Back
Ketubot
Daf 108aכִּיסּוּפָא מִי לֵית לֵיהּ? הָתָם נַמִי אִית לֵיהּ הֲנָאָה – בְּהַהִיא הֲנָאָה דְּמִיכְסִיף מִינֵּיהּ.
doesn’t he have shame due to his failure to repay the debt? There too, in the case of one prohibited by a vow, he has benefit; namely, the benefit that he is ashamed before him until the loan is repaid.
RASHI
כיסופא מי לית ליה דקא מיכסיף מן המלוה תמיד הלכך אי רבנן היא דאמרי דלענין חוב לוה ע"מ לפרוע ופרע חברו בשבילו חייב לשלם וגבי מודר הנאה מחילה היא ואסיר כי לוה ע"מ שלא לפרוע נמי הנאה היא ומחילה מחיל גביה ואסיר אלא חנן היא ובין בחוב העומד לפרוע בין בעומד שלא לפרוע לית ליה גביה מידי ולאו מחילה היא ואע"ג דסלקיה מפרעון ומכיסופא:
מתני׳ אַדְמוֹן אוֹמֵר שִׁבְעָה: מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ בָּנִים וּבָנוֹת, בִּזְמַן שֶׁהַנְּכָסִים מְרוּבִּין – הַבָּנִים יוֹרְשִׁים וְהַבָּנוֹת נִזּוֹנוֹת. וּבִנְכָסִים מוּעָטִים – הַבָּנוֹת יִזּוֹנוּ, וְהַבָּנִים יַחְזְרוּ עַל הַפְּתָחִים. אַדְמוֹן אוֹמֵר: בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי זָכָר הִפְסַדְתִּי? אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל: רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן.
Admon states a dissenting opinion to that of the Rabbis in seven cases. The mishna elaborates: With regard to one who died and left behind both sons and daughters, when the estate is large
RASHI
מתני' נכסים מועטין מפרש בבבא בתרא שאין בהן פרנסת שנים עשר חדש לזכרים ולנקבות:
הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים תקנת חכמים היא:
הפסדתי בתמיה:
TOSAFOT
אדמון אומר וכי בשביל שאני זכר הפסדתי אע"ג דאמר לקמן כל מקום שאמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון הלכה כמותו ומההוא פיסקא פריך הש"ס לקמן אלמא דהכי הוי עיקר מ"מ אומר ר"ת דלית הלכתא כוותיה בהא דהא סוגיא דגמרא דלא כוותיה לעיל בפרק נערה (כתובות דף מג. ושם) אמר רבי אסי א"ר יוחנן עשו אלמנה אצל הבת כבת אצל אחין בנכסים מועטים אלמא סתם דבריו כרבנן ועוד דלעיל פ' הנושא (כתובות דף קג.) אמרי' יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטים מה שמכרו מכרו וסתמא דהש"ס כרבנן בריש מי שמת (ב"ב דף קלט:) ואומר ר"ת דהיינו טעמא דאדמון לאו לאיפלוגי אמלתא דחכמים אתא אלא מתמה בעלמא הוא ור"ג נמי דאמר בההיא רואה אני את דברי אדמון לאו משום פסק דין אלא משום שיש ודאי לתמוה:
גמ׳ מַאי קָאָמַר? אֲמַר אַבַּיֵי, הָכִי קָאָמַר: בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי זָכָר, וְרָאוּי לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה הִפְסַדְתִּי?
With regard to Admon’s statement: Because I am a male will I lose out, the Gemara asks: What is he saying? What is the significance of the fact that one is male? Abaye said that this is what he is saying: Because I am a male and, unlike women, I am fit to engage in Torah study, should I lose out?
RASHI
גמ' מאי קאמר אם בשביל שאני זכר הפסדתי משמע אם בשביל שאני זכר וכחי יפה הפסדתי ומהו יפוי כחו:
אֲמַר לֵיהּ רָבָא: מַאן דְּעָסֵיק בַּתּוֹרָה הוּא דְּיָרֵית, מַאן דְּלָא עָסֵיק בַּתּוֹרָה לָא יָרֵית? אֶלָּא אֲמַר רָבָא הָכִי קָאָמַר: בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי זָכָר וְרָאוּי לִירַשׁ בִּנְכָסִים מְרוּבִּין, הִפְסַדְתִּי בִּנְכָסִים מוּעָטִין?
Rava said to him: Is that to say that it is one who is engaged in Torah study who inherits, whereas one who is not engaged in Torah study does not inherit? What does the study of Torah have to do with the matter at hand? Rather, Rava said that this is what Admon is saying: Because I am a male, who has a greater right to the property by Torah law, and therefore it is fitting for me to inherit when the estate is large, will I now lose out entirely in a case of a small estate?
TOSAFOT
אמר רבא דעסיק באורייתא ירית בתמיה מקשים מאי קמתמה רבא אין ה"נ כדאמר לעיל בפרק נערה (כתובות דף מט. ושם) מצוה לזון את הבנות וק"ו לבנים דעוסקין בתורה ואר"ת דלא דמי דלעיל גבי מצוה יש מצוה לזון הבנים יותר מן הבנות אבל הכא שמת האב וירושתן קא שקלי מן התורה קא מתמה רבא אמילתיה דאדמון דקא בעי למימר דכשיעסוק בתורה יטול ירושה ואם לא יעסוק לא יטלנה וי"מ דהכא מיירי בבנים גדולים ולהכי פריך מאן דעסיק כו' אבל לעיל מצוה לזון את הבנים בבנים קטנים מיירי משום דכולם עומדים לעסוק בתורה קאמר ק"ו לבנים ולהכי לא פריך מאן דעסיק דכולם הן עומדים לעסוק בתורה:
מתני׳ הַטּוֹעֵן אֶת חֲבֵירוֹ כַּדֵּי שֶׁמֶן וְהוֹדָה בְּקַנְקַנִּים, אַדְמוֹן אוֹמֵר: הוֹאִיל וְהוֹדָה בְּמִקְצָת הַטַּעֲנָה – יִשָּׁבַע, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין הוֹדָאַת מִקְצָת מִמִּין הַטַּעֲנָה. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל: רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן.
The mishna cites another case involving a dispute between Admon and the Rabbis. With regard to one who claims that another owes him jugs of oil, and the other admits to the claim of pitchers
RASHI
מתני' והודה לו בקנקנים רקים בלא שמן:
גמ׳ שְׁמַע מִינָּהּ לְרַבָּנַן: טְעָנוֹ חִטִּין וּשְׂעוֹרִין וְהוֹדָה בִּשְׂעוֹרִין – פָּטוּר.
One can conclude from here that according to the opinion of the Rabbis, if one claimed that another owed him wheat and barley, and the other party partially admitted that the claim was true only with regard to the barley, he is exempt, just as he is exempt in this case when the claim was for jugs of oil and the admission referred only to jugs.
TOSAFOT
שמע מינה מדרבנן טענו חטין ושעורים וכו' תימה מאי פריך לר"נ מדרבנן והלא איכא אדמון דקאי כוותיה וכי תימא משום דרבים נינהו אדרבה אית לן למימר כאדמון דהלכתא כוותיה ואומר רבי דמכולהו פריך דמשמע דאדמון מודה בחטין ושעורים דמיפטר מדלא נקט חטין ושעורים אלא נקט כדי (יין ושמן) דכרימון בקליפתו דמי כדבעי למימר לקמן רב שימי בר אשי שאינו יודע הגמרא אמאי הוי נקיט האי לישנא דכדי שמן ומיהו לאחר שידע דאיכא לאפלוגינהו ביש בלשון הזה לשון קנקנים פריך איפכא נימא תיהוי תיובתא דרב חייא בר אבא ואפילו הכי משני נעשה כמי שטענו רימון בקליפתו:
לֵימָא תֶּהֱוֵי תְּיוּבְתָּא דְּרַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל, דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: טְעָנוֹ חִטִּין וּשְׂעוֹרִים וְהוֹדָה לוֹ בְּאֶחָד מֵהֶן – חַיָּיב!
The Gemara suggests: Let us say that it is a conclusive refutation of the opinion that Rav Naḥman said that Shmuel said. As Rav Naḥman said that Shmuel said: If one claimed against another that he owed him wheat and barley, and the other admitted to owing one
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בְּטוֹעֲנוֹ מִדָּה. אִי הָכִי, מַאי טַעֲמָא דְּאַדְמוֹן?
Rav Yehuda said that Rav said: The mishna is not referring to a case where one claimed that another owed him oil and pitchers. Rather, he claimed that another owed him a certain measure of oil, i.e., an amount of oil that would fill a certain number of jugs, while he did not claim the jugs at all. Consequently, the admission was not of the same type as the claim at all. The Gemara asks: If so, what is the rationale for the ruling of Admon that he must take an oath? Clearly, the admission and the claim do not refer to the same objects.
RASHI
גמ' בטוענו מדה לא תבע ממנו קנקנים אלא שמן הפקדתי אצלך ומאי כדי שמן דקתני מתני' מדה מלא עשרה כדי שמן דהוי ליה טענו חטים והודה לו בשעורים:
TOSAFOT
אי הכי מ"ט דאדמון תימה מאי קא קשיא ליה הא אשכחן ר"ג דאית ליה האי סברא דמיחייב בטען לו חטין והודה לו בשעורים כדתנן בפ' שבועת הדיינין (שבועות לח: ושם) ונראה דה"ק אי הכי מ"ט דאדמון אליבא דר"נ דהא בעינן למימר דלהוי אדמון כרב נחמן דכוותיה קי"ל ור"נ דוקא בטענו חטין ושעורים והודה לו באחד מהן מיחייב אבל טענו חטין והודה לו בשעורין פטור:
אֶלָּא אֲמַר רָבָא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא, הֵיכָא דַּאֲמַר לֵיהּ ״מְלֹא עֲשָׂרָה כַּדֵּי שֶׁמֶן יֵשׁ לִי בְּבוֹרְךָ״ – שֶׁמֶן קָטָעֵין לֵיהּ, קַנְקַנִּים – לָא קָטָעֵין לֵיהּ. ״עֲשָׂרָה כַּדֵּי שֶׁמֶן מְלֵאִים יֵשׁ לִי אֶצְלְךָ״ – שֶׁמֶן וְקַנְקַנִּים קָטָעֵין לֵיהּ.
Rather, Rava said: Everyone agrees that in a case where he said to him: I have ten jugfuls of oil in your pit,
RASHI
בבורך בור שלפני הבד:
קנקנים לא טעין ליה וכי הודה לו בקנקנים לאו הודאה היא:
כדים מלאים כדים ושמן משמע:
כִּי פְּלִיגִי – הֵיכָא דַּאֲמַר לֵיהּ ״עֲשָׂרָה כַּדֵּי שֶׁמֶן יֵשׁ לִי אֶצְלְךָ״; אַדְמוֹן אוֹמֵר: יֵשׁ בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה לְשׁוֹן קַנְקַנִּים, וְרַבָּנַן סָבְרִי: אֵין בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה לְשׁוֹן קַנְקַנִּים.
When they disagree in the mishna is in a case where he said to him simply: I have ten jugs of oil with you. Admon says: This expression includes a reference to the pitchers, while the Rabbis hold that this expression does not include a reference to the pitchers.
RASHI
עשרה כדי שמן ולא אמר מלאים:
יש בלשון הזה לשון קנקנים כיון דלא אמר ליה מלא עשרה אין זה טוענו מדה אלא עשרה כדים מלאים והוה ליה טענו חטים ושעורים:
אֶלָּא טַעְמָא – דְּאֵין בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה לְשׁוֹן קַנְקַנִּים, הָא יֵשׁ בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה לְשׁוֹן קַנְקַנִּים – חַיָּיב. לֵימָא תֶּיהֱוֵי תְּיוּבְתָּא דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא, דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: טְעָנוֹ חִטִּין וּשְׂעוֹרִים וְהוֹדָה לוֹ בְּאֶחָד מֵהֶם – פָּטוּר!
The Gemara infers: Rather, the reason for the ruling of the Rabbis is specifically that the expression does not include a reference to pitchers, which indicates that if the expression includes a reference to pitchers, one is obligated to take an oath. If so, let us say that this is a conclusive refutation of the opinion of Rabbi Ḥiyya bar Abba. As Rabbi Ḥiyya bar Abba said: If one claimed against another that he owed him wheat and barley, and the other admitted to one of the types, he is exempt from an oath.
RASHI
אלא טעמא כו' לשון קושיא הוא לאותובי למאן דאמר פטור דדוקיא דמתני' כרב נחמן מדקתני הטוען את חבירו כדי שמן ולא קתני כדים מלאים שמן שמעינן מינה דמשום דאין בלשון הזה לשון קנקנים פטרי רבנן הא אם תבעו שניהם חייב:
אָמַר רַב שִׁימִי בַּר אַשִׁי: נַעֲשֶׂה כְּמִי שֶׁטְּעָנוֹ רִימּוֹן בִּקְלִיפָּתוֹ. מַתְקִיף לָהּ רָבִינָא: רִימּוֹן בְּלֹא קְלִיפָּתוֹ – לָא מִינְטַר, שֶׁמֶן – מִינְטַר בְּלֹא קַנְקַנִּים!
Rav Shimi bar Ashi said: The case of the mishna is not similar to that of wheat and barley, as those two types are not connected to one another. Rather, the case of jugs of oil is more like that of one who claimed that the other owed him a pomegranate in its peel, as the jugs are as necessary for the oil as the peel of a pomegranate protecting its fruit. Ravina strongly objects to this: The comparison between these cases does not bear close scrutiny. A pomegranate without its peel cannot be preserved, and therefore it is obvious that when one claims a pomegranate, he must be referring to the peel as well. By contrast, oil can be preserved without the pitchers, as it can be placed in another receptacle.
RASHI
נעשה כמי שתבעו רימון בקליפתו לא דמו כדים ושמן לחטים ושעורים דכולי חדא מילתא הוא וממין הטענה הוא:
שמן בלא קנקנים מנטר בבור:
אֶלָּא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? דַּאֲמַר לֵיהּ: עֲשָׂרָה כַּדֵּי שֶׁמֶן יֵשׁ לִי אֶצְלְךָ, וַאֲמַר לֵיהּ אִידָךְ: שֶׁמֶן – לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם, קַנְקַנִּים נַמִי – חֲמִשָּׁה אִית לָךְ, וַחֲמִשָּׁה לֵית לָךְ.
Rather, here we are dealing with a case where one said to another: I have ten jugs of oil
RASHI
אלא הכא במאי עסקי' כו' אלא לא תימא כמו שטענו רימון אלא ר' חייא מוקי למתניתין כגון שהודה במקצת קנקנים ומקצתם כפר דבקנקנים גופייהו איכא כפירה והודאה ואי יש בלשון התביעה לשון קנקנים מיחייב עלייהו שבועה ושבועה דשמן דקא מחייב אדמון משום גלגול היא דקסבר יש בלשון התביעה לשון קנקנים:
אַדְמוֹן אוֹמֵר: יֵשׁ בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה לְשׁוֹן קַנְקַנִּים, וּמִגּוֹ דקְּמִָשְׁתַּבַּע אַקַּנְקַנִּים – מִשְׁתַּבַּע נַמִי אַשֶּׁמֶן, עַל יְדֵי גִּלְגּוּל, וְרַבָּנַן סָבְרִי: אֵין בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה לְשׁוֹן קַנְקַנִּים, מַה שֶּׁטְּעָנוֹ – לֹא הוֹדָה לוֹ, וּמַה שֶּׁהוֹדָה לוֹ – לֹא טְעָנוֹ.
Admon says: This expression includes a reference to pitchers, and since he takes an oath about the pitchers, as he partially admitted to owing them, he takes an oath about the oil as well, by means of an extension of the first oath. And the Rabbis hold that this expression does not include a reference to the pitchers, and therefore that which the first person claimed from him the second person did not admit to at all, and that which the second person admitted to, the first person had not claimed from him. The second individual denied owing any oil, and as for his partial admission with regard to the pitchers, there was no claim about pitchers at all. Consequently, no oath is required whatsoever.
מתני׳ הַפּוֹסֵק מָעוֹת לַחֲתָנוֹ, וּפָשַׁט לוֹ אֶת הָרֶגֶל
The mishna states another case involving a ruling of Admon. With regard to one who promises and apportions money for his son-in-law as a dowry, and he went bankrupt,
RASHI
מתני' ופשט לו את הרגל לשון בזיון הוא ואמר נואש שאינו חש לדבריו טול טיט שעל גבי רגלי ואני שמעתי תלה אותי על עץ ואין לי מה ליתן: גמ'
TOSAFOT
הפוסק מעות לחתנו מוקי לה בירושלמי כשפסק במעמדה אבל לא פסק במעמדה אפי' רבנן מודו והשתא אתי שפיר הא דאמר בגמרא כופין למאן אילימא כופין לאב איפכא איבעי ליה למימר הואיל ופסק במעמדה הוי תנאי גדולה תנאי ותנאי קטנה לאו כלום ומסיק כופין לבעל ליתן את הגט לקטנה משום דלאו תנאה אבל גדולה הואיל ובמעמדה התנה הרי הוא כמו שהיא עצמה התנית: