Back
Ketubot
Daf 69bגּוּפָא דְּעוּבְדָא הֵיכִי הֲוָה. אֲמַר לֵיהּ: הָכִי וְהָכִי הֲוָה מַעֲשֶׂה. אֲמַר לֵיהּ: גַּבְרָא דְּלָא יָדַע מַאי נִיהוּ מַרְזֵיחָא שָׁלַח לֵיהּ לְרַב הוּנָא ״הוּנָא חַבְרִין״? מַאי מַרְזֵיחָא – אָבֵל, דִּכְתִיב ״כֹּה אָמַר ה׳ אַל תָּבֹא בֵּית מַרְזֵחַ״ וגו׳.
how the incident itself happened. What are the particulars of your exchange that brought about this end result? He said to him: Such and such was the incident, and Rav Anan related the details to Mar Ukva. He said to him: A man who does not know what a marzeiḥa is sends a letter to Rav Huna addressing him as Huna, our friend? It is not your place to take such liberties in your correspondence with him, and Rav Huna was justifiably offended. The Gemara explains: What is a marzeiḥa ?
RASHI
גופא דעובדא תחלת הדברים מה לשון שלחת לו:
אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: מִנַּיִן לְאָבֵל שֶׁמֵּיסֵב בָּרֹאשׁ – שֶׁנֶּאֱמַר ״אֶבְחַר דַּרְכָּם וְאֵשֵׁב רֹאשׁ וְאֶשְׁכּוֹן כְּמֶלֶךְ בַּגְּדוּד כַּאֲשֶׁר אֲבֵלִים יְנַחֵם״. ״יְנַחֵם״ אֲחֵרִים מַשְׁמַע! אֲמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: ״יִנָּחֵם״ כְּתִיב.
Rabbi Abbahu said concerning the same topic: From where is it derived that a mourner sits at the head?
RASHI
ינחם כתיב אין לך לומר פתח בשום אות אא"כ אל"ף או ה' סמוכין לו או ע"פ הנקודה שתחתיה והיא באה במקום אות כאילו כתוב ינאחם וכיון שלא כתיב כאן אל"ף על כרחך ע"פ מסורת הכתב אתה קורא ינחם וזהו המנוחם עצמו כלומר כאבל המתנחם:
TOSAFOT
אמר רב נחמן ינחם כתיב ואע"ג דקרינן ינחם מ"מ דרשינן הכי מדלא כתיב מנחם דליכא למיטעי וכתיב ינחם דאיכא למיקרי ינחם אע"ג דלא קרינן הכי איכא למדרש שהמתנחם מושיבין בראש לנחמו ופירוש הקונטרס דחוק:
מָר זוּטְרָא אֲמַר: מֵהָכָא ״וְסָר מִרְזַח סְרוּחִים״ מָר וְזָח נַעֲשֶׂה שַׂר לִסְרוּחִים.
Mar Zutra said: That the mourner sits at the head may be derived from here: “And the revelry [ mirzaḥ ] of those who stretched themselves shall pass away [ sar ]” (Amos 6:7). The word mirzaḥ may alternatively be read as two distinct words: Bitter [ mar ] and flustered [ zaḥ ], and the word sar has a homonym that means ruler. Read this way, the verse indicates: One who is bitter and flustered, i.e., the mourner, is made the ruler of those who sit, i.e., the visitors who come to comfort him and sit with him. Therefore, he sits at the head.
RASHI
מר וזח מי שנפשו מרה ודעתו זחה ומעותקה מעליו:
נעשה שר לסרוחים לגדולים הבאים לנחמו:
אֲמַר רָבָא: הִלְכְתָא, מִמְּקַרְקְעֵי וְלָא מִמִּטַּלְטְלֵי, בֵּין לִמְזוֹנֵי בֵּין לִכְתוּבָּה בֵּין לְפַרְנָסָה.
The Gemara reports the conclusion of the earlier discussion: Rava said: The halakha is that one may collect from the inheritors from real estate and not from movable property,
TOSAFOT
אמר רבא הלכתא כו' לעיל (כתובות דף נא.) פירשנו דבזה"ז כולהו ממטלטלי:
מתני׳ הַמַּשְׁלִישׁ מָעוֹת לְבִתּוֹ, וְהִיא אוֹמֶרֶת: נֶאֱמָן בַּעְלִי עָלַי – יַעֲשֶׂה הַשָּׁלִישׁ מַה שֶּׁהוּשְׁלַשׁ בְּיָדוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: וְכִי אֵינָהּ אֶלָּא שָׂדֶה וְהִיא רוֹצָה לְמוֹכְרָהּ – הֲרֵי הִיא מְכוּרָה מֵעַכְשָׁיו. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בִּגְדוֹלָה, אֲבָל בִּקְטַנָּה – אֵין מַעֲשֵׂה קְטַנָּה כְּלוּם.
With regard to one who transfers money by means of a third party
RASHI
מתני' המשליש מעות לבתו מסר מעות ביד שליש לצורך בתו לקנות שדה או נדוניא לכשתנשא:
והיא אומרת לאחר שנשאת:
נאמן בעלי עלי שלא יעכבם לעצמו תנם לו והוא יקנה לי שדה כשארצה:
יעשה שליש כו' יקנה השדה ואין שומעין לה דמצוה לקיים דברי המת:
וכי אינה אלא שדה וכי מה תועלת לו לקנות אפילו אין כאן מעות אלא כבר נקנה השדה והיא רוצה למוכרה הרי היא מכורה הלכך שומעין לה:
בד"א בגמרא מפרש מאן קתני לה:
בד"א ששומעין לה:
TOSAFOT
המשליש מעות לבתו פירש בקונט' והיא אומרת נאמן עלי לאחר שנשאת לא דק דבגמ' מסקינן דליכא בין ר"מ ובין ר' יוסי אלא גדולה מן האירוסין:
גמ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: הַמַּשְׁלִישׁ מָעוֹת לַחֲתָנוֹ לִיקַּח מֵהֶן שָׂדֶה לְבִתּוֹ, וְהִיא אוֹמֶרֶת: יִנָּתְנוּ לְבַעְלִי, מִן הַנִּשּׂוּאִין – הָרְשׁוּת בְּיָדָהּ, מִן הָאֵירוּסִין – יַעֲשֶׂה הַשָּׁלִישׁ מַה שֶּׁהוּשְׁלַשׁ בְּיָדוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הַגְּדוֹלָה, בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין וּבֵין מִן הָאֵירוּסִין – הָרְשׁוּת בְּיָדָהּ. קְטַנָּה, בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין בֵּין מִן הָאֵירוּסִין – יַעֲשֶׂה הַשָּׁלִישׁ מַה שֶּׁהוּשְׁלַשׁ בְּיָדוֹ.
The Sages taught in the Tosefta (6:9): In the case of one who transfers money by means of a third party for his son-in-law, in order to purchase with it a field for his daughter, and she says: Let the money be given directly to my husband to invest as he sees fit, whether or not the court heeds her depends upon the circumstances. If she makes her appeal from the beginning of the marriage and onward, she has the authority to dictate the terms. If she makes her appeal from the time of the betrothal until the marriage, the third party should execute the agency that was entrusted in his power; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yosei says: With respect to the adult woman, whether the statement is from the marriage or from the betrothal, she has authority. In the case of a minor girl, whether from the time of the marriage or from the betrothal, the third party should execute the agency that was entrusted in his power.
RASHI
גמ' מן הנשואין הרשות בידה שאף האב לא עלה בדעתו למוסרם ביד שליש אלא עד שתנשא דמשנשאת הבעל זכאי לאכול פירות:
מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִילֵימָא קְטַנָּה מִן הַנִּשּׂוּאִין אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, דְּרַבִּי מֵאִיר סָבַר הָרְשׁוּת בְּיָדָהּ, וַאֲתָא רַבִּי יוֹסֵי לְמֵימַר אֲפִילּוּ מִן הַנִּשּׂוּאִין נַמִי, גְּדוֹלָה – אִין, קְטַנָּה – לָא.
The Gemara clarifies: In the dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yosei, what is the practical difference between them? If we say: The practical difference between them pertains to the authority of a minor girl from the time of the marriage and onward, as Rabbi Meir holds she has authority, and Rabbi Yosei comes to say that also, even from the time of the marriage, yes, an adult woman may dictate terms, but a minor girl may not, this answer is untenable.
RASHI
מאי בינייהו בהי פליגי בגדולה או בקטנה:
דר"מ סבר הרשות בידה דהאי דקאמר ר"מ מן הנשואין הרשות בידה אפי' בקטנה נמי אמר:
TOSAFOT
אילימא קטנה מן הנשואין איכא בינייהו פירוש אף קטנה מן הנשואין אבל הא ודאי דגדולה מן האירוסין נמי איכא בינייהו דלר"מ יעשה שליש מה שהושלש בידו ולר' יוסי הרשות בידה כדתנן במתני':
אֵימָא סֵיפָא: אֲבָל בִּקְטַנָה – אֵין מַעֲשֵׂה קְטַנָּה כְּלוּם. הָא מַאן קָתָנֵי לָהּ? אִילֵימָא רַבִּי יוֹסֵי – הָא מֵרֵישָׁא שָׁמְעַתְּ מִינָּהּ, דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי: וְכִי אֵינָהּ אֶלָּא שָׂדֶה, וְהִיא רוֹצָה לְמוֹכְרָהּ – הֲרֵי הִיא מְכוּרָה מֵעַכְשָׁיו. גְּדוֹלָה דְּבַת זְבִינֵי – אִין, קְטַנָּה דְּלָאו בַּת זְבִינֵי הִיא – לָא!
The Gemara explains: Say the latter clause of the mishna: But with respect to a minor girl, any action of a minor girl is nothing. But who teaches this? If we say it is Rabbi Yosei, but you already learn this principle from the first clause, as Rabbi Yosei said: And were it only a field and she wanted to sell it, it could be sold immediately. This is true of adults: In the case of an adult woman, who is capable of selling, yes, her sale is valid. However, in the case a minor girl, who is not capable of selling, no, her sale is invalid.
RASHI
אימא סיפא דמתני':
הא מרישא שמעינן מינה דלא א"ר יוסי שומעין לה אלא בגדולה מדקא מייתי טעמא למילתיה וכי אינה אלא שדה והיא רוצה למוכרה אלמא בגדולה הראויה למכור שדות קאמר:
TOSAFOT
קטנה דלאו בת זביני היא וליכא למימר דסיפא איצטריך לקטנה מן הנשואין דאפילו מן הנשואין לא תמכור דאם כן הוה ליה למיתני בהדיא אבל קטנה אפילו מן הנשואין לא תמכור אבל לר"מ דמוקמא למתני' בחסורי מיחסרא אתי שפיר דקאי אבד"א כו' דמדבר בהדיא בנשואין:
אֶלָּא רַבִּי מֵאִיר הִיא וְחַסּוּרֵי מִיחַסְרָא וְהָכִי קָתָנֵי: יַעֲשֶׂה הַשָּׁלִישׁ מַה שֶּׁהוּשְׁלַשׁ בְּיָדוֹ, בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – מִן הָאֵירוּסִין, אֲבָל מִן הַנִּשּׂוּאִין – הָרְשׁוּת בְּיָדָהּ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בִּגְדוֹלָה, אֲבָל בִּקְטַנָּה – אֵין מַעֲשֵׂה קְטַנָּה כְּלוּם. אֶלָּא, גְּדוֹלָה מִן הָאֵירוּסִין אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.
Rather, the latter clause is the opinion of Rabbi Meir. And the mishna is incomplete and this is what it is teaching: The third party should execute the agency that was entrusted in his power. In what case is this statement said? From the betrothal. However, from the marriage she has the authority to dictate terms. In what case is this statement said? For an adult woman. However, for a minor girl, any action of a minor girl is nothing. Rabbi Meir agrees that a minor does not have the authority to transfer the money to her husband. What, then, is the practical difference between them? Rather, the practical difference between them is with regard to an adult woman from the time of betrothal until the marriage. Rabbi Meir holds that before marriage, she does not have the authority, and Rabbi Yosei holds that she does.
RASHI
אלא ר"מ וע"כ כי אמר בברייתא נמי מן הנשואין הרשות בידה בגדולה אמר ולא בקטנה:
אלא גדולה מן האירוסין איכא בינייהו דקאמר ר' מאיר מן האירוסין יעשה שליש שלישותו ואפילו היא גדולה וקא א"ל רבי יוסי כיון דגדולה היא שומעין לה:
אִיתְּמַר, רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי. רָבָא אָמַר רַב נַחְמָן: הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר.
It was stated that the matter was debated by amora’im : Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. Rava said that Rav Naḥman said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Meir.
RASHI
הלכה כר"מ טעמא משום דמצוה לקיים דברי המת:
אִילְפָא תְּלָא נַפְשֵׁיהּ בְּאִיסְקַרְיָא דְּמָכוּתָא. אֲמַר: אִיכָּא דְּאָתֵי דְּאָמַר לִי מִילְּתָא דְּבֵי רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי אוֹשַׁעֲיָא וְלָא פָּשֵׁיטְנָא לֵיהּ מִמַּתְנִיתִין – נְפִילָא מֵאִסְקַרְיָא, וְטָבַעֲנָא.
§ Once, it was decided to appoint Rabbi Yoḥanan to be head of the yeshiva over another candidate, the Sage Ilfa, because the latter was not in the vicinity. Suspecting that some would interpret this appointment as a sign that he was less qualified than Rabbi Yoḥanan, Ilfa
RASHI
אילפא שם חכם:
תלא נפשיה גופא דעובדא במס' תענית משום דאותבוהו לרבי יוחנן ברישא כשהלך אילפא בסחורה כי אתא אמרו ליה אי הוה יתיב מר וגריס לא מר הוה מליך אזל תלא נפשיה באיסקריא דמכותא בכלונסות ארזים שתולים בה וילון הספינה:
מכותא וילון:
אמר כל מאן דאתי כו' כלומר אע"פ שהלכתי בסחורה לא שכחתי תלמודי ויש בידי לתקן כל הברייתות שסידרו רבי חייא ורבי אושעיא [בתוספתא שלהן אמינא להן סמך במשנתנו של הש"ס שסדר רבי ולהכי נקט רבי חייא ורבי אושעיא] לפי שהן עיקר כדאמרי' בעלמא כל מתניתא דלא מיתניא בי ר' חייא ור' אושעיא לא תותבו מינה בבי מדרשא:
אֲתָא הַהוּא סָבָא, תָּנָא לֵיהּ: הָאוֹמֵר ״תְּנוּ שֶׁקֶל לְבָנַי בְּשַׁבָּת״ וּרְאוּיִן לִיתֵּן לָהֶם סֶלַע – נוֹתְנִין לָהֶם סֶלַע. וְאִם אָמַר ״אַל תִּתְּנוּ לָהֶם אֶלָּא שֶׁקֶל״ – אֵין נוֹתְנִין לָהֶם אֶלָּא שֶׁקֶל. וְאִם אָמַר ״אִם מֵתוּ יִירְשׁוּ אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם״ – בֵּין שֶׁאָמַר ״תְּנוּ״, בֵּין שֶׁאָמַר ״אַל תִּתְּנוּ״ – אֵין נוֹתְנִים לָהֶם אֶלָּא שֶׁקֶל.
A certain older man came and taught before him ( Tosefta 6:10): With regard to one who says upon his deathbed: Give a shekel to my sons
RASHI
תנא ליה שנה לפניו ברייתא זו ושאלו למצוא לה סמך במשנה שסדר רבי:
שקל חצי סלע:
וראוין שאינן נזונין בפחות:
נותנים להם סלע דאי הוה ידע שיתייקרו המזונות ויצטרכו לסלע לא הוה אמר:
אל תתנו הרי מיחה בידם ולא עשאן יורשים אלא בענין זה:
אם מתו בלא בנים:
אין נותנין להן אלא שקל שאין לנו להפסיד את הבאים אחריהם והואיל ועשה את האחרים יורשים אחריהם ודאי דווקא שקל קאמר כדי שתפול ירושה אחריהם לאותן אחרים:
אֲמַר לֵיהּ: הָא מַנִּי
Ilfa said to him: In accordance with whose opinion is this baraita ?
RASHI
הא מני היכא דאמר להו אל תתנו להם אלא שקל אין נותנין להם אלא שקל ואע"ג דסוף סוף כולהו נכסי דידהו נינהו לא יהבינן להו בקוטנן אלא שקל בשבת והמותר יזונו מן הצדקה וליכא לאקשויי עלה הא דאמר בפ' נערה לא כל כמיניה שיעשיר את בניו ויפיל עצמו על הצבור דהתם הוא דאמר אל תקברוהו מנכסיו ונכסי דידיה נינהו הלכך לא צייתינן ליה לקוברו מן הצדקה כדי להעשיר את בניו אבל הכא נכסי לאו דיתמי נינהו כי אם לפי צוואתו:
TOSAFOT
הא מני ר' מאיר היא דאמר מצוה לקיים דברי המת אבל לרבי יוסי לית ליה ותימה אי לית ליה למה ליה למימר לא יהא אלא שדה ולמיתלי טעמא בהאי תיפוק ליה משום דלית ליה מצוה לקיים דברי המת ושמא לדבריו דרבי מאיר קאמר: