Back
Ketubot
Daf 29bאַף קְנָס בִּמְקוֹם מֶכֶר.
There is a fine even in a place where there is sale. That is, not only can a minor girl from the age of three be sold until she matures, but she also receives payment of the fine.
RASHI
מבת ג' שנים ויום אחד שהיא ראויה לביאה:
מכר לא בתמיה:
וְהָנֵי בְּנֵי קְנָסָא נִינְהוּ? וְאַמַּאי? אִיקְרֵי כָּאן ״וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה״ – אִשָּׁה הָרְאוּיָה לוֹ! אֲמַר רֵישׁ לָקִישׁ: ״נַעֲרָה״, ״נַעֲרָה״, ״הַנַּעֲרָה״; חַד – לְגוּפֵיהּ, וְחַד – לְאַתּוּיֵי חַיָּיבֵי לָאוִין, וְחַד – לְאַתּוּיֵי חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת.
§ The Gemara questions the basic halakha that one who rapes young women of flawed lineage is liable to pay the fine: And are these young women entitled to the fine?
RASHI
אף קנס במקום מכר ומשום קנס נקט בת שלש אבל למכר מבת יום אחד ועד שתביא שתי שערות:
TOSAFOT
נערה נערה הנערה פי' רבינו חננאל דמחד נערה דריש כולה מלתא נער נערה הנערה ואין נראה לר"ת דלא כתיב נערה מלא בה"א אלא ההוא דמוציא שם רע לחודיה כדמוכח בסוף פרקין ועוד הקשה רבינו יצחק מה צריך חד לגופה הא איכא נערה אחרינא בפרשה אלא פי' הקונטרס עיקר:
רַב פַּפָּא אֲמַר: ״בְּתוּלָה״, ״בְּתוּלוֹת״, ״הַבְּתוּלוֹת״ חַד – לְגוּפֵיהּ, וְחַד – לְאַתּוּיֵי חַיָּיבֵי לָאוִין, וְחַד – לְאַתּוּיֵי חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת.
Rav Pappa said: This is derived from the halakha of the seducer, as the verses state: “And if a man seduce a virgin…he shall weigh money like the dowry of the virgins” (Exodus 22:15–16). This is tantamount to three mentions: Virgin, virgins, the virgins. One mention is required to teach the matter itself; and one is to include those young women for whose rape one is liable for violating prohibitions; and one is to include those young women for whom one who rapes them is liable to receive karet .
RASHI
ואמאי יש להן קנס לנערות פסולות:
איקרי כאן כו' אמתני' מקשי:
ה"ג נערה נערה הנערה באונס כתיב כי ימצא איש נערה בתולה וגו' וכתיב בתריה ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה ודרשינן נערה יתירה וה"א יתירה דהנערה דמצי למיכתב ונתן לאביה:
חד לגופיה לכשרה:
TOSAFOT
בתולה בתולות הבתולות כאן נמי פר"ח דמחד קרא נפקי כולהו ואין נראה דלא צריך חד לגופיה דבתולה אחרינא כתיב:
וחד לאיתויי חייבי לאוין הקשה ר"י בן רבינו מאיר אכתי נימא חד לאתויי חייבי עשה וחד לאתויי חייבי לאוין ואכתי חייבי כריתות מנא לן ותירץ דלחייבי לאוין ועשה לא צריך אלא חד קרא דהא אי לאו דכתיב ולו תהיה לאשה דמשמע שיש בה הויה וראויה לקיימה לא הוה צריך קרא לרבויינהו הלכך מחד ריבויא מרבינן אין ראויה לקיימה דהיינו חייבי עשה וחייבי לאוין כיון דאית בהו הויה ואידך ריבויא לחייבי כריתות ולמאן דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין הוי חד ריבויא לחייבי עשה ואידך לחייבי לאוין וחייבי כריתות וא"ת ולשתוק מלו תהיה לאשה ולא יצטרך להנך ריבויי וי"ל דאיצטריך למידרש ולו תהיה לאשה מדעתה:
וְרַב פַּפָּא מַאי טַעֲמָא לָא אֲמַר כְּרֵישׁ לָקִישׁ? הַהוּא מִיבָּעֵי לֵיהּ לְכִדְאַבַּיֵי. דַּאֲמַר אַבַּיֵי: בָּא עָלֶיהָ וּמֵתָה – פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְנָתַן לַאֲבִי הַנַּעֲרָה״ – לַאֲבִי נַעֲרָה וְלֹא לַאֲבִי מֵתָה.
The Gemara asks: And Rav Pappa, what is the reason that he did not cite the source as Reish Lakish did? The Gemara answers: That derivation from the three instances of the term young woman is required by him to teach in accordance with that which Abaye said, as Abaye said: If one engaged in forced intercourse with a young woman and she died
RASHI
בתולה בתולות הבתולות במפתה כתיב וכי יפתה איש בתולה וקרא אחרינא בתריה כסף ישקול כמוהר הבתולות ומצי למיכתב כמוהר בתולות הא תלת דדרשינן ה' יתירה ובתולות דמצי למיכתב כמוהר ולשתוק:
וְרֵישׁ לָקִישׁ מַאי טַעֲמָא לָא אֲמַר כְּרַב פַּפָּא? הַהוּא מִיבָּעֵי לֵיהּ לִגְזֵירָה שָׁוָה. דְּתַנְיָא: ״כֶּסֶף יִשְׁקוֹל כְּמוֹהַר הַבְּתוּלוֹת״ – שֶׁיְּהֵא זֶה כְּמוֹהַר הַבְּתוּלוֹת, וּמוֹהַר הַבְּתוּלוֹת כָּזֶה. וְרֵישׁ לָקִישׁ נַמִי, מִיבָּעֵי לֵיהּ לְכִדְאַבַּיֵי, וְרַב פַּפָּא נַמִי מִיבָּעֵי לֵיהּ לִגְזֵירָה שָׁוָה!
The Gemara asks: And Reish Lakish, what is the reason that he did not cite the source as Rav Pappa did? The Gemara answers: That derivation from the three instances of the term virgin is required by him to derive a verbal analogy,
RASHI
ההוא מיבעי ליה ההוא הנערה הא דלא כתיב ונתן לאביה מיבעי ליה לכדאביי שאם לא הספיק האב להעמידו בדין עד שמתה פטור:
לאבי הנערה משמע שהיא קיימת:
אֶלָּא שִׁיתָּא קְרָאֵי כְּתִיבִי: ״נַעֲרָה״ ״נַעֲרָה״ ״הַנַּעֲרָה״ ״בְּתוּלָה״ ״בְּתוּלוֹת״ ״הַבְּתוּלוֹת״, תְּרֵי – לְגוּפַיְיהוּ, חַד – לְכִדְאַבַּיֵי, וְחַד – לִגְזֵירָה שָׁוָה. אִיַּיתְרוּ לֵיהּ תְּרֵי, חַד – לְאַתּוּיֵי חַיָּיבֵי לָאוִין, וְחַד – לְאַתּוּיֵי חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת.
Rather, there are six verses written,
RASHI
מיבעי ליה לג"ש בתולה דכתיב גבי מפתה מיבעי ליה לג"ש בתולה בתולה לג"ש מה כסף האמור באונס חמשים אף מפתה חמשים ומה מפתה שקלים דכתיב ביה ישקול אף חמשים של אונס שקלים קאמר:
כמוהר הבתולות חמשים כסף המפורשים במאנס את הבתולה:
שיהא זה חמשים כמוהר הבתולות:
ומוהר הבתולות יהיו שקלים כזה:
TOSAFOT
אייתרו להו תרי כו' וחד ריבויא כתב באונס וחד במפתה וא"ת ומנא לן דחד לאתויי חייבי כריתות אימא דתרוייהו אתו לרבויי חייבי לאוין וחד לאונס וחד למפתה וי"ל דלהא לא צריך דמגזרה שוה ילפינן אונס ומפתה מהדדי:
וּלְאַפּוּקֵי מֵהַאי תַּנָא; דְּתַנְיָא: ״וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה״, שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי אוֹמֵר: אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הֲוָיָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: אִשָּׁה הָרְאוּיָה לְקַיְּימָהּ.
§ The Gemara comments: And the mishna comes to exclude the opinion of this tanna ,
RASHI
וחד לג"ש ותהי מופנה מצד אחד ולמידים הימנה:
TOSAFOT
ת"י [ולאפוקי מהאי תנא פי' תנא דברייתא אבל מפיק מתרוייהו תנאי שמוזכרים בברייתא]:
מַאי בֵּינַיְיהוּ? אֲמַר רַבִּי זֵירָא: מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. לְמַאן דַּאֲמַר יֵשׁ בָּהּ הֲוָיָה – הָא נַמִי יֵשׁ בָּהּ הֲוָיָה, לְמַאן דְּאָמַר רְאוּיָה לְקַיְּימָהּ – הָא אֵינָהּ רְאוּיָה לְקַיְּימָהּ.
The Gemara begins its analysis of the baraita with the question: What is the practical difference between the statements of Shimon HaTimni and Rabbi Shimon ben Menasya? The Gemara explains that Rabbi Zeira said: The difference between their opinions is with regard to a mamzeret or a Gibeonite woman, or any other woman who is forbidden but for whom betrothal takes effect. According to the one who said that the criterion is whether there is betrothal, for this woman there is also betrothal. If a Jewish man betroths a mamzeret or a Gibeonite woman, although it is prohibited to do so, the betrothal takes effect. However, according to the one who said that the criterion is whether the woman is suitable for him to sustain, this woman is not suitable for him to sustain, since due to the prohibition he is obligated to divorce her.
RASHI
ולאפוקי מהאי תנא מתני' דקתני יש קנס לממזרת ולאחותו לאפוקי מהאי תנא:
שיש בה הויה שקדושין תופסין לו בה פרט לאחותו ולכל חייבי כריתות דילפינן בקדושין שאין קדושין תופסין בהן בפרק שלישי (דף סז:) ומשמע ליה תהיה לשון הוית קדושין ור"ש בן מנסיא משמע ליה תהיה לשון קיום:
וּלְרַבִּי עֲקִיבָא, דַּאֲמַר: אֵין קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בְּחַיָּיבֵי לָאוִין, מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, כְּרַבִּי סִימַאי. דְּתַנְיָא, רַבִּי סִימַאי אוֹמֵר: מִן הַכֹּל עוֹשֶׂה רַבִּי עֲקִיבָא מַמְזֵרִין, חוּץ מֵאַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, שֶׁהֲרֵי אָמְרָה תּוֹרָה ״לֹא יִקָּח…וְלֹא יְחַלֵּל״ – חִילּוּלִין הוּא עוֹשֶׂה, וְאֵין עוֹשֶׂה מַמְזֵרִין.
The Gemara asks: And according to Rabbi Akiva,
RASHI
הא נמי אית בה הויה דקדושין תופסין בחייבי לאוין והתם יליף לה:
TOSAFOT
ולרבי עקיבא דאמר כו' ואף ע"ג דר"ש התימני פליג בהדיא אר' עקיבא בהחולץ (יבמות דף מד. ודף מט.) הכא לר"ש בן מנסיא פריך דאי סבר כר"ע מאי בינייהו פי' בינו לר"ש התימני דמדנקט ראויה לקיימה ולא נקט שיש בה הויה משמע דיש שאין ראויה לקיימה ויש בה הויה:
חילולין הוא עושה ואינו עושה ממזרים משמע דהא בהא תליא דכיון דלא הוי ממזר קדושין תופסין וכן משמע בפרק החולץ (יבמות דף מה:) מה אשת אב דלא תפסי בה קדושין והוולד ממזר כו' [ור"ע נמי משום דיליף בהחולץ דיש ממזר מחייבי לאוין קאמר דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין] ותימה דלרבי יהושע אע"ג דאין ממזר מחייבי כריתות כדיליף בשילהי החולץ (יבמות דף מט.) מודה דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות כדפריך ס"פ ר"ג ביבמות (דף נג. ושם) איצטריך לאשמעינן דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות ובפ' החולץ (יבמות דף מד: ושם) קאמר דלרבי יהושע פגום מיהא הוי מחייבי כריתות משום דעשאה זונה וזונה לא הויא אלא מהנהו דלא תפסי בה קדושין כדמוכח בתמורה (דף כט: ושם) וקאמרינן נמי בהחולץ (יבמות דף מד: ושם) הכל מודים בכותי ועבד הבא על בת ישראל הוולד ממזר מאן הכל מודים שמעון התימני דאע"ג דאמר אין ממזר מחייבי לאוין ה"מ חייבי לאוין דתפסי בהו קדושין אבל כותי ועבד כו' ולא קאמר מאן הכל מודים ר' יהושע דאע"ג דאמר אין ממזר מחייבי כריתות ה"מ חייבי כריתות דתפסי בהו קדושין כו' אלמא דלר' יהושע אין קדושין תופסין בחייבי כריתות ואפ"ה לא הוי ממזר ולהכי לא מצי למימר דמודה בכותי ועבד ויש לומר דלר"ש התימני ולר"ע ודאי הא בהא תליא דליכא מידי דלא תפסי בה קדושין והוולד כשר רק שהוא דומה לאשת אב אבל לר' יהושע אע"ג דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות כדילפי' בסוף האומר (קדושין סח. ושם) לא הוי ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד כדיליף ר' יהושע בסוף החולץ (יבמות מט. ושם) אבל קשה דא"כ לר' יהושע אין קדושין תופסין באלמנה לכ"ג לרבא דאמר בפ"ק דתמורה (דף ד: ושם) כל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני דהתם פריך ליה והרי אלמנה לכ"ג דקאמר רחמנא לא יקח ותנן כל מקום שיש קדושין ויש עבירה כגון אלמנה לכ"ג כו' ומשני אמר לך רבא שאני התם דא"ק לא יחלל חלולין הוא עושה ואינו עושה ממזרים ולר' יהושע ליכא לשנויי הכי וא"ת בקדושין בסוף האומר (דף סז: ושם) כי משכח דלא תפסי קדושין באשת אב מאי פריך התם ואימא תרוייהו באשת אב הא לכתחלה הא דיעבד אמאי לא יליף מינה דכל היכא דהוי ממזר לא תפסי בה קדושין כיון דהא בהא תליא כדפירשנו וי"ל דאכתי לא שמעינן ממזרות בשאר חייבי כריתות כל כמה דלא מייתי התם היקישא דר' יונה דמלא יקח ולא יגלה דאיירי באשת אב ובשומרת יבם של אביו לא שמעינן מינה ממזרות באשת איש ובאחות אשה דיש היתר לאיסורן וכל דכוותייהו אבל לבסוף דמייתי היקישא דרבי יונה התם איכא למילף בעלמא כדפירשנו: (וכן משמע בפרק ד' מיתות דליכא מאן דפליג דבחייבי כריתות לא תפסי קדושין וט"ו נשים דפוטרות צרותיהן מן החליצה ואי קדושין תופסין בחייבי כריתות א"כ היו עולין לחליצה כמו חייבי לאוין כדאמר התם בפ"ב מסתברא חייבי לאוין תפסי בהו קדושין ולכך עולין לחליצה וההיא מתני' אתיא ככ"ע דהא קאמר עלה דבפלוגתא לא קא מיירי: מאי בינייהו - תימה אמאי לא קאמר איכא בינייהו סוטה שאירסה וזינתה תחתיו שלא כדרכה וגירשה דאית בה הויה לכ"ע כדאמרינן בסוף החולץ הכל מודים בבא על הסוטה שאין הוולד ממזר):
וּלְרַבִּי יְשֵׁבָב, דְּאָמַר: בּוֹאוּ וְנִצְוַח עַל עֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף, שֶׁהָיָה אוֹמֵר: כָּל שֶׁאֵין לוֹ בִּיאָה בְּיִשְׂרָאֵל הַוָּלָד מַמְזֵר. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ
The Gemara asks: And according to Rabbi Yeshevav, who said: Come, let us scream at Akiva ben Yosef, who is proliferating mamzerim , as he would say: With regard to anyone who does not have the possibility of permitted relations in the Jewish people, including a widow with a High Priest, the offspring is a mamzer , what is the difference between their opinions, between the one who said that a fine is paid to women with whom the betrothal takes effect and the one who said that a fine is paid to women suitable for one to sustain? Rabbi Yeshevav maintains that betrothal does not take effect even in the case of a widow to a High Priest. The Gemara answers: There is a difference between them with regard to
RASHI
ולר"ע דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין ביבמות בהחולץ (יבמות דף מד:) בברייתא המחזיר גרושתו ר"ע אומר אין לו בה קדושין:
מאי בינייהו משום ר"ש בן מנסיא קא פריך לה דאילו שמעון התימני שמעינן ליה ביבמות (דף מט.) דפליג עליה דר"ע בהא דתנן איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי ר"ע שמעון התימני אומר כל שחייבין עליו כרת בידי שמים אלא לר"ש בן מנסיא קא בעינן לה אי ס"ל כר"ע מאי איכא בין משמעותא דתהיה לשון קיום למשמעות דשמעון התימני אי נמי משמע ליה לר"ש בן מנסיא לשון הויה אימעיטא לה ממזר ומה בין ראויה לקיימה ליש בה הויה:
אלמנה לכהן גדול דמודה בה ר"ע שקדושין תופסין לו בה ואע"פ שהיא בלאו וכרבי סימאי והוא הדין גרושה להדיוט:
מן הכל כל הנולדים מחייבי לאוין:
לא יקח וסמיך ליה ולא יחלל זרעו מדין כהונה הוא מחללו ולא שם ממזרים עליהם: