Back
Ketubot
Daf 40bמַעֲשֵׂה מַחַט שְׁלֹשִׁים?!
the needlecraft of a tailor, a common, less valuable skill, is the fine also thirty sela ? Rather, just as with regard to the slaves, the sum is not dependent on the standing of the victim, so too with regard to a woman who was raped.
RASHI
מעשה מחט חייט תופר:
אֶלָּא אָמַר רַבִּי זֵירָא: אִילּוּ בָּאוּ עָלֶיהָ שְׁנַיִם, אֶחָד כְּדַרְכָּהּ וְאֶחָד שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ, יֹאמְרוּ: בָּעַל שְׁלֵימָה חֲמִשִּׁים, בָּעַל פְּגוּמָה – חֲמִשִּׁים?! אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: אִי הָכִי, גַּבֵּי עֶבֶד נַמִי יֹאמְרוּ, עֶבֶד בָּרִיא – שְׁלֹשִׁים, עֶבֶד מוּכֵּה שְׁחִין – שְׁלֹשִׁים?!
Rather, Rabbi Zeira said a different proof: Had two men en-gaged in forced intercourse with her, one vaginal intercourse, and one anal intercourse,
RASHI
אלא אמר רבי זירא מהכא מסתברא שאין בושת בכלל חמשים דאם כן אין הפרש בין בעל שלימה לבעל פגומה שנבעלה שלא כדרכה והיכן הוא הפרש שביניהם ש"מ גבי בושת כיון שנפגמה כבר אין בושתה רב כשלימה:
TOSAFOT
אחד כדרכה ואחד שלא כדרכה שלא כדרכה ה"ל למינקט ברישא אלא כן דרך הש"ס שאינו חושש כדנקט לעיל (כתובות דף לה.) בתנא דבי חזקיה בין מתכוין לשאין מתכוין דה"ל למינקט שאין מתכוין ברישא כדקתני בין שוגג למזיד אלא כן דרך הש"ס במקום שצריך לשנות הן ולאו:
יאמרו בעל שלימה חמשים פירוש הראשון שבא עליה שלא כדרכה דמחייב קנס אפילו שלא כדרכה כדאמרינן בפ"ק דקידושין (דף ט:) באו עליה י' ועדיין היא בתולה כו' פירוש שלא כדרכה וקאמר מודה רבי לענין קנס דכולהו משלמי ובפרק הבא על יבמתו (יבמות דף נט. ושם) גבי ולו תהיה לאשה באשה הראויה לו פרט לאלמנה לכ"ג כו' ופריך היכי דמי אילימא כדרכה תיפוק ליה דהויא לה בעולה אלא לאו שלא כדרכה והכא הוה מצי למינקט שבאו עליה ב' שלא כדרכה וכן בפרק בן סורר (סנהדרין עג:) דמוקי ההיא דאלו נערות שיש להן קנס כגון שבא עליה שלא כדרכה וחזר ובא עליה כדרכה הוה מצי למינקט וחזר ובא עליה שלא כדרכה ומה שקשה על פירוש הקונטרס דהתם פירשנו בהבא על יבמתו (יבמות דף נט.) ובפרק קמא דקידושין (דף ט:):
אֶלָּא אֲמַר אַבַּיֵי: אָמַר קְרָא ״תַּחַת אֲשֶׁר עִינָּהּ״, הָנֵי – תַּחַת אֲשֶׁר עִינָּהּ, מִכְּלָל דְּאִיכָּא בּוֹשֶׁת וּפְגָם. רָבָא אֲמַר: אָמַר קְרָא ״וְנָתַן הָאִישׁ הַשּׁוֹכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה חֲמִשִּׁים כָּסֶף״ הֲנָאַת שְׁכִיבָה – חֲמִשִּׁים, מִכְּלָל דְּאִיכָּא בּוֹשֶׁת וּפְגָם.
Rather, Abaye said a different proof. The verse says: “Fifty shekels of silver… because he tormented her” (Deuteronomy 22:29); these fifty sela are the fine paid because he tormented her. From which it may be inferred that there are the additional payments of humiliation and degradation beyond that sum mentioned in the verse. Rava said an alternative proof. The verse says: “And the man who lay with her shall give to the father of the young woman fifty shekels of silver” (Deuteronomy 22:29). For the pleasure of lying with her he pays fifty sela ;
RASHI
תחת אשר עינה גבי חמשים כסף כתיב:
מכלל דבושת ופגם שאינם משום עינוי שהרי ישנן בשאר חובלין אינו בכלל זה. פגם הוא נזק הנישום נמי בשאר חבלות:
וְאֵימָא לְדִידָהּ? אָמַר קְרָא: ״בִּנְעוּרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ״ – כָּל שֶׁבַח נְעוּרֶיהָ לְאָבִיהָ.
The Gemara asks: And say that these additional payments are paid to her?
RASHI
ואימא לדידה הוי דבשלמא קנס כתיב ביה ונתן לאבי הנערה אלא הני ליהוו לדידה:
בנעוריה בית אביה גבי נדרים כתיב ומיהו איכא למשמע מינה דבימי נעוריה תלאה הכתוב בבית אביה:
TOSAFOT
ואימא לדידה אע"ג דפרישית לעיל (כתובות דף לח:) דבושת ופגם הוקשו לקנס וניתן למי שקנס ניתן היינו בתר דקים לן הכא דהוי הכל לאביה:
וְאֶלָּא הָא דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: מִנַּיִן שֶׁמַּעֲשֵׂה הַבַּת לְאָבִיהָ? שֶׁנֶּאֱמַר ״וְכִי יִמְכּוֹר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה״ מָה אָמָה מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ לְרַבָּהּ, אַף בַּת מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ לְאָבִיהָ – לָמָּה לִי? תֵּיפּוֹק לֵיהּ מִ״בִּנְעוּרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ״! אֶלָּא, הַהִיא בַּהֲפָרַת נְדָרִים הוּא דִּכְתִיב.
The Gemara asks: However, with regard to that which Rav Huna said that Rav said: From where is it derived that the handiwork of the daughter goes to her father?
RASHI
בתו לאמה הקיש בת לאמה:
תיפוק ליה כו' אלא על כרחך מהתם לא מצי למילף דההוא בהפרת נדרים כתיב:
וְכִי תֵּימָא: נֵילַף מִינֵּיהּ – מָמוֹנָא מֵאִיסּוּרָא לָא יָלְפִינַן. וְכִי תֵּימָא: נֵילַף מִקְּנָסָא – מָמוֹנָא מִקְּנָסָא לָא יָלְפִינַן. אֶלָּא מִסְתַּבְּרָא דְּאָבִיהָ הָוֵי, דְּאִי בָּעֵי – מָסַר לָהּ למְנוּוָּל וּמוּכֵּה שְׁחִין.
And if you say: Let us derive monetary matters from vows, i.e., just as she is subject to her father’s authority with regard to vows the same is true with regard to monetary matters, we do not derive monetary matters from ritual matters. And if you say: Let us derive that her father receives payment from the halakha of a fine, i.e., just as the fine is paid to her father, as explicitly stated in the Torah, so too, other payments are also paid to her father, we do not derive monetary matters from fines.
RASHI
נילף מקנסא מה קנסה לאביה אף שאר שבח ממון נעורים לאביה:
אלא מסתברא דבושת ופגם דאב הויא שהרי בידו לביישה בבושת בעילה ולפוגמה בפגם בעילה:
דאי בעי מסר לה לקדשה בביאה:
למנוול ומוכה שחין כדתנן לקמן האב זכאי בבתו בקידושי' בכסף ובשטר ובביאה וכיון דבידו ליטול ממון לפוגמה ולביישה בושה זו השתא אפסדיה האי דפגמה:
TOSAFOT
מסתברא דאביה הוי דאי בעי כו' וא"ת אמאי לא קאמר דאביה הוי מדקא יהיב מפתה כדאמר לקמן בריש נערה (כתובות דף מב.) וי"ל דלמא לא יהיב מפתה דקראי דאביי ורבא באונס כתיבי:
דאי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין וממעשה ידיה ליכא למילף דהא מיתזנא מיניה כדאמרינן בפרק קמא דקדושין (דף ד. ושם) ולא מקדושין דמעלמא קאתו לה ומתרוייהו נמי לא דחבלה דגופה שאני תימה דהכא לא קים לן בושת ופגם דהוי לאביה אלא מכח שיכול לקדשה למנוול ומוכה שחין ואם כן היכי בעי למימר בריש קדושין (דף ג:) גבי קדושי כסף מנא לן דמיקדשה בכסף וקידושין דאביה הן וכי תימא נילף מבושת ופגם הא בושת ופגם גופיה לא קים לן אלא מכח שיכול לקדשה ואומר ר"י דאורחיה דהש"ס דבעי לדחויי אפילו קים לן דבושת ופגם הוי דאביה ממקום אחר א"נ התם בעי למילף קדושי נערה מבושת ופגם של קטנה ומקדושי קטנה הוה יליף להו אי לאו דהוה אמינא הני מילי קטנה דלית לה יד ונערה אית לה יד כדאמרינן התם לעיל ולהכי קאמר וכי תימא נילף מבושת ופגם דקטנה אע"ג דלהכי אית לה יד כדאמרינן בהחובל (ב"ק דף פז:) יעשה לה סגולה ואפ"ה הוי דאביה ה"נ קדושי נערה ואם היינו מפרשים דלא קאי אקדושין הא דקאמר ונילף מבושת ופגם אלא אמעשה ידיה דאייתי התם לעיל הוה אתי שפיר אבל לא משמע הכי ועוד דא"כ הכא נמי ה"ל לאסוקי וכ"ת נילף מבושת ופגם כיון דאמעשה ידיה קאי וכן לקמן בפרק נערה (כתובות דף מו:):
״פְּגָם – רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִילּוּ הִיא שִׁפְחָה נִמְכֶּרֶת״. הֵיכִי שָׁיְימִינַן לָהּ? אָמַר אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל: אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִיתֵּן בֵּין שִׁפְחָה בְּתוּלָה לְשִׁפְחָה בְּעוּלָה לְשַׁמְּשׁוֹ,
The mishna continues: How is her degradation assessed? One considers her as though she was a maidservant sold in the marketplace, and assesses how much she would have been worth beforehand and how much she would be worth currently. The Gemara asks: How do we assess her value? Shmuel’s father said: One estimates the difference between how much a person is willing to give to purchase a virgin maidservant and how much he is willing to give to purchase a non-virgin maidservant
TOSAFOT
כמה אדם רוצה ליתן כו' להשיא לעבדו תימה דמה שומא היא זו וכי אשה חשובה ממשפחה גדולה אינה נפסדת בפגמה אלא שוה שפחה הניסת לעבד וי"ל דכל אשה שמין לפי מה שהיא בענין זה כמה אדם רוצה ליתן בין בתולה לבעולה להשיא לעבדו אשה כזאת הנפגמת והא דנקט שפחה אורחא דמלתא נקט דאין דרך להשיא לעבדו בת מלכים:
מַאי נָפְקָא לֵיהּ מִינָּהּ? אֶלָּא: בֵּין שִׁפְחָה בְּעוּלָה לְשִׁפְחָה שֶׁאֵינָהּ בְּעוּלָה לְהַשִּׂיאָהּ לְעַבְדּוֹ. וּלְעַבְדּוֹ מַאי נָפְקָא לֵיהּ מִינָּהּ? בְּעֶבֶד שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְרַבּוֹ קוֹרַת רוּחַ הֵימֶנּוּ.
The Gemara asks: With regard to a non-virgin maidservant to serve him; if he purchases her for service, what difference is there to him whether or not she is a virgin? Rather, the difference between a maidservant who engaged in intercourse and a maidservant who did not engage in intercourse is with regard to how much one is willing to marry her to his slave. The Gemara further asks: And with regard to marrying her to his slave, what difference is there to him whether or not she is a virgin? The Gemara answers: It is with regard to a slave from whom his master has a sense of satisfaction, and he seeks a virgin for the slave in order to reciprocate. The difference between the price that the master is willing to pay for each of the maidservants is the degradation that the offender pays the victim.
RASHI
[מאי נפקא ליה לכל אדם בבעילתה אם בעולה היא הואיל ולמלאכה קיימא]:
ולעבדו מאי נפקא ליה למריה מינה אם בעולה היא מי קפיד מריה אלא שיהו להן ולדות:
קורת רוח שזהיר בעבודתו ואף הוא רוצה לעשות לו נחת רוח להטעימו טעם בתולה:
מתני׳ כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מֶכֶר – אֵין קְנָס, וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קְנָס – אֵין מֶכֶר. קְטַנָּה – יֵשׁ לָהּ מֶכֶר וְאֵין לָהּ קְנָס, נַעֲרָה – יֵשׁ לָהּ קְנָס וְאֵין לָהּ מֶכֶר. הַבּוֹגֶרֶת – אֵין לָהּ לֹא מֶכֶר וְלֹא קְנָס.
Any place where there is sale
RASHI
מתני' כ"מ שיש מכר לאב בבתו דהיינו בקטנותה:
אין לו בה קנס דאין קנס לקטנה:
כל מקום שיש קנס משהיא נערה:
אין מכר דתניא (ערכין דף כט:) יכול ימכור אדם בתו כשהיא נערה אמרת מכורה כבר יוצאה עכשיו שאינה מכורה אינו דין שלא תימכר:
גמ׳ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: יֵשׁ לָהּ קְנָס בִּמְקוֹם מֶכֶר. דְּתַנְיָא: קְטַנָּה מִבַּת יוֹם אֶחָד וְעַד שֶׁתָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת – יֵשׁ לָהּ מֶכֶר וְאֵין לָהּ קְנָס, מִשֶּׁתָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת עַד שֶׁתִּיבָּגֵר יֵשׁ לָהּ קְנָס וְאֵין לָהּ מֶכֶר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, שֶׁהָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מֶכֶר – אֵין קְנָס, וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קְנָס – אֵין מֶכֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: קְטַנָּה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד וְעַד שֶׁתִּיבָּגֵר – יֵשׁ לָהּ קְנָס.
Rav Yehuda said that Rav said: This halakha in the mishna is the statement of Rabbi Meir, but the Rabbis say: She is entitled to a fine even where there is a sale, as it is taught in a baraita : A minor girl, from one day old until she grows two pubic hairs, is subject to sale and is not entitled to a fine. From when she grows two pubic hairs and becomes a young woman until she matures into a grown woman, she is entitled to a fine and she is not subject to sale; this is the statement of Rabbi Meir, as Rabbi Meir would state the principle: Any place where there is a sale there is no fine, and any place where there is a fine there is no sale. And the Rabbis say: A minor girl from the age of three years and one day until she matures into a grown woman is entitled to a fine.
RASHI
גמ' זו דברי ר"מ דאמר אין קנס לקטנה:
מבת ג' שנים שביאתה ביאה ואין בתוליה חוזרין:
קְנָס אִין, מֶכֶר לָא?! אֵימָא: אַף קְנָס בִּמְקוֹם מֶכֶר. אָמַר רַב חִסְדָּא: מַאי טַעֲמָא דְּרַבִּי מֵאִיר – אָמַר קְרָא ״וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה״ – בִּמְהַוָּה עַצְמָהּ הַכָּתוּב מְדַבֵּר. וְרַבָּנַן? אֲמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אָמַר קְרָא ״נַעֲרָ״ – אֲפִילּוּ קְטַנָּה בְּמַשְׁמָע.
The Gemara questions the statement of the Rabbis in the baraita with regard to a girl more than three years of age: A fine, yes, but sale, no? Do the Rabbis maintain that a father cannot sell his minor daughter as a Hebrew maidservant? Rather, emend the text and say: She is even entitled to a fine
RASHI
מכר לא בתמיה:
אף קנס במקום מכר משתהא ראויה לביאה עד שתביא שתי שערות הוו תרוייהו ומשהביאה שערות עד שתבגר קנס ולא מכר:
מאי טעמא דר"מ דאמר קטנה אין לה קנס:
דאמר קרא גבי קנס ולו תהיה לאשה:
במהוה עצמה במי שיש בידה להקנות עצמה לאישות הכתוב מדבר:
שְׁמָעָהּ רַב פַּפָּא בְּרֵיהּ דְּרַב חָנָן מִבֵּי כְּלוֹחִית, אֲזַל אֲמָרָהּ קַמֵּיהּ דְּרַב שִׁימִי בַּר אַשִׁי. אֲמַר לֵיהּ: אַתּוּן אַהָא מַתְנִיתוּ לָהּ, אֲנַן אַהָא מַתְנִינַן לָהּ: אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע עַל הַקְּטַנָּה – פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה״ – נַעֲרָה מָלֵא דִּיבֵּר הַכָּתוּב.
The Gemara relates: Rav Pappa, son of Rav Ḥanan, from a place called Bei Keloḥit, heard this halakha and went and said it before Rav Shimi bar Ashi. Rav Shimi said to him: You teach this statement concerning that matter. We, based on our traditions, teach it concerning this matter, as Reish Lakish said: One who slanders a minor girl, falsely claiming that she was not a virgin on the wedding night, is exempt from paying the fine, as it is stated: “And they shall give them to the father of the young woman [ na’ara ]” (Deuteronomy 22:19). The verse spoke of na’ara , not only pronounced but written in full,
RASHI
אהא מתניתו לה להא דריש לקיש דאמר כ"מ שנכתב נער בלא ה' וקרינן נערה ללמד על הקטנה בא:
שם רע לא מצאתי לבתך בתולים:
פטור דוענשו אותו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה מלא כתיב:
מַתְקִיף לָהּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: טַעֲמָא דְּכָתַב רַחֲמָנָא ״נַעֲרָה״, הָא לָאו הָכִי – הֲוָה אָמִינָא אֲפִילּוּ קְטַנָּה? וְהָא כְּתִיב ״וְאִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה לֹא נִמְצְאוּ בְתוּלִים לַנַּעֲרָה וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָה אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ וּסְקָלוּהָ״ – וּקְטַנָּה לָאו בַּת עוֹנָשִׁין הִיא! אֶלָּא: כָּאן – נַעֲרָה, הָא כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״נַעֲרָ״ – אֲפִילּוּ קְטַנָּה בְּמַשְׁמָע.
Rav Adda bar Ahava strongly objects to this: The reason is that the Merciful One writes “ na’ara ” with a heh . Is that to say that if that were not the case I would have said that this halakha applies even to a minor girl? How is that possible? But isn’t it written: “And if this matter was true, that the hymen of this young woman was not found intact; then they shall remove the young woman to the entrance of her father’s house and stone her” (Deuteronomy 22:20–21). And this verse clearly refers to a young woman old enough to be punished, as a minor is not subject to punishment.
RASHI
אלא כאן נערה האי דכתיב נערה מלא לאו לגלויי עליה אתא אלא על כל מקום שנאמר נער חסר ויליף הכי כאן שאי אפשר אלא בנערה כתיב נערה מלא וללמדך דכל מקום שנאמר נער אפילו קטנה במשמע:
TOSAFOT
הא לאו הכי ה"א אפילו קטנה והכתיב אם אמת היה וכו' תימה לר"י מה בכך אם קרא איירי בבת עונשין מ"מ מצינו למימר דה"ה קטנה דהא בא על קטנה מאורסה הוי בסקילה לרבנן בפרק ד' מיתות (סנהדרין דף סו:) אע"ג דההיא פרשה דנערה המאורסה בבת עונשין כתיבא [כדכתיב ואת הנערה על דבר אשר לא צעקה] ותירץ דהתם משום דמסקינן בסמוך כאן נערה הא כל מקום שנאמר נער אפילו קטנה במשמע הלכך מחייבין ליה התם וכולהו עריות ילפי מינה אי נמי דוקא במוציא שם רע סברא הוא לומר דלא מחייב קנס ומלקות אלא בגדולה כיון דקרא איירי בבת עונשין ולא בעלמא משום דמוציא שם רע על הקטנה סברא הוא דפטור דפיתוי קטנה אונס הוא והוי כמוציא שם רע על הנערה שנאנסה דלא מחייב אבל אין לומר דמסתבר ליה דדוקא בבת עונשין מחייב ליה משום שבא להורגה דבפרק קמא דסנהדרין (דף ח:) בשמעתא דחוששין ללעז משמע דלאו משום דקא גריס לה קטלא מיחייב: