Back
Ketubot
Daf 62bאַכּוּלְּהוּ. וְהָא שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים קָאָמַר! אֵינוֹ דּוֹמֶה מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ, לְמִי שֶׁאֵין לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ.
the tanna taught us a halakha with regard to all of them,
RASHI
אכולהו נמי קאמר דע"י נדר יתר משבת אחת לא:
והא בלא נדר ששה חדשים קאמר בספנים:
אינו דומה לענין תענית מי שיש לו כו' אף כאן בלא נדר דעתה נוחה לבעלה שמא יבא בתוך הזמן אבל זו משהדירה הרי היא כמי שאינה מצפה לבעל:
אֲמַר לֵיהּ רַבָּה בַּר רַב חָנָן לְאַבַּיֵי: חַמָּר וְנַעֲשֶׂה גַּמָּל מַאי? אֲמַר לֵיהּ: רוֹצָה אִשָּׁה בְּקַב וְתִיפְלוּת מֵעֲשָׂרָה קַבִּין וּפְרִישׁוּת.
Rabba bar Rav Hanan said to Abaye: If a donkey driver who is already married wants to become a camel driver,
RASHI
חמר ונעשה גמל מאי נישאת לו כשהוא חמר מהו ליעשות גמל שלא ברשות הרווחה עדיפא לה שיתעשר או עונה עדיפא לה:
בקב ותיפלות להיות בעלה עמה:
מעשרה קבין להתעשר:
TOSAFOT
רוצה אשה בקב ותיפלות כו' תימה דאמרינן לעיל שאני התם דאית להו רווחא ושמא עבודת המלך איכא רווחא טפי:
מתשעה קבין ופרישות גרסי' דהמשרה אשתו ע"י שליש תנן (לקמן כתובות סד:) דנותן לה שני קבין ואינו פורש מתשמיש והמורד על אשתו מתשמיש מוסיפין על כתובתה ג' דינר (לקמן כתובות סג) ולפי חשבון ד' סאין בסלע הוי ג' דינר י"ח קבין כן פי' בערוך:
״הַסַּפָּנִים אַחַת לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר״. אָמַר רַב בְּרוֹנָא אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר. אֲמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר רַב: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: הַתַּלְמִידִים יוֹצְאִין לְתַלְמוּד תּוֹרָה שְׁתַּיִם וְשָׁלֹֹש שָׁנִים שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת. אֲמַר רָבָא: סָמְכוּ רַבָּנַן אַדְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה וְעָבְדֵי עוּבְדָא בְּנַפְשַׁיְיהוּ.
§ The mishna stated: For sailors, the set interval for conjugal relations is once every six months. This is the statement of Rabbi Eliezer. Rav Berona said that Rav said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer. Rav Adda bar Ahava said that Rav said: This is the statement of Rabbi Eliezer, but the Rabbis say: Students may leave
RASHI
דברי ר"א אמתני' קאי וסיפא דמתני' נקיט:
זו דברי ר"א הנך עונות ויציאות שלא ברשות דמתני' דקתני התלמידים יוצאים לת"ת שלא ברשות שלשים יום:
סמכו רבנן תלמידים שבדורנו סומכים על דבריו ויוצאין שלא ברשות:
ועבדי עובדא כוותיה:
בנפשייהו והוא בא להם ליטול מהם נפשות שנענשים ומתים:
כִּי הָא דְּרַב רְחוּמִי הֲוָה שְׁכִיחַ קַמֵּיהּ דְּרָבָא בִּמְחוֹזָא. הֲוָה רָגִיל דַּהֲוָה אָתֵי לְבֵיתֵיהּ כָּל מַעֲלֵי יוֹמָא דְּכִיפּוּרֵי. יוֹמָא חַד מְשַׁכְתֵּיהּ שְׁמַעְתָּא, הֲוָה מְסַכְיָא דְּבֵיתְהוּ: הָשְׁתָּא אָתֵי, הָשְׁתָּא אָתֵי. לָא אֲתָא. חֲלַשׁ דַּעְתָּהּ, אַחֵית דִּמְעָתָא מֵעֵינָהּ. הֲוָה יְתֵיב בְּאִיגְרָא – אִפְחִית אִיגְרָא מִתּוּתֵיהּ, וְנָח נַפְשֵׁיהּ.
This is as it is related about Rav Reḥumi, who would commonly study before Rava in Meḥoza: He was accustomed to come back to his home every year on the eve of Yom Kippur. One day he was particularly engrossed in the halakha he was studying, and so he remained in the study hall and did not go home. His wife was expecting him that day and continually said to herself: Now he is coming, now he is coming. But in the end, he did not come. She was distressed by this and a tear fell from her eye. At that exact moment, Rav Reḥumi was sitting on the roof. The roof collapsed under him and he died. This teaches how much one must be careful, as he was punished severely for causing anguish to his wife, even inadvertently.
RASHI
מסכיא תרגום של מצפה:
עוֹנָה שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵימַת? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת. ״אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ״ אָמַר רַב יְהוּדָה וְאִיתֵּימָא רַב הוּנָא וְאִיתֵּימָא רַב נַחְמָן: זֶה הַמְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת.
§ When is the ideal time for Torah scholars to fulfill their conjugal obligations?
RASHI
מע"ש כו' שהוא ליל תענוג ושביתה והנאת הגוף:
יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא חֲתָנֵיהּ דְּרַבִּי יַנַּאי הֲוָה אָזֵיל וִיתֵיב בְּבֵי רַב, וְכָל בֵּי שִׁמְשֵׁי הֲוָה אָתֵי לְבֵיתֵיהּ. וְכִי הֲוָה אָתֵי – הֲוָה קָא חָזֵי קַמֵּיהּ עַמּוּדָא דְּנוּרָא. יוֹמָא חַד מְשַׁכְתֵּיהּ שְׁמַעְתָּא. כֵּיוָן דְּלָא חָזֵי הַהוּא סִימָנָא – אֲמַר לְהוּ רַבִּי יַנַּאי: כְּפוּ מִטָּתוֹ, שֶׁאִילְמָלֵי יְהוּדָה קַיָּים – לֹא בִּיטֵּל עוֹנָתוֹ. הֲוַאי ״כִּשְׁגָגָה שֶׁיּוֹצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט״ וְנָח נַפְשֵׁיהּ.
It is related further that Yehuda, son of Rabbi Ḥiyya and son- in-law of Rabbi Yannai, would go and sit in the study hall, and every Shabbat eve at twilight he would come to his house. When he would come, Rabbi Yannai would see a pillar of fire preceding him due to his sanctity. One day he was engrossed in the halakha he was studying, and he stayed in the study hall and did not return home. When Rabbi Yannai did not see that sign preceding him, he said to the family: Turn his bed over, as one does at times of mourning, since he must have died, reasoning that if Yehuda were alive he would not have missed his set interval for conjugal relations and would certainly have come home. What he said became “like an error that proceeds from a ruler” (Ecclesiastes 10:5), and Yehuda, son of Rabbi Ḥiyya, died.
RASHI
כפו מטתו כדת המתאבלים דחייבין בכפיית המטה:
רַבִּי אִיעֲסַק לֵיהּ לִבְרֵיהּ בֵּי רַבִּי חִיָּיא. כִּי מְטָא לְמִיכְתַּב כְּתוּבָּה נָח נַפְֵשָׁהּ דִּרְבִיתָא. אָמַר רַבִּי: חַס וְשָׁלוֹם פְּסוּלָא אִיכָּא? יְתִיבוּ וְעִיְּינוּ בַּמִּשְׁפָּחוֹת: רַבִּי אָתֵי מִשְּׁפַטְיָה בֶּן אֲבִיטַל, וְרַבִּי חִיָּיא אָתֵי מִשִּׁמְעִי אֲחִי דָּוִד.
It is related further that Rabbi Yehuda HaNasi arranged for his son to marry a daughter of the household of Rabbi Ḥiyya.
RASHI
איעסק לבריה להשיא בתו של רבי חייא:
איכא פסולא שלא היו מהוגנים לזוג אחד:
שפטיה בן אביטל בן דוד היה אביטל שם אשת דוד ור' חייא אתי משמעי וזהו הפסול שר' היה מבית דוד ולא היתה בת הבאה משמעי הוגנת לבנו שלא היתה בת מלכים:
אָזֵיל אִיעֲסַק לֵיהּ לִבְרֵיהּ בֵּי רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִימְרָא. פָּסְקוּ לֵיהּ תַּרְתֵּי סְרֵי שְׁנִין לְמֵיזַל בְּבֵי רַב. אַחְלְפוּהָ קַמֵּיהּ, אֲמַר לְהוּ: נֶיהֱווּ שִׁית שְׁנִין. אַחְלְפוּהָ קַמֵּיהּ, אֲמַר לְהוּ: אִיכְנִיס, וַהֲדַר אֵיזִיל. הֲוָה קָא מִכְסִיף מֵאֲבוּהּ. אֲמַר לֵיהּ: בְּנִי, דַּעַת קוֹנְךָ יֵשׁ בְּךָ.
He went and arranged for his son to marry a daughter of the household of Rabbi Yosei ben Zimra.
RASHI
פסקו ליה תרתי סרי שנין קודם שיכנוס:
אחלפוה קמיה העבירו הנערה לפני החתן:
דעת קונך יש בך שאמר להרחיק זמן חופתו וחזר וקרבה מרוב חיבת כלתו:
מֵעִיקָּרָא כְּתִיב ״תְּבִיאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ״ וּלְבַסּוֹף כְּתִיב ״וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם״.
The proof for this is that initially it is written: “You bring them and plant them in the mountain of Your inheritance, the place that You, O Lord, have made for You to dwell in” (Exodus 15:17), which indicates that God’s original intention was to build a Temple for the Jewish people after they had entered Eretz Yisrael. And ultimately it is written: “And let them make Me a Sanctuary, that I may dwell among them” (Exodus 25:8), i.e., even while they were still in the desert, which indicates that due to their closeness to God, they enjoyed greater affection and He therefore advanced what would originally have come later.
RASHI
מעיקרא כתיב תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך שיבאו לארץ ואח"כ יבנו לו מקדש:
ולבסוף אמר ועשו לי מקדש במדבר:
אָזֵיל יְתֵיב תַּרְתֵּי סְרֵי שְׁנֵי בְּבֵי רַב, עַד דַּאֲתָא אִיעַקְּרָא דְּבֵיתְהוּ. אֲמַר רַבִּי: הֵיכִי נַעֲבֵיד? נְגָרְשָׁהּ – יֹאמְרוּ: עֲנִיָּיה זוֹ לַשָּׁוְא שִׁימְּרָה. נִינְסֵיב אִיתְּתָא אַחֲרִיתֵי – יֹאמְרוּ: זוֹ אִשְׁתּוֹ, וְזוֹ זוֹנָתוֹ. בָּעֵי עֲלָהּ רַחֲמֵי וְאִיתַּסִּיאַת.
After his wedding he went and sat for twelve years in the study hall. By the time he came back his wife had become infertile, as a consequence of spending many years without her husband. Rabbi Yehuda HaNasi said: What should we do? If he will divorce her, people will say: This poor woman waited and hoped for naught. If he will marry another woman to beget children, people will say: This one, who bears him children, is his wife and that one, who lives with him, is his mistress. Therefore, her husband pleaded with God to have mercy on her and she was cured.
RASHI
איעקרא נעשית עקרה כן דרך העומדות עשר שנים בלא בעל:
רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן חֲכִינַאי הֲוָה קָאָזֵיל לְבֵי רַב בְּשִׁילְהֵי הִלּוּלֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי. אֲמַר לֵיהּ: אִיעַכַּב לִי עַד דְּאָתֵי בַּהֲדָךְ. לָא אִיעַכְּבָא לֵיהּ. אֲזַל יְתֵיב תְּרֵי סְרֵי שְׁנֵי בְּבֵי רַב. עַד דְּאָתֵי – אִישְׁתַּנּוּ שְׁבִילֵי דְּמָתָא, וְלָא יָדַע לְמֵיזַל לְבֵיתֵיהּ.
Rabbi Ḥananya ben Ḥakhinai
RASHI
בשילהי הלוליה דר' שמעון סוף ימי חופתו:
איעכב לי המתן לי עד שיכלו ימי חופתי ואלך עמך לבי רב:
אישתנו שבילי דמתא שנבנו בעיר בנינים חדשים ונסתמו בה מבואות:
אֲזַל יְתֵיב אַגּוּדָא דְּנַהֲרָא. שְׁמַע לְהַהִיא רְבִיתָא דְּהָווּ קָרוּ לָהּ: בַּת חֲכִינַאי, בַּת חֲכִינַאי, מְלִי קוּלְתֵךְ וְתָא נֵיזִיל. אֲמַר: שְׁמַע מִינָּהּ, הַאי רְבִיתָא דִּידָן. אֲזַל בַּתְרָהּ, הֲוָה יְתִיבָא דְּבֵיתְהוּ קָא נָהֲלָה קִמְחָא. דָּל עֵינָהּ, חֲזִיתֵיהּ, סָוֵי לִבָּהּ, פָּרַח רוּחָהּ. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עֲנִיָּיה זוֹ, זֶה שְׂכָרָהּ?! בְּעָא רַחֲמֵי עֲלָהּ וְחַיָּיה.
He went and sat on the bank of the river and heard people calling to a certain girl: Daughter of Ḥakhinai, daughter of Ḥakhinai, fill your pitcher and come up. He said: I can conclude from this that this is our daughter, meaning his own daughter, whom he had not recognized after so many years. He followed her to his house. His wife was sitting and sifting flour. She lifted her eyes up, saw him and recognized him, and her heart fluttered with agitation and she passed away from the emotional stress. Rabbi Ḥananya said before God: Master of the universe, is this the reward of this poor woman? He pleaded for mercy for her and she lived.
RASHI
לההיא רביתא נערה:
ולבסוף אמר ועשו לי מקדש במדבר:
סוי לבה ראה לבה כלומר נדמה ללבה פתאום שזה בעלה:
רַבִּי חָמָא בַּר בִּיסָא אָזֵיל יְתֵיב תְּרֵי סְרֵי שְׁנֵי בְּבֵי מִדְרָשָׁא. כִּי אֲתָא, אֲמַר: לָא אִיעֲבִיד כִּדְעָבֵיד בֶּן חֲכִינַאי. עָיֵיל יְתֵיב בְּמִדְרָשָׁא, שָׁלַח לְבֵיתֵיהּ. אֲתָא רַבִּי אוֹשַׁעֲיָא בְּרֵיהּ, יְתֵיב קַמֵּיהּ. הֲוָה קָא מַשְׁאִיל לֵיהּ שְׁמַעְתָּא, חֲזָא דְּקָא מִתְחַדְּדֵי שְׁמַעְתֵּיהּ, חָלַשׁ דַּעְתֵּיהּ, אֲמַר: אִי הֲוַאי הָכָא – הֲוָה לִי זֶרַע כִּי הַאי.
Rabbi Ḥama bar Bisa
RASHI
לא איעביד כדעבד בר חכינאי שנכנס לביתו פתאום:
יתיב קמיה ולא היה האב מכירו:
חזיא לבריה דמחדדן שמעתתיה:
אי הואי הכא אילו הייתי כאן כשהנחתי בני קטן והלכתי הייתי מלמדו תורה והיה חכם כזה:
עָל לְבֵיתֵיהּ. עָל בְּרֵיהּ, קָם קַמֵּיהּ. הוּא סָבַר – לְמִשְׁאֲלֵיהּ שְׁמַעְתְּתָא קָא בָּעֵי. אָמְרָה לֵיהּ דְּבֵיתְהוּ: מִי אִיכָּא אַבָּא דְּקָאֵים מִקָּמֵי בְּרָא? קָרֵי עֲלֵיהּ רָמֵי בַּר חָמָא: ״הַחוּט הַמְּשׁוּלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק״ – זֶה רַבִּי אוֹשַׁעֲיָא, בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי חָמָא בַּר בִּיסָא.
Rabbi Ḥama went in to his house and his son went in with him. Rabbi Ḥama then stood up before him to honor a Torah scholar, since he thought that he wanted to ask him a matter of halakha . His wife said to him: Is there a father who stands up before his son? The Gemara comments: Rami bar Ḥama read the verse about him: “A threefold cord is not quickly broken” (Ecclesiastes 4:12). This is referring to Rabbi Oshaya, son of Rabbi Ḥama bar Bisa, as he represented the third generation of Torah scholars in his family.
TOSAFOT
החוט המשולש לא במהרה ינתק לפי ששלשתן ראו זה את זה כדאמרי' בעלמא (בב"ב נט.) שאמר ר' אושעיא דבר ואתו ושאלו לר' ביסא לכך קרי עלייהו החוט המשולש לא במהרה ינתק כלומר לא ינתק מזרעו לעולם כדאמרי' בעלמא (ב"מ דף פה.) כיון שאדם לומד הוא ובנו ובן בנו מכאן ואילך תורה חוזרת על אכסניא שלה ודריש מואני זאת בריתי וגו': [וע"ע תוספות ב"ב נט. ד"ה החוט]:
רַבִּי עֲקִיבָא רָעֲיָא דְּבֶן כַּלְבָּא שָׂבוּעַ הֲוָה. חֲזִיתֵיהּ בְּרַתֵּיהּ דַּהֲוָה צְנִיעַ וּמַעֲלֵי, אָמְרָה לֵיהּ: אִי מִקַּדַּשְׁנָא לָךְ אָזְלַתְּ לְבֵי רַב? אֲמַר לָהּ: אִין אִיקַּדְשָׁא לֵיהּ בְּצִינְעָה, וּשְׁדַרְתֵּיהּ. שְׁמַע אֲבוּהּ אַפְּקָהּ מִבֵּיתֵיהּ, אַדְּרָהּ הֲנָאָה מִנִּכְסֵיהּ. אָזֵיל יְתֵיב תְּרֵי סְרֵי שְׁנִין בְּבֵי רַב, כִּי אֲתָא – אַיְיתֵי בַּהֲדֵיהּ תְּרֵי סְרֵי אַלְפֵי תַּלְמִידֵי. שְׁמַעֵיהּ לְהַהוּא סָבָא דְּקָאָמַר לָהּ: עַד כַּמָּה
The Gemara further relates: Rabbi Akiva was the shepherd of ben Kalba Savua,
RASHI
כלבא שבוע שם א' מעשירי ירושלים שכל הנכנס לביתו רעב ככלב הי' יוצא שבע:
TOSAFOT
דהוה צניע ומעלי והא דאמר באלו עוברין (פסחים מט:) אמר ר"ע כשהייתי עם הארץ הייתי אומר מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור משמע דלא הוה מעלי איכא למימר דהתם לאו משום שהיה שונא תלמידי חכמים אלא משום שהי' סבור שמתגאין על עמי הארץ מפני תורתן והיו תלמידי חכמים שונאים אותם וגם משום שלא היו מניחין אותם ליגע בהם כדאמרינן (חגיגה דף יח:) בגדי עם הארץ מדרס לפרושים אבל מכל מקום שומר מצות היה. רבינו תם: