Back
Ketubot
Daf 34bוְרַבִּי מֵאִיר, לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם אִית לֵיהּ, מֵת וּמְשַׁלֵּם לֵית לֵיהּ. וְשָׁאנֵי הָנֵי, דְּחִידּוּשׁ הוּא שֶׁחִידְּשָׁה תּוֹרָה בִּקְנָס, אַף עַל גַּב דְּמִיקְטִיל – מְשַׁלֵּם. וְאָזְדָא רַבָּה לְטַעֲמֵיהּ, דְּאָמַר רַבָּה: הָיָה גְּדִי גָּנוּב לוֹ וּטְבָחוֹ בְּשַׁבָּת – חַיָּיב, שֶׁכְּבָר נִתְחַיֵּיב בִּגְנֵיבָה קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא לִידֵי אִיסּוּר שַׁבָּת. גָּנַב וְטָבַח בְּשַׁבָּת – פָּטוּר, שֶׁאִם אֵין גְּנֵיבָה – אֵין טְבִיחָה וְאֵין מְכִירָה.
and Rabbi Meir is of the opinion that one is flogged and pays, but is not of the opinion that one dies by execution and pays. And these halakhot are different, as it is a novel element that the Torah innovated with regard to the halakhic category of fines;
RASHI
רבה אמר לעולם בטובח בעצמו ור' מאיר בעלמא בתשלומי ממון לית ליה מת ומשלם והכא תשלומי ארבעה וחמשה קנס הם וכל משפט קנס חידוש הוא הלכך אע"ג דמיקטיל נמי לא מיפטר מיניה ולקמן פריך לרבה אליבא דרבי מאיר קשיא בתו דמתניתין נמי קנס הוא וקא פטר ליה אבתו:
היה גדי גנוב לו גנב גדי בחול ונתחייב הקרן וטבחו בשבת דלא אתי עליה חיובא דממון באיסור שבת אלא חיוב קנס:
חייב ד' וה' דקנס חידוש הוא ורבה סבירא ליה כרבי מאיר:
גנב וטבח בשבת דחיוב ממון דקרן אתא עליה באיסור שבת:
פטור דקיימא לן אין מת ומשלם וכיון דאקרן לא מיחייב קנס נמי לא משלם דתשלומי ד' וה' אמר רחמנא ולא תשלומי שלשה וארבעה ולא סבירא לן כרבי נתן דאמר (שבת דף צד) חי נושא את עצמו אי נמי בכפות:
שאם אין גניבה כלומר שמאחר שפטור על הקרן משום מיתה:
אין טביחה ואין מכירה אינו מחויב קנס כדפירשתי דתשלומי ארבעה וחמשה כתיב ולא תשלומי שלשה וארבעה:
TOSAFOT
ורבי מאיר לוקה ומשלם אית ליה מת ומשלם לית ליה ושאני הני משמע דרבי מאיר אית ליה לוקה ומשלם אף בממון שאינו קנס וכן משמע בהשוכר את הפועלים (ב"מ צא.) שהבאתי לעיל ותימה דבפ"ק דמכות (ד' ד:) קאמר עולא טעמא דרבי מאיר דאמר עדים זוממין לוקין ומשלמין משום דגמר ממוציא שם רע ופריך מה למוציא שם רע שכן קנס סבר לה כר' עקיבא דאמר עדים זוממין קנס הוא משמע דבממון אינו לוקה ומשלם ויש לומר דודאי אי עדים זוממין הוי ממונא לא הוה גמר ממוציא ש"ר שכן הוא קנס אלא הוה דרשינן מכדי רשעתו שאינו לוקה ומשלם אבל השתא דסבר עדים זוממין קנסא וגמר ממוציא שם רע דלוקין ומשלמין ע"כ מוקי כדי רשעתו במיתה ומלקות כיון דכדי רשעתו לא הוי במלקות וממון מהשתא בכל דוכתא לוקה ומשלם דמהיכא נמעיט שלא ילקה וישלם:
דאמר רבה היה גדי גנוב לו אליבא דרבי מאיר קאמר ולא משום דסבר הכי:
וְאָמַר רַבָּה: הָיָה גְּדִי גָּנוּב לוֹ וּטְבָחוֹ בַּמַּחְתֶּרֶת – חַיָּיב, שֶׁכְּבָר נִתְחַיֵּיב בִּגְנֵיבָה קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא לִידֵי אִיסּוּר מַחְתֶּרֶת. גָּנַב וְטָבַח בַּמַּחְתֶּרֶת – פָּטוּר, שֶׁאִם אֵין גְּנֵיבָה – אֵין טְבִיחָה וְאֵין מְכִירָה.
And Rabba said: If one had a stolen kid in his possession that he had stolen previously, and he slaughtered it in the course of an act of burglary,
RASHI
מחתרת שחתר בית והוציאו:
וטבחו במחתרת עצמה דההיא שעתא בר קטלא הוא אי הוה אשכחיה בעל הבית כדכתיב (שמות כב) אין לו דמים:
TOSAFOT
דאמר רבה היה גדי גנוב לו אליבא דרבי מאיר קאמר ולא משום דסבר הכי:
וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמַעִינַן שַׁבָּת – מִשּׁוּם דְּאִיסּוּרָהּ אִיסּוּר עוֹלָם, אֲבָל מַחְתֶּרֶת דְּאִיסּוּר שָׁעָה הוּא – אֵימָא לָא; וְאִי אַשְׁמַעִינַן מַחְתֶּרֶת – מִשּׁוּם דְּמַחְתַּרְתּוֹ זוֹ הִיא הַתְרָאָתוֹ, אֲבָל שַׁבָּת דְּבָעֲיָא הַתְרָאָה – אֵימָא לָא, צְרִיכָא.
The Gemara comments: And it was necessary for Rabba to state this halakha with regard to both Shabbat and burglary; as, if he had taught us
RASHI
משום דאסוריה איסור עולם כל זמן שיעידו עליו שחילל שבת ימיתוהו בית דין הלכך חמירא מיתה דילה לפוטרו מממון:
דאיסור שעה אי לא משכח ליה ההיא שעתא תו לא מיקטיל:
TOSAFOT
משום דאיסורו איסור עולם כו' שאם חלל שבת לאחר השבת יעידו עליו ויהרגוהו אבל מחתרת אע"פ שמתחייב בנפשו בעודו במחתרת מ"מ אחר שיצא תו לא הוי בר קטלא ולא הוי דומיא דאם יהיה אסון:
אבל שבת דבעי התראה אימא לא תימה דעיקר קים ליה בדרבה מיניה ברציחה כתיב דבעינן התראה ועוד דשבת ומחתרת תרווייהו תננהי דבפרק המניח (ב"ק דף לד:) תנן והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור מפני שנידון בנפשו ומחתרת נמי תנינא בפרק בן סורר (סנהדרין עב.) היה בא במחתרת ושיבר את החבית אם אין לו דמים פטור ונראה דהכא עביד צריכותא אמאי דבקנס מיקטיל ומשלם וה"ק משום דחמיר איסוריה והוה אמינא דהתם דווקא הוא דליחייב קנס עם המיתה וכה"ג עביד צריכותא לקמן (כתובות דף לז.) גבי לא יהיה אסון וכדי רשעתו דמשום דחמור הוי אמרינן דלעביד ביה תרתי אבל קשה למאי דפרישית דרבה אליבא דרבי מאיר קאמר אם כן היכי קאמר אבל שבת דבעיא התראה אימא לא מיקטיל ומשלם והא עיקר מילתיה דרבי מאיר גבי שבת תניא לעיל ומצינן למימר דרבה אשמועינן דשייך קים ליה בדרבה מיניה אע"ג דבשעה דמתחייב עדיין הממון בעין לא הוה לן למימר קים לי' בדרבה מיניה כדאמר רבה גופיה בפרק בן סורר (סנהדרין עב. ושם) אמר רבה מסתברא מילתיה דרב כששיבר דליתנהו אבל נטל דאיתנהו לא אפ"ה כיון דטבח אחרי כן מיפטר על הגנבה ואהא דפטור אגנבה אף על גב דבאותה שעה הוי בעין עביד צריכותא:
אָמַר רַב פַּפָּא: הָיְתָה פָּרָה גְּנוּבָה לוֹ וּטְבָחָהּ בְּשַׁבָּת – חַיָּיב, שֶׁכְּבָר נִתְחַיֵּיב בִּגְנֵיבָה קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא לִידֵי אִיסּוּר שַׁבָּת. הָיְתָה פָּרָה שְׁאוּלָה לוֹ, וּטְבָחָהּ בְּשַׁבָּת – פָּטוּר. אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אַשִׁי: רַב פַּפָּא פָּרָה אֲתָא לְאַשְׁמוּעִינַן?!
Rav Pappa said: If one had a stolen cow in his possession that he had stolen previously and he slaughtered it on Shabbat, he is liable to pay four or five times the principal as he was already liable for theft before he came to violate the prohibition of Shabbat. If a cow was lent to him and he slaughtered it on Shabbat,
RASHI
היתה פרה שאולה לו וטבחה בשבת פטור דההיא שעתא דקא טבח לה גזיל לה ממרה ומיתה וממון באין כאחד ולא גרסינן שאם אין גניבה אין טביחה ואין מכירה דגבי שואל לא שייך לא כפל ולא ארבעה וחמשה שהרי חייב בקרן לעולם אפילו טוען טענת גנב ואין קנס אלא או בגנב או בשומר חנם הפוטר עצמו בטוען טענת גנב שאומר נגנבה:
פרה אתא לאשמועינן בתמיה מה למדנו ממנה שלא למדנו מגדי דקאמר רבה:
אֲמַר לֵיהּ: רַב פַּפָּא שְׁאוּלָה אֲתָא לְאַשְׁמוּעִינַן; סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמִינָא, הוֹאִיל וְאָמַר רַב פַּפָּא: מִשְּׁעַת מְשִׁיכָה הוּא דְּאִתְחַיַּיב לֵיהּ בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ, הָכָא נַמִי מִשְּׁעַת שְׁאֵלָה אִתְחַיַּיב בְּאוֹנָסֶיהָ. – קָא מַשְׁמַע לָן.
Rav Ashi said to him: Rav Pappa is coming to teach us the halakha with regard to a borrowed cow, as it could enter your mind to say that since Rav Pappa said: It is from the moment of pulling the animal into his domain that the borrower is obligated
RASHI
שאולה אתא לאשמועינן דטובחה בשבת פטור:
ס"ד אמינא הואיל ואמר רב פפא בהשוכר את הפועלים:
הכא נמי נימא משעת שאלה רמיא עליה חיוב קרן וכי טבחה בשבת ליחייב:
קמ"ל כיון דכל כמה דאיתא הדרא בעינא ההיא שעתא דקא טבח לה קא גזיל לה:
אָמַר רָבָא: הִנִּיחַ לָהֶן אֲבִיהֶן פָּרָה שְׁאוּלָה – מִשְׁתַּמְּשִׁין בָּהּ כָּל יְמֵי שְׁאֵלָתָהּ, מֵתָה – אֵין חַיָּיבִין בְּאוֹנְסָהּ. כִּסְבוּרִין שֶׁל אֲבִיהֶם הִיא וּטְבָחוּהָ וַאֲכָלוּהָ – מְשַׁלְּמִין דְּמֵי בָּשָׂר בְּזוֹל. הִנִּיחַ לָהֶן אֲבִיהֶן אַחֲרָיוּת נְכָסִים – חַיָּיבִין לְשַׁלֵּם.
Rava said: If their father died and left them a borrowed cow,
RASHI
כל ימי שאלתה כל ימי משך הזמן ששאלה אביהן מן הבעלים:
אין חייבין באונסה דאינהו לאו שואלין נינהו עלה:
דמי בשר בזול כל זוזא חשבינן בארבעה דנקי הכי אמרינן בפרק מי שמת (ב"ב קמו:) והעור יחזירו לבעלים:
אחריות נכסים קרקעות:
TOSAFOT
מתה אין חייבין באונסין אבל בגנבה ואבדה נראה לר"י שהן חייבין דהואיל ונהנין דמשתמשין בה והכי אמר בהשואל (ב"מ צו. ושם):
אִיכָּא דְּמַתְנֵי לָהּ אַרֵישָׁא, וְאִיכָּא דְּמַתְנֵי לָהּ אַסֵּיפָא. מַאן דְּמַתְנֵי לָהּ אַרֵישָׁא – כָּל שֶׁכֵּן אַסֵּיפָא, וּפְלִיגָא דְּרַב פַּפָּא, וּמַאן דְּמַתְנֵי לָהּ אַסֵּיפָא – אֲבָל אַרֵישָׁא לָא, וְהַיְינוּ דְּרַב פַּפָּא.
The Gemara comments: Some teach this statement, that if the father left property as a guarantee his heirs are liable to pay the entire damage, with regard to the first clause of this halakha , and some teach it with regard to the latter clause. The Gemara elaborates: According to the one who teaches it with regard to the first clause,
RASHI
איכא דמתני ארישא להאי הניח להן אביהן אחריות נכסים חייבין לשלם ואמרינן דחייבין באונסין דאישתעבוד נכסים דאבוהון מחיים משעת שאלה:
כ"ש אסיפא כשטבחוה ואכלוה:
ופליגא דרב פפא דאמר לעיל ההיא שעתא דמטו לה אונסין הוא דאתי חיובא עליה ולא משעת שאלה:
ואיכא דמתני לה אסיפא היכא דטבחוה אם הניח להן אביהן אחריות נכסים משלמין תשלומי מעליא ולא בזול דאיבעי להו למידק:
אבל ארישא אם מתה לא מיחייבי לשלומי ולא אמרינן אישתעבוד נכסי דאבוהון משעת שאלה:
והיינו דרב פפא דאמר לעיל לא אמרינן משעת שאלה רמו עליה תשלומין אלא משעת אונסין ואילך וההיא שעתא ליתיה לשואל דליחייב:
TOSAFOT
אבל ארישא לא והיינו דרב פפא דלא אמרינן משעת שאלה חייב באונסין וא"ת אם כן בסיפא נמי בשטבחוה אמאי משלמין כשהניח להן אביהן אחריות נכסים הא לא נתחייב בהן האב וי"ל דהתם פשע בה האב שהיה לו לומר לבניו שאינה שלו הלכך מחיים פשע בה ונתחייב בה באותה שעה ונשתעבדו נכסיו:
בִּשְׁלָמָא רַבִּי יוֹחָנָן לָא אֲמַר כְּרֵישׁ לָקִישׁ – דְּקָא מוֹקִים לָהּ כְּרַבָּנַן. אֶלָּא רֵישׁ לָקִישׁ מַאי טַעֲמָא לָא אֲמַר כְּרַבִּי יוֹחָנָן? אָמַר לָךְ: כֵּיוָן דְּאִילּוּ אַתְרוּ בֵּיהּ – פָּטוּר, כִּי לָא אַתְרוּ בֵּיהּ – נַמִי פָּטוּר.
Several possible solutions were proposed to resolve the apparent contradiction between the mishna here that says that one who rapes his sister pays a fine and the mishna in Makkot that says that he is flogged. The Gemara comments: Granted, Rabbi Yoḥanan, who explains the mishna as referring to a case where he was not forewarned, did not state his opinion in accordance with the opinion of Reish Lakish, who explains that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, as he establishes the mishna in accordance with the opinion of the Rabbis, a preferable option, as that aligns the unattributed mishna with the halakha . However, what is the reason that Reish Lakish didn’t state his opinion in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan?
RASHI
בשלמא רבי יוחנן דמוקי מתניתין בשלא התרו בו:
לא אמר כריש לקיש דאוקמיה כר' מאיר:
כי לא אתרו ביה נמי פטור הואיל ואיכא צד מלקות:
וְאָזְדוּ לְטַעֲמַיְיהוּ: דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: חַיָּיבֵי מִיתוֹת שׁוֹגְגִין וְחַיָּיבֵי מַלְקֻיּוֹת שׁוֹגְגִין וְדָבָר אַחֵר, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: חַיָּיב, וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: פָּטוּר. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: חַיָּיב, דְּהָא לָא אַתְרוּ בֵּיהּ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: פָּטוּר, כֵּיוָן דְּאִילּוּ אַתְרוּ בֵּיהּ – פָּטוּר, כִּי לָא אַתְרוּ בֵּיהּ נַמִי פָּטוּר.
And Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish each follow their standard lines of reasoning in this regard, as when Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: With regard to those who unwittingly performed a transgression for which one is liable
RASHI
כי לא אתרו ביה נמי פטור הואיל ואיכא צד מלקות:
שוגגין שלא התרו בהן:
ודבר אחר ממון ואכולה מילתא קאי כלומר חייבי מיתות שוגגין וממון או חייבי מלקיות שוגגין וממון:
ר' יוחנן אומר חייב בתשלומין:
ר' יוחנן אומר חייב בתשלומין:
דהא לא אתרו ביה ואין אתה מחייבו אלא משום רשעה אחת דממון:
כי לא אתרו ביה נמי פטור ולקמן [כתובות לה.] יליף טעמא:
אֵיתִיבֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן: ״וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ״
Reish Lakish raised an objection to the opinion of Rabbi Yoḥanan from the following verse, which describes a case where two people fought and during their struggle they hurt a pregnant woman, causing her to miscarry: “And yet no harm follow, he shall be punished as imposed upon him by the woman’s husband” (Exodus 21:22).