Back
Ketubot
Daf 80bמִשּׁוּם רֶוַוח בֵּיתָא, אֲבָל לְזַבּוּנֵי – לָא! יְהוּדָה מָר בַּר מָרֵימָר מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא אָמַר: מַה שֶּׁעָשָׂה – עָשׂוּי. רַב פַּפָּא אָמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם.
they did so for the gain of the house, as more food is available when he brings produce home, but in order for him to sell it they did not institute their decree? Two opinions were stated with regard to this issue: Yehuda Mar bar Mareimar said in the name of Rava: What he did is done, i.e., takes effect. Rav Pappa said in the name of Rava: He did not do anything.
RASHI
משום רווח ביתא שיכניס הפירות לביתו ויהא מזון הבית מצוי וייטיב לה:
אֲמַר רַב פַּפָּא: הָא דִּיהוּדָה מָר בַּר מָרֵימָר – לָאו בְּפֵירוּשׁ אִתְּמַר, אֶלָּא מִכְּלָלָא אִתְּמַר; דְּהַהִיא אִיתְּתָא דְּעַיְּילָהּ לֵיהּ לְגַבְרָא תַּרְתֵּי אַמְהָתָא, אֲזַל גַּבְרָא נָסֵיב אִיתְּתָא אַחֲרִיתֵי, עָיֵיל לָהּ חֲדָא מִנַּיְיהוּ.
Rav Pappa said: This statement of Yehuda Mar bar Mareimar was not stated explicitly in Rava’s name. Rather, it was stated from an inference based on an incident that occurred in which a certain woman brought in for her husband two maidservants
RASHI
לאו בפירוש איתמר לא שמעה מרבא בהדיא:
תרתי אמהתא שפחות מלוג היו ולא שמאתם לו בכתובתה:
עייל לה חדא מנייהו לשרת לשניה:
אֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא, צָוְוחָה, לָא אַשְׁגַּח בָּהּ. מַאן דַּחֲזָא סָבַר מִשּׁוּם דְּסָבַר מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי. וְלָא הִיא; מִשּׁוּם רֶוַוח בֵּיתָא, וְהָא קָא רָוַוח.
The first wife came before Rava and cried about the injustice done to her, but Rava took no notice of her, claiming she had no right to complain. He who observed this incident thought that Rava ruled this way because he holds that what he did is done, i.e., takes effect, and a husband may sell his wife’s usufruct property and use its produce as he sees fit. But that is not so, as the Sages instituted the ordinance that a husband owns the rights to the produce of his wife’s property for the gain of the house, and here the house does gain from his action, as the maidservant also performs work for the house.
RASHI
אתאי קמייתא לקמיה דרבא:
מה שעשה עשוי ואפילו נתנה לאחרת לשימושה:
ולא היא לעולם משום רווח ביתא אית ליה לרבא תקנת פירות:
והא קא רווח ביתא שאף עתה היא עושה צרכי הבית:
וְהִלְכְתָא: בַּעַל שֶׁמָּכַר קַרְקַע לְפֵירוֹת – לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם. מַאי טַעֲמָא? אַבַּיֵי אֲמַר: חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא תַּכְסִיף, רָבָא אֲמַר: מִשּׁוּם רֶוַוח בֵּיתָא.
The Gemara concludes: And the halakha is that a husband who sold land for produce
RASHI
שמא תכסיף השדה שלא יחוש הלוקח לזבלה ולטייבה דקא סבר למחר נפקת מנאי שאין הגוף שלי אבל בעל מצפה שמא תמות היא בחייו ויירש את גוף הקרקע ומשבח לה:
מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ אַרְעָא דְּמִקָּרַב לְמָתָא. אִי נַמִי בַּעַל אָרִיס הוּא. אִי נַמִי זוּזֵי וְקָא עָבֵיד בְּהוּ עִיסְקָא.
The Gemara asks: What is the practical difference between these two explanations? The Gemara explains: The practical difference between them is, e.g., land that is close to the town, as one can check at any time whether the land is being cared for properly. Alternatively, the difference involves a husband who is a sharecropper
RASHI
דמקרב למתא דחזיא ליה כל שעתא אי מכסיף לה:
אי נמי בעל אריס הוא כלומר שנותן ללוקח פירות מזומנים:
אי נמי זוזי וקא עביד בהו עיסקא שהבעל עושה סחורה במעות שקיבל מן הלוקח ומשתכר בהן ואיכא רווח ביתא:
מתני׳ שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁנָּפְלוּ לָהּ נְכָסִים – מוֹדִים בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל שֶׁמּוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת וְקַיָּים.
When a married man dies childless, his brother, the yavam , is obligated to perform levirate marriage or release the widow, the yevama , through a ceremony known as ḥalitza . With regard to a widow waiting for her yavam who had property bequeathed to her,
RASHI
מתני' שנפלו לה נכסים כשהיא שומרת יבם:
מֵתָה, מַה יַּעֲשׂוּ בִּכְתוּבָּתָהּ וּבַנְּכָסִים הַנִּכְנָסִין וְהַיּוֹצְאִין עִמָּה? בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יַחְלְקוּ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל עִם יוֹרְשֵׁי הָאָב. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: נְכָסִים בְּחֶזְקָתָן; וּכְתוּבָּה בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל. נְכָסִים הַנִּכְנָסִים וְהַיּוֹצְאִים עִמָּה – בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאָב.
If this woman died, what should they do with her marriage contract and with the property that comes and goes with her, i.e., her usufruct property? Beit Shammai say: Since she was not yet remarried, the husband’s heirs, such as his brothers or father, divide the property with her father’s heirs. And Beit Hillel say: The property retains its previous ownership status,
RASHI
בכתובתה בנדוניא שהכניסה לו ושמאתן לו בכתובתה וקיבל עליו אחריותן ורשאי להוציאם:
ובנכסים הנכנסים והיוצאים עמה הן נכסי מלוג שאין שמין אותם עליו ואינו רשאי להוציאן אלא משנכנסה לרשותו נכנסין עמה וכשהיא יוצאה יוצאין עמה:
בית שמאי אומרים כו' ביבמות פרק החולץ קא מפרש מאי שנא רישא כשהיא קיימת דלא פליגי שאין לו כח בהם ומאי שנא סיפא כשמתה אמרו ב"ש יחלוקו יורשי הבעל בהם ומפרש נמי דדוקא נקט יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב בנכסי מלוג אבל יורשי האב לא יחלוקו בכתובת הבעל ואף על גב דנקט רישא מה יעשו בכתובתה תניא ושבקה:
וב"ה אומרים נכסים דצאן ברזל בחזקתן ובבבא בתרא בפרק מי שמת (בבא בתרא דף קנח:) מפרש בחזקת מי הם מוחזקין אי בחזקת יורשי הבעל הואיל ואחריותן עליו או בחזקת יורשי האשה שהיו שלה:
הכי גרסי' כתובתה בחזקת יורשי הבעל מנה מאתים ותוספת שראויין לבא לה משל בעל בחזקת יורשי הבעל:
הכי גרסי' כתובתה בחזקת יורשי הבעל מנה מאתים ותוספת שראויין לבא לה משל בעל בחזקת יורשי הבעל:
TOSAFOT
נכסים בחזקתן פ"ה דכי היכי דפליגי אמוראי בפרק מי שמת (ב"ב דף קנח: ושם) בנפל הבית עליו ועל אשתו דקתני נמי התם נכסים בחזקתן ואיכא למ"ד בחזקת יורשי הבעל לפי שהיו באחריותו ואיכא למ"ד בחזקת יורשי האב לפי ששלה היו ואיכא למאן דאמר שהיו בחזקת שניהם ויחלוקו הכי נמי פליגי הכא ואין נראה לרבינו תם אלא הכא מודו כולי עלמא שהם בחזקת יורשי הבעל דהיבם כבר היה מוחזק בנכסים קודם מיתתה משעת מיתת אחיו שהוא יורש דאין לה ליקח כתובה כלל עד שתחלוץ ובית שמאי נמי מודו לבית הלל בהא כדאמר בהחולץ (יבמות דף לח. ושם) אבל בנפל הבית עליו ועל אשתו מוחזקין יורשי אב בנכסים כמו יורשי הבעל דהללו באין לירש והללו באין לירש שעדיין לא הוחזק בנכסים לא זה ולא זה ולהכי פליגי התם בחזקת מי ולבית שמאי יחלוקו בכל הנכסים אף בנכסי צאן ברזל דהתם קתני יחלוקו סתמא ולא קתני יורשי הבעל עם יורשי האב כדקתני הכא דמשמע דווקא בנכסי מלוג שבהן יורשי האב עיקר כמו שמדקדק בהחולץ ועוד דאי פליגי נמי הכא אם כן למאן דאמר בחזקת יורשי האשה תיקשי דאם כן בית שמאי מוקמי נכסי צאן ברזל בחזקת יורשי האשה טפי מנכסי מלוג דבנכסי מלוג קאמרי דיחלוקו ובנכסי צאן ברזל מודו לבית הלל דהוו בחזקת יורשי האשה למאן דאמר וזה אינו דבפרק אלמנה ביבמות (דף סו.) משמע דנכסי צאן ברזל בחזקת הבעל קיימי טפי כדקתני התם דעבדי צאן ברזל יאכלו בתרומה ולא עבדי מלוג וכן בכמה דוכתי ועוד למ"ד התם נמי בחזקת יורשי הבעל הוי טפי בחזקת הבעל מנכסי מלוג דבנכסי מלוג קאמרי דהוו בחזקת יורשי האב והא דלא עריב ותני נכסים עם הכתובה כדי ליתן טעם לדבר כלומר בחזקת מי שהיו עד עתה דהיינו הבעל אבל על הכתובה לא הוצרך טעם שדבר פשוט הוא דהוי בחזקת הבעל טפי מנכסי צאן ברזל וטעם זה אנו צריכין כמו כן לומר התם למ"ד בחזקת יורשי הבעל ובהחולץ הארכתי:
הִנִּיחַ אָחִיו מָעוֹת – יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת. פֵּירוֹת הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע – יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת.
If his deceased brother left money as part of his estate, land to be used as a lien on her marriage contract is acquired with it, and the yavam consumes the produce. Similarly, if the deceased brother left produce that is detached from the ground,
RASHI
ילקח בהן קרקע לפי שכתובתה על נכסי בעלה הראשון כדקתני לקמן לפיכך נכסי המת אחראין לכתובתה אלא שהיבם אוכל פירות אם מייבם אותה וקסבר מטלטלי משתעבדי לכתובה:
הַמְחוּבָּרִין בַּקַּרְקַע, אָמַר רַבִּי מֵאִיר: שָׁמִין אוֹתָן כַּמָּה הֵן יָפִין בְּפֵירוֹת, וְכַמָּה הֵן יָפִין בְּלֹא פֵּירוֹת, וְהַמּוֹתָר – יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת.
If he left behind produce that is attached to the ground,
RASHI
שמין אותם דקסבר כל מה שגדל ברשות המת אחראין לכתובה:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: פֵּירוֹת הַמְחוּבָּרִין בַּקַּרְקַע – שֶׁלּוֹ, הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע – כֹּל הַקּוֹדֵם זָכָה בָּהֶן. קָדַם הוּא – זָכָה, קָדְמָה הִיא, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת.
And the Rabbis say: Produce that is attached to the ground is his. Therefore, it is not used in the purchase of land, but the yavam may eat it. As for the produce that is detached from the ground, which is not mortgaged to her marriage contract, whoever takes possession first has acquired it. If the yavam takes possession of the property first, he has acquired it and may use it as he wishes, but if she is first, land is acquired with it and he consumes the produce.
RASHI
וחכ"א פירות המחוברין לקרקע שלו בגמרא פריך עלה:
כל הקודם בהן זכה קסבר מטלטלי לכתובה לא משתעבדי אא"כ תפסה ומחיים דבעל בעינן תפיסה כדלקמן בהכותב (כתובות דף פד:) וה"ה נמי דפליגי אכספים דמאי שנא כספים מפירות תלושים:
TOSAFOT
והתלושין כל הקודם זכה ואם תאמר בשלמא קדם הוא זכה דקסבר דמטלטלין לא משתעבדי לכתובה כדפירש בקונטרס אלא קדמה איהי אמאי זכתה לר' עקיבא דאמר לקמן (כתובות דף פד.) דאין מרחמין בדין אלא ינתנו ליורשין ואית ליה דאפילו קדמה היא לא זכתה כדמוכח התם בגמרא וי"ל דהתם דלגבות אפילו קדמה איהי לא זכתה אבל הכא שאין לה אלא שיעבוד בעלמא לא חשו ולקמן הארכתי:
כְּנָסָהּ – הֲרֵי הִיא כְּאִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר, בִּלְבַד שֶׁתְּהֵא כְּתוּבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַעְלָהּ הָרִאשׁוֹן.
After the yavam has married her, her legal status is that of his wife in every sense, except that the responsibility for payment of her marriage contract is carried out through mortgaging the property of her first husband, not that of the yavam .
RASHI
הרי היא כאשתו מפרש בגמ':
לֹא יֹאמַר לָהּ ״הֲרֵי כְּתוּבָּתֵיךְ מוּנַּחַת עַל הַשֻּׁלְחָן״ אֶלָּא כָּל נְכָסָיו אַחֲרָאִין לִכְתוּבָּתָהּ. וְכֵן לֹא יֹאמַר אָדָם לְאִשְׁתּוֹ ״הֲרֵי כְּתוּבָּתֵיךְ מוּנַּחַת עַל הַשֻּׁלְחָן״ אֶלָּא כָּל נְכָסָיו אַחֲרָאִין לִכְתוּבָּתָהּ.
Therefore, the yavam may not say to her: Your marriage contract is placed on the table. He may not set aside a designated sum of money for this payment. Rather, all of the first husband’s property is mortgaged for her marriage contract as long as he has not divorced her. And similarly, in general a man may not say to his wife: Your marriage contract is placed on the table. Rather, all his property is mortgaged for her marriage contract.
RASHI
כל נכסיו שיירש מאחיו:
גֵּירְשָׁהּ – אֵין לָהּ אֶלָּא כְּתוּבָּה, הֶחֱזִירָהּ – הֲרֵי הִיא כְּכָל הַנָּשִׁים, וְאֵין לָהּ אֶלָּא כְּתוּבָּה בִּלְבַד.
If the yavam divorced her after performing levirate marriage, she has only her marriage contract, as she does not retain any rights to the rest of her first husband’s property. If he subsequently remarried her, she is like all women, and she has nothing but her marriage contract. In this case, the property of her first husband is no longer pledged for the payment of her marriage contract.
RASHI
גרשה ליבמתו לאחר שכנסה:
אין לה אלא כתובה אבל כל זמן שלא גרשה היו כל הנכסים משועבדים לה ואינו רשאי למכור:
הרי היא ככל הנשים דתנן בפירקין דלקמן המגרש את אשתו והחזירה על מנת כתובה הראשונה החזירה ובגמרא פריך למה לי לאשמועינן ביבמה:
גמ׳ אִיבַּעֲיָא לְהוּ: שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁמֵּתָה, מִי קוֹבְרָהּ? יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל קָבְרֵי לָהּ – דְּקָא יָרְתֵי כְּתוּבָּה, אוֹ דִּלְמָא יוֹרְשֵׁי הָאָב קָבְרֵי לָהּ – דְּקָא יָרְתֵי נְכָסִים הַנִּכְנָסִין וְהַיּוֹצְאִין עִמָּה? אֲמַר רַב עַמְרָם; תָּא שְׁמַע: דְּתַנְיָא, שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁמֵּתָה
A dilemma was raised before the Sages: In the case of a widow awaiting her yavam who dies, who buries her? Who is obligated to bear the expenses of her burial? Must the husband’s heirs bury her, as they inherit the marriage contract, or perhaps her father’s heirs are obligated to bury her, as they inherit the property that comes and goes with her? Rav Amram said: Come and hear a solution. As it is taught in a baraita : In the case of a widow waiting for her yavam who dies,
RASHI
גמ' מי קוברה משום דיש לה שני יורשין קמבעיא לן:
יורשי הבעל קברי לה דקא ירתי כתובתה ותניא בפרק נערה שנתפתתה (לעיל כתובות דף מז:) קבורתה תחת כתובתה:
TOSAFOT
יורשי הבעל קברי לה דקא ירתי כתובתה וא"ת לפירוש הקונטרס דאין ליורשי הבעל אלא מנה ומאתים ולא נדוניא והא אמרי' בפרק נערה (לעיל כתובות דף מז:) דקבורתה תחת נדונייתה מדאינו חייב לקבור ארוסתו וי"ל דשומרת יבם היתה ראויה ליטול קצת מנה ומאתים כדמסקינן דיבם כאחר דמי והוי כאילו הכניסה לו נדוניא שהיתה כתובתה על נכסי בעלה ואותו השעבוד היא מכנסת לו והרי היא כאילו נטלה והחזירה לו ולא דמיא לשאר ארוסה דלא מכנסה ליה מידי ולפי זה אפילו ביבמה מן האירוסין מיבעיא ליה:
או דלמא יורשי האב קברי לה דקא ירתי נכסים הנכנסים והיוצאין עמה לפי' הקונטרס למאן דאמר בחזקת יורשי האשה הוה ליה למימר דקא ירתי נמי נדונייתה אלא ניחא ליה לאסוקי אפי' למאן דאמר בחזקת יורשי הבעל וא"ת מאי קא מבעיא ליה והתניא לעיל קבורתה תחת כתובתה דהיינו נדונייתא ולא נכסי מלוג וי"ל דלאו דוקא נקט התם כתובתה דה"ה נכסי מלוג אלא דרגילות הוא טפי שמכנסת האשה לבעלה נכסי צאן ברזל מנכסי מלוג ולפירוש הקונטרס נמי מנה ומאתים דהכא כנדוניא דמי כדפירשנו: