׁגָּלָה לְעִיר מִקְלָטוֹ וְרָצוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לְכַבְּדוֹ – יֹאמַר לָהֶם ״רוֹצֵחַ אֲנִי״. אָמְרוּ לוֹ ״אַף עַל פִּי כֵן״ – יְקַבֵּל מֵהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְזֶה דְּבַר הָרוֹצֵחַ״.
Similarly,
RASHI
מתני' אם אמרו לו אעפ"כ אנו רוצים לכבדך יקבל מהם: