Back
Ketubot
Daf 66aשֶׁחָתָן פּוֹסֵק – הוּא פּוֹסֵק פָּחוֹת חוֹמֶשׁ.
the son-in-law pledges according to the amount of the dowry that the bride brings, he pledges one-fifth less in the marriage contract, which is the actual value of the property.
RASHI
שום במנה ושוה מנה אין לו אלא מנה הכניסה שום לקבלו עליו בשטר הכתובה במנה והוא שוה מנה בשוק לכל אדם אין לו לומר תנו לי עוד חמישיתו שהרי אמרו לפחות חומש מן השום לפי שלא נאמרו דברים הללו אלא בשום ששמאוהו בבית חתנים והנשואים ומיהו תוספת שליש לא יוסיף שלא אמרו להוסיף שליש אלא לכספים שהן ראויים להשתכר מיד:
שום במנה היא נותנת שלשים ואחד סלע ודינר שום שהוא מקבלו במנה שאמרו לו כתוב מנה בכתובה והיא תכניס לך שום של מנה צריך שישומו אותו בבית של חתונה שלשים ואחד סלע ודינר דהוי מנה וחומשו:
ובד' מאות שום שיקבל עליו לכתוב ארבע מאות:
היא נותנת חמש מאות לפי שומת הנועדים שם:
TOSAFOT
וכשחתן פוסק פוסק פחות חומש פי' ר"ח כשהחתן מייחד לה כלים ושאר תשמישין תוספת לכתובתה ובא לשומם ולכתוב שוויים בכתובתה פוחת חומש ששמים אותו יותר משויים לכבוד החתן ולטעם דפחתי לפי שהיא משתמשת באותם כלים:
גמ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין צָרִיךְ לוֹמַר רִאשׁוֹן תַּלְמִיד חָכָם וְשֵׁנִי עַם הָאָרֶץ. אֶלָּא, אֲפִילּוּ רִאשׁוֹן עַם הָאָרֶץ וְשֵׁנִי תַּלְמִיד חָכָם – יָכוֹל לוֹמַר: לְאָחִיךָ הָיִיתִי רוֹצֶה לִיתֵּן, לְךָ אִי אֶפְשִׁי לִיתֵּן.
The Gemara cites a baraita to expand upon the mishna’s statement that the father is not required to give the second son-in-law the gift that he promised the first son-in-law, as follows. The Sages taught: Needless to say, this ruling applies when the first is a Torah scholar and the second is an ignoramus, since the father-in-law has a reason to refuse to give the second a dowry like the first. But even if the first is an ignoramus
RASHI
וכשחתן פוסק כו' ואם שמו הם תחלה והכניסה לו בין שום קטן בין שום גדול הוא כותב בשטר פחות חומש ובגמרא מפרש לה ל"ל כל הני:
״פָּסְקָה לְהַכְנִיס לוֹ אֶלֶף דִּינָר״ כו׳. הַיְינוּ רֵישָׁא! תָּנָא שׁוּמָא רַבָּה, וְקָתָנֵי שׁוּמָא זוּטָא. תָּנָא שׁוּמָא דִּידֵיהּ, וְקָתָנֵי שׁוּמָא דִּידָהּ.
The mishna discusses the relationship between the value of the dowry the bride brings in and the amount of money the groom records in the marriage contract, and various examples are illustrated, e.g., if the woman pledged to bring him one thousand dinars. The Gemara asks: These latter examples in the mishna are the same as the first clause of the mishna, and they all illustrate the same financial conditions. Why was it not sufficient to mention only the case of the thousand dinars? The Gemara explains: The tanna teaches about a large appraisal of her substantial property, and he also teaches about a small appraisal in a case where she has minimal property, to illustrate that there is no halakhic difference between them. Similarly, the tanna teaches about the husband’s own appraisal of how to assess how much she must provide, and he also teaches about the wife’s own initial appraisal that she did and the corresponding amount that he must write.
TOSAFOT
תנא שומא רבה ושומא זוטא שומא רבה ההוא דכנגד השום הוא פוסק דקאי אאלף דינר ושומא זוטא היינו סיפא דכשהחתן פוסק דמשמע פסיקא כל דהו ובדידה נמי תנא שומא רבה ושומא זוטא זוטא היא נותנת שלשים ואחד רבה היא נותנת חמש מאות ולר"י נראה כפירוש ר"ח דלא קאי כנגד השום אאלף דינר אלא כולל מה שאומר אח"כ והא דפריך היינו רישא קאי אשום במנה היא נותנת ל"א סלע ודינר ובד' מאות היא נותנת חמש מאות דתרווייהו אמאי איצטריך למיתני וגריס הכי תנא שומא זוטא וקתני שומא רבה תנא שומא דידה ותנא שומא דידיה וכשחתן פוסק היינו שומא דידיה ולא איצטריך למיתני שומא רבה ושומא זוטא בשומא דידיה דאתרוייהו קאי וכשחתן פוסק:
מתני׳ פָּסְקָה לְהַכְנִיס לוֹ כְּסָפִים – סַלְעָהּ נַעֲשֶׂה שִׁשָּׁה דִּינָרִין. הֶחָתָן מְקַבֵּל עָלָיו עֲשָׂרָה דִּינָרִים לְקוּפָּה לְכָל מָנֶה וּמָנֶה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה.
If she pledged to bring him money and not articles to serve as a dowry, her sela , i.e., four dinars, becomes six dinars with respect to the husband’s obligation in the marriage contract. This follows the standard outlined in the previous mishna: The groom increases his obligation by one half since he will profit from this money. Additionally, the groom accepts upon himself to give ten dinars to the account for her needs, for each and every hundred dinars that she brings. Rabban Shimon ben Gamliel says: Everything is in accordance with the regional custom.
RASHI
גמ' תנא שומא רבה דפחות חומש רישא דתנא וכנגד השום דקאי אאלף דינר:
וקתני שומא זוטא שום במנה היא נותנת שלשים ואחד סלע ודינר דלא תימא שומא רבה הוא דדרך השמאים להעלותו על שוויו א"נ שומא זוטא איכא דמעלו ליה טפי שלא תתבזה בעיני הנועדים:
תנא שומא דידה וקתני שומא דידיה היכא דקתני חתן פוסק הרי שומא דידיה כגון שהיא הכניסה קודם השום והוא שם אותו בה' מאות כשבא לכתוב יכתוב ד' מאות שאף הוא שם אותו חומש יותר על שוויו:
שומא דידה היכא דקתני היא נותנת שהוא כתב הכתובה קודם שבא השום ועכשיו היא מביאתו וקרוביה שמין אותו וחתן פוסק דתנא תרי זימני חד לשומא רבה וחד לשומא זוטא:
גמ׳ הַיְינוּ פּוֹסֵק כְּנֶגְדָּם חֲמִשָּׁה עָשָׂר מָנֶה!
Concerning the first clause, that her sela becomes six dinars, the Gemara asks: This is identical to that which was taught in the previous mishna, that if she brings one thousand dinars in her dowry, he pledges against them fifteen hundred dinars. Why does the mishna cite another example to demonstrate the same principle?
RASHI
מתני' פסקה להכניס לו כספים שהן מוכנים לשכר מיד:
סלעה נעשה לכתוב בשטר הכתובה בששה דינר יותר שליש כדתנן לעיל ובגמרא מפרש הא תו למה לי:
לקופה בגמרא מפרש שיתן לה עשרה זוז לכל מנה ומנה שהיא מביאה לו ויקנו לה מהם בשמים לרחוץ בהם בתמרוקי הנשים שכך שיערו שהאשה המביאה לבעלה מנה ראויה היא לבשמים של עשרה זוז ולא פירשו במשנה אם לכל יום אם לכל שבת אם לכל חדש אם לכל שנה:
תָּנָא עִסְקָא רַבָּה, וְתָנָא עִסְקָא זוּטָא, וּצְרִיכָא, דְּאִי תָּנָא עִסְקָא רַבָּה, דְּנָפֵישׁ רַוְוחָא, אֲבָל עִסְקָא זוּטָא, דְּזוּטָר רַוְוחָא, אֵימָא לָא, צְרִיכָא. וְאִי אַשְׁמַעִינַן עִסְקָא זוּטָא, דְּזוּטָר זִיּוּנָא, אֲבָל עִסְקָא רַבָּה, דְּנָפֵישׁ זִיּוּנָא, אֵימָא לָא – צְרִיכָא.
The Gemara responds: The tanna taught about large investment capital and taught about small investment capital. And it is necessary to relate to both situations, because if he taught only the case of large capital, which has abundant profit, you might think that only then does the husband add one-half. However, for small capital, which has small profit, you could say that this is not the case. Therefore, it is necessary to also state the principle in this mishna. And conversely, if the tanna had taught us only about small capital, then you might think that because it has little expense,
״הֶחָתָן מְקַבֵּל עָלָיו עֲשָׂרָה דִּינָר לְקוּפָּה״. מַאי קוּפָּה? אָמַר רַב אַשִׁי: קוּפָּה שֶׁל בְּשָׂמִים. וְאָמַר רַב אַשִׁי: לֹא נֶאֶמְרוּ דְּבָרִים הַלָּלוּ אֶלָּא בִּירוּשָׁלַיִם.
The mishna states that the son-in-law accepts upon himself to give ten dinars to the account. The Gemara asks: What is this account? Rav Ashi said: It is an account for expenses of perfumes and cosmetics. And Rav Ashi said: This statement was said only for women in Jerusalem, where the women are accustomed to using an abundance of perfume.
RASHI
גמ' עסקא כספים קרי עסקא שהם עומדים להשתכר בהם להתעסק בהן תמיד:
תנא עסקא רבה אלף דינר שיוסיף שליש ויכתוב ט"ו מנה:
עסקא זוטא סלעה נעשה ששה דינר:
זיונא יציאה ואחריות:
TOSAFOT
לא נאמרו דברים הללו אלא בירושלים והא דאמרינן בפ' טרף בקלפי (יומא דף לט:) שלא היתה כלה צריכה להתבשם בירושלים מפני ריח הקטרת ודאי לריח לא היו צריכות להתבשם אבל צריכות היו לקופה של בשמים לעדן הבשר ולהשיר השער ולפשט הקמטים. ר"ת:
בָּעֵי רַב אַשִׁי: בְּמָנֶה הַנִּישּׁוֹם אוֹ בְּמָנֶה הַמִּתְקַבֵּל?
According to the mishna, the husband must give ten dinars for each and every hundred dinars that she brings. Rav Ashi raises a dilemma: Does this speak of each hundred dinars that are appraised in her dowry, or of each hundred dinars that are accepted by the husband in the marriage contract, which is the appraisal reduced by one-fifth?
RASHI
בירושלים היו נוהגות להתקשט בבשמים:
אִם תִּמְצָא לוֹמַר מָנֶה הַמִּתְקַבֵּל – יוֹם רִאשׁוֹן אוֹ כָּל יוֹם וָיוֹם? אִם תִּמְצָא לוֹמַר כָּל יוֹם וָיוֹם – שַׁבָּת רִאשׁוֹנָה אוֹ כָּל שַׁבָּת וְשַׁבָּת? אִם תִּמְצָא לוֹמַר כָּל שַׁבָּת וְשַׁבָּת – חֹדֶשׁ רִאשׁוֹן אוֹ כָּל חֹדֶשׁ וָחֹדֶשׁ? אִם תִּמְצָא לוֹמַר כָּל חֹדֶשׁ וָחֹדֶשׁ – שָׁנָה רִאשׁוֹנָה אוֹ כָּל שָׁנָה וְשָׁנָה? תֵּיקוּ.
If you say that the mishna speaks of each hundred dinars that is accepted, is the intent that he gives a one-time sum only on the first day or on each day?
RASHI
במנה הנישום או במנה המתקבל האי לכל מנה ומנה דקאמר לפי חשבון השומא קאמר או לפי חשבון שהוא מקבלן עליו דהיינו פחות חומש:
TOSAFOT
ואם תמצא לומר במנה המתקבל וה"ה דמצי למימר אם תמצא לומר במנה הנישום:
ליום ראשון או לכל יום ויום הרבה תמיהות אלו הבעיות דאם יתן לה לעולם כדמסיק לכל שנה ושנה עשר דינר לכל מנה ומנה ליום כמה במהרה יכלה אותו הממון אלא ודאי נראה דעשר דינר יתן לה לכל מנה להתקשט לעולם ומיבעי ליה אם יתן לה בבת אחת והיא תשמרנו להתקשט בו עד שתכלה ומשם ואילך אין קצבה לתכשיטין ויתן לפי כבודה או לא יתן לה בבת אחת אלא כדי קישוטה ליום:
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מַעֲשֶׂה בְּבִתּוֹ שֶׁל נַקְדִּימוֹן בֶּן גּוּרְיוֹן שֶׁפָּסְקוּ לָהּ חֲכָמִים אַרְבַּע מֵאוֹת זְהוּבִים לְקוּפָּה שֶׁל בְּשָׂמִים לְבוֹ בַּיּוֹם. אָמְרָה לָהֶם: כָּךְ תִּפְסְקוּ לִבְנוֹתֵיכֶם, וְעָנוּ אַחֲרֶיהָ אָמֵן.
§ Rav Yehuda said that Rav said: There was an incident involving the daughter of Nakdimon
RASHI
שבת ראשונה כו' איני יודע ליישב סדר בעיות הללו לפי שיטת הש"ס ונראה בעיני שכן סידרן יום ראשון או כל יום יום ואם תמצא לומר כל יום ויום שבת ראשונה או כל שבת ושבת ואת"ל כל שבת ושבת חדש ראשון או כל חדש וחדש ואת"ל כל חדש וחדש שנה ראשונה או כל שנה ושנה:
TOSAFOT
שפסקו לה ד' מאות זהובים לקופה של בשמים אע"פ שלפי חשבון הכתוב בכתובתה אלף אלפים דינרי זהב היה להם לפסוק יותר לפי חשבון עשר דינר למנה כיון שלא היתה צריכה יותר לא פסקו לה:
וענו אחריה אמן למעלה (דף סה.) לא ענו אחריה שלא היה בעלה חי אבל כאן שהיה חי ענו אחריה אמן ובעלה הטיל על חכמים שיפסקו לה:
תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁהָיָה רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר, וְהָיָה יוֹצֵא מִירוּשָׁלַיִם, וְהָיוּ תַּלְמִידָיו מְהַלְּכִין אַחֲרָיו. רָאָה רִיבָה אַחַת שֶׁהָיְתָה מְלַקֶּטֶת שְׂעוֹרִים מִבֵּין גִּלְלֵי בְּהֶמְתָּן שֶׁל עֲרָבִיִּים. כֵּיוָן שֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ נִתְעַטְּפָה בִּשְׂעָרָהּ, וְעָמְדָה לְפָנָיו.
Apropos the daughter of Nakdimon ben Guryon, the Gemara relates what later became of her: The Sages taught: There was an incident involving Rabban Yoḥanan ben Zakkai.
RASHI
שפסקו לה חכמים שמת בעלה ובאת לב"ד לפסוק לה צרכיה מנכסיו:
לבו ביום לצורך יום אחד:
אָמְרָה לוֹ: רַבִּי פַּרְנְסֵנִי! אָמַר לָהּ: בִּתִּי, מִי אַתְּ? אָמְרָה לוֹ: בַּת נַקְדִּימוֹן בֶּן גּוּרְיוֹן אֲנִי. אָמַר לָהּ: בִּתִּי, מָמוֹן שֶׁל בֵּית אָבִיךְ הֵיכָן הָלַךְ? אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, לָא כְּדֵין מָתְלִין מַתְלָא בִּירוּשָׁלַיִם: מֶלַח מָמוֹן חָסֵר, וְאָמְרִי לָהּ: חֶסֶד. וְשֶׁל בֵּית חָמִיךְ הֵיכָן הוּא? אָמְרָה לוֹ: בָּא זֶה וְאִיבֵּד אֶת זֶה.
She said to him: My teacher, sustain me. He did not recognize her, so he said to her: My daughter, who are you? She said to him: I am the daughter of Nakdimon ben Guryon. He said to her: My daughter, the money of your father’s household, where did it go? How did you become so poor? She said to him: My teacher, is it not that they say such a proverb in Jerusalem: Salt for money is lacking [ ḥaser ]?
אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, זָכוּר אַתָּה כְּשֶׁחָתַמְתָּ עַל כְּתוּבָּתִי? אָמַר לָהֶן לְתַלְמִידָיו: זָכוּר אֲנִי כְּשֶׁחָתַמְתִּי עַל כְּתוּבָּתָהּ שֶׁל זוֹ, וְהָיִיתִי קוֹרֵא בָּהּ: אֶלֶף אֲלָפִים דִּינָרֵי זָהָב מִבֵּית אָבִיהָ, חוּץ מִשֶּׁל חָמִיהָ. בָּכָה רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְאָמַר: אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, בִּזְמַן שֶׁעוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם – אֵין כָּל אוּמָּה וְלָשׁוֹן שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם, וּבִזְמַן שֶׁאֵין עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם – מוֹסְרָן בְּיַד אוּמָּה שְׁפָלָה, וְלֹא בְּיַד אוּמָּה שְׁפָלָה – אֶלָּא בְּיַד בְּהֶמְתָּן שֶׁל אוּמָּה שְׁפָלָה.
She said to him: My teacher, do you remember when you signed on my marriage contract? He said to his students: I remember that when I signed on the marriage contract of this woman, and I read in it, it listed a thousand thousands, i.e., one million gold dinars as a dowry from her father’s house, aside from that which was promised her from her father-in-law. Rabban Yoḥanan ben Zakkai cried and said: How fortunate are you, Israel,
RASHI
ולא כדין מתלין מתלא ולא כך היו מושלין משל בירושלים:
מלח ממון חסר הרוצה למלוח ממונו כלומר לגרום לו שיתקיים יחסרנו לצדקה תמיד וחסרונו זהו קיומו:
ואמרי לה חסד יעשה ממנו חסד ושל בית אבא לא עשו צדקה כראוי וכלה ממונן:
בא זה ואיבד זה לפי שנתערב בו:
וְנַקְדִּימוֹן בֶּן גּוּרְיוֹן לָא עֲבַד צְדָקָה? וְהָתַנְיָא: אָמְרוּ עָלָיו עַל נַקְדִּימוֹן בֶּן גּוּרְיוֹן, כְּשֶׁהָיָה יוֹצֵא מִבֵּיתוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, כְּלֵי מֵילָת הָיוּ
The recorded incident implies that Nakdimon lost all of his wealth after having failed to use it for acts of kindness. The Gemara asks: And did not Nakdimon ben Guryon
RASHI
חוץ משל חמיה תוספת שהוסיף לה החתן:
ערביים קרי אומה שפלה ששוכני אהלים הם במדבר: