Back
Ketubot
Daf 94aוּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר כְּרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר: עֵדֵי מְסִירָה כָּרְתִי?
And Shmuel said his ruling in accordance with the opinion of Rabbi Elazar,
RASHI
ושמואל דאמר כרבי אלעזר דאמר אע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו בפני עדים גובה מנכסים משועבדים שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם שמא ימותו עדי מסירה או ילכו למדינת הים אלמא עדי מסירה עיקר והכא יש לומר שמא האחד היה חביב עליו יותר וקדם ומסרו לו ואת השני הטעה וכי לא ידעינן נימא שודא דדייני לפי מה שהם רואים מי מהם היה רגיל אצלו יותר דשודא עדיפא מחלוקה:
לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא כְּרַבִּי אֶלְעָזָר. וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי; רַב סָבַר: חֲלוּקָה עֲדִיפָא, וּשְׁמוּאֵל סָבַר: שׁוּדָא דְּדַיָּינֵי עֲדִיפָא.
The Gemara responds: No, it is possible to say that everyone holds in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, and here they disagree about the following: Rav holds that in a case of a doubt that cannot be resolved with regard to monetary law, division is preferable, and Shmuel holds that leaving the decision to the discretion of the judges is preferable.
RASHI
דכולי עלמא כר' אלעזר דקיימא לן כוותיה בגטין ואיכא למימר שודא ואיכא למימר חלוקה ובהא פליגי:
וּמִי מָצֵית מוֹקְמַתְּ לֵיהּ לְרַב כְּרַבִּי אֶלְעָזָר? וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּגִיטִּין. כִּי אָמְרִיתָהּ קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל אֲמַר: אַף בִּשְׁטָרוֹת. מִכְּלָל דְּרַב סָבַר – בִּשְׁטָרוֹת לָא! אֶלָּא, מְחַוַּורְתָּא: רַב – כְּרַבִּי מֵאִיר, וּשְׁמוּאֵל – כְּרַבִּי אֶלְעָזָר.
The Gemara asks: Can you really establish that the opinion of Rav is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar? Didn’t Rav Yehuda say that Rav said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar with regard to bills of divorce?
מֵיתִיבֵי: שְׁנֵי שְׁטָרוֹת הַיּוֹצְאִים בְּיוֹם אֶחָד – חוֹלְקִין, תְּיוּבְתָּא דִּשְׁמוּאֵל! אָמַר לָךְ שְׁמוּאֵל: הָא מַנִּי – רַבִּי מֵאִיר הִיא, וַאֲנָא דַּאֲמָרִי כְּרַבִּי אֶלְעָזָר.
The Gemara raises an objection from a baraita : In the case of two deeds that are issued dated the same day, the recipients of the deeds divide the property equally. Is this not a conclusive refutation of the opinion of Shmuel? The Gemara answers that Shmuel could have said to you: In accordance with whose opinion is this baraita ? It is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, and I said my opinion in accordance with the opinion of Rabbi Elazar.
RASHI
חולקין אלמא חלוקה עדיפא:
ר"מ היא וליכא למימר שודא בחתימתו:
אִי רַבִּי מֵאִיר – אֵימָא סֵיפָא: כָּתַב לְאֶחָד וּמָסַר לְאַחֵר, זֶה שֶׁמָּסַר לוֹ, קָנָה. וְאִי רַבִּי מֵאִיר – אַמַּאי קָנָה? הָאֲמַר: עֵדֵי חֲתִימָה כָּרְתִי!
The Gemara continues to ask: If this baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, say the latter clause of that same baraita : If he wrote a deed to one individual and then transmitted it to another individual, the one to whom the deed was transmitted has acquired the property. If the baraita is following the opinion of Rabbi Meir, why did the latter individual acquire the property? Didn’t Rabbi Meir say that the signatory witnesses on the document effect the transaction and not the witnesses to its transmission?
RASHI
כתב לאחד השטר ולא מסר לו עד שכתב שטר שני לאחר עליה ומסר לו:
ואי ר"מ כו' אלא לאו רבי אלעזר ואיכא למימר שודא ואיכא למימר חלוקה וקתני חולקין אלמא חלוקה עדיפא:
TOSAFOT
כתב לאחד ומסר לאחר לזה שמסר לו קנה אע"פ שקדמה הכתיבה למסירה ה"נ ס"ל לשמואל דהא אית ליה שודא והיינו אליבא דרבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי ותימה הא משמע בפ"ק דב"מ (דף יג. ושם) דשמואל ס"ל כאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו דדחיק התם שמואל דאמר לא חיישינן לפרעון ולקנוניא מתני' דקתני מצא שטרי חוב בזמן שיש בהן אחריות נכסים לא יחזיר אי ס"ל כאביי אמאי לא יחזיר ומסיק שמואל מוקי לה בשאין חייב מודה ופריך אין בהם אחריות נכסים אמאי יחזיר ומסיק אמר שמואל אומר היה ר"מ שטר שאין בו אחריות נכסים אינו גובה כו' מדדחיק שמואל לומר הך סברא לר"מ ש"מ כאביי ס"ל דלרב אסי הוה מצי לאוקמא בשאין בו הקנאה ואליבא דאביי משמע כתב לאחד ומסר לאחר את שכתב לו קנה דאמתני' דקתני כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו פריך התם וליחוש דלמא כתב ללוות בניסן ולא לוה עד תשרי ואתי למיטרף לקוחות שלא כדין דמניסן ועד תשרי ומשני אמר אביי עדיו בחתומיו זכין לו אלמא אע"ג דמסר ללקוחות קודם למלוה לזה שמסר לו לא קנה ובסוף הפרק (שם כ. ושם) משני אביי בכהאי גוונא גבי מצא שובר בזמן שהאשה מודה יחזיר לבעל דלא חיישינן דלמא כתבה בניסן ולא נתנה עד תשרי כו' וא"כ קשיא שמואל אדשמואל ובלא שמואל איכא לאקשויי מאביי גופיה דמשמע בפרק זה בורר (סנהדרין דף כח: ושם) דס"ל כרבי אלעזר דמסקינן התם אההיא מתנתא דהוו חתימי עלה תרי גיסי כו' א"ל רב יוסף זיל קנייה בעדי מסירה ומסיק א"ל אביי והא מודה רבי אלעזר במזוייף מתוכו שהוא פסול משמע דאי לא הוה מזוייף מתוכו היה מכשר כרבי אלעזר וזהו דוחק לומר דאביי לדבריו דרב יוסף קאמר וליה לא ס"ל ובלאו אביי גופיה הוה קשה שם הא דפסיק ר"ת הלכה כאביי מדמהדר הש"ס לאוקומא מילתיה דשמואל כוותיה ועוד דאביי בתראה הוה וקיי"ל כר' אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי ואמרינן כתב לאחד ומסר לאחר את שמסר לו קנה ותירץ רבי דכי אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו ה"מ בשני ימים שניכר מתוך השטר שקדם זכותו של זה לזכותו של זה אבל הכא מיירי שנכתבו ביום אחד הלכך אע"פ שנכתב זה קודם הקודם במסירה זכה דלא אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו הואיל ואין ניכר שקדם זכותו מתוך השטר וקשיא לי גבי מצא שובר בזמן שהאשה מודה יחזיר לבעל דפריך ניחוש דלמא כתבה ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי ואזלא זבינתה לכתובתה בטובת הנאה ומפיק ליה לשובר דכתוב בניסן ואתי למיטרף לקוחות שלא כדין מאי קא משני אביי עדיו בחתומיו זכין לו אכתי ניחוש באותו יום שנכתב השובר מכרה כתובתה קודם מסירת השובר דלא אמרינן התם עדיו בחתומיו זכין לו הואיל ואין ניכר מתוך השובר שנכתב קודם המסירה ואמר לי רבי דכולי האי לא חיישינן דבאותו יום עצמו מכרה כתובתה:
תַּנָּאֵי הִיא. דְּתַנְיָא, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יַחֲלוֹקוּ, וְכָאן אָמְרוּ: מַה שֶּׁיִּרְצֶה הַשָּׁלִישׁ יַעֲשֶׂה.
The Gemara responds: The baraita cited above is entirely in accordance with the opinion of Rabbi Elazar. However, there is a dispute between tanna’im with regard to money whose ownership is uncertain, as it is taught in a baraita : In a case where an individual sent a sum of money to another via a messenger, and by the time the messenger arrived, the intended recipient had died, and in the meantime, the individual who had sent the money also died, the tanna’im disagree about what to do with the money. The Rabbis say: The heirs of the sender and the heirs of the intended recipient should divide the money.
RASHI
תנאי היא איכא למ"ד שודא עדיף ואיכא למ"ד חלוקה עדיפא:
וחכ"א כו' בשלהי פ"ק דגטין הולך מנה לפלוני והלך וביקשו ולא מצאו שמת יחזרו למשלח מת המשלח יחזרו ליורשים כו' עד וחכ"א יחלוקו יורשי משלח ויורשי מי שנשתלחו לו וכאן אמרו מה שירצה שליש יעשה דהיינו שליח יעשה אלמא שודא עדיפא:
אִמֵּיהּ דְּרָמִי בַּר חָמָא כְּתַבְתִּינְהוּ לְנִכְסָהּ לְרָמִי בַּר חָמָא בְּצַפְרָא, לְאוֹרְתָא כְּתַבְתִּינְהוּ לְמָר עוּקְבָא בַּר חָמָא.
The Gemara relates that the mother of Rami bar Ḥama wrote a deed in the morning transferring ownership of her property to Rami bar Ḥama, and in the evening she wrote another deed transferring her property to another of her sons, Mar Ukva bar Ḥama.
RASHI
אמיה דרמי בר חמא כו' ולא נודע למי מסרה תחלה שטר מתנה:
TOSAFOT
אמיה דרמי בר חמא כו' אין זה ההוא עובדא דמי שמת (ב"ב קנא.). פי' ר"ח דקבלה בידינו דשודא דדייני דוקא במקרקעי ודוקא דיין מומחה כרב נחמן בדורו דהא רב ששת גברא רבה הוה ואמר ליה רב נחמן אינך דיין לעשות שודא דדייני ולי נראה שודא נמי במטלטלי דגבי שליח מייתי לה בפרק קמא דגטין (דף יד:): [וע"ע תוס' ב"ב לה. ד"ה שודא]:
אֲתָא רָמִי בַּר חָמָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת, אוֹקְמֵיהּ בְּנִכְסָא. אֲתָא מָר עוּקְבָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן, אוֹקְמֵיהּ בְּנִכְסָא. אֲתָא רַב שֵׁשֶׁת לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן, אָמַר לֵיהּ: מַאי טַעֲמָא עֲבַד מָר הָכִי? אָמַר לֵיהּ: וּמַאי טַעֲמָא עֲבַד מָר הָכִי?
Rami bar Ḥama came before Rav Sheshet and the latter established his right to the property. Mar Ukva, his brother, came before Rav Naḥman and the latter established his right to the property. Rav Sheshet came before Rav Naḥman and said to him: What is the reason that the Master did this, i.e., why did you issue this ruling? Rav Naḥman said to him: And what is the reason that the Master did this, i.e., why did you rule as you did?
אָמַר לֵיהּ: דְּקָדֵים. אָמַר לֵיהּ: אַטּוּ בִּירוּשָׁלַיִם יָתְבִינַן, דְּכָתְבִינַן שָׁעוֹת? אֶלָּא מָר מַאי טַעְמָא עֲבַד הָכִי? אָמַר לֵיהּ: שׁוּדָא דְּדַיָּינֵי.
Rav Sheshet said to him: Because Rami bar Ḥama’s deed preceded that of Mar Ukva. Rav Naḥman said to Rav Sheshet: Is that to say that we are sitting in Jerusalem,
RASHI
אטו בירושלים יתבינן כו' וכיון דלא הקפידו בני מקום לכתוב שעות גילו מנהגם שאין הולכים אחר הקודם לבו ביום ושניהם שוים:
אלא מר מאי טעמא עבד הכי ולא אמר יחלוקו:
שודא דדייני כרבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי ולי נראה שזה היה חביב לה יותר וקדמה ומסרה לו תחלה:
אָמַר לֵיהּ: אֲנָא נַמִי – שׁוּדָא דְּדַיָּינֵי. אָמַר לֵיהּ: חֲדָא – דַּאֲנָא דַּיָּינָא וּמָר לָאו דַּיָּינָא, וְעוֹד: מֵעִיקָּרָא לָאו בְּתוֹרַת הָכִי אָתֵית לָהּ.
Rav Sheshet said to Rav Naḥman: I also applied the principle of the discretion of the judges and ruled as I did. Rav Naḥman said to him: One response to your point is that I am a judge,
RASHI
א"ל אנא נמי תיהוי דידי שודא דדייני וכיון שפסקתי אני הדין שוב אין לך כח להוציא מידו שהרי יצא מב"ד זכאי בשודא דדייני:
אנא דיינא על פי ראש גלותא והישיבה:
לאו בתורת הכי אתית לה לא אמרת טעם שלך משום שודא דדייני אלא משום דקדים בחתימה כרבי מאיר ובזו טעית דהא לאו בירושלים יתבינן:
הָנְהוּ תְּרֵי שְׁטָרֵי דְּאָתוּ לְקַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף, חַד הֲוָה כָּתוּב ״בְּחַמְשָׁא בְּנִיסָן״, וְחַד הֲוָה כָּתוּב בֵּיהּ ״בְּנִיסָן״ סְתָמָא, אוֹקְמֵיהּ רַב יוֹסֵף לְהַהוּא דְּחַמְשָׁא בְּנִיסָן בַּנְּכָסִים.
The Gemara relates another incident in which an individual wrote two deeds about the same piece of property: There were these two deeds
RASHI
הנהו תרי שטרי של מכר שיצאו על שדה אחת:
אֲמַר לֵיהּ אִידָךְ: וַאֲנָא אַפְסִיד? אָמַר לֵיהּ: אַתְּ יָדְךָ עַל הַתַּחְתּוֹנָה, אֵימָא בַּר עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בְּנִיסָן אַתְּ.
The other claimant said to Rav Yosef: Should I lose? After all, it is possible that my deed was written prior to the other deed. Rav Yosef said to him: You are at a disadvantage, because there is no specific date in your deed, allowing one to say that your deed is from the twenty-ninth of Nisan. Since you have no way to prove otherwise, the property is awarded to the one who has a more specific date recorded in his deed.
אָמַר לֵיהּ: וְנִכְתּוֹב לִי מָר
The man said to him: Let the Master write me