Back
Ketubot
Daf 79aוְלַד בֶּהֱמַת מְלוֹג – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֵפֶל לָאִשָּׁה.
the offspring of an animal of a woman’s usufruct property
RASHI
ולד בהמת מלוג שנפלה לה בהמה בירושה וילדה:
תשלומי כפל לאשה ולא לבעל קס"ד דקסבר אין הוולדות פירי אלא קרן וילקח בהן קרקע דחיישינן שמא תמות האם ויכלה הקרן:
כְּמַאן? לָא כְּרַבָּנַן וְלָא כַּחֲנַנְיָה! דְּתַנְיָא: וְלַד בֶּהֱמַת מְלוֹג – לַבַּעַל, וְלַד שִׁפְחַת מְלוֹג – לָאִשָּׁה. וַחֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי יֹאשִׁיָּה אָמַר: עָשׂוּ וְלַד שִׁפְחַת מְלוֹג כִּוְלַד בֶּהֱמַת מְלוֹג!
The Gemara asks: In accordance with whose opinion was this halakha stated? It is not in accordance with the opinion of the Rabbis, and not in accordance with that of Ḥananya. The Gemara explains the dispute alluded to here: As it is taught in a baraita : The offspring of a usufruct animal belongs to the husband, whereas the child of a usufruct maidservant belongs to the wife. And Ḥananya, son of Yoshiya’s brother, said: They made the status of the child of a usufruct maidservant like that of the offspring of a usufruct animal, which belongs to the husband. Both opinions in the baraita agree that the offspring of a usufruct animal belongs to the husband. Why, then, must the thief pay the double payment to the woman?
RASHI
וולד שפחת מלוג לאשה לקמן מפרש טעמא:
TOSAFOT
כמאן לא כרבנן כו' השתא משמע דסבר ר' ינאי דוולד בהמת מלוג לאשה וא"ת א"כ לימא ולד בהמת מלוג לאשה וי"ל לרבותא נקט דאפילו כפילא הויא דאשה:
אֲפִילּוּ תֵּימָא דִּבְרֵי הַכֹּל; פֵּירָא – תַּקִּינוּ לֵיהּ רַבָּנַן, פֵּירָא דְּפֵירָא – לָא תַּקִּינוּ לֵיהּ רַבָּנַן.
The Gemara answers: You can even say that all agree with Rabbi Yannai’s ruling, as there is a difference between the general use of property and the double payment. This is because the Sages instituted for the husband to consume the produce, but the Sages did not institute for him to consume the produce of the produce.
RASHI
פירא גוף הוולד:
פירא דפירא כפל הבא עליו:
TOSAFOT
פירא דפירא לא תקינו ליה רבנן דוקא במידי דאתי מעלמא כגון כפל ולד בהמת מלוג אבל פשיטא דפירי דפירא נמי תקינו ליה רבנן כדתנן בהכותב (לקמן כתובות פג.) לעולם הוא אוכל פירי פירות עד שיכתוב כו' והא דקאמר משלם תשלומי כפל לאשה היינו כפל לחודיה אבל קרן לבעל תימה דגונב בהמת מלוג עצמה שהיא של אשה הוי הכפל לבעל דהא לא הוי פירא דפירא וגונב ולד בהמת מלוג דהויא דבעל הוי הכפל לאשה וריב"ן פירש דכ"ש בהמת מלוג עצמה דהוי הכפל לאשה והכי פי' פירא כיון דלא הוי מעלמא תקינו ליה רבנן והוא הדין פירא דפירא הא פירא דפירא דאתי מעלמא לא תקינו ליה וכל שכן פירא דאתי מעלמא:
בִּשְׁלָמָא לַחֲנַנְיָה הַיְינוּ דְּלָא חָיְישִׁינַן לְמִיתָה.
The Gemara asks: Granted, according to Ḥananya, who equates the halakha of a maidservant’s child to that of an animal’s offspring, this is because we are not concerned about the death
אֶלָּא רַבָּנַן, אִי חָיְישֵׁי לְמִיתָה – אֲפִילּוּ וְלַד בֶּהֱמַת מְלוֹג נַמִי לָא, וְאִי לָא חָיְישֵׁי לְמִיתָה – אֲפִילּוּ וְלַד שִׁפְחַת מְלוֹג נַמִי!
But according to the Rabbis, if they are concerned about the death of the mother, and this is why a maidservant’s child belongs to the wife, even the offspring of a usufruct animal
לְעוֹלָם חָיְישֵׁי לְמִיתָה, וְשָׁאנֵי בְּהֵמָה – דְּאִיכָּא עוֹרָהּ.
The Gemara answers: Actually, the Rabbis are concerned about death, but the halakha of an animal is different, as there is still its hide, which remains after death. Therefore, the principal is not entirely lost even if the animal dies.
RASHI
דאיכא עורה ואין הקרן כלה כולו:
TOSAFOT
שאני התם דאיכא עורה קצת תימה לרשב"א דחשיב עורה שיור הא אם היה רוצה לשוחטה אינו יכול:
אָמַר רַב הוּנָא בַּר חִיָּיא אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כַּחֲנַנְיָה. אֲמַר רָבָא אֲמַר רַב נַחְמָן: אַף עַל גַּב דַּאֲמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כַּחֲנַנְיָה, מוֹדֶה חֲנַנְיָה שֶׁאִם נִתְגָּרְשָׁה נוֹתֶנֶת דָּמִים וְנוֹטַלְתָּן, מִפְּנֵי שֶׁבַח בֵּית אָבִיהָ.
Rav Huna bar Ḥiyya said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Ḥananya that the child of a maidservant belongs to the husband. Rava said that Rav Naḥman said: Although Shmuel said that the halakha is in accordance with the opinion of Ḥananya, Ḥananya concedes that if the woman was divorced, she pays money and takes the children of her maidservants, because they are assets
RASHI
שאם נתגרשה והבעל זכה בולדות שהן כפירות תלושין:
נותנת לו האשה דמים ונוטלת בני שפחתה:
אָמַר רָבָא אָמַר רַב נַחְמָן: הִכְנִיסָה לוֹ עֵז לַחֲלָבָהּ, וְרָחֵל לְגִּיזָתָהּ, וְתַרְנְגוֹלֶת לְבֵיצָתָהּ, וְדֶקֶל לְפֵירוֹתָיו, אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁתִּכְלֶה הַקֶּרֶן. אָמַר רַב נַחְמָן: עָיְילָא לֵיהּ גְּלִימָא – פֵּירָא הָוֵי, מְכַסֵּי בֵּיהּ וְאָזֵיל עַד דְּכַלְיָא.
Rava said that Rav Naḥman said: If she brought in to the marriage for him a goat for its milk,
RASHI
עז לחלבה לאכול חלבה:
אוכל והולך דגבי בהמה איכא עורה וגבי תרנגולת איכא נוצה וגבי דקל כשייבש איכא עציו אבל הני כולהו פירות נינהו שמתחדשין תמיד ודרך הנאתם היא:
עיילא ליה גלימא טלית בנכסי מלוג אף על פי שלא שמאתו [בכתובה] בנכסי צאן ברזל וצריך להיות קרן שמור לה:
פירא הוי כסויו שמכסה הימנו הן פירותיו:
ומיכסי ואזיל ביה עד דכלי והשחקין יהיו לה לקרן:
כְּמַאן – כִּי הַאי תַּנָּא. דְּתַנְיָא: הַמֶּלַח וְהַחוֹל – הֲרֵי זֶה פֵּירוֹת. פִּיר שֶׁל גָּפְרִית, מַחְפּוֹרֶת שֶׁל צָרִיף, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: קֶרֶן, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: פֵּירוֹת.
The Gemara comments: In accordance with whose opinion is this ruling? It is in accordance with this tanna , as it is taught in a baraita : If a wife’s usufruct property includes a location on the shore from which salt and sand
RASHI
כמאן אמרה רב נחמן להא דשיורא פורתא הוי ליה קרנא:
כי האי תנא רבנן דפליגי אדר"מ:
המלח והחול נפלה לה ירושה על שפת הים חריצין עשויין שמי הים נכנסים בהן והחמה מייבשתן ועושין מלח והן משרפות מים האמורין במקרא (יהושע י״א:ח׳) ומתרגמינן חריצי ימא:
והחול מקום שנוטלין חול לבנין:
ה"ז פירות ולא אמרינן ימכר אותו מקום וילקח בהן קרקע בר זריעה לפי שאין פריו כלה לעולם ובהא מודה ר"מ:
פיר גפרית גומא שחופרין הימנה גפרית וכן מחפורת של צריף אלו"ם בלע"ז שצובעין בהן בגדים ומשי וחופרים אותו בקרקע וסופו לכלות ולהגיע ליסוד קרקע בעלמא:
ר"מ אומר קרן וימכר וילקח בדמיו קרקע לפי שפריו כלה:
ה"ז פירות ולא אמרינן ימכר אותו מקום וילקח בהן קרקע בר זריעה לפי שאין פריו כלה לעולם ובהא מודה ר"מ:
וחכ"א פירות ומקום הגומא יהיה לה לקרן ומזה יאכל הבעל עד שיכלה שזה פריו ודרך הנאתו והוא הדין לגלימא ולא דמו לכספים ופירות התלושין שנאכלין מבלי שיור וכל פרוטה ופרוטה הואיל ואינן עושים פרי הויא קרן לעצמה:
״רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מָקוֹם שֶׁיִּפָּה כֹּחוֹ״. רַבִּי שִׁמְעוֹן הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא! אֲמַר רָבָא: מְחוּבָּרִין בִּשְׁעַת יְצִיאָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.
§ The mishna stated that Rabbi Shimon says: In a case where his right is superior
RASHI
היינו ת"ק חכמים:
מחוברים בשעת יציאה דלא איירו בהו רבנן לית להו הא דאמר ר"ש ביציאתה שלה דקסברי מה שגדל ברשותו שלו ותלוש בשעת יציאה ליכא למימר דפליגי עליה ונימרו שלה דכיון דתלשן הכל מודים שזכה בהן:
מתני׳ נָפְלוּ לָהּ עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת זְקֵנִים – יִמָּכְרוּ, וְיִלָּקַח מֵהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא תִּמְכּוֹר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן שֶׁבַח בֵּית אָבִיהָ. נָפְלוּ לָהּ זֵיתִים וּגְפָנִים זְקֵנִים – יִמָּכְרוּ, וְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא תִּמְכּוֹר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן שֶׁבַח בֵּית אָבִיהָ.
If elderly slaves or maidservants were bequeathed to her,
RASHI
מתני' לא תמכור יכולה היא לעכב:
גמ׳ אָמַר רַב כָּהֲנָא אָמַר רַב: מַחֲלוֹקֶת שֶׁנָּפְלוּ בְּשָׂדֶה שֶׁלָּהּ, אֲבָל בְּשָׂדֶה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלָּהּ דִּבְרֵי הַכֹּל תִּמְכּוֹר, מִשּׁוּם דְּקָא כַּלְיָא קַרְנָא.
Rav Kahana said that Rav said: This dispute concerning olive trees and grapevines is referring to a case when they were bequeathed to her in her field, as they are assets of her paternal family, and therefore Rabbi Yehuda rules that she need not sell them. But if she received them in a field that is not hers,
RASHI
גמ' מחלוקת דזיתים וגפנים בשדה שלה שנפל לה הקרקע עם האילנות דכי יבשי זיתים הוי לה קרקע לקרן:
אבל בשדה שאינה שלה כגון שהיו לאביה זיתים שקנה בלא קרקע על מנת שיהיו בקרקע המוכר והלוקח יאכל פירות עד שיבשו:
דברי הכל תמכור וילקח בהן קרקע ואין אחד מהן יכול לעכב במכירתן שאין כאן שבח בית אב היכא דכליא קרנא:
מַתְקִיף לָהּ רַב יוֹסֵף: הֲרֵי עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת, דְּכִי שָׂדֶה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלָּהּ דָּמֵי, וּפְלִיגִי! אֶלָּא, אִי אִיתְּמַר הָכִי אִיתְּמַר: אָמַר רַב כָּהֲנָא אָמַר רַב: מַחֲלוֹקֶת בְּשָׂדֶה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלָּהּ, אֲבָל בְּשָׂדֶה שֶׁלָּהּ דִּבְרֵי הַכֹּל לֹא תִּמְכּוֹר, מִפְּנֵי שֶׁבַח בֵּית אָבִיהָ.
Rav Yosef objects to this: But elderly slaves and maidservants are considered like a field that is not hers, as nothing will remain of the principal, and yet Rabban Shimon ben Gamliel and the first tanna disagree over this case. The Gemara retracts: Rather, if the above statement of Rav Kahana was stated, it was stated as follows: Rav Kahana said that Rav said: This dispute with regard to olive trees and vines is referring to when they are located in a field that is not hers, but if they are located in her field, everyone agrees that she need not sell them, because they are assets of her paternal family.
RASHI
והא עבדים ושפחות כו' דכי מייתי כליא קרנא לגמרי ופליגי דכל זמן דהן קיימין הויא לה ולבית אביה לשם ולתפארת:
TOSAFOT
והרי עבדים ושפחות כו' משמע דזיתים וגפנים זקנים עושים קצת פירות מדפריך עלה מעבדים ושפחות ובעבדים ושפחות מיירי שעושים קצת מלאכה דאם אינם יכולים כלום מה מכירה שייך בהם ועוד דמסיק דפליגי דנפלו לה בשדה שאינה שלה ואי מיירי בזיתים וגפנים שנתייבשו לגמרי מ"ט דמ"ד לא תמכור והא ליכא שבח בית אביה דכיון דנתייבשו לגמרי לא יניח בעל השדה להשהותם אלא ודאי מיירי כשעושין קצת פירות וקשה לר"י מהא דאמר בפ' המקבל (ב"מ דף קט:) דההוא גברא דמשכן פרדסא לחבריה לעשר שנים וקש לה' שנים דפריך למ"ד התם פירא הוי מהא דתנן הכא נפלו לה זיתים וגפנים זקנים ימכרו וילקח בהן קרקע כו' אלמא קרנא הוי דאי פירא הוי יאכל הבעל עצים ומאי פריך הא מיירי שעושין פירות ולהכי חשיב גוף האילן קרנא ולא פירא וה"ה בההוא דמשכן פרדסא דהיכא דלא קש ועושין פירות שלא יקח ב"ח עצים דחשיבי קרנא כל זמן שעושין פירות אחריני ויש לומר דהכי פריך כיון דאמרי רבנן ילקח בהן קרקע לטובת הבעל מדפליג רבי יהודה ואמר שאינה צריכה למכור משום שבח בית אביה א"כ כי יבשו לגמרי נמי קרנא הוי וילקח בהן קרקע דאי פירא הוי אמאי אמרי רבנן ימכרו אדרבה טוב לו לבעל שיאכל פירות מה שהוא וימתין מעט עד שיתייבשו לגמרי ויהיו הכל שלו אלא ודאי קרנא הוי:
מתני׳ הַמּוֹצִיא הוֹצָאוֹת עַל נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ, הוֹצִיא הַרְבֵּה וְאָכַל קִימְעָא, קִימְעָא וְאָכַל הַרְבֵּה – מַה שֶּׁהוֹצִיא הוֹצִיא, וּמַה שֶּׁאָכַל אָכַל. הוֹצִיא וְלֹא אָכַל – יִשָּׁבַע כַּמָּה הוֹצִיא, וְיִטּוֹל.
With regard to one who pays expenditures for his wife’s property
RASHI
מתני' מה שהוציא הוציא אם גירשה:
גמ׳ וְכַמָּה קִימְעָא? אָמַר רַבִּי אַסִי: אֲפִילּוּ גְּרוֹגֶרֶת אַחַת. וְהוּא שֶׁאֲכָלָהּ דֶּרֶךְ כָּבוֹד. אֲמַר
The Gemara asks: And how much is a small amount?