Back
Ketubot
Daf 32bאֶלָּא, עוּלָּא ״תַּחַת״ ״תַּחַת״ גָּמַר, כְּתִיב הָכָא ״תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ״ וּכְתִיב הָתָם ״עַיִן תַּחַת עַיִן״, מָה הָתָם, מָמוֹנָא מְשַׁלֵּם מִילְקָא לָא לָקֵי – אַף כָּל הֵיכָא דְּאִיכָּא מָמוֹנָא וּמַלְקוֹת – מָמוֹנָא מְשַׁלֵּם, מִילְקָא לָא לָקֵי.
Rather, Ulla derives the fact that one pays and is not flogged by means of a verbal analogy between the terms for and for. The verse states with regard to rape: “And the man who lay with her shall give to the father of the young woman fifty shekels of silver, and to him she shall be as a wife, because [ taḥat ] he tormented her” (Deuteronomy 22:29), and it states there, with regard to injury: “An eye for [ taḥat ] an eye” (Exodus 21:24). Just as there, with regard to injury, one pays money and is not flogged, so too, in any case where there is liability to both pay money and receive lashes, one pays money but is not flogged.
RASHI
מתרוייהו כי פרכת מה לחובל בחבירו שכן חייב בחמשה דברים עדים זוממין יוכיחו מה לעדים זוממין שכן אין צריכין התראה חובל יוכיח וחזר הדין:
TOSAFOT
אלא עולא תחת תחת גמר מצינו למימר לפי מסקנא זו דלא קאמר עולא דממונא משלם ולא לקי אלא בהנהו תלת דגלי בהו קרא וליכא למימר דילפינן לעולא בכל דוכתא מתחת נתינה ישלם כסף דמהאי גזירה שוה ילפינן מיטב בכולהו דדוקא לענין מיטב נתקבל שהוא גוף התשלומין דאם לא כן תקשי לר' יוחנן ולאביי דפליגי אעולא דאטו מי לית להו גזירה שוה לענין מיטב והכא לעולא אייתר ליה האי תחת למיפטר ממלקות מגזירה שוה דחובל בחברו הלכך צריך לומר לקמן לעולא דנפקא ליה בושת ופגם מדרבא:
רַבִּי יוֹחָנָן אֲמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא אֲחוֹתוֹ נַעֲרָה. כָּאן – שֶׁהִתְרוּ בּוֹ, כָּאן – שֶׁלֹּא הִתְרוּ בּוֹ.
§ In proposing a different resolution to the apparent contradiction between the mishna here that rules that one pays a fine for raping his sister and the mishna in Makkot that rules that one is flogged in that case, Rabbi Yoḥanan said: Even if you say that both mishnayot are referring to his sister who is a young woman, there it is referring to a case where the witnesses forewarned him, and therefore the rapist is flogged; here, it is referring to a case where the witnesses did not forewarn him. Since no lashes are administered without forewarning, the rapist pays the fine.
RASHI
תחת תחת גמר וגזירה שוה מופנה היא ולמדין ואין משיבין:
אַלְמָא קָסָבַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הֵיכָא דְּאִיכָּא מָמוֹן וּמַלְקוֹת, וְאַתְרוּ בֵּיהּ, מִילְקָא לָקֵי, מָמוֹנָא לָא מְשַׁלֵּם. מְנָא לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן הָא? אָמַר קְרָא: ״כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ״ – מִשּׁוּם רִשְׁעָה אַחַת אַתָּה מְחַיְּיבוֹ, וְאִי אַתָּה מְחַיְּיבוֹ מִשּׁוּם שְׁתֵּי רִשְׁעָיוֹת, וּסְמִיךְ לֵיהּ ״אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ״.
The Gemara observes: Apparently, Rabbi Yoḥanan maintains that in any case where there is liability to both pay money and receive lashes, and the witnesses forewarned him, he is flogged but does not pay money. The Gemara asks: From where does Rabbi Yoḥanan derive this principle?
RASHI
אפי' תימא ההיא דמכות באחותו נערה וכשהתרו בו דאיכא ממון ומלקות ואשמעינן דלקי ולא משלם ומתניתין דכתובות בשלא התרו בו דליכא מלקות:
TOSAFOT
[מנא ליה לר"י הא וא"ת לעיל בעי מנא ליה לעולא דממונא משלם ולא לקי כו' והשתא בעי איפכא וי"ל דהכא משום ג"ש דתחת תחת קאמר מנ"ל לר"י דלא דרשינן ג"ש להכי דג"ש זו נתקבלה לכ"ע בבכורות (דף יב.) לגבי בכור]:
וַהֲרֵי חוֹבֵל בַּחֲבֵירוֹ, דְּאִיכָּא מָמוֹן וּמַלְקוֹת – מָמוֹנָא מְשַׁלֵּם, מִילְקָא לָא לָקֵי! וְכִי תֵּימָא: הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלָא אַתְרוּ בֵּיהּ, אֲבָל אַתְרוּ בֵּיהּ – מִילְקָא לָקֵי, מָמוֹנָא לָא מְשַׁלֵּם, וְהָאָמַר רַבִּי אַמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הִכָּהוּ הַכָּאָה שֶׁאֵין בָּהּ שְׁוֵה פְּרוּטָה – לוֹקֶה. הֵיכִי דָּמֵי? אִי דְּלָא אַתְרוּ בֵּיהּ – אַמַּאי לוֹקֶה? אֶלָּא פְּשִׁיטָא. דְּאַתְרוּ בֵּיהּ, וְטַעֲמָא – דְּלֵית בָּהּ שְׁוֵה פְּרוּטָה, הָא אִית בָּהּ שְׁוֵה פְּרוּטָה – מָמוֹנָא מְשַׁלֵּם, מִילְקָא לָא לָקֵי!
The Gemara asks: And what of the case of one who injures another where there is liability to both pay money and receive lashes, in which case one pays money but is not flogged? And lest you say that this applies only when the witnesses did not forewarn him, but if they forewarned him before he struck his friend he is flogged but does not pay money, didn’t Rabbi Ami say that Rabbi Yoḥanan said: If one struck another with a blow that does not cause damage that amounts to the value of a peruta ,
RASHI
וסמיך ליה ארבעים יכנו דהיכא דאיכא שתי רשעיות ניעבד ביה הכאה:
כְּדַאֲמַר רַבִּי אֶילְעָא: בְּפֵירוּשׁ רִיבְּתָה תּוֹרָה עֵדִים זוֹמְמִין לְתַשְׁלוּמִין, הָכָא נַמִי, בְּפֵירוּשׁ רִיבְּתָה תּוֹרָה חוֹבֵל בַּחֲבֵירוֹ לְתַשְׁלוּמִין. וְהֵיכָא אִיתְּמַר דְּרַבִּי אֶילְעָא – אַהָא: מְעִידִין אָנוּ אֶת אִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁחַיָּיב לַחֲבֵירוֹ מָאתַיִם זוּז, וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין – לוֹקִין וּמְשַׁלְּמִין, שֶׁלֹּא הַשֵּׁם הַמְבִיאָן לִידֵי מַכּוֹת מְבִיאָן לִידֵי תַּשְׁלוּמִין, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כָּל הַמְשַׁלֵּם אֵינוֹ לוֹקֶה.
The Gemara answers that the fact that conspiring witnesses pay money can be explained in accordance with that which Rabbi Ile’a said in a different context: The Torah explicitly amplified the case of conspiring witnesses to include liability for payment. The Torah employed language indicating that conspiring witnesses who testified falsely in order to render one liable for payment must pay the sum and are not flogged. Here, too, with regard to injury, the Torah explicitly amplified the case of one who injures another to include liability for payment.
TOSAFOT
שלא השם המביאו לידי מלקות מביאו כו' פירש בקונטרס משום דממון ומלקות אתו מתרי קראי מלקות מלא תענה וממון מועשיתם לו כאשר זמם וקשה דכ"ש דאי הוו כתיבי בחד קרא שילקה וישלם שהיה לוקה ומשלם ומיהו שמא יש לפרש לפ"ה משום דממון ומלקות אתו מתרי קראי אין לנו לבטל פסוק אחד לגמרי ולקיים האחר אבל אם היו באים שניהם מועשיתם לו כאשר זמם כגון שהעידו על אחד שהוציא שם רע על אשתו דבאין לחייבו ממון ומלקות אין לוקין ומשלמין ואין נראה לר"י דלא מסתבר שלא יהו חייבין ממון ומלקות בכה"ג כיון שרצו לחייבו שניהם ונראה לר"י לפרש שלא השם המביאו לידי מכות כו' כלומר שהתשלומין לא נכתבו בסמוך למלקות דאם היה כתוב באותו פסוק עצמו לא תענה ואם ענה ועשיתם לו כאשר זמם אז ודאי הוה אמינא דה"ל לאו שניתק לעשה ולא ילקה עליו אבל עתה שנכתב רחוק זה מזה לא הוי ניתק לעשה ולא דמי ללאו דגזילה דחשיב ליה ניתק לעשה בפ' בתרא דמכות (דף טז.) ובשלוח הקן (חולין קמא.) אע"ג דעשה דוהשיב את הגזילה לא כתיב אצל לאו דלא תגזול דהתם ודאי ע"כ הוא ניתק לעשה שהרי עוקר גזילה מתחת ידו אבל קרא דועשיתם לו כאשר זמם אינו עוקר הלאו דלא תענה דעל ידי שאנו עושין לו כאשר זמם אינו נעקר עדותו אלא ע"י שהוזם הלכך לא חשבינן ליה ניתק לעשה כיון שלא נכתב אחריו סמוך לו והר"ר שלמה מדרויי"ש מפרש שלא השם המביאו לידי מכות דהיינו לא תענה מביאו לידי תשלומין פי' אינו בא להיות אזהרה לענוש תשלומין כדאמרינן במכות דממון לא בעי אזהרה ועוד דר' מאיר נפקא ליה אזהרה לכאשר זמם מוכל ישראל ישמעו וייראו ולא יוסיפו כדאמרינן בפ"ק דמכות (דף ד:) שאם היה צריך לא תענה לאזהרת ממון אז לא היה לוקה עליו דמחד לאו לא הוה ענשינן ליה ממון ומלקות: [כדמשמע בפ"ק דמכות אההיא דתנן מעידין אנו באיש פלוני שחייב מלקות מ' לוקים שמונים א' מועשיתם כאשר זמם וא' מלא תענה וחכ"א אין סופג אלא מ' ורבנן האי לא תענה מאי עבדי ליה מיבעיא להו לאזהרת עדים זוממים ור"מ אזהרה נפקא ליה מוכל ישראל וגו' משמע דאי לאו קרא אחרינא לאזהרה מלא תענה לא הוה ענשינן ליה תרי מלקיות ולרבנן אע"ג דלא תענה לא צריך לאזהרת ממון מ"מ אינו לוקה ומשלם משום כדי רשעתו ולא לקי לרבנן אלא כשמעידים שהוא בן גרושה דליכא כאשר זמם ואע"ג דלא תענה לאו שאין בו מעשה ועוד דניתן לאזהרת מיתת ב"ד הכא גלי קרא דלקי מוהיה אם בן הכות הרשע]:
וְנֵימָא: כָּל הַלּוֹקֶה אֵינוֹ מְשַׁלֵּם! אָמַר רַבִּי אֶילְעָא: בְּפֵירוּשׁ רִיבְּתָה תּוֹרָה עֵדִים זוֹמְמִין לְתַשְׁלוּמִין. – הֵיכָן רִיבְּתָה תּוֹרָה? מִכְּדִי כְּתִיב ״וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו״. ״יָד בְּיָד״ לָמָּה לִי – דָּבָר הַנִּיתָּן מִיָּד לְיָד. וּמַאי נִיהוּ – מָמוֹן.
And with regard to that mishna, the Gemara asks: Let us say, on the contrary, that anyone who is flogged does not pay. Rabbi Ile’a said: The Torah explicitly amplified the case of conspiring witnesses for payment, not lashes. The Gemara asks: Where did the Torah amplify the case of conspiring witnesses? The Gemara explains: Now, since it states with regard to conspiring witnesses: “And you shall do unto him as he conspired to do unto his brother” (Deuteronomy 19:19); why do I require the Torah to state in his punishment: “A hand for a hand” (Deuteronomy 19:21)?
RASHI
בפירוש ריבתה לקמיה מפרש היכא:
שלא השם המביאו לידי מכות כו' המקרא המביאו לידי מלקות אינו מביאו לתשלומין מלקות מלא תענה תשלומין מכאשר זמם וכיון דשני שמות הן חייב על שניהם:
TOSAFOT
מכדי כתיב ועשיתם לו כאשר זמם יד ביד למה לי וליכא למימר דלמה לי יד ביד דמועשיתם לו כאשר זמם משמע בהדיא ממון דכמו שהיה רוצה לחייבו ממון כן יתחייב לו ממון דמצינו למימר דכאשר זמם מיירי במיתה ומלקות אבל בממון מילקא לקי ממונא לא משלם ומיהו קשה לישנא דמכדי כתיב ועשיתם לו כו' יד ביד למה לי דמשמע דמייתורא דלא איצטריך לגופיה הוא דמפיק ליה והא אפילו לא מייתר יד ביד משמע שפיר ממון דליכא לפרושי יד ביד ממש כדנפקא לן בהחובל (ב"ק דף פג: ופד.) מעין תחת עין ועוד הא דקאמר גבי חובל בחבירו כן ינתן בו למה לי דבר הניתן מיד ליד ומאי ניהו ממון אימא הני מילי היכא דלא אתרו ביה דמכן ינתן בו נפקא בהחובל נזק ולא מכאשר עשה אבל היכא דאתרו ביה אימא דמילקא לקי ונראה לר"י דהך סוגיא אתיא כמאן דמפיק התם עין תחת עין ממון מקרא דיד ביד והיינו דקאמר מכדי כתיב ועשיתם לו כאשר זמם ואי ס"ד עין תחת עין ממש א"כ יד ביד בעדים זוממין למה לי מכאשר זמם נפקא אלא אייתר יד ביד למידרש דבר הניתן מיד ליד דהיינו ממון אבל אי לא אייתר הוה אמינא יד ביד ממש:
חוֹבֵל בַּחֲבֵירוֹ נַמִי, מִכְּדִי כְּתִיב ״כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ״, ״כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ״ לָמָּה לִי – דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נְתִינָה, וּמַאי נִיהוּ – מָמוֹן.
The same can be said with regard to one who injures another. Now, since it states: “And a man who places a blemish upon his counterpart, as he has done so shall be done to him” (Leviticus 24:19), why do I require the Torah to state: “As one who places a blemish upon a man, so shall be placed [ yinnaten ] upon him” (Leviticus 24:20)? This teaches that this is referring to an item that involves giving [ netina ], and what is that item? It is money.
RASHI
נימא כל הלוקה אינו משלם ונידייניה במלקות מאי שנא ממון דפשיטא להו:
יד ביד דסמיך ליה לא תחוס עינך נפש בנפש וגו':
TOSAFOT
חובל בחבירו מכדי כתיב כאשר עשה כן יעשה לו דמשמע ממון כדאוכחן מייתורא דיד ביד כדפרישית וא"כ כן ינתן בו למה לי והא ליכא למימר דאתא להיכא דלא אתרו ביה דמיד ביד נפקא אלא ע"כ לא איצטריך אלא היכא דאתרו ביה ומיהו הא לא קשיא ליה אמאי איצטריך כאשר עשה וגו' דנשנה כאן לשום צורך כדאמרינן כל פרשה שנאמרה ונישנית כו' אבל כן ינתן בו למה חזר ושנה שתי פעמים אלא לומר לך דבר הניתן מיד ליד להיכא דאתרו ביה והוא הדין דהוה מצי למימר מכדי כתיב יד ביד כן ינתן בו למה לי:
וְרַבִּי יוֹחָנָן, מַאי טַעֲמָא לָא אֲמַר כְּעוּלָּא? אִם כֵּן ״בִּטַּלְתָּ עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ לֹא תְגַלֶּה״
The Gemara asks: And Rabbi Yoḥanan, what is the reason that he did not say the same halakha as Ulla,
RASHI
כן ינתן כאשר יתן מום באדם וגו':
TOSAFOT
ורבי יוחנן מ"ט לא אמר כעולא והא ליכא למימר דלא שמיע ליה גזירה שוה דתחת תחת דהא ילפינן לה בבכורות גבי בכור ובכמה מקומות:
אם כן בטלת ערות אחותך לא תגלה וא"ת כל לאו שאין בו מעשה ולאו הניתק לעשה ביטלנו הלאו כיון שאין לוקין עליו הא לאו מילתא היא דההיא לאו בר מלקות הוא אבל הכא דשייך ביה מלקות לית לן למידרש גזירה שוה לאפוקי מלקות מיניה כיון דאיכא לאוקומי גז"ש אמילתא אחריתי: