Back
Ketubot
Daf 20aוְאִי צוּרְבָא מֵרַבָּנַן הוּא – אֲפִילּוּ עַצְמוֹ. כִּי הָא דְּרַב אַשִׁי הֲוָה יְדִיעַ לֵיהּ בְּסַהֲדוּתָא לְרַב כָּהֲנָא. אֲמַר לֵיהּ: מִי דְּכִיר מָר הַאי סַהֲדוּתָא? אֲמַר לֵיהּ: לָא. וְלָאו הָכִי וְהָכִי הֲוָה? אֲמַר לֵיהּ: לָא יָדַעֲנָא. לְסוֹף אִידְכַּר רַב אַשִׁי, אַסְהֵיד לֵיהּ. חַזְיֵיהּ לְרַב כָּהֲנָא דַּהֲוָה מְחַסֵּם. אֲמַר לֵיהּ: מִי סָבְרַתְּ עֲלָךְ קָא סָמֵיכְנָא? אֲנָא הוּא דִּרְמַאי אַנַּפְשַׁאי וְאִדַּכְּרִי.
And if the witness is a Torah scholar,
RASHI
ואי צורבא מרבנן הוא העד:
אפי' לעצמו של בעל דין דצורבא דרבנן אי לאו דכי רמי אנפשיה מדכר שפיר לא הוה סמיך אספיקא למיקם ואסהודי:
מחסם מגמגם תמה על רב אשי שהעיד בדבר:
תְּנַן הָתָם: הַתְּלוּלִיּוֹת הַקְּרוֹבוֹת בֵּין לָעִיר וּבֵין לַדֶּרֶךְ, אֶחָד חֲדָשׁוֹת וְאֶחָד יְשָׁנוֹת – טְמֵאוֹת. הָרְחוֹקוֹת, חֲדָשׁוֹת – טְהוֹרוֹת, יְשָׁנוֹת – טְמֵאוֹת. אֵיזוֹהִי קְרוֹבָה? חֲמִשִּׁים אַמָּה, וְאֵיזוֹ הִיא יְשָׁנָה? שִׁשִּׁים שָׁנָה. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: קְרוֹבָה – שֶׁאֵין קְרוֹבָה הֵימֶנָּה, יְשָׁנָה – שֶׁאֵין אָדָם זוֹכְרָהּ.
§ Apropos recalling testimony, the Gemara adds that we learned there in a mishna ( Oholot 16:2): Mounds of dirt
RASHI
התלוליות תילי קרקע ודרך בני אדם לקבור בתל משום דאין בני אדם מטין מן הדרך לעבור עליו ועיר ודרך לקמן מפרש להו:
אחד חדשות שאין זמן רחוק שלא היה כאן תל דאיכא למימר כיון דחדשה היא אם איתא שנקבר שם מת מדכר דכיר ליה אפ"ה טמאות מספק דכיון דסמוכה לעיר איכא למימר אשה יחידה הלכה וקברה שם נפל שלה:
הרחוקות דאין אשה יחידה הולכת שם:
חדשות טהורות דאם איתא דנקבר ביה הוו ידעי ליה:
ישנות טמאות שכבר נשתכח הדבר מן היודעים:
ואיזו היא קרובה לעיר שאנו אומרים עליה שאף החדשה טמאה חמשים אמה:
ואיזו היא ישנה שאנו אומרים עליה שאפי' היא רחוקה טמאה ששים שנה:
שאין קרובה הימנה אבל אם יש קרובה הימנה אפי' היא בתוך חמשים אמה הויא כרחוקה וחדשה טהורה דאם איתא דהלכה אשה יחידה לקבור לא שבקה קרובה הימנה ואזלא לגבי דהך:
שאין אדם זוכרה שאין אדם אומר זכור אני שלא היה כאן תל ובימי נעשה תל זה כאן:
TOSAFOT
אחד חדשות ואחד ישנות תימה דהכא מזכיר שאינו פשוט קודם וכן בהחולץ (יבמות דף מא.) לא יתארסו ולא ינשאו עד שיהו להן ג' חדשים אחד בתולות ואחד בעולות מזכיר אירוסין קודם נישואין ובתולות קודם בעולות דהיינו שאינו פשוט קודם ובר"ה (דף כט:) תנן אחד יבנה ואחד כל מקום שיש בו ב"ד התם נקט דבר פשוט ברישא וכן בב"ק (דף נ:) אחד החופר בור שיח ומערה ובמס' סוטה (דף מג.) אחד הבונה ואחד הלוקח כו' גבי מערכי מלחמה ורש"י נמי גריס בפ"ק דסוכה (דף כ. ושם) גבי מחצלת גדולה שעשאה לשכיבה טמאה ואין מסככין בה רבי אליעזר אומר אחת קטנה ואחת גדולה ופריך א' גדולה וא' קטנה מבעי ליה והיה כתוב בספרים להפך ורש"י מהפך הגירסא משום דדרך התנאים להזכיר הפשוט קודם ואומר ר"י דהיכא דקאי אפלוגתא או אקרא מזכיר הפשוט קודם כי ההיא דפליג ר' אליעזר את"ק בסוכה והוה ליה למימר אחת גדולה שאתה מודה לי כך תודה בקטנה וכן אחד יבנה פליג אדר' אליעזר דאמר לא התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו תוקעין אלא ביבנה בלבד ובב"ק (דף נ:) ובסוטה (דף מג.) קאי אקרא אבל הכא ובהחולץ לא קאי אמידי אין להקפיד איזה נשנה תחלה: [וע' תוס' שבת כ: ד"ה אחד מבושל פסחים פה. קח: סוכה כ. זבחים צב: ד"ה אי הכי ומנחות סג: ד"ה אחד שבת ועי' תוס' קדושין יג. ד"ה כשם]:
טמאות פירש בקונטרס דבקרובות אפילו חדשות טמאות משום דאזלא איהי לחודה ואין ידוע אם קברה שם אבל רחוקה דדברא איניש בהדה ואלמלי קברה איניש דאזיל בהדה היה מגלה ולפיכך ישנות טמאות דאע"פ דדברא איניש בהדה נשתכח הדבר וקשה [לר"י] דאם כן אמאי צ"ל בסמוך דדברא איניש בהדה ולבית הקברות אזלא לא הוה ליה למימר אלא דברא איניש בהדה ותו לא ולכך טפי חדשות טהורות דאם איתא דקברה שם היה הדבר ידוע ועוד אי לבית הקברות אזלא ישנות אמאי טמאות ונראה לר"י כר"ח דפירש דישנות טמאות אפילו רחוקות דחיישינן שמא קרובות היו שהיה העיר אצלה וחרב ולפי זה לא נאמר משום דדברא איניש בהדה היה ידוע יותר ולהכי איצטריך לומר ולבית הקברות אזלא:
מַאי עִיר וּמַאי דֶּרֶךְ? אִילֵימָא עִיר – עִיר מַמָּשׁ, דֶּרֶךְ – דֶּרֶךְ מַמָּשׁ, מִסְּפֵיקָא מִי מַחֲזְקִינַן טוּמְאָה? וְהָאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: עִילָּה מָצְאוּ וְטִהֲרוּ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל! אָמַר רַבִּי זֵירָא: עִיר – עִיר הַסְּמוּכָה לְבֵית הַקְּבָרוֹת, וְדֶרֶךְ – דֶּרֶךְ בֵּית הַקְּבָרוֹת.
The Gemara asks: What is a city and what is a path in this context? If you say city means an actual city and a path is an actual path and the mishna is referring to any city or path, the question arises: Do we presume the existence of ritual impurity in Eretz Yisrael? But didn’t Reish Lakish say in explaining how the Sages, based on meager proof, deemed an area in Eretz Yisrael ritually pure where uncertainty arose with regard to its purity: They found a pretext and deemed Eretz Yisrael ritually pure. Apparently, one does not presume ritual impurity in Eretz Yisrael. Why, then, does the mishna declare that every mound of dirt near a city or a path is impure? Rabbi Zeira said: The word city in the mishna is referring to a city adjacent to the cemetery, and the word path is referring to the path leading to the cemetery. Therefore, the concern that a corpse may be buried in the mound is a reasonable one.
RASHI
עילה מצאו עלילה בעלמא מצאו חכמים והחזיקו בה לתלות עליה ולטהר את ארץ ישראל במסכת נזיר בפרק בתרא אלמא מספיקא לא מחזקינן טומאה בקרקעה של ארץ ישראל:
וטיהרו את א"י גרסי' ולא גרסינן כל:
TOSAFOT
עילה מצאו פירש רבינו חננאל צלע ותלו הטומאה באותה צלע והשאר טהרו:
סוכה כ זבחים צב: ד"ה אי הכי ומנחות סג:
בִּשְׁלָמָא דֶּרֶךְ בֵּית הַקְּבָרוֹת – דְּזִמְנִין דְּמִתְרַמֵּי בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וּמַקְרוּ קָבְרוּ בְּתֵל. אֶלָּא עִיר הַסְּמוּכָה לְבֵית הַקְּבָרוֹת – כּוּלְּהִי לְבֵית הַקְּבָרוֹת אָזְלֵי!
The Gemara asks: Granted, with regard to a mound located adjacent to the path leading to the cemetery, there is concern that a corpse is buried in the mound, as sometimes one happens to go to bury the corpse on Shabbat eve at twilight, and to avoid desecrating Shabbat, it happened that they buried the corpse in a mound on the path. However, with regard to a city adjacent to the cemetery, everyone goes to the cemetery to bury their dead. Why would anyone bury a corpse in a mound adjacent to the city?
RASHI
דמתרמי בין השמשות של ערב השבת ואין שהות לילך עד בית הקברות:
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: מִתּוֹךְ שֶׁהַנָּשִׁים קוֹבְרוֹת שָׁם נִפְלֵיהֶן, וּמוּכֵּי שְׁחִין זְרוֹעוֹתֵיהֶם, עַד חֲמִשִּׁים אַמָּה – אָזְלָא אִיהִי לְחוּדָה, טְפֵי – דַּבְרָא אִינִישׁ בַּהֲדָהּ, וּלְבֵית הַקְּבָרוֹת אָזְלָא. הִלְכָּךְ, טוּמְאָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לָא מַחֲזְקִינַן.
Rabbi Ḥanina said: The mounds could be impure, since women bury their stillborn babies adjacent to the city,
RASHI
ומוכי שחין שאבריהן נופלין או שחותכין אותן ואבר מן החי מטמא כאבר מן המת כדאמרינן בהעור והרוטב (חולין קכט:):
אֲמַר רַב חִסְדָּא: שְׁמַע מִינָּהּ מֵרַבִּי מֵאִיר: הַאי סַהֲדוּתָא, עַד שִׁיתִּין שְׁנִין – מִידְכַּר, טְפֵי – לָא מִידְכַּר. וְלָא הִיא: הָתָם הוּא דְּלָא רָמְיָא עֲלֵיהּ, אֲבָל הָכָא, כֵּיוָן דְּרָמֵי עֲלֵיהּ – אֲפִילּוּ טוּבָא נַמִי.
Rav Ḥisda said: Conclude from the statement of Rabbi Meir, who established a time limit beyond which a mound is considered an old mound, that with regard to testimony, until sixty years have passed, it is remembered, and if more than sixty years have passed, it is not remembered. And the Gemara rejects that conclusion: That is not so. There, with regard to the mounds, it is a case where responsibility to attest to the status of the mound was not imposed upon him, and the matter is forgotten after the passage of sixty years. However, here, with regard to testimony in general, since responsibility to testify was imposed upon him,
RASHI
ש"מ מדקתני לעיל איזו היא ישנה ששים שנה וטעמא משום דלא דכירי לה הוא האי סהדות' כו':
אבל הכא שעשאוהו עד בדבר אפילו טובא נמי סמכינן אסהדותיה אי מסהיד:
מתני׳ זֶה אוֹמֵר ״כְּתַב יָדִי, וְזֶה כְּתַב יָדוֹ שֶׁל חֲבֵירִי״, וְזֶה אוֹמֵר: ״זֶה כְּתַב יָדִי, וְזֶה כְּתַב יָדוֹ שֶׁל חֲבֵירִי״ – הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין. זֶה אוֹמֵר: ״זֶה כְּתַב יָדִי״, – וְזֶה אוֹמֵר זֶה כְּתַב יָדִי צְרִיכִין לְצָרֵף עִמָּהֶם אַחֵר, דִּבְרֵי רַבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינָם צְרִיכִין לְצָרֵף עִמָּהֶן אַחֵר, אֶלָּא נֶאֱמָן אָדָם לוֹמַר ״זֶה כְּתַב יָדִי״.
If this witness whose name is signed on a document says: This is my handwriting
RASHI
מתני' הרי אלו נאמנין דאיכא תרי סהדי דמסהדי אכל כתב וכתב:
צריכים לצרף עמהן אחר שיכיר כתב ידי שניהם דתרי סהדי בעינן אכל כתב וכתב וטעמא מפרש בגמרא:
צריכים לצרף עמהן אחר שיכיר כתב ידי שניהם דתרי סהדי בעינן אכל כתב וכתב וטעמא מפרש בגמרא:
גמ׳ כְּשֶׁתִּימְצִי לוֹמַר לְדִבְרֵי רַבִּי
The Gemara says: When you analyze the reasoning for the opinions of the tanna’im , say
RASHI
גמ' כשתימצי לומר לדברי רבי כשתעמוד לסוף דבריו קסבר על כתב ידן הן באין להעיד כשמקיימין השטר בב"ד לפיכך צריך שנים על כל כתב וכתב: