Back
Ketubot
Daf 6aמַאי לָאו דְּאִי לָא בָּעַל מָצֵי בָּעֵיל אֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת! אֲמַר רָבָא: לָא, לְבַר מִשַּׁבָּת. אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: וְהָא עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת אַרְבָּעָה לֵילוֹת קָתָנֵי! אֶלָּא אֲמַר רָבָא: כְּשֶׁבָּעַל.
What, is it not referring to a case where if he did not yet engage in full-fledged intercourse, i.e., rupturing the hymen, with his bride, he may engage in full-fledged intercourse with her even on Shabbat? Apparently, it is permitted to engage in intercourse with a virgin on Shabbat. Rava said: No, it is referring to any other day except for Shabbat. Abaye said to him: But isn’t it taught: Until the conclusion of Shabbat, four nights? Four nights from Wednesday until the conclusion of Shabbat includes Shabbat. Rather, Rava said: It is referring to a case where he engaged in full-fledged intercourse with his bride before Shabbat. Therefore, there is no concern lest he cause a wound on Shabbat.
RASHI
מאי לאו הנך ארבעה לילות עד מוצאי שבת דקתני להכי תני להו דאי לא בעל בעילה גמורה מצי למיבעל וכל דם שהוא מוציא תמיד בהערותיו הוו דם בתולים ושמעינן מינה נמי דמותר לבעול בחבורה בשבת:
והא ארבעה לילות עד מוצאי שבת קתני ולא משכחת ליה לבר משבת דהא ברביעי ניסת ויש כאן לילי חמישי וששי ושבת ומוצאי שבת:
TOSAFOT
מאי לאו דאי לא בעיל מצי בעיל דלמאי נקט עד מוצאי שבת אי לאו דאתא לאשמועינן דמצי בעיל בשבת אע"ג דמשיר בתולים דליכא למימר דנקט עד מוצ"ש לאשמועי' דבעינן רצופין דהא לא בעינן שיהו רצופין כדתניא בפרק בתרא דנדה (דף סד: ושם) מעשה ונתן לה ד' לילות מתוך י"ב חדש והכי פי' נותנין לה ד' לילות עד מוצ"ש שיבעול בכל לילה וישיר מקצת בתולים עד מוצ"ש ואשמועינן דשרי להשיר בתולים בשבת ומשני לא לבר משבת ומוצאי שבת נקט לאשמועינן דבעינן רצופים והוה מצי למפרך מברייתא דפרק בתרא דנדה דמוכח דאפי' מפוזרין אלא דפריך ליה מגופה דברייתא והא עד מוצאי שבת ארבעה לילות קתני וא"ת מעיקרא דמשני לבר משבת מה עלה בדעתו והא קתני בהדיא ד' לילות וי"ל דהוה ס"ד דהכי פירושו נותנין לה עד מוצאי שבת לבר משבת שהן בין הכל ד' לילות ואיהו פריך דמשמע דבעיל ד' לילות ומשני כשבעל וקמ"ל כמו שמפרש בתר הכי אע"ג דהוי פירצה דחוקה דהא אי חזיא תלינן בדם בתולין אפ"ה שרי:
אִי כְּשֶׁבָּעַל – מַאי קָא מַשְׁמַע לָן? קָא מַשְׁמַע לָן דְּשָׁרֵי לְמִיבְעַל בְּשַׁבָּת, כְּדִשְׁמוּאֵל. דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: פִּירְצָה דְּחוּקָה מוּתָּר לִיכָּנֵס בָּהּ בְּשַׁבָּת, וְאַף עַל פִּי שֶׁמַּשִּׁיר צְרוֹרוֹת.
However, if it is referring to a case where he already engaged in intercourse, what is the tanna teaching us when he says that it is permitted to have intercourse with her even on Shabbat? He teaches us that although it might cause bleeding, it is permitted to engage in intercourse on Shabbat, in accordance with the statement of Shmuel, as Shmuel said: It is permitted to enter into a narrow opening in a wall on Shabbat, although doing so causes pebbles to fall from the wall. Here too, although it might cause a wound and bleeding, intercourse is permitted on Shabbat.
RASHI
אי כשבעל ולא אתא לאורויי לן אלא היתר דם בתולים האי דנקט עד מוצאי שבת מאי קמ"ל ליתני נותנין לה ארבעה לילות על כרחך משום בעילת שבת נקט לה:
שמשיר צרורות והאי נמי דלמא מחבל פורתא ומספיקא לא אסרינן ליה:
TOSAFOT
מאי קמ"ל במאי דנקט עד מוצאי שבת דלענין רצופים ליכא למימר כדפרישית:
מְתִיב רַב יוֹסֵף: חָתָן פָּטוּר מִקְּרִיַּת שְׁמַע לַיְלָה הָרִאשׁוֹן עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת אִם לֹא עָשָׂה מַעֲשֶׂה. מַאי לָאו – דִּטְרִיד, דְּבָעֵי לְמִיבְעַל? אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: לָא, דִּטְרִיד דְּלָא בְּעֵיל.
Rav Yosef raised an objection from a mishna ( Berakhot 16a): A groom is exempt from the mitzva of reciting Shema on the first night
RASHI
מאי לאו האי דפטר ליה מק"ש בלילי שבת משום דטריד במצוה דבעי למיבעל והעוסק במצוה פטור מן המצוה:
דטריד דלא בעל מצטער שלא בעל:
דטריד דלא בעל מצטער שלא בעל:
TOSAFOT
מאי לאו דטריד דבעי למיבעל הכא ליכא לשנויי לבר משבת כדלעיל דא"כ אינו פטור עד מוצאי שבת וקא משוית ליה לתנא טועה דפטר ליה עד מוצאי שבת אבל לעיל אפילו כי אמרינן לבר משבת ולא מצי למיבעל בשבת מכל מקום דוקא נקט עד מוצאי שבת משום דעד למוצאי שבת תולין בדם בתולים היכא דעבר ובעל:
אֲמַר לֵיהּ רָבָא: וּמִשּׁוּם טִירְדָּא פָּטוּר?! אֶלָּא מֵעַתָּה טָבְעָה סְפִינָתוֹ בַּיָּם הָכִי נַמִי דְּפָטוּר?! וְכִי תֵּימָא הָכִי נַמִי – וְהָאָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר זַבְדָּא אָמַר רַב: אָבֵל חַיָּיב בְּכָל הַמִּצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה חוּץ מִן הַתְּפִילִּין, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן ״פְּאֵר״!
Rava said to Abaye: And is one exempt due to preoccupation?
RASHI
משום דטריד פטור בתמיה ומשום צער פטור מאחר שאינו מחשב לעסוק במצוה:
שנאמר בהן פאר פארך חבוש עליך (יחזקאל כ״ד:י״ז) ואבל מעולל בעפר קרנו וראשו ואין זה פאר לתפילין:
TOSAFOT
והא אמר ר' אבא אבל חייב בכל המצות כו' ואביי סבר דטירדא דליכא מצוה כלל מחייב אבל טירדא דלא מצי בעיל חשיב טירדא דמצוה כיון שטרוד במה שאינו יכול לעשות מצוה:
חוץ מן התפילין שנאמר בהן פאר ואמרינן בפרק בתרא דמועד קטן (דף טו.) מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל פארך חבוש עליך מכלל דלעלמא אסור ובקונטרס דפי' שנאמר בהן פאר ואבל מעולל בעפר קרנו וראשו היינו ליתן טעם דלא נילף שאר מצות מתפילין וא"ת ומאי שנא לגבי תפילין אמרינן דדוקא ליחזקאל נאמר ולא לשאר אבלים וגבי תלמוד תורה ילפינן שאר אבלים מיחזקאל דאמרינן (שם) אבל אסור בתלמוד תורה מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל האנק דום ויש לומר דלאסור גמרינן דמדאסר רחמנא ליחזקאל לכ"ע נמי אסור אבל להתיר לא גמרינן דליה לחודיה למשרי אתא:
אֶלָּא אֲמַר רָבָא: תַּנָּאֵי הִיא. דְּתָנָא חֲדָא: אִם לֹא עָשָׂה מַעֲשֶׂה בָּרִאשׁוֹן – פָּטוּר אַף בַּשֵּׁנִי, בַּשֵּׁנִי – פָּטוּר אַף בַּשְּׁלִישִׁי.
Rather, Rava said: This matter of intercourse with a virgin on Shabbat is subject to a dispute between tanna’im , as one tanna taught: If he did not take action on the first night he is exempt from reciting Shema even on the second. If he failed to consummate the marriage on the second night he is exempt even on the third night, which is Shabbat evening.
RASHI
[אלא אמר רבא ודאי לא מצית לתרוצי הא דחתן פטור מק"ש משום דלא מצי בעיל דא"כ לא הוה פטור דהא לא טריד בדבר מצוה:
תנאי היא בעילת חבורה בשבת ומאן דאסר לבעול בשבת כתנאי אמרה לשמעתיה דאיכא תנא אחרינא דאסר למיבעל דתנא חדא כו']:
פטור מקרית שמע:
שלישי חייב דשבת הוא ואסור לבעול:
וְתַנְיָא אִידָךְ: רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי – פָּטוּר, שְׁלִישִׁי – חַיָּיב.
And another baraita is taught: On the first and second nights he is exempt; on the third he is obligated to recite Shema . He is obligated on the third night, even if he did not yet consummate the marriage, because the third night is Shabbat, when intercourse with his virgin wife is forbidden. The different rulings in the two baraitot indicate that there is a tannaitic dispute with regard to intercourse with a virgin on Shabbat.
RASHI
שלישי חייב דשבת הוא ואסור לבעול:
וְאַבַּיֵי: הָתָם נַמִי בְּטִירְדָּא פְּלִיגִי.
And how does Abaye respond to this proof? He says that there too, it can be explained that it is with regard to preoccupation that the tanna’im disagree. Everyone agrees that it is prohibited to engage in intercourse with a virgin on Shabbat. The dispute is whether or not one’s preoccupation with the fact that he has not yet performed the mitzva of consummating the marriage in the past is considered preoccupation with a mitzva, which would exempt him from reciting Shema ?
RASHI
ואביי אמר לך הנך תנאי נמי בטירדא פליגי והאי דפטר ליה מק"ש לאו משום דשרי למיבעל אלא קסבר המצטער צער של מצוה פטור מקריאת שמע ולא דמי לאבל דטריד טירדא דרשות שאין צערו מצוה אע"פ שאבילותו מצוה ומאן דמחייב סבר טירדא לא פטר [ורבא אמר דבמותר לבעול פליגי והני תנאי כהני תנאי]:
וְהָנֵי תַּנָּאֵי כִּי הָנֵי תַּנָּאֵי; דְּתַנְיָא: הַכּוֹנֵס אֶת הַבְּתוּלָה לֹא יִבְעוֹל בַּתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת, וַחֲכָמִים מַתִּירִין.
And the dispute between these tanna’im in the baraitot cited is parallel to the dispute between these tanna’im , as it is taught in another baraita : With regard to one who marries a virgin, he may not engage in intercourse with her for the first time on Shabbat, and the Rabbis permit doing so.
TOSAFOT
והני תנאי כי הני תנאי אע"ג דפליגי תנאי בהדיא בהכי מכל מקום דחיק אביי לעיל דחשיב טירדא דמצוה הא דלא מצי בעיל דניחא ליה לאקומי מתני' כשמואל דאסר לבעול ומוקי נמי פלוגתא דברייתא אי חשיב טירדא הא דלא מצי בעיל כדי לאוקמי כשמואל כל מה שיכול:
מַאן חֲכָמִים? אֲמַר רָבָה: רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, דְּאָמַר: דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין מוּתָּר.
The Gemara asks: Who are the Rabbis that permit doing so? Rabba said: It is the opinion of Rabbi Shimon, who said: An unintentional act is permitted on Shabbat. Since one’s intention is to perform a permitted action, i.e., the consummation of the marriage, and there is no intent to perform a forbidden action, any forbidden action that may ensue is not a source of concern.
אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: וְהָא מוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן בִּפְסִיק רֵישֵׁיהּ וְלָא יָמוּת! אֲמַר לֵיהּ: לֹא כְּהַלָּלוּ בַּבְלִיִּים שֶׁאֵין בְּקִיאִין בְּהַטָּיָיה, אֶלָּא יֵשׁ בְּקִיאִין בְּהַטָּיָיה.
Abaye said to Rabba: But doesn’t Rabbi Shimon concede that in the case of: Cut off its head and will it not die, i.e., inevitable consequences, one is not exempted by lack of intent. Since rupture of the hymen and the subsequent bleeding is inevitable, Rabbi Shimon would concede that intercourse with a virgin is forbidden. Rabba said to him: Unlike these Babylonians, who are not experts in diverting
RASHI
בהטייה שמטין לצדדין ואין מוציאים דם:
TOSAFOT
לא כהללו בבליים שאין בקיאין בהטייה פירוש אינו פסיק רישיה דכל העולם אינן כמו בבליים אלא בקיאין הן הילכך שרי להו למיבעל ובלבד שלא יתכונו לבעול בעילה גמורה ופריך אם כן טורד למה פירוש בשבת אמאי פטר ליה לעיל מק"ש כיון דבקיאין הן בשלמא בחול איכא טירדא לפי שמתכוין לבעול בעילה גמורה ואף לבקיאין יש טירדא לבעול בעילה גמורה כדאמר בפרק שני דברכות (דף טז. ושם) דר"ג היה פטור ומחמיר על עצמו אע"ג דבקי היה שלא היה בבלי אבל בשבת שאינו מתכוין לבעול בעילה גמורה טורד למה ומשני לשאינו בקי פי' לפי שאינו בקי בשעת ק"ש דאפי' הבקיאין בשעת מעשה קודם מעשה יראים שלא יהיו בקיאין הילכך טרודים כולם:
אִם כֵּן טוֹרֶד לָמָּה? לְשֶׁאֵינוֹ בָּקִי. יֹאמְרוּ בָּקִי – מוּתָּר, שֶׁאֵינוֹ בָּקִי – אָסוּר! רוֹב בְּקִיאִין הֵן.
The Gemara asks: If so, and the groom is expert in diverting, why is there preoccupation that renders him exempt from reciting Shema ? The Gemara answers: The exemption due to preoccupation is limited to one who is not expert. The Gemara asks: If so, the Sages should say explicitly: One who is expert is permitted to have intercourse with a virgin on Shabbat, and one who is not expert
RASHI
אם כן דבקיאים:
טורד למה מהו טרדו להפטר מק"ש:
בקי מותר לבעול בשבת דלא פסיק רישיה ולא ימות הוא:
רוב בקיאין הן הילכך סתמא לאו פסיק רישיה ולא ימות הוא:
TOSAFOT
רוב בקיאין הן וכל חד וחד מספקינן ליה ברוב וכולם מותרים משמע הכא דרובן בקיאין בהטייה וא"ת דאמרינן בפ"ב דחגיגה (דף יד: ושם) בתולה שעיברה מהו לכהונה כגון שבדקוה על פי חבית ולא היה ריחה נודף מי חיישינן לדשמואל דאמר יכולני לבעול כמה בעילות בלא דם או דלמא באמבטי עיברה ומסיק דשמואל לא שכיח ובפרק בתרא דנדה (דף סד: ושם) נמי קאמר שאני שמואל דרב גובריה הוא והא אמרינן הכא דרוב בקיאין הן וי"ל דשמואל היה יכול לבעול בעילה גמורה שאשה מתעברת בו בלא דם אבל בהטייה אין אשה מתעברת ולהכי בההיא דחגיגה ליכא למיחש בהטייה אלא לדשמואל:
אֲמַר לֵיהּ רָבָא בַּר רַב חָנָן לְאַבַּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה שׁוּשְׁבִינִין לָמָּה? מַפָּה לָמָּה? אֲמַר לֵיהּ: הָתָם שֶׁמָּא יִרְאֶה וִיאַבֵּד.
Rava bar Rav Ḥanan said to Abaye: If that is so, and most people are able to engage in intercourse with a virgin without rupturing the hymen, why are groomsmen stationed to ensure that no deceit is employed by the groom with regard to the bride’s virginity? And why is a sheet necessary to determine whether there was blood? The absence of blood proves nothing if intercourse is possible without blood. Abaye said to him: There, the groomsmen and the sheet are necessary lest the groom see blood and seek to destroy it intentionally. Certainly, if he seeks to engage in intercourse and keep the hymen intact he can do so. However, if he engages in full-fledged intercourse and the hymen is ruptured, the Sages sought to ensure that the facts are clear.
RASHI
שושבינין למה מאחר שיש בקיאין לבעול בלא דם הא דתניא לקמן (כתובות דף יב.) היו מעמידין להן שני שושבינין אחד לו ואחד לה כדי למשמש את החתן ואת הכלה כלומר לבקר אחריהם שלא ינהגו בה רמאות בטענת בתולים ואי בקיאין בהטייה מה שושבינין מועילין:
מפה למה לברר את הבתולים וליטעמיך ל"ג אלא ה"ג שושבינין למה מפה למה:
אמר ליה שמא יראה ויאבד שמא לא יטה ויוציא דם ויאבדנו ויאמר לא מצאתי דם דאילו בהטייה אם בא לטעון תאמר לו עדיין בתולה אני:
TOSAFOT
אלא מעתה שושבינין למה מפה למה פי' בקונטרס כיון שהן בקיאין לבעול בלא דם שמא יטה והיא לא תסיק אדעתה שהטה ומשני דשושבינין ומפה הם שאם לא יטה ויבעול בעילה גמורה ויאבד המפה ואם יטה ויאמר שלא מצא לה בתולים יכולה לומר עדיין בתולה אני וקשה לר"י דאינו מתרץ ממה שהקשה לו דהוי ליה לשנויי דמסקא אדעתה לומר עדיין בתולה אני ועיקר התירוץ חסר מן הספר ונראה לר"י כפירוש ר"ת דדוקא משבת קא פריך דמפה ושושבינין למה דצריך לבעול בהטייה דמעשה בכל יום שעושין שושבינין אפילו בשבת ומשני שמא יארע שלא יטה ויבעול בעילה גמורה ויאבד דם בתולים והויא דומיא דטורד למה דפריך נמי משבת:
מְתִיב רַבִּי אַמִי: הַמֵּפִיס מוּרְסָא בְּשַׁבָּת, אִם לַעֲשׂוֹת לָהּ פֶּה – חַיָּיב. וְאִם לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה לֵיחָה,
Rav Ami raised an objection from a mishna ( Eduyyot 2:5): With regard to one who drains an abscess
RASHI
המפיס מורסא הפותח פה נפח שקורין קלו"ג:
אם לעשות לה פה שמתכוין ליפותה ולהיות לה פתח זה ליום מחר:
חייב שהוא מתקן פתח וחייב משום בונה דאשכחן בנין בבעלי חיים דכתיב ויבן את הצלע (בראשית ב):
TOSAFOT
אם לעשות לה פה חייב דפתח זה עשויה להכניס ולהוציא להכניס אויר ולהוציא ליחה:
ואם להוציא ממנה ליחה פטור בפרק שמונה שרצים (שבת דף קז: ושם) מוקמינן לה כרבי שמעון וסלקא דעתיה דרבי אמי דמותיב דדם מיפקד פקיד ולדם הוא צריך ולא לפתח ואפ"ה אסר שמואל כרבי שמעון דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה ולהכי פריך ממפיס מורסא דכי היכי דלהוציא ממנה ליחה פטור וקיימא לן דפטור ומותר כיון דאינו צריך לפתח אף על גב דשאר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור אבל אסור במורסא שרי משום צער הכא נמי משום מצוה הוי לן למשרי ועוד אפילו שרינן משום צערא טפי ממשום מצוה כדפירש ר"ת לעיל פריך שפיר דהכא ודאי דהוי פסיק רישיה לענין פתח אי לאו משום צערא היה אסור אבל גבי בעילה אית לן למשרי אע"ג דליכא צערא כיון דלא הוי פסיק רישיה לענין פתח כיון דאפשר להוצאת דם בלא עשיית פתח כדמוכח לעיל (כתובות דף ה:) ומשני הכא פקיד ולא עקיר דקסבר דם חבורי מיחבר והוא הדין דהוי מצי לשנויי דלפתח הוא צריך אלא לפי מאי דקים ליה דלדם הוא צריך משני ליה ותימה דהא שמואל במלאכה שאינה צריכה לגופה סבר לה כר' יהודה כדאמרי' בפ' הנחנקין (סנהדרין ד' פה. ושם) ובפ' כל התדיר (זבחים ד' צב.) ועוד דמדבר שאין מתכוין דשרי ר"ש ה"ל לאקשויי ולא ממאלכה שאינה צריכה לגופה כיון דרוב בקיאין ולא הוי פסיק רישיה: