Back
Ketubot
Daf 91bזָכוּ בָּהֶן יוֹרְשִׁין, כָּךְ מוּעָטִין וְנִתְרַבּוּ – זָכוּ בָּהֶן יוֹרְשִׁין.
the heirs acquired rights to the mothers’ marriage contracts due to the value of the estate when their father died, so too, in a case where the properties were few and the value subsequently appreciated,
RASHI
זכו בהן יורשי כתובה הקטנה לחלוק הכל בשוה הואיל ובשעת מיתה לא הוה בהו מותר:
TOSAFOT
כך מועטין ונתרבו זכו בהן יורשין פי' בקונטרס וחולקין בשוה וכן פי' ר"ח ואע"ג דבריש מי שמת (ב"ב דף קלט: ושם) גבי נכסים מועטים דהבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים אמרינן דבין מועטין ונתרבו בין מרובין ונתמעטו יד הבנים על העליונה והבנים ירשו והבנות יזונו ולא אמרינן מועטים ונתרבו כבר זכו בהן הבנות כדאמר הכא דזכו בני כתובה הקטנה לחלוק בשוה היינו משום דבכל דוכתא אזלינן טפי בתר נחלה דאורייתא ועוד מפרש רבי כשם שמרובין ונתמעטו זכו בהן יורשין פי' בני כתובה גדולה כך מועטין ונתרבו זכו בהן יורשין בני כתובה גדולה ואע"ג דאזלינן הכא בתר תקנתא דרבנן טפי מהתם משום דאע"ג דאזלינן בתר תקנתא דרבנן הכא לא מיעקר נחלה דאורייתא אבל התם אי אזלת בתר תקנתא דרבנן מיעקר לגמרי נחלה דאורייתא ולא ירשו הבנים כלל. מ"ר:
(סִימָן: אֶלֶף וּמֵאָה מִצְוָה בִּכְתוּבָּה יַעֲקֹב זָקַף שְׂדוֹתָיו בִּדְבָרִים עֲסִיקִין.)
§ This is a mnemonic device
הַהוּא גַּבְרָא דְּהָווּ מַסְּקֵי בֵּיהּ אַלְפָא זוּזֵי, הָווּ לֵיהּ תְּרֵי אַפְּדָנֵי, זַבִּינְהוּ חֲדָא בַּחֲמֵשׁ מְאָה וַחֲדָא בַּחֲמֵשׁ מֵאָה. אֲתָא בַּעַל חוֹב טָרְפָא לַחֲדָא מִינַּיְיהוּ. הֲדַר קָטָרֵיף לְאִידָךְ.
There was a certain man who had a creditor with a claim of one thousand dinars against him. He had two mansions [ appedanei ].
RASHI
מסקי ביה נושים בו:
שְׁקַל אַלְפָא זוּזֵי וְקָא אָזֵיל לְגַבֵּיהּ, אָמַר לֵיהּ: אִי שַׁוְיָא לָךְ אַלְפָא זוּזֵי – לְחַיֵּי, וְאִי לָא – שְׁקֵיל אַלְפָא זוּזֵי, וְאִיסְתַּלֵּק.
The purchaser took one thousand dinars and went to the creditor. He said to him: If the first mansion that you repossessed is worth one thousand dinars to you, very well, let it be yours in exchange for the entire sum that is owed to you, and if not, take these one thousand dinars and abrogate your rights to both of the mansions, leaving them both in my possession.
RASHI
שקל לוקח אלפא זוזי:
אי שויא לך ההיא חדא לקבלה בחוב שלך ותניח לי את זו:
ואיסתלק מתרוייהו:
סָבַר רָמִי בַּר חָמָא לְמֵימַר: הַיְינוּ מַתְנִיתִין; אִם אָמְרוּ יְתוֹמִים הֲרֵי אָנוּ מַעֲלִין עַל נִכְסֵי אָבִינוּ יָפֶה דִּינָר.
Rami bar Ḥama thought to say that this case is identical to that which is taught in the mishna: If the orphans say: We inflate the value of our father’s property by a dinar, the court does not listen to them. This appears to be the case here as well, and the value of the mansion should not be assessed at higher than its market value.
RASHI
היינו מתני' ממתני' מצינן למיגמר האי דינא דלא מצי טעין ליה האי לוקח הכי שהיה מעלה על דמיה:
אָמַר לֵיהּ רָבָא: מִי דָּמֵי? הָתָם – אִית לְהוּ פְּסֵידָא לְיָתְמֵי, הָכָא – מִי אִית לֵיהּ פְּסֵידָא? אַלְפָא יָהֵיב, וְאַלְפָא שָׁקֵיל.
Rava said to him: Are the two cases comparable? There, in the mishna, the other orphans whose mother’s marriage contract was of lesser value will suffer a financial loss if the property is assessed at a value greater than it is actually worth. Here, in the case of the creditor, does he incur a loss? He lent one thousand dinars and took one thousand dinars; consequently, it would be cruel on his part to refuse to take the money and to insist on taking the second mansion from the purchaser.
RASHI
אית להו פסידא לבני כתובה הקטנה בהעלותן של אלו:
TOSAFOT
מאי פסידא אית ליה אלפא יהיב אלפא קא שקיל מכאן רגילין לומר דהא דמסקינן בהמקבל (ב"מ קי: ושם) הניחא למ"ד אי אית ליה זוזי ללוקח לא מצי לסלוקי בזוזי אלא למ"ד מצי לסלק כו' היינו פלוגתא דרמי בר חמא ורבא דהכא רמי בר חמא ס"ל לא מצי לסלוקי לוקח ורבא סבר מצי לסלוקי מיהו לרמי בר חמא ניחא אבל לרבא מנא לן דלמא הא דהוה הכא מצי לסלוקי משום שלא היה רוצה ליקח האפדנא אלא בה' מאות והלוקח רוצה לתת אלפא ולכך סילקו אבל היכא דרוצה הבעל חוב ליקח הקרקע באותם דמים שרוצה הלוקח לסלקו מצי למימר דמודה רבא דלא מצי לסלק וי"ל דמ"מ כל שעה יסלקנו שישום לו הקרקע כפלים על שוויו:
וְטִירְפָא בְּכַמָּה כָּתְבִינַן?
The Gemara asks: If the creditor decided to hold on to the first mansion and to forgive the remainder of the debt, what amount is written in the document of authorization to repossess liened property, through which the purchaser will claim compensation from the seller? The purchaser had paid only five hundred dinars for the mansion that was repossessed, but the repossession of that mansion earned the seller one thousand dinars, as his entire debt was paid off.
RASHI
וטירפא בכמה כתבינן הרי לוקח זה מכרה לנושה באלף זוז לפצותו מחובו וחוזר לב"ד לכתוב לו שטר טירפא על זה שמכרה לו באחריות והרי טרפוה ממנו בדמי אלף זוז שהיה מחויב בכמה כתבינן ליה טירפא באלפא כשיעור החוב או בה' מאה שהרי כך קנאה ממנו:
רָבִינָא אֲמַר: בְּאַלְפָא. רַב עֲוִירָא אֲמַר: בַּחֲמֵשׁ מְאָה. וְהִלְכְתָא: בַּחֲמֵשׁ מֵאָה.
Ravina said: It is written for one thousand dinars. Rav Avira said: It is written for five hundred dinars; the fact that the creditor forgave the full amount of the debt in exchange for this house was his own personal decision and does not reflect an increase in the property value of the house. The Gemara concludes: The halakha is that it is written for five hundred dinars.
TOSAFOT
והלכתא בחמש מאה דלא חשבינן כמו שבח:
הַהוּא גַּבְרָא דְּהָווּ מַסְּקֵי בֵּיהּ מֵאָה זוּזֵי, הָווּ לֵיהּ תְּרֵי קְטִינֵי דְּאַרְעָא. חַד זַבֵּינְהוּ בְּחַמְשִׁין, וְחַד בְּחַמְשִׁין. אֲתָא בַּעַל חוֹב טָרְפָא לְחַד מִינַּיְיהוּ, הֲדַר אֲתָא וְקָטָרֵיף לְאִידָךְ.
It is also related that there was a certain man who had a creditor with a claim
RASHI
קטיני דארעא שדות קטנות:
שְׁקַל מֵאָה זוּזֵי, וְקָאָזֵיל לַגַּבֵּיהּ וְאָמַר לֵיהּ: אִי שַׁוְיָא לָךְ מֵאָה זוּזֵי – לְחַיֵּי, וְאִי לָא – שְׁקוֹל מֵאָה זוּזֵי וְאִיסְתַּלֵּק.
The purchaser took one hundred dinars and went to the creditor. He said to him: If this tract is worth one hundred dinars to you, very well, and if not, take one hundred dinars and abrogate your rights to both of the tracts, leaving them both in my possession.
סָבַר רַב יוֹסֵף לְמֵימַר: הַיְינוּ מַתְנִיתִין: אִם אָמְרוּ יְתוֹמִים כו׳. אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: מִי דָּמֵי? הָתָם – אִית לְהוּ פְּסֵידָא לְיָתְמֵי, הָכָא – מַאי פְּסֵידָא אִית לֵיהּ? מֵאָה יָהֵיב, מֵאָה שָׁקֵיל.
Rav Yosef thought to say that this case is identical to that which is taught in the mishna, whereby if the orphans say: We inflate the value of our father’s property by a dinar, the court does not listen to them. Abaye said to him: Are the two cases comparable? There, in the mishna, the other orphans suffer a financial loss if the property is assessed at a value greater than it is actually worth; here, what loss does the creditor incur? He lent one hundred dinars and took one hundred dinars. It would be cruel on his part to refuse to take the money and to insist on taking the land from the purchaser.
RASHI
א"ל אי אתיא אימא וקא מערערא לא מפצינא לך והמעות לא אחזיר לך דשלא באחריות אני מוכר לך:
וְטִירְפָא בְּכַמָּה כָּתְבִינַן? רָבִינָא אֲמַר: בְּמֵאָה, רַב עֲוִירָא אֲמַר: בְּחַמְשִׁין. וְהִלְכְתָא: בְּחַמְשִׁין.
The Gemara asks: If the creditor decided to hold on to the first mansion and to forgive the remainder of the debt, what amount is written in the document of authorization to repossess liened property, through which the purchaser will claim compensation from the seller? Ravina said that it is written for one hundred. Rav Avira said it is written for fifty. The Gemara concludes: The halakha is that it is written for fifty dinars.
הַהוּא גַּבְרָא דְּהָווּ מַסְּקֵי בֵּיהּ מֵאָה זוּזֵי. שְׁכֵיב, שְׁבַק קְטִינָא דְּאַרְעָא דַּהֲוָה שַׁוְיָא חַמְשִׁין זוּזֵי. אֲתָא בַּעַל חוֹב וְקָטָרֵיף לֵיהּ. אֲזוּל יָתְמֵי יָהֲבוּ לֵיהּ חַמְשִׁין זוּזֵי, הֲדַר קָטָרֵיף לָהּ.
The Gemara relates that there was a certain man who had a creditor with a claim of one hundred dinars against him. He died and left a small tract of land worth fifty dinars. The creditor came and repossessed it. The orphans came and gave him fifty dinars and redeemed the property from him. He returned and repossessed it again in order to collect the remainder of the debt.
אָתוּ לְקַמֵּיהּ דְּאַבַּיֵי. אָמַר לָהֶן: מִצְוָה עַל הַיְּתוֹמִים לִפְרוֹעַ חוֹב אֲבִיהֶן. הָנֵי קַמָּאֵי – מִצְוָה עָבְדִיתוּ, הָשְׁתָּא – כִּי טָרֵיף – בְּדִין קָטָרֵיף.
They came before Abaye to complain. He said to them: It is a mitzva for orphans to settle their father’s debt. Consequently, with the money you paid the creditor initially, you performed a mitzva, as you partially settled a debt your father owed. However, this payment did not cancel the lien on the property, and so now, when he repossesses the land, he is repossesses it lawfully.
RASHI
מצוה על היתומים לפרוע חוב אביהן משום כבוד אביהן אלא שאין לבית דין לכופן על כך דלאו מצות עשה מפורשת היא כסוכה וכלולב אלא מצוה בעלמא דרבנן:
בדין קא טריף שנכסי הלוה נשתעבדו לו:
וְלָא אֲמָרַן דְּלָא אָמְרוּ לֵיהּ: הָנֵי חַמְשִׁין זוּזֵי דְּמֵי דְּאַרְעָא קְטִינָא, אֲבָל אָמְרוּ לֵיהּ: הָנֵי חַמְשִׁין זוּזֵי דְּמֵי אַרְעָא קְטִינָא – סַלּוּקֵי סַלְקוּהּ.
The Gemara notes: And we said this ruling only in a case where the orphans did not say to the creditor: These fifty dinars are payment for the small tract of land. However, if they said to him: These fifty dinars are payment for the small tract of land,
RASHI
דלא אמרו ליה כשפרעו את הראשונים:
דמי קטינא כשאר מכר ולא כפריעת החוב:
הַהוּא גַּבְרָא דְּזַבְּנָהּ לִכְתוּבָּתָהּ דְּאִימֵּיהּ בְּטוֹבַת הֲנָאָה, וְאָמַר לֵיהּ: אִי אָתְיָא אֵם וּמְעַרְעֲרָא – לָא מְפַצֵּינָא לָךְ.
§ The Gemara relates that there was a certain man who sold the rights to his mother’s marriage contract
RASHI
דזבנה לכתובתה דאימיה שהיתה נשואה לאחר ומכר כתובתה בחיי בעלה:
בטובת הנאה בדבר מועט מפני שהוא ספק שמא תמות וירשנה בעלה או אפילו ימות בעלה בחייה שמא ימות הבן בחייה ולא תבא הזכות לידו ואין ללוקח בה כלום דלא היה זה שלוחו:
א"ל אי אתיא אימא וקא מערערא לא מפצינא לך והמעות לא אחזיר לך דשלא באחריות אני מוכר לך:
TOSAFOT
דזבנה לכתובתה דאימיה בטובת הנאה מכאן נראה לר"ת דהא דאמר ביש נוחלין ובפ"ק דב"מ (דף טז. ושם) מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום הנ"מ כשאמר מה שאירש מאבא סתם אבל אם אמר שדה זו שאירש קנה ואפי' למ"ד אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם דאי לאו הכי היאך מכר כל עיקר כתובת אמו דהיינו מה שאירש מאימא ללשון ראשון שפי' רש"י שהיתה אמו נשואה לבעל ולכך קאמר בטובת הנאה דמשמע שאם תמות יירשנה בעל או אפי' ימות בעלה בחייה שמא ימות גם הבן בחייה ואין ללוקח בה כלום הלכך ודאי במקום שהוא מכיר את המכר הוי מקח קיים דאין סברא לומר דהא אתי כמ"ד אדם מקנה דשלב"ל דהא קי"ל דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ומיהו ללשון אחר שפירש רש"י אין ראיה מכאן כלום דפירש דזבנה לכתובתה דאימא שדה שייחד אביו לאמו לכתובתה ומת ונפלו נכסים לפני זה וכל זמן שלא עמדה בדין אם מכרה זה המכר קיים ואינו יכול לחזור שהרי יורש הוא וכל הנכסים לפניו אלא שחייב לתת כתובה לאמו כשתתבענו ועל שדה זו שעבודה מוטל והיא יכולה לטורפה מיד הלוקח ומשום דא"ל האי אי אתיא אימא ומערערא לא מפצינא לך ותפסיד מעותיך לא מכרה אלא בדבר מועט ולפי לשון ראשון נמי לאו ראיה כמו שפירש רש"י עוד מייתי ראיה מדאמר בשילהי מי שמת (ב"ב קנט. ושם) בן שמכר בנכסי אביו בחיי אביו ומת בנו מוציא מיד הלקוחות ומ"ט משום דמכח אבוה דאבא קאתינא והשתא בלאו האי טעמא נמי הא אין המכר קיים כלל אלא התם ודאי בשדה זו שאירש מאבא איירי שבירר המכר (וע"ע תוס' יבמות סו: ד"ה הבעל):
שְׁכִיבָא אִימֵּיהּ וְלָא אִיעַרְעֲרָא, וַאֲתָא אִיהוּ וְקָא מְעַרְעֵר. סָבַר רָמִי בַּר חָמָא לְמֵימַר: אִיהוּ בִּמְקוֹם אִימֵּיהּ קָאֵי. אָמַר לֵיהּ רָבָא: נְהִי דְּאַחֲרָיוּת דִּידָהּ לָא קַבֵּיל עֲלֵיהּ, אַחֲרָיוּת דִּידֵיהּ – מִי לָא קַבֵּיל?
His mother died after her husband died, and had not objected to the sale. He, however, came and contested the sale. Rami bar Ḥama thought to say that he stands in his mother’s place and since he is her proxy, he has the right to object to the sale. Rava said to him: Granted that he did not take upon himself to guarantee the sale against his mother’s objections, but did he not take upon himself to guarantee it against his own objections? When he sold the right to collect the marriage contract, he most certainly guaranteed that he would not renege on the sale.
RASHI
אתא איהו וקא מערער לומר אני תחת אמי עומד ואטלנו ואף המעות לא אחזיר דשלא באחריות סבירת וקבילת:
אחריות דנפשיה אם יבא הוא ויערער דין הוא שיחזיר לו מעותיו ונהי נמי דחוזר במכירת הקרקע דאין אדם מקנה דבר שלא זכה בו כדתני' (ב"מ דף טז.) מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום והא לא דמיא לגוזל שדה ומכרה וחזר ולקחה מבעלים הראשונים דקי"ל בה (שם טו:) מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו דהתם לקחה דוקא דטרח אבתרה וזבנה כי היכי דליקום בהימנותיה עם לוקח אבל נפלה זו בירושה אמרינן התם ירושה ממילא הוה ולא טרח למיקם בהימנותיה וחוזר במכירתו ומחזיר המעות לשון אחר דזבנה לכתובתה דאימיה בטובת הנאה שדה שייחד אביו לאמו לכתובתה ומת ונפלו נכסים לפני זה וכל זמן שלא עמדה בדין אם מכרה זה המכר קיים ואינו יכול לחזור שהרי יורש הוא וכל הנכסים לפניו אלא שחייב לתת כתובה לאמו כשתתבענו ועל שדה זו שעבודה מוטל והיא יכולה לטורפה מיד הלוקח ומשום דא"ל האי אי אתיא אמי ומערערא לא מפצינא לך ותפסיד מעותיך לא מכרה אלא בדבר מועט:
אָמַר רָמִי בַּר חָמָא: רְאוּבֵן שֶׁמָּכַר שָׂדֶה לְשִׁמְעוֹן שֶׁלֹּא בְּאַחֲרָיוּת, וַאֲתָא שִׁמְעוֹן וּמְכָרָהּ לִרְאוּבֵן בְּאַחֲרָיוּת,
The Gemara relates a similar discussion. Rami bar Ḥama said: If Reuven sold a field to Shimon without a guarantee, and Shimon came and sold the field back to Reuven, but he sold it with a guarantee that if the field is repossessed, he will compensate the buyer for his loss,
RASHI
שלא באחריות כל מי שיטרפנה מידך אפי' בדין לא אחזיר לך המעות:
ומכרה לראובן בעלים הראשונים:
באחריות שכל מי שיטרפנה בדין יפצנה לו: