Back
Makkot
Daf 11bאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: נִידּוּי עַל תְּנַאי צָרִיךְ הֲפָרָה. מְנָלַן? מִיהוּדָה, דִּכְתִיב ״אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ״ וגו׳. וְאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מַאי דִּכְתִיב ״יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת וגו׳…וְזֹאת לִיהוּדָה״?
Apropos declarations that take effect even if they were stated conditionally and the condition was not fulfilled, Rav Yehuda says that Rav says: Ostracism that was declared conditionally
RASHI
וחטאתי לך לשון נידוי הוא שיהא מנודה לאביו:
מאי דכתיב יחי ראובן וגו' וזאת ליהודה מה ראה לסמוך יהודה לראובן ומה ראה להתחיל בברכת יהודה בלשון וזאת ליהודה אלא לפי שהיו עצמות כל השבטים שלדן קיים ושל יהודה מגולגלין אמר לשון זה יחי ראובן כלומר ראובן שלדו קיימת כאילו הוא חי וזאת תהיה ליהודה שהם מגולגלין. עצמות כל השבטים יצאו ממצרים ונשאום בניהם במדבר וזהו שאמר יוסף לאחיו (שמות י״ג:י״ט) והעליתם עצמותי מזה אתכם עם עצמותיכם:
TOSAFOT
אפילו על תנאי צריך הפרה מנלן מיהודה יש מדקדקין מכאן דנידויים שלנו אפי' אותם שיש להם זמן אין לנדות עצמן מספק שהרי הכא התנה בדבר שלא היה בידו לקיים דשמא היה מעכבו יוסף או יקראנו אסון בדרך ולכך חל מעיקרו גם הנידוי על התנאי אבל שאר תנאים דבידו לקיים כגון שמנדין את האדם שלא יעשה הדבר ודאי לא חל הנידוי כלל מעיקרו דכיון דבידו הוא משעת הנידוי אנו יודעים בודאי שלא בדעתו לעשות הדבר ודאי לא חל הנידוי כלל מעיקרו:
כָּל אוֹתָן אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, עַצְמוֹתָיו שֶׁל יְהוּדָה הָיוּ מְגוּלְגָּלִין בָּאָרוֹן, עַד שֶׁעָמַד מֹשֶׁה וּבִקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִי גָּרַם לִרְאוּבֵן שֶׁיּוֹדֶה – יְהוּדָה, ״וְזֹאת לִיהוּדָה…שְׁמַע ה׳ קוֹל יְהוּדָה״.
Throughout those forty years that the children of Israel were in the wilderness, Judah’s bones were rattling in the coffin, detached from one another, because the ostracism that he declared upon himself remained in effect, until Moses stood and entreated God to have mercy upon him. Moses said before Him: Master of the Universe, who caused Reuben to confess his sin with Bilhah? It was Judah. Judah’s confession to his sin with Tamar led Reuben to confess to his own sin. Moses continued: “And this is for Judah…hear God, the voice of Judah” (Deuteronomy 33:7).
TOSAFOT
מי גרם לראובן שהודה יהודה תימה דהא אמרינן במדרש וישב ראובן אל הבור מהיכן שב מבית אביו שישב בתענית על מעשה בלהה וזה היה קודם מעשה דיהודה וי"ל דמ"מ לא הודה ברבים עד מעשה דיהודה:
מי גרם לראובן שהודה ולכל יש לנו סמך מן המקרא יהודה אתה יודוך אחיך ומתרגמינן את הודית כך יודוך אחיך פירוש הודית ולא בוש כך יודוך אחיך שבשביל שהתחלת להודות בא ראובן והודה:
עַאל אֵיבְרֵיהּ לְשָׁפָא, לָא הֲוָה קָא מְעַיְילִי לֵיהּ לִמְתִיבְתָּא דִּרְקִיעַ – ״וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ״. לָא הֲוָה קָא יָדַע לְמִישְׁקַל וּמִיטְרַח בִּשְׁמַעֲתָא בַּהֲדֵי רַבָּנַן – ״יָדָיו רָב לוֹ״, לָא הֲוָה יָדַע לְפֵרוּקֵי קוּשְׁיָא – ״וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה״.
At that point his limbs entered their designated place [ leshafa ]
RASHI
על איבריה לשפא נכנסו עצמותיו למקום חיבורם ששפו משם כמו דשף מדוכתיה (חולין דף מב: נד.:) לשפא אישלויי"ש דורא:
ידיו רב לו יהי בו כח לריב ריבו לעצמו נגד חביריו:
למשקל ולמטרח לישא וליתן:
אִיבַּעֲיָא לְהוּ: בְּמִיתַת כּוּלָּן הוּא חוֹזֵר, אוֹ דִּלְמָא בְּמִיתַת אֶחָד מֵהֶן?
The mishna enumerates those High Priests whose death facilitates the return of unintentional murderers to their homes from the city of refuge to which they fled. A dilemma was raised before the Sages: Is it only with the death of all of the High Priests
תָּא שְׁמַע: נִגְמַר דִּינוֹ בְּלֹא כֹּהֵן גָּדוֹל – אֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם; וְאִם אִיתָא – לִיהֲדַר בֵּיהּ בִּדְהָנַךְ! בִּדְלֵיכָּא.
The Gemara suggests: Come and hear a resolution to the dilemma from the succeeding mishna: If the verdict of a murderer was decided at a time when there was no one filling the position of High Priest, he never leaves the city of refuge. And if it is so that the death of any of those listed in the mishna facilitates his return, let him return with the death of one of these other High Priests, the one who was sanctified by donning the eight vestments or a priest who was relieved of his position. The Gemara rejects the proof: The mishna is referring to a case where there were no High Priests when the verdict was decided.
RASHI
ליהדר בהנך במיתת מרובה בבגדים או בשעבר ממשיחותו אלא לאו ש"מ כולהו:
מתני׳ מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינוֹ מֵת כֹּהֵן גָּדוֹל – הֲרֵי זֶה אֵינוֹ גּוֹלֶה. אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ מֵת כֹּהֵן גָּדוֹל, וּמִנּוּ אַחֵר תַּחְתָּיו, וּלְאַחַר מִכֵּן נִגְמַר דִּינוֹ – חוֹזֵר בְּמִיתָתוֹ שֶׁל שֵׁנִי. נִגְמַר דִּינוֹ בְּלֹא כֹּהֵן גָּדוֹל, וְהַהוֹרֵג כֹּהֵן גָּדוֹל, וְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁהָרַג – אֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם.
If, after the unintentional murderer’s verdict was decided and he was sentenced to exile, the High Priest died,
RASHI
מתני' ה"ז אינו גולה מפרש טעמא בגמ' מק"ו:
חוזר במיתתו של שני יליף טעמא בגמ':
נגמר דינו בלא כ"ג שלא מינו אחר תחתיו עד שנגמר דינו של זה לגלות:
וְאֵינוֹ יוֹצֵא לֹא לְעֵדוּת מִצְוָה, וְלֹא לְעֵדוּת מָמוֹן, וְלֹא לְעֵדוּת נְפָשׁוֹת. וַאֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִים לוֹ, וַאֲפִילּוּ שַׂר צְבָא יִשְׂרָאֵל כְּיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה – אֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר ״אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה״ – שָׁם תְּהֵא דִּירָתוֹ, שָׁם תְּהֵא מִיתָתוֹ, שָׁם תְּהֵא קְבוּרָתוֹ.
And one who is exiled may not leave the city at all, either for testimony
כְּשֵׁם שֶׁהָעִיר קוֹלֶטֶת כָּךְ תְּחוּמָהּ קוֹלֵט. רוֹצֵחַ שֶׁיָּצָא חוּץ לַתְּחוּם וּמְצָאוֹ גּוֹאֵל הַדָּם, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: מִצְוָה בְּיַד גּוֹאֵל הַדָּם, וּרְשׁוּת בְּיַד כָּל אָדָם. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: רְשׁוּת בְּיַד גּוֹאֵל הַדָּם, וְכָל אָדָם חַיָּיבִין עָלָיו.
The mishna continues: Just as an unintentional murderer is admitted to the city
גמ׳ מַאי טַעֲמָא? אָמַר אַבַּיֵי, קַל וָחוֹמֶר: וּמַה מִּי שֶׁגָּלָה כְּבָר – יֵצֵא עַכְשָׁיו, מִי שֶׁלֹּא גָּלָה – אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יִגְלֶה? וְדִלְמָא, הַאי דְּגָלָה – אִיכַּפַּר לֵיהּ, הַאי דְּלָא גָּלָה – לָא? מִידֵי גָּלוּת קָא מְכַפְּרָא? מִיתַת כֹּהֵן הוּא דִּמְכַפְּרָא.
The mishna teaches: If after the unintentional murderer’s verdict was decided and he was sentenced to exile, the High Priest died, the unintentional murderer is not exiled. The Gemara asks: What is the reason for this? Abaye says: It is derived through an a fortiori inference: If one who was already exiled now emerges with the death of this High Priest, with regard to one who was not yet exiled, is it not right that he should not be exiled? The Gemara rejects this reasoning: And perhaps with regard to this one, who was already exiled, his sin was atoned for by his exile, and therefore the death of the High Priest facilitates his return, but that one, who was not yet exiled, no, his sin was not atoned for and the death of the High Priest should not prevent his exile. The Gemara rebuts: Is it his exile that atones
TOSAFOT
אמר אביי ק"ו ומה מי שגלה כו' תימה מהאי דינא נילף נמי לנגמר דינו בלא כ"ג שלא יגלה כלל ומה מי שגלה כבר לפני מיתת כ"ג יוצא במיתתו של כ"ג מי שלא גלה לפני מותו אינו דין שלא יגלה אחר מותו דהכי אמרינן בערכין (דף כט: ושם) מכורה כבר יוצאה שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר ונפקא לן מהאי דינא דאינה נמכרת כלל אחר הבאת סימנין עד עולם ונראה דלא קשיא מידי דהא מיתת הכהן כפרה הוא כדאמר בסמוך וכפרה לא שייכא אלא למי שמחויב בבריא והלכך דוקא לפי שנגמר ונתחייב גלות ואח"כ מת כ"ג מכפרת מיתת כ"ג שלא יגלה כלל מק"ו כדקאמר הש"ס אבל נגמר דינו בלא כ"ג שכבר מת כ"ג קודם גמר דין של זה ודאי ליכא למילף מק"ו דהיאך תכפר מיתת כ"ג וליכא למימר דתתכפר לו מיתת כ"ג השתא כשנגמר דינו דהא לא מיכפרא אלא בשעת מיתה ולאחר כך ובשעת מיתה לא היה זה חייב ולא דמי לההיא דערכין דמכורה כבר יוצאה וכו' דהתם משעת הבאת סימנין מתחלת גדלותה ושוב לא יפסיק ממנה הגדלות לעולם ולכך שייך למילף שפיר דלא תמכר כלל אחר התחלת סימנין עד עולם כן נראה למשי"ח:
מידי גלות קא מכפרא תימה אין ה"נ מדאמר בריש מכילתין (דף ב:) הם שלא עשו מעשה לגלו כי היכי דתהוי להו כפרה אלמא גלות מכפרת וי"ל דהכא כפרה לפטרו מגלות קאמר דהא בעי למילף דמי שלא גלה עדיין דמיתת כ"ג תועיל לפטרו מגלות מק"ו הלכך שפיר משני מידי גלות מכפרת מיתת כ"ג מכפרת פירוש מיפטרא מגלות שהרי אפילו לא גלה אלא יום אחד ומת הכ"ג הוא חוזר ואילו לא מת הכהן אפילו שהה שם זמן מרובה אינו יוצא על כרחך כפרה זו במיתת כהן תלויה כדפירשתי כן נראה למשי"ח:
״אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ״ וכו׳, מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אֲמַר רַב כָּהֲנָא: דְּאָמַר קְרָא ״וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל אֲשֶׁר מָשַׁח אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ״, וְכִי הוּא מוֹשְׁחוֹ? אֶלָּא זֶה שֶׁנִּמְשַׁח בְּיָמָיו.
The mishna teaches: If it was before his verdict was decided that the High Priest died and they appointed another in his place, and thereafter his verdict was decided, he returns with the death of the second High Priest. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rav Kahana said that they are derived from a verse, as the verse states: “And he shall dwell there until the death of the High Priest, whom he anointed with the sacred oil” (Numbers 35:25). Now is it the unintentional murderer who anoints the High Priest? Rather, the reference is to that High Priest who was anointed during his days, after he committed the unintentional murder.
RASHI
גמ' שנמשח בימיו משנעשה זה רוצח:
מַאי הֲוָה לֵיהּ לְמֶעֱבַד? הָיָה לוֹ לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים שֶׁיִּגְמוֹר דִּינוֹ לִזְכוּת, וְלֹא בִּיקֵּשׁ.
The Gemara asks: Why is his return home dependent on the death of the second High Priest? Earlier (11a), the Gemara explained that the High Priest bears a share of the responsibility for unintentional murderers, as he should have pleaded for mercy for his generation and he did not do so. In this case, as the High Priest in question was appointed only after the murder transpired, what could he have done to prevent the unintentional murder? The Gemara answers: He should have pleaded for mercy that the verdict of the unintentional murderer would be decided by the court favorably, so that he would not be sentenced to exile, and he did not plead.
RASHI
מאי הוה ליה להאי כהן למיעבד מאחר שעדיין לא היה כ"ג כשהרג זה למה הוא נענש:
אֲמַר אַבַּיֵי, נָקְטִינַן: נִגְמַר דִּינוֹ וּמֵת – מוֹלִיכִין אֶת עַצְמוֹתָיו לְשָׁם, דִּכְתִיב ״לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ עַד מוֹת הַכֹּהֵן״, וְאֵיזֶהוּ יְשִׁיבָה שֶׁהִיא בָּאָרֶץ – הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ קְבוּרָה. תָּנָא: מֵת קוֹדֶם שֶׁמֵּת כֹּהֵן גָּדוֹל – מוֹלִיכִין עַצְמוֹתָיו עַל קִבְרֵי אֲבוֹתָיו, דִּכְתִיב ״יָשׁוּב הָרֹצֵחַ אֶל אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ״, אֵיזֶהוּ יְשִׁיבָה שֶׁהִיא בְּאֶרֶץ אֲחוּזָּתוֹ – הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ קְבוּרָה.
§ Abaye said: We have a tradition that with regard to an unintentional murderer whose verdict was decided and who was sentenced to exile, and he died
RASHI
תנא מת רוצח בערי מקלט ומת כ"ג אחר זמן:
נִגְמַר דִּינוֹ, וְנַעֲשָׂה כֹּהֵן בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶּן חֲלוּצָה, פְּלִיגִי בָּהּ רַבִּי אַמִי וְרַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא, חַד אוֹמֵר: מֵתָה כְּהוּנָּה, וְחַד אוֹמֵר: בָּטְלָה כְּהוּנָּה.
§ The Gemara cites a dispute with regard to a case where the murderer’s verdict was decided, i.e., he was sentenced to exile, and the High Priest filling the position at the time was deemed the son of a divorced woman
RASHI
ונעשה כ"ג בן גרושה יצא עליו עדות שהוא חלל:
מתה כהונה הרי הוא כמת ואין הרוצח גולה:
בטלה כהונה איגלאי מילתא למפרע שלא היה כ"ג והוה ליה האי רוצח נגמר דינו בלא כהן גדול ואינו חוזר לעולם:
לֵימָא בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ קָא מִיפַּלְגִי. דִּתְנַן: הָיָה עוֹמֵד וּמַקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְנוֹדַע שֶׁהוּא בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶּן חֲלוּצָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כָּל קָרְבָּנוֹת שֶׁהִקְרִיב פְּסוּלִין, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַכְשִׁיר.
The Gemara suggests: Let us say that these amora’im , Rabbi Ami and Rabbi Yitzḥak Nappaḥa, disagree with regard to the issue that is the subject of the dispute between Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua, as we learned in a mishna ( Terumot 8:1): If a priest was standing and sacrificing
מַאן דְּאָמַר מֵתָה – כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וּמַאן דְּאָמַר בָּטְלָה – כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר?
The Gemara explains: Let us say that the one who says here that the priesthood died holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua. He holds that the High Priest is disqualified only from the time of the discovery that he is disqualified from the priesthood and forward, while any service performed previous to that discovery is valid. The discovery that he is disqualified from the priesthood is like the High Priest’s death, but his priesthood is not invalidated retroactively. And the one who says that the priesthood is voided holds in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, and since his priesthood is voided retroactively, there was no High Priest filling the position when he was sentenced.