Ketubot 54.a

Back

Ketubot

Daf 54a

אַרְבַּע מֵאָה זוּזֵי מִן חַמְרָא לִבְרָת. אִיַּיקַר חַמְרָא. אֲמַר רַב יוֹסֵף: רַוְוחָא לְיָתְמֵי.

Four hundred dinars of this wine you should give to my daughter, and the wine subsequently appreciated in value, so that some money remained. Rav Yosef said: The gain goes to the male orphans, i.e., they are entitled to the leftover sum.

RASHI

ארבע מאה זוזי מן חמרא משמע אותו יין יהא משועבד לכך אבל היין עצמו לא אמר ליתן לה כדמיו של יום הצוואה:

TOSAFOT

ארבע מאה זוזי מן חמרא לברת וא"ת דבפרק התקבל (גיטין דף סה:) גבי גניבא יוצא בקולר הוה כי נפק אמר הבו ארבע מאה זוזי לרבי אבינא מחמרא דהרפניא וקאמר התם (דף סו.) דלא קנה רבי אבינא דחמרא לא קאמר דמי חמרא לא קאמר אלא מחמרא קאמר ואין סברא לחלק בין מחמרא למן חמרא ויש לומר דהתם נמי מסיק מחמרא לייפות את כחו:

קְרֵיבֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן הֲוָה לְהוּ אִיתַּת אַבָּא דַּהֲוָה קָמַפְסְדָה מְזוֹנֵי. אֲתוּ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן. אֲמַר לְהוּ: אֵיזִילוּ וְאִמְרוּ לֵיהּ לַאֲבוּכוֹן דִּנְיַיחֵד לָהּ אַרְעָא לִמְזוֹנָהּ.

The Gemara relates: The relatives of Rabbi Yoḥanan had a wife of their father who would diminish his resources by spending wastefully on her sustenance. They came before Rabbi Yoḥanan to ask his advice. He said to them: Go and say to your father that he should set aside a certain portion of land for her sustenance. If she agrees to accept this land for her sustenance she has thereby relinquished her claim to the rest of the estate.

RASHI

מפסדה מזוני מרבה לאכול:

דנייחד לה בצוואת שכיב מרע ובעדים אולי תקבל עליה דאפי' גבי כתובה תנן (פאה פ"ג מ"ז) הכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה רבי יוסי אומר אם קבלה עליה אע"פ שלא כתב לה לישנא אחרינא דהוי ליה כמחלק נכסיו על פיו ונתן שאר הנכסים לבניו והוה להו משעבדי ואין הבנות והאשה ניזונות ממשעבדי:

TOSAFOT

דנייחד לה ארעא למזונה אע"ג דלעיל (כתובות נב:) נתחרט ר' יוחנן על מה שהשיאן עצה הכא אין גנאי כיון דבדעתה תלוי אם תרצה לקבל:

אָתוּ לְקַמֵּיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ, אֲמַר לְהוּ: כָּל שֶׁכֵּן שֶׁרִיבָּה לָהּ מְזוֹנוֹת! אָמְרוּ לֵיהּ: וְהָא רַבִּי יוֹחָנָן לָא אֲמַר הָכִי! אֲמַר לְהוּ: זִילוּ הֲבוּ לָהּ, וְאִי לָא – מַפֵּיקְנָא לְכוּ רַבִּי יוֹחָנָן מֵאוּנַיְיכוּ. אֲתוּ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן. אֲמַר לְהוּ: מָה אֶעֱשֶׂה? שֶׁכְּנֶגְדִּי חָלוּק עָלַי.

After their father died, they came before Reish Lakish for his ruling, and he said to them: All the more so, he has increased the sources of sustenance available to her. In other words, they are still obligated to support her from their father’s estate according to the lifestyle she is accustomed to living, and if they do not, she may use the field to supplement what they give her. They said to him: But Rabbi Yoḥanan did not say so. He said to them: Go and give her all she requires, and if not, I will remove for you Rabbi Yoḥanan from your ears, i.e., I will treat you so harshly that you will forget Rabbi Yoḥanan’s ruling. They approached Rabbi Yoḥanan to complain, but he said to them: What can I do? I cannot impose my opinion, as a man equal to me disagrees with me.

RASHI

כל שכן שריבה לה מזונות אם אמר קרקע זו למזונותיך אין זה אלא אם לא יתנו ליך מזונות מרווחים אלא מצומצמים טלי קרקע זו להעדפה דאי לשעבדה למזונותיה הרי כל נכסיו משועבדים לכך:

שכנגדי אנוש כערכי וראוי לחלוק עלי:

TOSAFOT

למזונות ריבה לה מזונות כו' תימה דבפ' המקבל (ב"מ דף קד:) מסיק דלא שנא אמר לכתובתה ל"ש אמר בכתובתה ארבע מאה זוזי דאינון מאתן גבי הבו לה ארבע מאה זוזי לברת ויש לומר דהכא דווקא לפי שהיא מוחזקת במזונות אמרינן למזונות ריבה לה מזונות אבל התם אין הבת מוחזקת אי נמי התם לא הוה ליה למימר אלא הבו לה ארבע מאה זוזי ומדקאמר לכתובתה משמע דעם של בעל קאמר דליהוי ארבע מאה זוזי אבל הכא דצריך לפרש למזונות יש לחלק:

אֲמַר רַבִּי אַבָּהוּ, לְדִידִי מִפָּרְשָׁא לִי מִינֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: אֲמַר ״לִמְזוֹנוֹת״ – רִיבָּה לָהּ מְזוֹנוֹת, אֲמַר ״בִּמְזוֹנוֹת״ – קָצַץ לָהּ מְזוֹנוֹת. הדרן עלך נערה

Rabbi Abbahu said: This matter was explained to me personally by Rabbi Yoḥanan. All depends on the husband’s description of the land. If he said that he is giving her land for her sustenance, he has thereby increased the sources of sustenance available to her. He will continue to provide her sustenance, but if that amount is insufficient he has also set aside an area of land specifically for that purpose. However, if he said to her that he is designating the land as her sustenance, he has thereby fixed this plot of land as the only source of sustenance available to her, and she can take no more.

RASHI

במזונות בחוב מזונות שיש ליך עלי משמע שזו תהא פרעון לכך:

TOSAFOT

SUMMARY

With regard to a father’s rights over his daughter, the general principle established by the Sages is that money earned by a daughter in her youth belongs to her father. Until she is a grown woman, a father receives the money of his daughter’s betrothal, fines that are paid to her, and any other payment to which she is entitled. Furthermore, her earnings and any articles she finds go to him. However, he may not make use of her personal property, e.g., those items she inherited or received from others. In addition, a father has the right to betroth his minor daughter to the man of his choice, to accept her bill of divorce on her behalf, and to nullify her vows. Most of these rights are personal, and therefore the father cannot bequeath them to his sons. Consequently, his heirs can claim only those payments that were already owed before the father passed away. These rights of a father are in effect until his daughter becomes a grown woman or marries. Once she has married she has left her father’s authority entirely and does not return even if her marriage was annulled. From the perspective of halakha she is considered an orphan even though her father is alive. With regard to a defamer, the verses are fulfilled in accordance with the halakhic midrash, not their literal meaning. In short, the case of the defamer is as follows: A man married a young woman, i.e., neither a minor nor a grown woman, who is not a convert, and he engaged in regular sexual intercourse with her. Subsequently, he claimed in court that she was not a virgin, and he brings witnesses that she committed adultery when she was betrothed to him. If the testimony of these witnesses is accepted, she is stoned at the door of her father’s house. Even if she does not have a father, or if her father does not have a house, she is executed regardless. If the father brings witnesses who testify that the first pair were false, conspiring witnesses, the guilty witnesses themselves are stoned, in accordance with the halakha of false, conspiring witnesses, while the husband is flogged and must pay the father of the young woman one hundred shekels of silver. Furthermore, he must retain her as his wife and may not divorce her unless she wants to leave him. The rights of a husband are basically similar to those of a father, as he may nullify his wife’s vows, collects her earnings and the articles she finds, and shares the payments for damages that she receives. Unlike a father, a husband is also entitled to the revenue generated by his wife’s property, although the wife retains ownership of the property itself. Several obligations are imposed on a husband, corresponding to these rights. By Torah law, he must provide his wife with food, clothing, and fulfill his conjugal duties. In addition, he is obligated by rabbinic law to pay her medical expenses, to redeem her from captivity, and to pay for her burial. There are also several stipulations of the marriage contract that apply after his death. His widow may continue living in his house while receiving her sustenance from his estate, her daughters are also sustained from his property until their marriage or maturity, and her sons inherit their mother’s marriage contract in addition to their share of his inheritance. These last two stipulations are known as the marriage document concerning female children and the marriage document concerning male children. In connection to the marriage document concerning female children, the Gemara discussed the obligation of a father to feed his children during his lifetime. While they are very little, up to the age of six, a father is obligated to provide them with sustenance. Beyond this age, the court will pressure him to feed them until their maturity. If he is wealthy and can afford to do so, he will even be compelled to pay for the sustenance of his children.

INTRO

This chapter is a continuation of the topics discussed in the previous chapter: The halakhot of the marriage contract payment and the stipulations within the contract. One issue to be determined is the value of the marriage contract payment, both the minimum amount to which the husband must commit and the question of whether this minimum amount is an absolute requirement or can be waived. There is also a discussion concerning an additional sum that the husband may wish to add to his wife’s marriage contract and the manner of collecting this additional sum. Another question that relates to the marriage contract itself is the date at which the stipulations in the marriage contract, particularly the husband’s obligation to sustain the wife, take effect. There are three possible points at which this could take place: At the betrothal, at the appointed time designated for the wedding, or when the couple is actually married. In addition to the question of the husband’s financial responsibility, there is a non-monetary aspect to this question as well: An Israelite woman married to a priest is entitled to eat teruma, and therefore there is a need to clarify when this right begins. Among the stipulations in the marriage contract is the wife’s obligation to perform various tasks for her husband’s benefit. This obligation requires definition, in terms of both the nature and the quantity of these tasks. There is also the question of whether this is an absolute obligation for the wife, or whether it is possible to modify it under certain circumstances. This question also has a non-monetary aspect to it: Do the husband or the wife have the power to consecrate the wife’s earnings or to prohibit them by means of a vow? Another fundamental aspect of marriage is the obligation to engage in conjugal relations. Discussing this obligation raises a number of issues, such as the frequency of the set intervals at which the husband is obligated to engage in relations with his wife and the question of how to treat a man or a woman who refuses to fulfill this obligation to his or her spouse. There is also a need to set a minimum amount to define the husband’s obligation to provide his wife with food and clothing. This is particularly necessary during periods when the husband and wife are not together and the husband appoints a third party to provide these necessities for his wife. The primary topics of this chapter clarify the fundamental and practical aspects of these questions.

מתני׳ אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ בְּתוּלָה גּוֹבָה מָאתַיִם וְאַלְמָנָה מָנֶה, אִם רָצָה לְהוֹסִיף, אֲפִילּוּ מֵאָה מָנֶה – יוֹסִיף. נִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה, בֵּין מִן הָאֵרוּסִין בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין – גּוֹבָה אֶת הַכֹּל. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: מִן הַנִּשּׂוּאִין – גּוֹבָה אֶת הַכֹּל, מִן הָאֵירוּסִין, בְּתוּלָה – גּוֹבָה מָאתַיִם וְאַלְמָנָה מָנֶה, שֶׁלֹּא כָּתַב לָהּ אֶלָּא עַל מְנָת לְכוֹנְסָהּ.

Although they said as a principle that a virgin collects two hundred dinars as payment for her marriage contract and that a widow collects one hundred dinars, if the husband wishes to add even an additional ten thousand dinars, he may add it. If she is then widowed or divorced, whether from betrothal or whether from marriage, she collects the entire amount, including the additional sum. Rabbi Elazar ben Azarya says: If she is widowed or divorced from marriage, she collects the total amount, from betrothal, a virgin collects two hundred dinars and a widow one hundred dinars. This is because he wrote the additional amount for her in the marriage contract only in order to marry her.

RASHI

הדרן עלך נערה

TOSAFOT

מתני' אף על פי אם רצה להוסיף אפי' מאה מנה מוסיף - תימה דעכשיו נהגו שכותב חתן לכלה מאה ליטרין אע"פ שאין לו שוה פרוטה דבשלמא כשיש לו הוא משעבד נכסיו לזה החוב והואיל ונתחייב אפילו נאבדו אלו הנכסים וקנה אחרים הם משתעבדים אע"פ שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מ"מ אדם משעבד דבר שלא בא לעולם כיון דכתב ודעתיד אנא למיקני כדאמרינן במי שמת (ב"ב קנז. ושם) אבל אותו שאין לו היאך ישתעבד נכסיו שיקנה אחרי כן כיון שלא נתחייב לה היינו דבר שלא בא לעולם ושאל ר"י לרבי אליהו והשיב לו דמצינו כענין זה בפרק השוכר את הפועלים (ב"מ דף צד. ושם) דתניא מתנה שומר חנם להיות כשואל ופריך במאי בדברים ומשני בשקנו מידו משמע בכל ענין אע"פ שאין מקנה לו שום נכסים אלא שמשעבד גופו לזה החוב מעתה ולכשיהיו לו נכסים חל שעבודו מעתה ואין זה קנין דברים בעלמא דקנין דברים לא הוי אלא כההיא דריש בבא בתרא (דף ג.) שקנו מידם לחלוק חצר שאין בה דין חלוקה אבל מה שמשעבד גופו להתחייב לדבר זה משתעבד ואין זה קנין דברים בעלמא וי"מ דכיון דכותב סתמא שיהיו כל נכסיו אחראין למה לא נתחייב הרי הודה שיש לו נכסים ואע"פ שאנו יודעים שאין לו הודאת בעל דין כמאה עדים דמי ומטעם זה אור"ת שכותבין בהרשאות והקניתי לו ארבע אמות קרקע בחצרי אע"פ שאנו יודעים שאין לו קרקע כיון דמודה שיש לו הודאת בעל דין כמאה עדים דמי:

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם רָצָה – כּוֹתֵב לִבְתוּלָה שְׁטָר שֶׁל מָאתַיִם, וְהִיא כּוֹתֶבֶת ״הִתְקַבַּלְתִּי מִמְּךָ מָנֶה״, וּלְאַלְמָנָה מָנֶה, וְהִיא כּוֹתֶבֶת ״הִתְקַבַּלְתִּי מִמְּךָ חֲמִשִּׁים זוּז״. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל הַפּוֹחֵת לִבְתוּלָה מִמָּאתַיִם וּלְאַלְמָנָה מִמָּנֶה – הֲרֵי זוֹ בְּעִילַת זְנוּת.

Rabbi Yehuda says a related halakha with regard to the marriage contract: If he wishes, he may write for a virgin a document for two hundred dinars as is fitting for her, and she may then write a receipt stating: I received one hundred dinars from you. Even though she has not actually received the money, the receipt serves as a means for her to waive half of the amount due to her for her marriage contract. According to Rabbi Yehuda, the financial commitment in the marriage contract is a right due to the wife, which she may waive if she chooses to do so. And similarly, for a widow he may write one hundred dinars in the contract and she may write a receipt stating: I received from you fifty dinars. However, Rabbi Meir says: It is prohibited to do this, as anyone who reduces the amount of the marriage contract to less than than two hundred dinars for a virgin or one hundred dinars for a widow, this marital relationship amounts to licentious sexual relations because it is as if he did not write any marriage contract at all.

RASHI

מתני' אף על פי. אם רצה בגמרא פריך פשיטא:

שלא כתב לה תוספת דמדעתו אלא על מנת לכונסה:

גמ׳ פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: קִיצּוּתָא עָבְדוּ רַבָּנַן, שֶׁלֹּא לְבַיֵּישׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ – קָא מַשְׁמַע לָן.

The mishna states that if he wishes to add to the obligation in the marriage contract, he may do so. The Gemara asks: Isn’t it obvious that if he wishes to add he may do so? The Gemara explains: Lest you say that the Sages instituted a fixed ceiling on the amount one may designate in the marriage contract, in order not to embarrass one who does not have sufficient funds, the mishna therefore teaches us that the Sages were not specific about this. If he wishes to add to the amount, he may do so.

RASHI

והיא כותבת אע"פ שלא נתקבלה מוחלת וכותבת בלשון שובר:

״אִם רָצָה לְהוֹסִיף״ כו׳. ״רָצָה לִכְתּוֹב לָהּ״ – לָא קָתָנֵי, אֶלָּא ״רָצָה לְהוֹסִיף״. מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי אַיְבוּ אָמַר רַבִּי יַנַּאי. דַּאֲמַר רַבִּי אַיְבוּ אֲמַר רַבִּי יַנַּאי: תְּנַאי כְּתוּבָּה כִּכְתוּבָּה דָּמֵי.

§ The mishna states that if he wishes to add even ten thousand dinars to the marriage contract, he may do so. The Gemara comments: It does not teach: He wishes to write for her, rather: He wishes to add. This language indicates that the additional sum he wrote is added to the marriage contract itself, as opposed to being an independent obligation. This supports the opinion of Rabbi Aivu, who said what Rabbi Yannai said, as Rabbi Aivu said that Rabbi Yannai said: The stipulation in the marriage contract as well as additional amounts he chooses to add to the contract are comparable to the marriage contract itself.

נָפְקָא מִינָּהּ לְמוֹכֶרֶת, וּלְמוֹחֶלֶת, לְמוֹרֶדֶת,

This principle produces a practical difference with regard to many issues. It is relevant to one who sells her marriage contract, indicating that such a sale includes the additional sum of the marriage contract; and to one who waives her marriage contract to her husband or his heirs, teaching that the additional sum is included in this relinquishing of rights to payment of the contract; and to a rebellious woman,

RASHI

גמ' רצה לכתוב לא קתני אי תנא לכתוב לא הוה שמעינן מינה שיהיה התוספת קרוי כתובה אלא כמתנה מדעתו ואין שם כתובה עליו השתא דתנן להוסיף משמע נוסף על הכתובה שתקנו חכמים ושם כתובה עליו גם הוא מסייע ליה כו':

תנאי כתובה תוספת שהוא מתנה להוסיף לה וכן מזונות וכל הנך דתנן בפרקין דלעיל:

TOSAFOT

למורדת אליבא דר' יוסי לא איצטריך דאפי' לא הוי תנאי כתובה ככתובה פוחת לה דהא אמר לקמן במתני' לעולם פוחת והולך שאם נפלה לה ירושה ממקום אחר חוזר וגובה ממנה אלא לרבנן איצטריך שאינו פוחת אלא כתובה דתוספת נמי ככתובה:

וּלְפוֹגֶמֶת, לְתוֹבַעַת, וּלְעוֹבֶרֶת עַל דָּת,

And this principle also results in a practical difference to one who vitiates her marriage contract, as one who states that she received part of the payment for her marriage contract does not receive the remainder without taking an oath, and the additional sum is included in this halakha ; to one who demands payment for her marriage contract, as the Sages ruled that from the time she begins to demand the payment she waives her right to further sustenance, and this applies with regard to one who demands the additional sum as well; and to one who violates the precepts of halakha or of Jewish custom, who may be divorced without receiving payment for her marriage contract, including the additional sum.

RASHI

למוכרת ולמוחלת מוכרת כתובתה או מוחלת כתובתה מחלה ומכרה את הכל לפי שהכל קרוי כתובה ולא אמרינן לא מיקרי כתובה אלא מנה מאתים:

למורדת דתנן בפרקין (לקמן כתובות סג.) המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה כו' עד מתי הוא פוחת עד כנגד כתובתה לא תימא כנגד מנה מאתים לחודייהו אלא אף התוספת פוחתין והולכין:

TOSAFOT

ולפוגמת איצטריך דאם פגמה כתובתה לא תגבה גם התוספת אלא בשבועה אפי' היתה הכתובה בשטר אחד והתוספת בשטר אחר:

ולתובעת פירש בקונטרס שאם תבעה תוספת שאין לה מזונות ולא יתכן פירושו אליבא דרבנן דאמרי לקמן בפרק אלמנה (כתובות דף צז:) משכנה או נתנה מקצת כתובתה יש לה מזונות אלא יש לפרש ולתובעת שאם תבעה מנה מאתים ושיירה תוספת דיש לה מזונות כיון דתנאי כתובה ככתובה הרי לא תבעה כי אם מקצת כתובה:

ולעוברת על דת דהואיל והפסידה כתובתה הפסידה נמי תוספת ואף על גב דבממאנת ושניה ואיילונית אין להן כתובה ויש להן תוספת התם היינו טעמא דמתחלה כשכתב תוספת לאו אדעתא דכתובה כתב לה דהא יודע שאין לממאנת ושניה כתובה הלכך תוספת דכתב לה מתנה בעלמא כתב לה ולא שייכא לכתובה כלל ואיילונית נמי תוספת דכתב לה מתנה בעלמא מחמת חיבת לילה הראשונה ואפילו תמצא איילונית הואיל ולא פירש אבל הכתובה עצמה הואיל ואינה תלויה בכתיבתו אין דעתו לכותבה אלא כמו שחייבוהו חכמים אם אינה איילונית אבל עוברת על דת דמעיקרא תוספת אדעתא דכתובה כתב לה כשקנסוה בכתובה קנסוה גם בתוספת: