Back
Ketubot
Daf 97aאֶלָּא מִן הָאֵירוּסִין מַאי טַעְמָא? אֲמַר עוּלָּא: מִשּׁוּם חִינָּא. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: לְפִי שֶׁאֵין אָדָם רוֹצֶה שֶׁתִּתְבַּזֶּה אִשְׁתּוֹ בְּבֵית דִּין.
However, what is the reason that a widow from betrothal may sell property when not in court? Ulla said: Due to desirability.
RASHI
אלא מן האירוסין מאי טעמא לא אטרחוה רבנן [לבא] לבית דין ככל שאר מוציאי שטר חוב:
משום חינא שיהו בעליהן לחן בעיניהן ולא ימנעו הנשים מלינשא לאנשים:
מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ גְּרוּשָׁה. לְמַאן דְּאָמַר: מִשּׁוּם חִינָּא – גְּרוּשָׁה נַמִי בָּעֲיָא חֵן. לְמַאן דְּאָמַר: לְפִי שֶׁאֵין אָדָם רוֹצֶה שֶׁתִּתְבַּזֶּה אִשְׁתּוֹ בְּבֵית דִּין – גְּרוּשָׁה לָא אִיכְפַּת לֵיהּ.
The Gemara asks: What is the practical difference between the two opinions? The Gemara answers: The practical difference between them is in the case of a divorcée. According to the one who says that it is due to desirability, a divorcée also requires desirability. But according to the one who says that it is because a man does not want his wife to be disgraced in court, a man does not care if his ex-wife is disgraced.
RASHI
גרושה נמי בעיא חן תקנתא דמשום חינא שהרי תקנת חכמים היא ולא מאהבת האיש הלכך מה לי אהובה מה לי שנואה:
תְּנַן: וּגְרוּשָׁה לֹא תִּמְכּוֹר אֶלָּא בְּבֵית דִּין. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר לְפִי שֶׁאֵין אָדָם רוֹצֶה שֶׁתִּתְבַּזֶּה אִשְׁתּוֹ בְּבֵית דִּין – גְּרוּשָׁה לָא אִיכְפַּת לֵיהּ, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם חִינָּא – גְּרוּשָׁה נַמִי בָּעֲיָא חֵן!
We learned in the mishna (97b): And a divorcée may sell only in court.
הָא מַנִּי – רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא.
The Gemara answers: In accordance with whose opinion is this continuation of the mishna? It is according to the opinion of Rabbi Shimon in the mishna, who explains that anyone who is selling property to receive payment of her marriage contract and not for sustenance is required to sell only in court, and a divorcée does not receive sustenance.
RASHI
ר"ש היא דלית ליה חינא דגבי אלמנה מן האירוסין נמי משום דלכתובה קא מזבנה אמר לא תמכור אלא בב"ד:
אִי רַבִּי שִׁמְעוֹן – הָא תָּנָא לֵיהּ רֵישָׁא: מִן הָאֵירוּסִין לֹא תִּמְכּוֹר כו׳!
The Gemara asks: If this is according to the opinion of Rabbi Shimon, then wasn’t it already taught in the first clause that a widow from betrothal sells only in court because she does not receive sustenance? Since the same reasoning applies to a divorcée, why would the mishna have to teach the halakha again in this case?
מַהוּ דְּתֵימָא: אַלְמָנָה מִן הָאֵירוּסִין – הוּא דְּלָא נָפֵישׁ חֵן דִּידָהּ, אֲבָל גְּרוּשָׁה דְּנָפֵישׁ חֵן דִּידָהּ – אֵימָא תִּיבָּעֵי חֵן.
The Gemara answers: It was necessary, lest you say: In the case of a widow from betrothal,
RASHI
דלא נפיש חן דידה שלא היתה לה חיבת ביאה ולא ירע בעיני הנשים אם הוטרחה זו:
אימא תבעי חן ואפי' לרבי שמעון:
TOSAFOT
אלמנה מן האירוסין הוא דלא נפיש חן דידה אבל גרושה כו' פירש רבינו חננאל גרושה נפיש חן דידה דיש לה תוספת והואיל ויש לה לגבות כל כך אימא שתמכור שלא בבית דין א"נ יש לפרש שהיא צריכה חן יותר לינשא שהיא בזויה יותר מן האלמנה:
הָא נַמִי תָּנֵינָא: כָּל שֶׁאֵין לָהּ מְזוֹנוֹת, לְאַתּוּיֵי מַאי? לָאו לְאַתּוּיֵי גְּרוּשָׁה?
The Gemara asks: Didn’t we already learn this halakha , as it also says in the mishna the following generalization: And anyone who does not receive sustenance may sell only in court? This halakha was intended to add what? Was it not meant to add the case of a divorcée and teach that she can sell only in court, in which case the concluding remark of the mishna about the divorcée is superfluous?
RASHI
הא נמי תנינא בסיפא דמילתיה דרבי שמעון:
לאו לאתויי גרושה מן הנשואין דאי מן האירוסין הא אשמעינן אלמנה וכ"ש גרושה:
לָא, לְאַתּוּיֵי מְגוֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת, כִּדְרַבִּי זֵירָא. דְּאָמַר רַבִּי זֵירָא: כָּל מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ ״מְגוֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת״ – בַּעַל חַיָּיב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ.
The Gemara rejects this: No, it is to include a woman about whom there is uncertainty whether she is divorced or whether she is not divorced,
RASHI
מגורשת ואינה מגורשת ומן האירוסין ולא לאשמעינן דלא תמכור לכתובתה אלא בב"ד דהא מאלמנה שמעינן לה אלא אגב אורחיה אשמעינן דמגורשת ואינה מגורשת כגון זרק לה גיטה ספק קרוב לה ספק קרוב לו ברה"ר אין לה מזונות מן היתומים אם מת:
כדרבי זירא דאמר בעלה חייב במזונותיה בחייו [ואשמעינן מתני' דדוקא בחייו] משום דמעוכבת בשבילו להנשא אבל לאחר מיתה לא דדלמא גרושין הוו ואין לה מזונות דמספיקא לא מפקי' ממונא:
TOSAFOT
לאתויי מגורשת ואינה מגורשת פירש הקונטרס דאגב אורחיה קמ"ל דמגורשת ואינה מגורשת אינה גובה מזונות מן היתומים וזו היא מילתא דפשיטא דמספק שמא מגורשת גמורה היתה לא תוציא מזונות מן היתומין הילכך נראה כפירוש רבינו חננאל לאתויי מגורשת ואינה מגורשת הא דתנן כל שאין לה מזונות לא תמכור הא יש לה מזונות תמכור שלא בב"ד ואי זו היא זו אלמנה מן הנשואין ומרבה מגורשת ואינה מגורשת ואין לתמוה מאי קמ"ל אם מוכרת שלא בבית דין דמצי למימר דעיקרא דמילתא לאשמועינן דבת מזונות היא אי נמי מצינו למימר דאף המכירה שלא בב"ד קמ"ל דאע"ג דלא מדינא היא ניזונת אלא משום דאגידא ביה ס"ד דלא תקנו לה רבנן למכור שלא בב"ד דסגי לה אי אית לה אפי' בב"ד:
תָּא שְׁמַע: כְּשֵׁם שֶׁמּוֹכֶרֶת שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין – כָּךְ יוֹרְשֶׁיהָ, יוֹרְשֵׁי כְּתוּבָּתָהּ, מוֹכְרִים שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר: לְפִי שֶׁאֵין אָדָם רוֹצֶה שֶׁתִּתְבַּזֶּה אִשְׁתּוֹ בְּבֵית דִּין, כִּי הֵיכִי דְּאִיהִי לָא נִיחָא לֵיהּ דְּתִתְבַּזֵּי – יוֹרְשֶׁיהָ נַמִי לָא נִיחָא לֵיהּ דְּלִיבַזּוּ. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם חִינָּא – יוֹרְשֶׁיהָ מַאי חֵן אִיכָּא? תַּרְגְּמָהּ עוּלָּא: כְּגוֹן שֶׁיְּרַשְׁתָּהּ בִּתָּהּ אוֹ אֲחוֹתָהּ.
The Gemara suggests: Come and hear proof: Just as the widow sells when not in court, so too, her heirs, those who inherit her marriage contract, sell when not in court. Granted, according to the one who says that the reason why she may sell out of court is because a man does not want his wife to be disgraced by having to appear in court, it is possible to say that just as he is not amenable to the idea that she will be disgraced, he also is not amenable to the idea that her heirs will be disgraced. However, according to the one who says that she sells out of court due to desirability, what desirability do her heirs need to have? Ulla interpreted it: This could take place, for example, when her daughter or her sister inherited from her, and they too need desirability.
RASHI
יורשיה יורשי כתובתה גרסינן ולא גרסינן ויורשי:
מאי חן איכא הרי הנטרחים לבית דין אנשים הן:
שירשתה בתה או אחותה דמשום דידה בעינן תקנתא שלא תמשך מלהנשא:
מתני׳ מָכְרָה כְּתוּבָּתָהּ אוֹ מִקְצָתָהּ, מִשְׁכְּנָה כְּתוּבָּתָהּ אוֹ מִקְצָתָהּ, נָתְנָה כְּתוּבָּתָהּ לְאַחֵר אוֹ מִקְצָתָהּ – לֹא תִּמְכּוֹר אֶת הַשְּׁאָר אֶלָּא בְּבֵית דִּין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מוֹכֶרֶת הִיא אֲפִילּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְּעָמִים, וּמוֹכֶרֶת לִמְזוֹנוֹת שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין, וְכוֹתֶבֶת ״לִמְזוֹנוֹת מָכַרְתִּי״. וּגְרוּשָׁה לֹא תִּמְכּוֹר אֶלָּא בְּבֵית דִּין.
If a woman sold all or part of her marriage contract,
RASHI
מתני' לא תמכור את השאר כו' ר"ש קאמר לה דאמר אין מוכרת שלא בב"ד אלא למזונות וזו מכיון שגבתה מקצתה אין לה מזונות והכי מוקי לה בגמרא כרבי שמעון:
וחכמים אומרים מוכרת היא לכתובתה אפילו לפרקים ואף על פי כן מוכרת בינתיים למזונות שלא בב"ד:
וכותבת בשטר המכירה:
למזונות מכרתי משום עצה טובה כדאמר לעיל:
וגרושה לא תמכור לכתובתה:
אלא בב"ד למ"ד טעמא משום אינו רוצה שתתבזה כו' הא לא איכפת ליה ודברי הכל היא ולמאן דאוקי טעמא משום חינא הא ר"ש היא:
TOSAFOT
מכרה כתובתה נראה לי לפרש דהיינו מנה ומאתים והשתא אתי שפיר דקאמר לא תמכור השאר אלא בב"ד דהיינו תוספת:
גמ׳ מַתְנִיתִין מַנִּי – רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, דְּתַנְיָא: מָכְרָה כְּתוּבָּתָהּ, מִשְׁכְּנָה כְּתוּבָּתָהּ, עָשְׂתָה כְּתוּבָּתָהּ אַפּוֹתֵּיקִי לְאַחֵר – אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָכְרָה וְלֹא מִשְׁכְּנָה כְּתוּבָּתָהּ אֶלָּא מַחֲצִיתָהּ – אִבְּדָה מְזוֹנוֹתֶיהָ.
The Gemara asks: Whose opinion is expressed in the mishna? The Gemara answers: It is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, as it is taught in a baraita : If she sold all of her marriage contract, or mortgaged her marriage contract, or if she made her marriage contract designated repayment to another, she does not receive sustenance any longer; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Shimon says: Although she has not sold or mortgaged her entire marriage contract, but only half of it, she has lost her right to sustenance. Therefore, she can only sell the rest of her marriage contract in court.
RASHI
ר"ש היא דלית ליה חינא דגבי אלמנה מן האירוסין נמי משום דלכתובה קא מזבנה אמר לא תמכור אלא בב"ד:
גמ' מתני' מני ת"ק דמתני':
מכרה כתובתה כולה אין לה מזונות דברי ר"מ אבל מכרה מקצתה יש לה מזונות:
TOSAFOT
מתניתין מני רבי שמעון היא דתניא כו' וא"ת ממתניתין נמי תפשוט דאתיא כרבי שמעון מדקתני לא תמכור את השאר אלא בבית דין דהיינו כר"ש דאמר כל שאין לה מזונות לא תמכור אלא בבית דין וי"ל דחכמים נמי כרבי שמעון סבירא להו בהא דאמר כל שאין לה מזונות לא תמכור אלא בב"ד ואי מדקתני מוכרת אפילו ארבעה וחמשה פעמים ומוכרת למזונות שלא בב"ד משמע משום דאכתי לא הפסידה מזונות הוא דמוכרת כתובתה שלא בב"ד:
לְמֵימְרָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר דְּלָא אָמְרִינַן: מִקְצָת כֶּסֶף כְּכָל כֶּסֶף, וְרַבָּנַן סָבְרִי אָמְרִינַן: מִקְצָת כֶּסֶף כְּכָל כֶּסֶף?
The Gemara asks: Is this to say that Rabbi Shimon holds that we do not say that part of the money has a status like the entire sum of money? Since she no longer has a claim to the entire sum of her marriage contract, it is as though she no longer has a marriage contract and loses her right to sustenance, and the Rabbis hold that we do say part of the money is like the entire money.
RASHI
לא אמרינן מקצת כסף מוהר הבתולות שיש לה עדיין עליהם הרי הוא ככולו ויתן לה מזונות:
הָא אִיפְכָא שָׁמְעִינַן לְהוּ, דְּתַנְיָא: ״וְהוּא אִשָּׁה בִּבְתוּלֶיהָ״ – פְּרָט לְבוֹגֶרֶת שֶׁכָּלוּ בְּתוּלֶיהָ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁירִין בְּבוֹגֶרֶת.
Didn’t we hear them say the opposite? As it is taught in a baraita concerning the verse that speaks about the High Priest (Leviticus 21:13): “And he shall take a wife in her virginity,” to exclude a grown woman
RASHI
פרט לבוגרת ולא אמרינן מקצת בתולים ככל הבתולים:
הָתָם בִּקְרָאֵי פְּלִיגִי; רַבִּי מֵאִיר סָבַר: ״בְּתוּלָה״ – אֲפִילּוּ מִקְצָת בְּתוּלִים: ״בְּתוּלֶיהָ״ – עַד דְּאִיכָּא כּוּלְּהוּ בְּתוּלִים: ״בִּבְתוּלֶיהָ״ – בִּכְדַרְכָּהּ אִין, שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ – לָא.
The Gemara answers: There they disagree with regard to the interpretation of the verses.
RASHI
בתוליה אי הוה כתיב והוא אשה בתולה יקח:
בבתוליה במקום בתולים הקפיד הכתוב אבל נבעלה שלא כדרכה והיא נערה כשרה לכה"ג:
TOSAFOT
בבתוליה בכדרכה אין שלא כדרכה לא דליכא למימר עד שיהו כולן קיימין בין כדרכה בין שלא כדרכה דאם כן לישתוק קרא מיניה וממילא הוה ממעטינן בעולה שלא כדרכה מיו"ד של בתוליה כמו בוגרת אבל מבתולה בלא יו"ד לא אפשר לומר דהוה ממעטינן ליה דהא בקנס של נערה כתיב בתולה ואפי' הכי יש לה קנס כדאיתא בפרק קמא דקדושין (דף י.) מודה רבי דלענין קנס דכולהו משלמי וכן גבי נערה המאורסה דכתיב בתולה אמרינן התם דכולהו בסקילה ואפילו רבי לא פליג אלא משום דכתיב לבדו ומיהו קשה לי אימא בבתוליה אתא לרבות בוגרת ולא בעולה שלא כדרכה ונראה לי דמשמע ליה טפי לאוקמיה בבעולה שלא כדרכה משום דמשמע בבתוליה במקום בתולים כלומר במקום בתולים בעינן שתהא בתולה:
רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבְרִי: ״בְּתוּלָה״ – שְׁלֵמָה מַשְׁמַע: ״בְּתוּלֶיהָ״ – אֲפִילּוּ מִקְצָת בְּתוּלִים,
By contrast, Rabbi Elazar and Rabbi Shimon hold that the word virgin implies a complete virgin, whose sign of virginity is completely intact. Therefore, when the verse says: “Her virginity,” it indicates that even if she has only part of her sign of virginity, in this regard she is still considered a virgin.
TOSAFOT
בתולה שלמה משמע קשה לרבי אמאי איצטריך למכתב גבי קנס נערה למעוטי בוגרת תיפוק ליה מבתולה שלמה משמע ואפילו אם תמצא לומר ההוא בתולה איצטריך לכדדרשינן ליה באלו נערות (לעיל כתובות דף כט:) אכתי קשה מהא דאמר בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף סא: ושם) אין בתולה אלא נערה וכן הוא אומר והנערה טובת מראה מאד בתולה ולהאי תנא אמאי איצטריך למכתב בתולה נערה בכל מקום כיון דכתב בתולה ידעינן שהיא נערה ועוד קשה מהא דאמר גבי נערה המאורסה באו עליה עשרה ועדיין היא בתולה כולן בסקילה ואמאי והא כתיב בתולה דמשמע שלמה למעט שלא כדרכה ואפילו רבי לא פליג מהאי טעמא דבתולה שלמה משמע ואמרינן נמי בקידושין (דף י.) מודה רבי לענין קנס דכולהו משלמי ואמאי והא כתיב ביה בתולה ושמא י"ל התם משום דדרשינן (שם ט:) בעולת בעל בעל עושה אותה בעולה שלא כדרכה ואין אחר עושה אותה בעולה שלא כדרכה: