Back
Ketubot
Daf 59b״שָׂדֶה זוֹ שֶׁמִּשְׁכַּנְתִּי לְךָ, לִכְשֶׁאֶפְדֶּנָּה מִמְּךָ – תִּיקָּדֵשׁ״ – דְּקָדְשָׁה.
This field that I mortgaged to you
TOSAFOT
שדה זו שמשכנתי לך לכשאפדנה ממך תיקדש משמע דבעודה ממושכנת אינו יכול להקדיש דאין כח להקדש לבטל כח המלוה שהיא ממושכנת בידו ותימה דאמרי' בסוף איזהו נשך (ב"מ עג:) רב מרי בר רחל משכן ליה עובד כוכבים ההוא ביתא אזל עובד כוכבים זבניה לרבא נטר תריסר ירחי שתא ושקל אגר ביתא ואמטיה לרבא כו' אלמא הפקיע המכר כחו של רב מרי שהיה לו לדור בבית חנם שהיתה ממושכנת בידו והפקיע המכר כחו והוצרך להעלות לו שכר לרבא וי"ל דאין זה הפקעת כח אלא לפי שהיה סבור רב מרי שהיה רבא חייב לו דמי המשכנתא במקום העובד כוכבים ולא רצה לדור בחצירו חנם משום רבית וא"ל רבא כדיניהם עבידנא לך דרבא לא מיחייב ליה מידי אלא העובד כוכבים וא"ת והא דאמר בפ' האומר משקלי עלי (ערכין כא. ושם) הקדישו משכיר הדר בו מעלה שכר להקדש ופריך היכי דייר ביה הא במעילה קאי דמשמע שבזמן השכירות יכול להקדישה וי"ל דכח שיש לשוכר אינו יכול להקדיש אלא הוא והקדש שותפין בו וימכר הבית ויקח זה דמי שכירות הבית והמותר להקדש אבל הכא מיירי שמקדיש כל השדה אף מה שאינו יכול להקדיש עכשיו אי נמי בהקדש ממש היה חל על שדה הממושכנת אף קודם שתפדה והכא מיירי שאוסר בקונם על המלוה לכשיפדנה דיכול להיות דבשדה ממושכנת אינו יכול לאוסרה בקונם אף על פי שיכול להקדישה כדמוכח בערכין דיכול להקדיש יותר ממה שיכול לאסור בקונם ומתרצא בהכי האי דפריך לעיל ומי איכא מידי דאילו השתא לא קדיש ולקמיה קדיש ומאי קשיא ליה דלמה לא תוכל להקדיש מעשה ידיה לאחר שתתגרש מאי שנא מנכסי מלוג שיכולה למכור עכשיו לכשתתאלמן או תתגרש אלא ודאי אע"פ שיכולה להקדיש מידי דהוי אמכר לא תוכל לאסור ועוד יכול להיות דאפילו היתה מקדשת ידיה לשמים לגמרי לא היה ראוי לחול הקדש כמו על שדה משום דבשדה חל ההקדש על גוף השדה בעודה ברשות המלוה וממילא יקדשו הפירות כשיצא הגוף מרשותו אבל ידיה אפי' הקדישו לשמים אין נתפשות בהקדש ואפילו בעבד אמר רב דגופיה לא קדיש ובבן חורין מודו כ"ע ולכך אפי' הקדישו לגמרי אין להקדש לחול יותר מאוסר למלוה בקונם שדה הממושכן לו:
מַתְקִיף לָהּ רַב שֵׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: מִי דָּמֵי? הָתָם בְּיָדוֹ לִפְדּוֹתָהּ, הָכָא – אֵין בְּיָדָהּ לְגָרֵשׁ עַצְמָהּ. הָא לָא דָּמְיָא אֶלָּא לָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ ״שָׂדֶה זוֹ שֶׁמִּשְׁכַּנְתִּי לְךָ לְעֶשֶׂר שָׁנִים, לִכְשֶׁאֶפְדֶּנָּה מִמְּךָ – תִּיקָּדֵשׁ״ דְּקָדְשָׁה.
Rav Sheisha, son of Rav Idi, objects to this: Is it comparable? There, in the case where he mortgaged the field, it is in his power to redeem it, whereas here, with regard to a woman who renders her earnings prohibited to her husband, it is not in her power to divorce herself from her husband. This is only comparable to one who says to another: This field that I have mortgaged to you for ten years will be consecrated when I redeem it from you. The halakha is that it is consecrated. Similarly, in this case, despite the fact that her earnings belong to her husband, when she will be divorced they will revert to her, and since her hands have always belonged to her, she can consecrate her earnings.
RASHI
לא דמיא אלא להא לא דמי לשדה זו שמשכנתי לך סתם אלא לאומר שדה זו שמשכנתי לעשר שנים דאין בידו לפדותה ולהקדישה עכשיו:
דקדשה דהא שלו היא:
מַתְקִיף לָהּ רַב אַשִׁי: מִי דָּמֵי? הָתָם – לְעֶשֶׂר שָׁנִים מִיהָא בְּיָדוֹ לִפְדּוֹתָהּ, הָכָא – אֵין בְּיָדָהּ לְגָרֵשׁ עַצְמָהּ לְעוֹלָם.
Rav Ashi objects to this: Is it comparable? There, after ten years in any case it will be in his power to redeem it, whereas here, with regard to a woman, it is never in her power to divorce herself from her husband. Consequently, there is no way for her to consecrate her future earnings.
אֶלָּא אֲמַר רַב אַשִׁי: קוֹנָמוֹת קָא אָמְרַתְּ? שָׁאנֵי קוֹנָמוֹת דִּקְדוּשַּׁת הַגּוּף נִינְהוּ, וְכִדְרָבָא. דְּאָמַר רָבָא: הֶקְדֵּשׁ, חָמֵץ, וְשִׁחְרוּר – מַפְקִיעִין מִידֵי שִׁיעְבּוּד.
Rather, the contradiction between the two rulings of Shmuel must be resolved in a different manner. Rav Ashi said: Did you speak about konamot ? Konamot are different,
RASHI
דקדושת הגוף נינהו כקדושת מזבח שאין להן פדיון כך אין פדיון לקונם להיות ניתר למי שנאסר עליו שהרי אינו הקדש גמור לתפוס פדיונו אלא אסור על אדם אחד וכיון דקדושת הגוף הוא מפקיע מידי שעבוד שהיא משועבדת לבעלה וחייל ולקמן פריך א"כ מאי איריא שמא יגרשנה מהשתא חייל:
הקדש כגון ששיעבד שורו לבעל חוב וחזר והקדישו מפקיע שעבוד המלוה וגובה חובו ממקום אחר וזה כשר לקרבן ואינו גזול דלא הוה קני ליה אלא לגוביינא בעלמא ודוקא קדושת הגוף אבל קדושת דמים דבדק הבית לא מפקיע שעבוד כדתנן בערכין (דף כג:) מוסיף עוד דינר ופודה את הנכסים הללו כו':
חמץ עשה חמצו אפותיקי לעובד כוכבים והגיע הפסח איסור חמץ מפקיעו משעבוד העובד כוכבים ונאסר בהנאה והא דתנן (פסחים דף ל:) עובד כוכבים שהלוה לישראל על חמצו אחר הפסח מותר בהנאה אוקמינן לה התם כשהרהינו אצלו שמסרו בידו משכון:
ושחרור עשה עבדו אפותיקי ושחררו הלוה משוחרר וזה גובה חובו ממקום אחר:
TOSAFOT
קונמות קאמרת כו' וא"ת א"כ כל אדם יפקיע כל ממונו מבעל חובו על ידי קונם וי"ל דלאו דווקא שעבוד דבעל אלמוה רבנן אלא ה"נ דאלמוה לשעבודא דב"ח כדמוכח בריש המדיר (לקמן כתובות ע.) דפריך וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה ולימא דמפקע שעבודה ע"י קונם אלא ודאי דאלמוה נמי לשעבודא דאשה וא"ת בפ' אלמנה ביבמות (דף סו: ושם) גבי אצטלא דפרסוה אמיתנא אמאי קאמר רבא קנייה מיתנא הא אלמוה רבנן לשעבודא דאשה וי"ל דדוקא בקונמות אלמוה שלא יפקיע חובו אבל ההיא דפ' אלמנה דנאסר לכל העולם ליכא למיחש להכי ומפקיע מידי שעבוד כמו הקדש והא דאמר בהחובל (ב"ק דף צ. ושם) דעבדי מלוג אין יוצאין בשן ועין לא לאיש ולא לאשה דאלמוה רבנן לשעבודא דבעל אע"ג דשחרור דמי להקדש סבירא ליה לרבא בפרק אלמנה (יבמות דף סו:) כמ"ד לאשה אבל לא לאיש א"נ ידו עדיפא מידה כיון דאכיל פירות בחייה כדאמרינן בהכותב (לקמן כתובות דף פג.):
הקדש חמץ ושחרור כתבתי בהשולח (גיטין מ: ושם):
וְנִקְדְּשׁוּ מֵהָשְׁתָּא! אַלְמוּהָ רַבָּנַן לְשִׁיעְבּוּדֵיהּ דְּבַעַל, כִּי הֵיכִי דְּלָא תִּיקָּדֵשׁ מֵהָשְׁתָּא.
The Gemara asks: If it is so, that a konam can remove the lien on property, let her earnings become consecrated from now, even before her husband divorces her. The Gemara answers: The Sages reinforced the husband’s lien in order that it not become consecrated now. However, since in general a konam can take effect on mortgaged items, it can take effect on her earnings after she leaves her husband’s jurisdiction.
RASHI
ונקדשו מהשתא מאי איריא דקתני שמא יגרשנה מהשתא נמי קדיש:
אלמוה רבנן לשעבודיה דבעל בעודה תחתיו דשויוהו רבנן כלוקח גמור ולא כמלוה:
מתני׳ וְאֵלּוּ מְלָאכוֹת שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה לְבַעְלָהּ: טוֹחֶנֶת, וְאוֹפָה, וּמְכַבֶּסֶת, מְבַשֶּׁלֶת, וּמֵנִיקָה אֶת בְּנָהּ, מַצַּעַת לוֹ הַמִּטָּה, וְעוֹשָׂה בַּצֶּמֶר. הִכְנִיסָה לוֹ שִׁפְחָה אַחַת – לֹא טוֹחֶנֶת וְלֹא אוֹפָה וְלֹא מְכַבֶּסֶת. שְׁתַּיִם – אֵין מְבַשֶּׁלֶת וְאֵין מֵנִיקָה אֶת בְּנָהּ. שָׁלֹֹש – אֵין מַצַּעַת לוֹ הַמִּטָּה, וְאֵין עוֹשָׂה בַּצֶּמֶר. אַרְבַּע – יוֹשֶׁבֶת בְּקַתֶּדְרָא.
And these are tasks that a wife must perform
RASHI
מתני' אופה פת:
שתים אינה מבשלת כו' בגמרא פריך אמאי לא איפטרה מכולהו בחדא שפחה שהכניסה במקומה:
יושבת בקתדרא לא תטרח בשבילו לילך בשליחות להביא לו חפץ מבית לעליה:
TOSAFOT
ארבע יושבת בקתדרא אע"ג דבשלש נמי אינה עושה מכל מלאכות שהוזכרו במשנה מכל מקום עושה מלאכות קטנות שבבית שלא הוזכרו במשנה ואיכא נמי ארחי ופרחי דבגמרא וכי הכניסה לו ד' אינה עושה כלום:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֲפִילּוּ הִכְנִיסָה לוֹ מֵאָה שְׁפָחוֹת – כּוֹפָהּ לַעֲשׂוֹת בַּצֶּמֶר, שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי זִימָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִלַּעֲשׂוֹת מְלָאכָה – יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה, שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי שִׁיעֲמוּם.
Rabbi Eliezer says: Even if she brought him a hundred maidservants, he can compel her to make thread from wool,
RASHI
שעמום שיגעון:
גמ׳ טוֹחֶנֶת סָלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא אֵימָא: מַטְחֶנֶת. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: בְּרֵיחַיָּא דְּיָדָא.
With regard to the mishna’s choice of terminology the Gemara asks: Could it enter your mind that she grinds the wheat into flour? Ordinarily, grinding is performed in a mill using millstones that are rotated by water or by animals, so the woman herself does not actually grind the wheat. The Gemara answers: Rather, say that she supervises the grinding
RASHI
גמ' טוחנת ס"ד המים מגלגלין האופן וטוחן:
מטחנת מכינה צורכי טחינה נותנתו באפרכסת וקולטת הקמח:
ואיבעית אימא לעולם טוחנת היא עצמה:
דידא רחיים של יד:
TOSAFOT
טוחנת ס"ד הא דתנן בהניזקין (גיטין סא:) אשת חבר טוחנת עם אשת עם הארץ לא פריך טוחנת ס"ד דדוקא הכא פריך דאתא לאשמועינן אלו מלאכות שהאשה עושה דקאי אעיקר מלאכה:
מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי חִיָּיא. דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּיא: אֵין אִשָּׁה אֶלָּא לְיוֹפִי, אֵין אִשָּׁה אֶלָּא לְבָנִים, וְתָנֵי רַבִּי חִיָּיא: אֵין אִשָּׁה אֶלָּא לְתַכְשִׁיטֵי אִשָּׁה. וְתָנֵי רַבִּי חִיָּיא: הָרוֹצֶה שֶׁיְּעַדֵּן אֶת אִשְׁתּוֹ – יַלְבִּישֶׁנָּה כְּלֵי פִשְׁתָּן, הָרוֹצֶה שֶׁיַּלְבִּין אֶת בִּתּוֹ – יַאֲכִילֶנָּה אֶפְרוֹחִים, וְיַשְׁקֶנָּה חָלָב סָמוּךְ לְפִירְקָהּ.
The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Ḥiyya, as Rabbi Ḥiyya teaches: A wife is only for beauty,
RASHI
לתכשיטי אשה שיקנו לה תכשיטין להתנאות בהן:
שיעדן את זיוה אישקלויי"ר בלע"ז:
לפירקה ימי הנעורים:
TOSAFOT
תני רבי חייא אין אשה אלא ליופי לא פליג אלא אטוחנת ואופה ומניקה את בנה וכיוצא בהן שמכחישות יופיה אבל אעושה בצמר לא פליג דמעשה ידיה תחת מזונות:
״וּמֵנִיקָה אֶת בְּנָהּ״. לֵימָא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּבֵית שַׁמַּאי, דְּתַנְיָא: נָדְרָה שֶׁלֹּא לְהָנִיק אֶת בְּנָהּ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שׁוֹמֶטֶת דַּד מִפִּיו, בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: כּוֹפָהּ וּמְנִיקָתוֹ. נִתְגָּרְשָׁה – אֵינוֹ כּוֹפָהּ. וְאִם הָיָה מַכִּירָהּ – נוֹתֵן לָהּ שְׂכָרָהּ, וְכוֹפָהּ וּמְנִיקָתוֹ, מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה.
§ The mishna mentions among a wife’s obligations that she nurses her child. The Gemara suggests: Let us say that the mishna is not in accordance with the opinion of Beit Shammai, as it is taught in a baraita : If a woman took a vow not to nurse her child,
RASHI
שומטת דד מפיו לא תניקנו שחל הנדר אלמא לא משעבדא ליה:
כופה ומניקה דמשעבדא ליה ולא חל הנדר:
אם היה מכירה שאינו רוצה לינק מאחרת:
אֲפִילּוּ תֵּימָא בֵּית שַׁמַּאי, הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן שֶׁנָּדְרָה הִיא וְקִיֵּים לָהּ הוּא. וְקָסָבְרִי בֵּית שַׁמַּאי: הוּא נוֹתֵן אֶצְבַּע בֵּין שִׁינֶּיהָ. וּבֵית הִלֵּל סָבְרִי: הִיא נָתְנָה אֶצְבַּע בֵּין שִׁינֶּיהָ.
The Gemara rejects this suggestion: Even if you say that the mishna is also in accordance with the opinion of Beit Shammai, here we are dealing with a case where she made this vow and her husband ratified it for her by refraining from nullifying it. Beit Shammai maintain that in that case it is considered as if he had placed his finger between her teeth, i.e., he caused the vow to be in effect, meaning that in that case the responsibility lies with him. Since he declined the opportunity to nullify the vow, her obligation to nurse is canceled. Beit Hillel maintain that in that case she put her finger between her own teeth, i.e., she caused the vow to remain in effect. Consequently, although he ratified her vow, the responsibility rests on her, and for this reason her obligation is not annulled.
RASHI
הכא במאי עסקינן ברייתא:
TOSAFOT
כגון שנדרה היא וקיים לה הוא שאסרה הנאת הנקה על עצמה שהיא נהנית בהנקה כדאמר לקמן הוא אומר שלא להניק והיא אומרת להניק שומעין לה משום צערא דידה וכי ההיא דשוחה עליו ומניקתו מפני הסכנה אבל ליכא למימר דאסרה הנאת יניקתה עליו כיון דמשעבדא ליה אין הנדר חל והשתא פליגי דב"ש סברי דהוא נתן אצבע בין שיניה הלכך אינו כופה להניק פי' להשכיר מינקת וב"ה סברי היא נתנה אצבע בין שיניה וכופה להניק שתשכיר לו מינקת או תצא בלא כתובה:
וְנִפְלְגוּ בִּכְתוּבָּה בְּעָלְמָא! וְעוֹד, תַּנְיָא, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵינָהּ מֵנִיקָה. אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא, מַתְנִיתִין דְּלָא כְּבֵית שַׁמַּאי.
The Gemara asks: If so, that the dispute is about who is responsible when a woman vows and her husband ratifies the vow, and it is not specifically about her obligation to nurse her child, then let them dispute about a marriage contract in general, with regard to whether or not a woman is entitled to payment for her marriage contract if she vows to prohibit her husband from deriving benefit from her. And furthermore, it is taught in a baraita that Beit Shammai explicitly say with regard to all women, not specifically in the context of vows: She does not need to nurse if she does not want to. Rather, it is clear that the mishna is not in accordance with the opinion of Beit Shammai.
RASHI
ונפלגו בכתובה בעלמא נדרה מליהנות לו וקיים לה בש"א תצא ותטול כתובה ובה"א תצא בלא כתובה:
ועוד תניא גבי כל הנשים ואפילו בלא נדר:
אינה מניקה אם אינה רוצה:
״אִם הָיָה מַכִּירָהּ״.
The Gemara above quotes a baraita where it is taught that if the baby recognized her, her husband can compel her to continue nursing even after she is divorced, but he must pay her for nursing.