Back
Ketubot
Daf 19aוַאֲמַר רַב שֵׁשֶׁת בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: שְׁמַע מִינָּהּ מִדְּרַב כָּהֲנָא, עֵדִים שֶׁאָמְרוּ: ״אֲמָנָה הָיוּ דְּבָרֵינוּ״ אֵין נֶאֱמָנִין. מַאי טַעֲמָא – כֵּיוָן דְּעַוְלָה הוּא, אַעַוְלָה לָא חָתְמֵי.
And Rav Sheshet, son of Rav Idi, says: Conclude from the statement of Rav Kahana that witnesses who said: Our statement was a statement of trust,
RASHI
ואמר רב ששת גרסי':
אעולה לא חתמי וכי אמרי חתמנו אין נאמנים להרשיע את עצמן:
TOSAFOT
אעולה לא חתמי והא דכותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו היינו למוסרו ללוה ולא למלוה:
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אָסוּר לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּשְׁהֶה שְׁטָר פָּרוּעַ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר ״אַל תַּשְׁכֵּן בְּאֹהָלֶיךָ עַוְלָה״. בְּמַעֲרָבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אָמְרִי: ״אִם אָוֶן בְּיָדְךָ הַרְחִיקֵהוּ״ – זֶה שְׁטַר אֲמָנָה וּשְׁטַר פַּסִּים: ״וְאַל תַּשְׁכֵּן בְּאֹהָלֶיךָ עַוְלָה״ – זֶה שְׁטָר פָּרוּעַ.
Rabbi Yehoshua ben Levi said: It is prohibited for a person to keep a repaid document within his house,
TOSAFOT
אם און בידך הרחיקהו זה שטר פסים ושטר אמנה דהכי משמע לשון און דמעיקרא הוי שקר ואל תשכן באהליך עולה זה שטר פרוע שעתה הוא עולה אבל מעיקרא הוה אמת:
מַאן דְּאָמַר שְׁטָר פָּרוּעַ – כָּל שֶׁכֵּן שְׁטַר אֲמָנָה, וּמַאן דְּאָמַר שְׁטַר אֲמָנָה – אֲבָל שְׁטָר פָּרוּעַ לָא, דְּזִמְנִין דְּמַשְׁהֵי לֵיהּ אַפְּשִׁיטֵי דְּסַפְרָא.
They note: With regard to the one who said that a repaid document is the injustice referred to in the verse, all the more so a document of trust is an injustice and may not be kept, as a document of trust is fundamentally false. And with regard to the one who said that a document of trust is the injustice referred to in the verse, however, with regard to a repaid document, perhaps it is permitted to keep it, as, at times people keep it and do not return it to the borrower. This is because in those cases it serves as security for the coins of the scribe, whose fee has not yet been paid by the borrower, who is legally responsible to pay the scribe for writing the document.
RASHI
על פשיטי דספרא שעל הלוה ליתן שכר הסופר ופעמים שאין לו ונותנו המלוה וחוזר וגובהו ממנו בשעת פרעון ומעכב השטר עליו:
TOSAFOT
זמנין דמשהי ליה אפשיטי דספרא וע"י אותה שהייה אישתלי ליה שהותא פעם אחרת הלכך לא קרי ליה עולה ומ"ד שטר פרוע היה לו ליזהר אבל אין לפרש דמשום שהייתו אפשיטי דספרא קרי ליה עולה דמה פשע:
אִתְּמַר, סֵפֶר שֶׁאֵינוֹ מוּגָּהּ, אָמַר רַבִּי אַמִי עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם מוּתָּר לַשְּׁהוֹתוֹ, מִכָּאן וְאֵילָךְ – אָסוּר לַשְּׁהוֹתוֹ, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר ״אַל תַּשְׁכֵּן בְּאֹהָלֶיךָ עַוְלָה״.
On a similar note it is stated, with regard to keeping items with potential to lead to transgression: With regard to a Torah scroll that is not proofread
RASHI
ספר שאינו מוגה תורה נביאים וכתובים:
מוגה מן טעיות שבו:
אָמַר רַב נַחְמָן: עֵדִים שֶׁאָמְרוּ ״אֲמָנָה הָיוּ דְּבָרֵינוּ״ – אֵין נֶאֱמָנִין: ״מוֹדָעָא הָיוּ דְּבָרֵינוּ״ – אֵין נֶאֱמָנִין. מָר בַּר רַב אַשִׁי אָמַר: אֲמָנָה הָיוּ דְּבָרֵינוּ״ – אֵין נֶאֱמָנִין, מוֹדָעָא הָיוּ דְּבָרֵינוּ״ – נֶאֱמָנִין. מַאי טַעֲמָא? הַאי נִיתָּן לִיכָּתֵב, וְהַאי לֹא נִיתָּן לִיכָּתֵב.
§ Rav Naḥman said that witnesses who say: Our statement was a statement of trust and we signed a document of trust, are not deemed credible. Similarly, witnesses who said: Our statement was a statement accompanied by a declaration
RASHI
עדים החתומים בשטר ואמרו אמנה היו דברינו לא הלוהו כלום אלא כתבנו לו לכשיצטרך ילוה לו וזה שיעבד לו נכסיו מעכשיו אם ילוה אפילו לאחר זמן דלאו מוקדם ליהוי לטרוף שלא כדין:
מודעא היו דברינו אם שטר מכר הוא ואמרו עדים החתומים בו המוכר מסר מודעא בפנינו והראנו אונסו והכרנו בו:
אין נאמנין דלא אתי על פה ומרע ליה לשטרא:
מודעא ניתן לעדים לכתוב את השטר כדי להציל האנוס מאונסו אמנה לא ניתן להכתב דעולה הואי וכי אמרו חתמנו משוי לנפשייהו רשעים ואין אדם נאמן לשום עצמו רשע:
TOSAFOT
אמר רב נחמן עדים שאמרו אמנה היו דברינו אין נאמנים ע"כ באין כתב ידן יוצא ממקום אחר איירי דאי כתב ידן יוצא ממקום אחר פשיטא דהכי פריך לעיל ועוד דמר בר רב אשי קאמר דאין נאמנים משום דלא ניתן לכתב ואי בכתב ידן יוצא ממקום אחר אפילו ניתן לכתב פשיטא דאין נאמנים וקשה דאמאי לא מהימני במיגו דהא רב נחמן גופיה אית ליה לעיל מגו לפסול השטר דקאמר כי אתו לקמן לדינא אמרינן להו זילו קיימו שטרייכו וחותו לדינא דמהימן לומר פרוע במגו דמזויף וכ"ש עדים דאלימי לאורועי שטרא כדאמר במי שמת (ב"ב דף קנד.) ותירץ ר"י דהיינו טעמא דמודעא הואיל ומודים שהשטר נכתב ונמסר כהלכתו שוב לא אתי על פה ומרע לשטרא אפילו במגו ולא דמי לאנוסים וקטנים דמתניתין שאין מודים שהיה שטר כשר כלל אלא סותרין אותו הלכך מהימני במגו דלא שייך כאן לומר דלא אתי על פה ומרע לשטרא שהרי אינם מודים שהיה שטר ואמנה נמי נראה דהיינו טעמא דלא מהימני לרב נחמן דלא מרעי לשטרא הואיל ומודים שהשטר נכתב כדין מדעת הלוה דלא מפרש טעמא דאמנה משום דלא ניתן לכתב אלא מר בר רב אשי אבל לרב נחמן טעם אמנה ומודעא שניהם שוה והא דאית ליה לרב נחמן דנאמן לומר פרוע הוא במגו דמזויף התם נמי לא מרע לשטרא כלל הלכך מהימן במגו ואתי שפיר רב נחמן כרבנן דר"מ וההיא ברייתא דמי שמת (ג"ז שם:) דשטר אמנה הוא זה דאינו נאמן דבעי לאוקמי כר"מ רב נחמן מוקי לה לדברי הכל:
בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן: ״תְּנַאי הָיוּ דְּבָרֵינוּ״ מַהוּ? מוֹדָעָא וַאֲמָנָה הַיְינוּ טַעֲמָא – דְּקָא עָקְרִי לֵיהּ לִשְׁטָרָא, וְהַאי נַמִי – קָא עָקַר לִשְׁטָרָא. אוֹ דִּלְמָא: תְּנַאי מִילְּתָא אַחֲרִיתֵי הִיא? אֲמַר לֵיהּ: כִּי אָתוּ לְקַמָּן לְדִינָא אָמְרִינַן לְהוּ: זִילוּ קַיְּימוּ תְּנָאַיְיכוּ, וְחוֹתוּ לְדִינָא.
Rava raised a dilemma before Rav Naḥman: In a case where the witnesses say: Our statement was a conditional statement,
RASHI
תנאי היו דברינו על תנאי מכרה לו שיעשה לו כך וכך ולא ראינו שקיים לו תנאו וזה אומר לא קיים לי ואינו מכר:
מודעא ואמנה טעמא מאי קאמר מר אין נאמנין:
דקא עקרי ליה לשטרא בעדותן זה ולא אתי על פה ומרע לשטרא הכא נמי כו':
או דלמא הא לא עקרתא דשטרא הוא דמודים הם שהשטר אמת אלא שתנאי היה ביניהם וזו עדות אחרת היא ושטרא ממילא מיעקר לאחר זמן ביום שלא קיים תנאו בזמנו:
כי אתו לקמן לקוחות שעידיהם מעידים שתנאי היו דבריהם:
אמרי' להו זילו קיימו תנאייכו לבעלים:
וחותו לדינא אם יעכב שוב הקרקע:
TOSAFOT
או דלמא תנאי מילתא אחריתי היא פי' לדבר אחר הן באין ולא לעקירת השטר אלא תוספת בעלמא שמפרשים עדותן היאך ועד השתא קיים השטר ואינו נעקר אם יתקיים התנאי הלכך אין כאן הורעת השטר אבל אין לפרש מילתא אחריתי היא לגמרי ולא שייך לעדותן ראשונה כמו שאם היו מעידין שהוא פרוע שהן נאמנים דא"כ מאי פריך בסמוך א"ה אפי' תרי נמי דכיון דתנאי מילתא אחריתי הוא לגמרי תרי נאמנים אפילו בכתב ידן יוצא ממקום אחר אבל חד לעולם אימא לך דלא מהימן כי היכי דלא מהימן לומר פרוע הוא לכך נראה כדפירשנו:
עֵד אוֹמֵר: ״תְּנַאי״ וְעֵד אוֹמֵר: ״אֵינוֹ תְּנַאי״, אָמַר רַב פַּפָּא: תַּרְוַיְיהוּ בִּשְׁטָרָא מַעַלְיָא קָא מְסַהֲדֵי, וְהַאי דְּקָאָמַר ״תְּנַאי״ – הֲוָה לֵיהּ חַד, וְאֵין דְּבָרָיו שֶׁל אֶחָד בִּמְקוֹם שְׁנַיִם.
The Gemara asks: What is the ruling in a case where one witness says: There is a condition attached to the transaction
RASHI
תרוייהו בשטרא מעליא קא מסהדי שניהם מעידים שהשטר אמת וכמות שהוא כתוב בלא תנאי חתמוהו:
והאי דקאמר תנאי חד הוא ואינו נאמן לעקור שטר ששניהם חתומים בו:
מַתְקִיף לָהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: אִי הָכִי, אֲפִילּוּ תַּרְוַיְיהוּ נַמִי! אֶלָּא אָמְרִינַן: הָנֵי לְמִיעֲקַר סַהֲדוּתַיְיהוּ קָאָתוּ, הַאי נַמִי – לְמִיעֲקַר סַהֲדוּתֵיהּ קָאָתֵי! וְהִלְכְתָא כְּרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ.
Rav Huna, son of Rav Yehoshua, strongly objects to this: If it is so that testifying that there is a condition is considered to undermine the document, then even if both of the witnesses testify that there was a condition, their testimony should also not be accepted. Once they testified that the document is valid, they cannot give additional testimony that contradicts their original testimony. Rather, we say: These two witnesses are coming to undermine their testimony that the document is valid. These are not two separate testimonies, one that the document is valid and one with regard to the condition. Rather, the second testimony revokes the first. Similarly, this single witness is coming to undermine his testimony as well. Therefore, there is only one witness testifying that the document is valid. The Gemara concludes: The halakha is in accordance with the opinion of Rav Huna, son of Rav Yehoshua, and the testimony of even one witness who says that there was a condition attached to the transaction is accepted.
RASHI
אי הכי אפילו תרוייהו נמי אלא אמרינן כו' אי הכי דכיון שהעיד על כתב ידו עשית לזה אחד ממקיימי השטר כמות שהוא כתוב בלא תנאי והוי להו עדיו שנים ועדות אחרונה דברי אחד במקום שנים:
אפי' תרוייהו נמי אמרי תנאי היו דברינו לא ליתהימנו דכיון שהעידו על כתב ידן קיימו השטר כמות שהוא כתוב וכי אמרי תנאי היו דברינו הוו להו מגידים וחוזרים ומגידים ואמאי אמר רב נחמן קיימו תנאייכו כו':
אי הכי אפילו תרוייהו נמי אלא אמרינן כו' אי הכי דכיון שהעיד על כתב ידו עשית לזה אחד ממקיימי השטר כמות שהוא כתוב בלא תנאי והוי להו עדיו שנים ועדות אחרונה דברי אחד במקום שנים:
אלא על כרחך לאו חתימה מקויימת הוא דכיון דתוך כדי דבור מסקי דבורייהו ואמרי אבל תנאי היה ביניהן אמרינן הני למיעקר סהדותייהו שאמרו כתב ידינו הוא קאתו ולומר לא חתמנו אלא ע"מ שיקיים את התנאי וכיון דתנאי מלתא אחריתי היא שאינה עוקרתו אלא לאחר זמן לא דמיא למודעא ואמנה ומהימני דעדות בפני עצמה היא:
האי נמי כי סיים ואמר תנאי הוה עקר לחתימת ידיה לומר לא חתמתי אלא על מנת כן וכיון דאית לן דמלתא אחריתי היא ושטרא ממילא מיעקר אישתכח דאין בשטר חתום אלא ע"א:
תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁנַיִם חֲתוּמִין עַל הַשְּׁטָר וּמֵתוּ, וּבָאוּ שְׁנַיִם מִן הַשּׁוּק וְאָמְרוּ: ״יָדַעְנוּ שֶׁכְּתַב יָדָם הוּא, אֲבָל אֲנוּסִים הָיוּ, קְטַנִּים הָיוּ, פְּסוּלֵי עֵדוּת הָיוּ״ – הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִים. וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁכְּתַב יָדָם הוּא זֶה, אוֹ שֶׁהָיָה כְּתַב יָדָם יוֹצֵא מִמָּקוֹם אַחֵר, מִשְּׁטָר שֶׁקָּרָא עָלָיו עַרְעָר וְהוּחְזַק בְּבֵית דִּין – אֵין אֵלּוּ נֶאֱמָנִין.
§ The Sages taught: If two witnesses were signatories on a document and they died,
RASHI
שקרא עליו ערער שרצה הנתבע לפוסלו:
TOSAFOT
ואם כתב ידן יוצא ממקום אחר אין נאמנים ופסולי עדות דקתני לא שאומרים שעדיין פסולים דאם כן אמאי אין נאמנים אלא פסולי עדות הוו אז ועתה מודים שהם כשרים וא"ת ומכל מקום אמאי אין נאמנים להימנו במגו דאי בעו אומרים עדיין הם פסולים [וכן בכל] שתי כתי עדים המכחישות זו את זו אמאי לא מהימני בתראי במגו דאי בעו פסלי לקמאי בגזלנותא ואור"י דבשני עדים לא שייך מגו דאין אחד יודע מה בלב חבירו:
וּמַגְבִּינַן בֵּיהּ כְּבִשְׁטָרָא מַעַלְיָא? וְאַמַּאי? תְּרֵי וּתְרֵי נִינְהוּ!
The Gemara asks: And if the testimony of these witnesses is not accepted, is that to say that we collect debts with that document as one would collect debts with a valid document? And why would that be the case? Aren’t the two signatories whose signatures were ratified and the two witnesses from the marketplace whose testimony invalidates the document contradictory witnesses?
RASHI
ומגבינן ביה בתמיה:
תרי ותרי נינהו עדי השטר ב' ואלו ב' מעידים עליהם שפסולים היו באותה שעה:
אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: זֹאת אוֹמֶרֶת הַכְחָשָׁה תְּחִלַּת הֲזָמָה הִיא,
Rav Sheshet said: That is to say that contradiction of their testimony is the first stage in rendering them false, conspiring witnesses,
TOSAFOT
אמר רב ששת זאת אומרת הכחשה תחלת הזמה היא וא"ת תקשי לרב ששת ברייתא דמי שמת (ג"ז שם) דקתני אם אמר שטר אמנה הוא אם יש עדים פירוש דשטר אמנה הוא הלך אחר עדים ואם לאו הלך אחר השטר אלמא אע"ג דאין השטר צריך קיום כדאמר הלך אחר השטר שמודה הלוה שכתבו כדאיתא התם [ואפילו הכי] אם יש עדים הלך אחר עדים ולא אמרינן הכחשה תחלת הזמה וי"ל דזאת אומרת קאמר אבל ההיא פליג: