Back
Ketubot
Daf 99aשֶׁהַקִּטְנִית בְּסֶלַע, וְקִטְנִית בִּפְרוּטָה, שְׁמַע מִינָּהּ.
As, whether he bought legumes for a sela
RASHI
שהקטנית בסלע היא קטנית בפרוטה לפי חשבון פרוטות בסלע דמשום דזבין טפי לא מוזלי גביה כדמסיים ואזיל באתרא דמזבני בכני:
הֵיכִי דָּמֵי? אִילֵימָא בְּאַתְרָא דִּמְזַבְּנֵי בְּשׁוּמָא – הֵיכָא דְּיָהֵיב לֵיהּ סֶלַע מוֹזְלֵי גַּבֵּיהּ טְפֵי!
The Gemara asks about the sale of legumes: What are the circumstances where the price stays the same even if one bought in bulk? If we say that it occurs in a locale where they sell legumes by appraisal of an article’s value, then when he gives the merchant a sela as payment, the seller reduces the price for him more than if he had bought less. In such a place the buyer profits, and it is clear that even legumes do not have a fixed price.
RASHI
בשומא באומד:
אֲמַר רַב פַּפָּא: בְּאַתְרָא דְּכָיְילֵי בְּכַנֵּי, דְּאָמַר לֵיהּ: כַּנָּא כַּנָּא בִּפְרוּטָה.
Rav Pappa said: It is referring to a locale where one measures with vessels and to a case where the merchant said to him: Fill each vessel for a peruta . The buyer then receives the product in accordance to how much he pays, and does not pay less if he buys in bulk.
RASHI
כנא כנא בפרוטה אם אתה חפץ יותר שלח עוד וקח ואם רישא חלוק רע ממש קאמר שאינה שוה אלא שלש ודכוותה גבי קטנית דא"ל הבא לי בסלע פולין והביא לו בחצי סלע כשוה חצי סלע ובחצי סלע אחר הביא לו מין אחר אמאי מעל בעל הבית לימא ליה לשוה סלע הייתי צריך פולין:
תָּא שְׁמַע: הָיְתָה כְּתוּבָּתָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז, מָכְרָה לָזֶה בְּמָנֶה וְלָזֶה בְּמָנֶה, וְלָאַחֲרוֹן יָפֶה מָנֶה וְדִינָר בְּמָנֶה, שֶׁל אַחֲרוֹן – בָּטֵל, וְשֶׁל כּוּלָּן – מִכְרָן קַיָּים.
The Gemara suggests: Come and hear a proof from the mishna: If her marriage contract was worth four hundred dinars, and she sold property to this one for one hundred dinars, and she sold property to that one for one hundred dinars, and again to a third one, and she sold property to the last one worth one hundred dinars and a dinar for only one hundred dinars, the sale of the last property is void, and all of the others, their sale is valid, as they were sold for the correct price. Here, the widow was appointed as an agent to sell property worth four hundred dinars, and she initially sold property worth only one hundred dinars, and nevertheless the sale is valid. The mishna does not say that she disregarded the orphan’s instructions and the sale is void.
RASHI
של כולן מכרן קיים והא הכא דלזבוני בארבע מאה שדרוה ומכרה לראשון במנה דהיינו זבין לי כורא וזבין ליה ליתכא:
כְּדַאֲמַר רַב שֵׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: בִּקְטִינֵי, הָכָא נַמִי – בִּקְטִינֵי.
The Gemara answers: It is as Rav Sheisha, son of Rav Idi, said in another context: This is stated with regard to small tracts of land that are geographically separated and do not form one land mass that can be sold as a single unit. Here too, the ruling of the mishna is stated with regard to small tracts of land that are not part of one larger field, and so this case is not proof that an agent who sells less than he was instructed to is considered to be adding to and not disregarding his employer’s instructions.
RASHI
בקטיני לא היו שדות הללו יחד ואין ראוין לאדם אחד דמעיקרא אדעתא דהכי נעשית שליח:
פְּשִׁיטָא, אֲמַר ״לְאֶחָד וְלֹא לִשְׁנַיִם״ – הָאֲמַר לֵיהּ לָאֶחָד וְלֹא לִשְׁנַיִם. אָמַר לֵיהּ ״לְאֶחָד״ סְתָמָא. מַאי?
§ In continuation of the previous discussion, the Gemara raises another problem: It is obvious that if the employer said to his agent: Sell my property to one
RASHI
פשיטא אמר לשלוחו מכור לי בית כור משדותי לאחד ולא לשנים:
האמר לאחד ולא לשנים ואפילו אם תמצא לומר זבין לי כורא וזבין ליה ליתכא מכרו קיים הכא בטל דגלי דעתיה דקפיד באפושי שטרי:
אמר לאחד סתמא ולא פירש ולא לשנים מי הוי גלוי דעתא או לא:
רַב הוּנָא אֲמַר: לְאֶחָד וְלֹא לִשְׁנַיִם, רַב חִסְדָּא וְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: לְאֶחָד, וַאֲפִילּוּ לִשְׁנַיִם. לְאֶחָד, וַאֲפִילּוּ לְמֵאָה.
Rav Huna said: The employer meant to sell to one person and not to two people. It is Rav Ḥisda and Rabba, son of Rav Huna, who both say: He meant to one person and even to two people. When he said to one person, he meant and even to one hundred people, as he did not mean one person specifically.
TOSAFOT
אמר לאחד סתמא מאי אמר רב הונא לאחד ולא לשנים תימה הא לעיל לא איפשיט בעיין אי חיישינן לאפושי דשטרי והיכי פשיט ליה רב הונא ורב חסדא ומפרש ר"ת דהאי קפידא דאפושי שטרי דלעיל לאו משום זילת נכסים אלא משום שיצטרך לחזור לכל שטר אחר חתימת עדים וקנינין והכא מיירי בשכבר חתמו העדים על שני שטרות דליכא קפידא דאפושי שטרי אלא אפושי בעלי דינין שטורח לו להיזקק היום ולמחר לבא עמהם לדין ורבי מוקי לה סוגיא בשטר אחד דליכא קפידא דשטר אלא קפידא דבעלי דינין ובההיא הוי פלוגתא והכי פירושו אמר לאחד ולא לשנים קפידא שלא ימכור לשנים ואפי' בשטר אחד אמר לאחד סתמא מאי כלומר מהו שימכור לשנים אפילו בשטר אחד אבל דלעיל מיירי בשני שטרות ורבינו חננאל גריס אמר לאחד קפידא דמשמע פשיטא בלא שנים אמר סתמא מאי והך בעיא דמצי א"ל לא ניחא לי דליפשו שטרי עלואי כתב רב אלפס לא איפשיטא בהדיא וסוגיין דמעביר על דבריו הוי וכן כתב רבינו חננאל ורב האי גאון כתב בספר המקח בשער [ששי] דמוסיף על דבריו הוי מדאמרינן פשיטא אמר לאחד קפידא סתמא מאי ואסיקנא לאחד ואפי' לשנים ואפי' למאה אלמא הלכתא כמאן דאמר מוסיף על דבריו הוי כי הוא פירש האי פשיטא על דרך מאי הוי עלה:
אִיקְלַע רַב נַחְמָן לְסוּרָא, עוּל לְגַבֵּיהּ רַב חִסְדָּא וְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא. אָמְרוּ לֵיהּ: כִּי הַאי גַּוְונָא מַאי? אֲמַר לְהוּ: לְאֶחָד, וַאֲפִילּוּ לִשְׁנַיִם. לְאֶחָד, וַאֲפִילּוּ לְמֵאָה.
Rav Naḥman happened to come to Sura.
RASHI
לאחד ואפי' לשנים דלאו אורחייהו דאינשי דקפדי והאי נמי לא קפיד אלא אורחא לאישתעויי הכי ואי הוה קפיד הוה מפרש ליה ולא לשנים:
אָמְרוּ לֵיהּ: אַף עַל גַּב דְּטָעָה שָׁלִיחַ? אֲמַר לְהוּ: דְּטָעָה שָׁלִיחַ לָא קָאָמִינָא. אָמְרוּ לֵיהּ, וְהָאָמַר מָר: אֵין אוֹנָאָה לְקַרְקָעוֹת!
Rav Ḥisda and Rav Huna said to him: Is the agent considered to be performing his assigned agency even though he erred, e.g., by selling property for less than its value? Rav Naḥman said to them: I do not say so in a case where the agent erred.
RASHI
ואע"ג דטעה שליח ומכר בזול נימא נמי דמקחו קיים:
והאמר מר אין אונאה לקרקעות גרסינן ומשנה היא בפרק הזהב:
TOSAFOT
אמרו לו אע"ג דטעה שליח פירוש הואיל וסבירא לך דהיכא דלא פירש דבריו הטיל דעתו על השליח לעשות כרצונו דהכי אמרת לעיל לאחד ואפי' למאה הכי נמי לימא דאף בטעותו נתרצה ללכת אחר דעתו וקאמר ליה טעה שליח לא קאמינא דבטעותו לא מסיק אדעתיה להטיל עליו:
הכי גרסי' בכל הספרים והא מר הוא דאמר אין אונאה לקרקעות פי' רבי אפילו גבי שליח דשמעינן ליה בהמקבל (ב"מ דף קח. ושם) דאמרי נהרדעי משמיה דרב נחמן אין אונאה לקרקעות אפי' זבין במאתים ושויא מאה ולא מצי למימר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי והוא כמו שליח של מצרן ומשני הני מילי היכא דטעה בעל הבית פי' דההוא חשיבנא ליה כבעל הבית דאע"ג דלבסוף מיקניא ליה למצרן מיהו תחלה כשקנה לצורך עצמו קנה והואיל וכן לא שייך התם לתקוני שדרתיך אבל שליח גמור שבתחלה בתורת שליחות קנה ולא לצורך עצמו לא איבעי ליה למיטעי וא"ת ומאי קמייתי ראיה דשאני לן בין שליח לבעל הבית מדתנן האומר לשלוחו צא ותרום דהתם בעל הבית גמור הוא וזה הם עצמם רב חסדא ורבה בר רב הונא יודעין כן מדלא פרכי ליה אלא ממצרן דדמי לשליח וי"ל דהכי קאמר להו ומנא תימרא דשאני לן בין שליח לבעל הבית דמדפרכיתו לי ממצרן משום דחשביתו ליה כשליח אלמא סליקא אדעתייכו שאני משוה שליח לבעל הבית גמור וזה אי אפשר להשוותם כדמוכח מתני' דהאומר לשלוחו צא ותרום מ"ר. ולפי' הקונטרס קשה חדא שהוא מגיה הספרים וגריס והא אמר מר ועוד דהוה ליה למימר והא תנן הואיל ופריך ממתני' דהזהב (ב"מ דף נו.) ועוד במאי הוו טעו רב חסדא ורבה דלא מפלגי בין שליח לבעל הבית הלא כל עיקר שאילתם ששאלו בתחלה אע"ג דטעה שליח לא תמהו אלא בשליח משום דאיכא למימר לתקוני שדרתיך:
הָנֵי מִילֵּי – הֵיכָא דְּטָעָה בַּעַל הַבַּיִת, אֲבָל טָעָה שָׁלִיחַ –אֲמַר לֵיהּ ״לְתַקּוּנֵי שְׁדַרְתִּיךְ וְלָא לְעָווּתֵי״.
He replied to them: This applies only where the homeowner erred, e.g., where he sold land for less than its market value. In that case, he cannot claim that the sale is invalid because of fraud. However, in a case where the agent erred, the homeowner can say to the agent: I sent you to act for my benefit and not to my detriment, and his appointment as an agent is nullified.
וּמְנָא תֵּימְרָא דְּשָׁאנֵי בֵּין שָׁלִיחַ לְבַעַל הַבַּיִת,
The Gemara explains: And from where do you say that there is a legal difference between an error made by an agent and an error made by a homeowner?
דִּתְנַן, הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ: צֵא וּתְרוֹם – תּוֹרֵם כְּדַעַת בַּעַל הַבַּיִת. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ דַּעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת – תּוֹרֵם בְּבֵינוֹנִית, אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים. פִּיחֵת עֲשָׂרָה אוֹ הוֹסִיף עֲשָׂרָה – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.
As we learned in a mishna ( Terumot 4:4): In the case of one who says to his agent: Go out and separate the portion of the produce designated for the priest [ teruma ], the agent separates teruma
RASHI
תורם כדעת בעל הבית כפי מה שהוא מכיר בו אם עין יפה אחד מארבעים ואם עין רעה אחד מששים:
פיחת עשרה שתרם אחד מארבעים:
תרומתו תרומה דאמר ליה בהכי אמדתיך:
הוסיף עשרה אחד מששים:
TOSAFOT
פיחת עשרה או הוסיף עשרה כו' לא דמי לתורם מן היפות דאמרי' באלו מציאות (ב"מ דף כב. ושם) דאין תרומתו תרומה אי לא אמר ליה כלך אצל יפות דהכא איכא למימר להכי אמדתיך כדלקמן אבל יפות ורעות הוי כמו טעות. בפרק ד' דמסכת תרומות (מ"ג) תנן שיעור תרומה עין יפה אחד מארבעים בית שמאי אומרים משלשים והבינונית מחמשים והרעה מששים ומפיק טעמייהו בגמרא בירושלמי דגרסינן התם כתיב זאת התרומה אשר תרימו ששית האיפה מחומר החטים וששיתם האיפה מחומר השעורים יכול יתרום בחטים אחד מששים ובשעורים אחד משלשים פירוש ששית האיפה הוא חצי סאה דאיפה ג' סאין וששית האיפה מחומר היינו אחד מששים דכור שלשים סאה והיינו בחטין אחד מששים ובשעורים אחד מל' דגבי שעורים כתיב וששיתם משמע שתי ששיות של איפה דהיינו סאה מן הכור תלמוד לומר וכל תרומות שיהו כל תרומות שוות שמואל אמר תן ששית על וששיתם ונמצא תורם א' מארבעים פי' שלש ששיות דהיינו סאה וחצי משני חומרין הכתוב בחטין ובשעורין והיינו אחד מארבעים בינונית מנין אמר רבי לוי כתיב וממחצית בני ישראל אחד אחוז מן החמשים כ"מ שאתה אוחז ממקום אחר הרי הוא כזה מה זה אחד מחמשים אף מה שתאחוז ממקום אחר אחד מחמשים והרעה מששים דכתיב ששית האיפה מחומר החטים פירוש קרא כפשטיה ב"ש אומרים משלשים וששיתם האיפה מחומר השעורים וכל הנך קראי אסמכתא בעלמא דשמואל הוא גופיה דאמר חטה אחת פוטרת את הכרי. מ"ר:
וְאִילּוּ גַּבֵּי בַּעַל הַבַּיִת תַּנְיָא: תָּרַם וְעָלָה בְּיָדוֹ אֲפִילּוּ אֶחָד מֵעֶשְׂרִים – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.
Whereas with regard to the homeowner himself it is taught in a baraita : If he separated teruma and even one-twentieth of the produce came up in his hand,
RASHI
ואילו גבי בעל הבית תניא כו' והכא תניא פיחת עשרה תרומתו תרומה אבל טפי לא:
תָּא שְׁמַע: הָיְתָה כְּתוּבָּתָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז; מָכְרָה לָזֶה בְּמָנֶה וְלָזֶה בְּמָנֶה, וְלָאַחֲרוֹן שָׁוֶה מָנֶה וְדִינָר בְּמָנֶה, שֶׁל אַחֲרוֹן – בָּטֵל, וְשֶׁל כּוּלָּן – מִכְרָן קַיָּים!
The Gemara returns to discuss whether a person is particular about having too many documents with his name on them. The Gemara suggests: Come and hear a proof from the mishna: If her marriage contract was worth four hundred dinars, and she sold property to this one for one hundred dinars,
RASHI
ת"ש היתה כתובתה כו' ואי אפושי שטרי קפידא היא נהי נמי דיתומין לא גלו דעתייהו אנן מיהא דיד יתומין בעינן למיהוי אית לן למימר מכרן בטל:
אֲמַר רַב שֵׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: בִּקְטִינֵי.
The Gemara answers: Rav Sheisha, son of Rav Idi, said: This is stated with regard to small tracts of land that are geographically separated and do not form one land mass that can be sold as a single unit.
מתני׳ שׁוּם הַדַּיָּינִין שֶׁפִּיחֲתוּ שְׁתוּת אוֹ הוֹסִיפוּ שְׁתוּת – מִכְרָן בָּטֵל.
The halakha with regard to the assessment of the judges of the value of a piece of property in order to sell it is as follows: Where they decreased
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מִכְרָן קַיָּים, אִם כֵּן מַה כֹּחַ בֵּית דִּין יָפֶה? אֲבָל אִם עָשׂוּ אִגֶּרֶת בִּקּוֹרֶת בֵּינֵיהֶן, אֲפִילּוּ מָכְרוּ שָׁוֶה מָנֶה בְּמָאתַיִם, אוֹ שָׁוֶה מָאתַיִם בְּמָנֶה – מִכְרָן קַיָּים.
Rabban Shimon ben Gamliel says: Their sale is valid. If it were so that the sale is void, then what advantage is there to the power of the court over an ordinary person? However, if they made a document of inspection,
RASHI
מתני' אגרת בקורת הכרזה ולשון בקורת שמבקרין אותה בני אדם ע"י הכרזה:
גמ׳ אִיבַּעֲיָא לְהוּ: שָׁלִיחַ כְּמַאן?
A dilemma was raised before the Sages: An agent who mistakenly sold land for less than its value is like whom?
RASHI
גמ' שליח כמאן שליח דטעה כמאן דיינינן ליה כאלמנה דיינינן ליה שבטעות כל דהו בטל כדתנן שוה מנה ודינר במנה מכרה בטל או כדיינין הוא ועד דטעה בשתות: