Back
Horayot
Daf 13bרַב פַּפָּא אֲמַר: אֲפִילּוּ שׁוּפְתָּא מָרָא גָּיְיצִי.
Rav Pappa said: They gnaw even on the handle of a hoe.
RASHI
שופתא ביתד של מרא דעץ הוא גייץ:
תָּנוּ רַבָּנַן, חֲמִשָּׁה דְּבָרִים מְשַׁכְּחִים אֶת הַתַּלְמוּד: הָאוֹכֵל מִמַּה שֶּׁאוֹכֵל עַכְבָּר וּמִמַּה שֶּׁאוֹכֵל חָתוּל, וְהָאוֹכֵל לֵב שֶׁל בְּהֵמָה, וְהָרָגִיל בְּזֵיתִים, וְהַשּׁוֹתֶה מַיִם שֶׁל שִׁיּוּרֵי רְחִיצָה, וְהָרוֹחֵץ רַגְלָיו זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף הַמַּנִּיחַ כֵּלָיו תַּחַת מְרַאֲשׁוֹתָיו. חֲמִשָּׁה דְּבָרִים מְשִׁיבִים אֶת הַתַּלְמוּד: פַּת פֶּחָמִין וְכָל שֶׁכֵּן פֶּחָמִין עַצְמָן, וְהָאוֹכֵל בֵּיצָה מְגוּלְגֶּלֶת בְּלֹא מֶלַח, וְהָרָגִיל בְּשֶׁמֶן זַיִת, וְהָרָגִיל בְּיַיִן וּבְשָׂמִים, וְהַשּׁוֹתֶה מַיִם שֶׁל שִׁיּוּרֵי עִיסָּה; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף הַטּוֹבֵל אֶצְבָּעוֹ בְּמֶלַח וְאוֹכֵל.
§ The Sages taught in a baraita : There are five factors that cause one to forget his Torah study: One who eats from that which a mouse eats and from that which a cat eats, and one who eats the heart of an animal, and one who is accustomed to eating olives,
RASHI
המניח כליו מלבושיו:
פת פחמין פת האפוי בגחלים:
האוכל פת ופחמין עצמן כחדא חשיב להו:
של שיורי העיסה שנשתיירה מלישה:
״הָרָגִיל בְּשֶׁמֶן זַיִת״; מְסַיֵּיעַ לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן, דַּאֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כְּשֵׁם שֶׁהַזַּיִת מְשַׁכֵּחַ תַּלְמוּד שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה, כָּךְ שֶׁמֶן זַיִת מֵשִׁיב תַּלְמוּד שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה.
The Gemara elaborates on the baraita : One who is accustomed to eating olive oil restores forgotten Torah study. The Gemara notes: This supports the opinion of Rabbi Yoḥanan, as Rabbi Yoḥanan said: Just as eating an olive causes one to forget seventy years’ worth of Torah study, olive oil restores seventy years’ worth of Torah study.
RASHI
משכח למוד של ע' שנה שסדור בפיו כל ע' שנה:
משיב מחזיר את הלמוד שנשתכח הימנו כבר ע' שנה:
״וְהָרָגִיל בְּיַיִן וּבְשָׂמִים״; מְסַיֵּיעַ לֵיהּ לְרָבָא, דַּאֲמַר רָבָא: חַמְרָא וְרֵיחָנֵי פַּקְחִין.
The baraita continues: And one who is accustomed to drinking wine and smelling spices restores forgotten Torah study. The Gemara notes: This supports the opinion of Rava, as Rava said: Wine and spices rendered me wise.
״וְהַטּוֹבֵל אֶצְבָּעוֹ בְּמֶלַח״; אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: וּבְאַחַת. כְּתַנָּאֵי, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַחַת וְלֹא שְׁתַּיִם, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שְׁתַּיִם וְלֹא שָׁלֹשׁ; וְסִימָנֵיךְ: קְמִיצָה.
The baraita continues: One who dips his finger in salt and eats it restores forgotten Torah study. Reish Lakish says: And that is the case with regard to one finger. The Gemara notes: This is parallel to a dispute between tanna’im . Rabbi Yehuda says: One finger but not two. Rabbi Yosei says: Two fingers but not three. And your mnemonic for the fact that the dispute is between one and two fingers is kemitza , i.e., the ring finger. When one presses his ring finger to his palm, there remain two straight fingers on one side and one on the other.
RASHI
וסימנך לגרסא שלא תטעה שאם לא תדע אם אחד אומר אחד ולא שתים ואחד אומר שתים ולא שלש או שמא אחד אומר שתים ולא שלש ואחד אומר שלש ולא ארבע יהא סימן קמיצה כלומר כפוף הקמיצה ונשתיירו מאותן אצבעות של יד העומדין לבד שתי אצבעות זקופין כסדרן מכאן דהיינו אצבע ואמה מכאן וזרת מכאן דהיינו שתי אצבעות מכאן ואצבע אחד מכאן ובכך תהא זכור שאחד אומר אחת ולא שתים ואחד אומר שתים ולא שלש גודל לא קא חשיב הכא עם שאר אצבעות משום דלא קאי בסדר אצבעות:
עֲשָׂרָה דְּבָרִים קָשִׁים לַתַּלְמוּד: הָעוֹבֵר תַּחַת הָאַפְסָר [הַגָּמָל] וְכָל שֶׁכֵּן תַּחַת גָּמָל [עַצְמוֹ], וְהָעוֹבֵר בֵּין שְׁנֵי גְּמַלִּים, וְהָעוֹבֵר בֵּין שְׁתֵּי נָשִׁים, וְהָאִשָּׁה הָעוֹבֶרֶת בֵּין שְׁנֵי אֲנָשִׁים, וְהָעוֹבֵר מִתַּחַת רֵיחַ רַע שֶׁל נְבֵילָה, וְהָעוֹבֵר תַּחַת הַגֶּשֶׁר שֶׁלֹּא עָבְרוּ תַּחְתָּיו מַיִם אַרְבָּעִים יוֹם, וְהָאוֹכֵל פַּת שֶׁלֹּא בָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ, וְהָאוֹכֵל בָּשָׂר מִזּוּהֲמָא לִיסְטְרוֹן, וְהַשּׁוֹתֶה מֵאַמַּת הַמַּיִם הָעוֹבֶרֶת בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, וְהַמִּסְתַּכֵּל בִּפְנֵי הַמֵּת; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף הַקּוֹרֵא כְּתָב שֶׁעַל גַּבֵּי הַקֶּבֶר.
Ten factors are detrimental for Torah study:
RASHI
קשים ללמוד שהעושה אותן יהא קשה לשמוע:
העובר תחת אפסר גמל כ"ש תחת גמל עצמו כחדא חשיב להו:
העובר תחת ריח של נבילה כלומר ההולך ומריח ריח נבילה דכל ההולך ומריח הוי עובר תחת אותו ריח שהריח הולך ועולה:
זוהמא ליסטרון אותו כף שבוחשין את הקדרה קרי להו הכי על שם שמעבירין הזוהמא לצדדין [על שני צדיו תרגום על תרין סטרוהי]:
תָּנוּ רַבָּנַן: כְּשֶׁהַנָּשִׂיא נִכְנָס, כָּל הָעָם עוֹמְדִים, וְאֵין יוֹשְׁבִים עַד שֶׁאוֹמֵר לָהֶם: שְׁבוּ; כְּשֶׁאַב בֵּית דִּין נִכְנָס, עוֹשִׂים לוֹ שׁוּרָה אַחַת מִכָּאן וְשׁוּרָה אַחַת מִכָּאן עַד שֶׁיֵּשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ; כְּשֶׁחָכָם נִכְנָס, אֶחָד עוֹמֵד וְאֶחָד יוֹשֵׁב עַד שֶׁיֵּשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ. בְּנֵי חֲכָמִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים, בִּזְמַן שֶׁרַבִּים צְרִיכִים לָהֶם – מַפְסִיעִין עַל רָאשֵׁי הָעָם, יָצָא לְצוֹרֶךְ – יִכָּנֵס וְיֵשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ.
§ The Sages taught in a baraita : When the Nasi of the Sanhedrin enters,
RASHI
כל העם עומדין כל השורות כולן אפילו הן מאה:
ועושין לו שתי שורות בלבד:
בְּנֵי תַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמְּמוּנִּים אֲבִיהֶם פַּרְנָס עַל הַצִּבּוּר, בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ לָהֶם דַּעַת לִשְׁמוֹעַ – נִכְנָסִים וְיוֹשְׁבִים לִפְנֵי אֲבִיהֶם וַאֲחוֹרֵיהֶם כְּלַפֵּי הָעָם, בִּזְמַן שֶׁאֵין לָהֶם דַּעַת לִשְׁמוֹעַ – נִכְנָסִים וְיוֹשְׁבִים לִפְנֵי אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם כְּלַפֵּי הָעָם. רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי [צָדוֹק] אוֹמֵר: אַף בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה עוֹשִׂים אוֹתָם סְנִיפִין.
When they have the wisdom to hear and to study, the sons of Torah scholars, whose fathers are appointed
RASHI
עושין אותן לבני חכמים שממונים אביהם פרנס על הצבור:
סניפין שמושיבין אותן בצד הזקנים מפני כבוד אביהם דהויין סניפין לזקנים כסניף זה שמצניפין לקורה גדולה סני"ף בלע"ז:
[אָמַר מָר:] יָצָא לְצוֹרֶךְ – נִכְנָס וְיוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ. אֲמַר רַב פַּפָּא: לֹא אָמְרוּ אֶלָּא לִקְטַנִּים, אֲבָל לִגְדוֹלִים לֹא, הֲוָה לֵיהּ לְמִבְדַּק נַפְשֵׁיהּ מֵעִיקָּרָא, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם יְלַמֵּד אָדָם עַצְמוֹ לְהַשְׁכִּים וּלְהַעֲרִיב, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְרַחֵק. (אֲמַר רָבָא:) הָאִידָנָא דְּחַלְשָׁא עָלְמָא, אֲפִילּוּ לִגְדוֹלִים נַמִי.
The Master said: If one of the Sages left for the purpose of relieving himself, when he is finished he may enter and sit in his place. Rav Pappa said: The Sages said this only with regard to one who leaves for minor bodily functions, i.e., to urinate. But with regard to one who leaves for major bodily functions, i.e., to defecate, no, he may not return to his place, because he should have examined himself initially so that he would not need to leave. His failure to do so constitutes negligence and he may not impose upon others when he returns, as Rav Yehuda says that Rav says: A person should always accustom himself to relieving himself in the morning and in the evening so that he will not need to distance himself
RASHI
אלא לקטנים דאנוס הוא אבל יצא לגדולים אינו נכנס ויושב במקומו דפושע הוא משום דהוה ליה למיבדק נפשיה:
כדי שלא יתרחק דהיוצא לפנות ביום צריך שיתרחק מן הדרך כדי שלא יהו אחרים רואים אותו כדאמרינן במסכת ברכות:
רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי [צָדוֹק] אוֹמֵר: אַף בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה עוֹשִׂים אוֹתָם סְנִיפִים. אָמַר רָבָא: בְּחַיֵּי אֲבִיהֶם, בִּפְנֵי אֲבִיהֶם.
Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, says: Even at a wedding party one renders them attachments. Rava said: This applies during the lifetime of their fathers and in the presence of their fathers.
RASHI
אמר רבא ובחיי אביהם הא דעושים סניפין מפני כבוד אביהם:
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בִּימֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל נִישְׁנֵית מִשְׁנָה זוֹ, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל – נָשִׂיא, רַבִּי מֵאִיר – חָכָם, רַבִּי נָתָן – אַב בֵּית דִּין, כִּי הֲוָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הָתָם הָווּ קַיְימֵי כּוּלֵּי עָלְמָא מִקַּמֵּיהּ, כִּי הָווּ עָיְילֵי רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי נָתָן הָווּ קַיְימֵי כּוּלֵּי עָלְמָא מִקַּמַּיְיהוּ, אֲמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: לָא בָּעוּ לְמֶיהֱוֵי הֶיכֵּרָא בֵּין דִּילִי לְדִידְהוּ? תַּקֵּין הָא מַתְנִיתָא.
§ Rabbi Yoḥanan says: This mishna, i.e., the preceding baraita , was taught during the days of Rabban Shimon ben Gamliel. Rabban Shimon ben Gamliel was the Nasi , Rabbi Meir
RASHI
נשנית משנה הא דתניא לעיל כשהנשיא נכנס וכו':
הַהוּא יוֹמָא לָא הָווּ רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי נָתָן הָתָם, לְמָחָר כִּי אָתוּ, חֲזוּ דְּלָא קָמוּ מִקַּמַּיְיהוּ כְּדִרְגִילָא מִילְּתָא, אָמְרִי: מַאי הַאי? אֲמַרוּ לְהוּ: הָכִי תַּקֵּין רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.
That day, when Rabban Shimon ben Gamliel instituted these provisions, Rabbi Meir and Rabbi Natan were not there. The following day when they came to the study hall, they saw that the people did not stand before them as the matter was typically done. They said: What is this? The people said to them: This is what Rabban Shimon ben Gamliel instituted.
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי מֵאִיר לְרַבִּי נָתָן: אֲנָא חָכָם וְאַתְּ אַב בֵּית דִּין, נַתְקִין מִילְּתָא כִּי לְדִידָן. מַאי נַעֲבֵיד לֵיהּ? נֵימָא לֵיהּ: גַּלֵּי עוֹקָצִים, דְּלֵית לֵיהּ, וְכֵיוָן דְּלָא גָּמַר, נֵימָא לֵיהּ: ״מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה׳ יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ״, לְמִי נָאֶה לְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה׳? מִי שֶׁיָּכוֹל לְהַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלּוֹתָיו, נַעַבְרֵיהּ, וְהָוֵי אֲנָא אַב בֵּית דִּין וְאַתְּ נָשִׂיא.
Rabbi Meir said to Rabbi Natan: I am the Ḥakham and you are the deputy Nasi . Let us devise a matter and do to him as he did to us. What shall we do to him? Let us say to him: Reveal to us tractate Okatzim ,
RASHI
נתקין מילתא כי לדידן כלומר נעבד ליה כי היכי דעבד הוא לדידן ואית דגרסי נתקין מילתא כי ליתנן כלומר נתקין מילתא דלהוי לזכרון לעולם לדורות אפילו כי אינן בעולם ואית דאמרי נתקין מילתא כי ליתני לומר לו שילמדנו דבר שאינו יודע ללמוד ויתבייש:
גלי עוקצים ידרוש לן מסכת עוקצין:
דלית ליה שאין סדור לו:
שְׁמָעִינְהוּ רַבִּי יַעֲקֹב בֶּן קָרְשֵׁי, אָמַר: דִּלְמָא חַס וְשָׁלוֹם אָתְיָא מִלְּתָא לִידֵי כִּיסּוּפָא, אֲזַל יָתִיב אֲחוֹרֵי עִילִּיתֵיהּ דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, פָּשַׁט, גָּרַס וּתְנָא, גָּרַס וּתְנָא.
Rabbi Ya’akov ben Korshei
RASHI
פשט פירש:
גרס ותנא גרס ושנה:
אֲמַר: מַאי דְּקַמָּא? דִּלְמָא חַס וְשָׁלוֹם אִיכָּא בֵּי מִדְרָשָׁא מִידֵי! יְהַב דַּעְתֵּיהּ וּגְרָסָהּ. לְמָחָר אֲמַרוּ לֵיהּ: נֵיתֵי מָר וְנִיתְנֵי בְּעוֹקָצִין, פָּתַח וַאֲמַר. בָּתַר דְּאוֹקִים, אֲמַר לְהוּ: אִי לָא גָּמֵירְנָא כְּסִיפִיתְנַן,
Rabban Shimon ben Gamliel said to himself: What is this that is transpiring before us? Perhaps, Heaven forfend, there is something transpiring in the study hall. He suspected that Rabbi Meir and Rabbi Natan were planning something. He concentrated and studied tractate Okatzin . The following day Rabbi Meir and Rabbi Natan said to him: Let the Master come and teach a lesson in tractate Okatzin . He began and stated the lesson he had prepared. After he completed teaching the tractate, he said to them: If I had not studied the tractate, you would have humiliated me.
RASHI
אמר רבן שמעון בן גמליאל מאי דקמא דלמא חס ושלום כו':
בתר דאוקים בתר שסיים:
פְּקִיד וְאַפְּקִינְהוּ מִבֵּי מִדְרָשָׁא. הָווּ כָּתְבִי קוּשִׁיָּיתָא [בְּפִתְקָא] וּשְׁדוּ הָתָם, דַּהֲוָה מִיפְרִיק מִיפְרִיק, דְּלָא הָווּ מִיפְרִיק כָּתְבִי פֵּירוּקֵי וְשָׁדוּ. אֲמַר לְהוּ רַבִּי יוֹסֵי: תּוֹרָה מִבַּחוּץ וְאָנוּ מִבִּפְנִים?
Rabban Shimon ben Gamliel commanded those present and they expelled Rabbi Meir and Rabbi Natan from the study hall as punishment. Rabbi Meir and Rabbi Natan would write difficulties on a scrap of paper [ pitka ]
RASHI
ושדו ליה לפיתקא בי מדרשא:
שאלות דהוה מיפריק מתרץ ומה שלא היה מתרץ כתבו אינהו הפירוקין ושדו בי מדרשא:
[תורה מבחוץ כו' או הם יכנסו לבהמ"ד או אנו נצא אליהם ונשב עמהם]:
אָמַר לָהֶן רַבָּן [שִׁמְעוֹן בֶּן] גַּמְלִיאֵל: נֵיעַיְילִינְהוּ, מִיהוּ נִיקְנְסִינְהוּ דְּלָא נֵימְרוּ שְׁמַעֲתָא מִשְּׁמַיְיהוּ. אַסִּיקוּ לְרַבִּי מֵאִיר – ״אֲחֵרִים״, וּלְרַבִּי נָתָן – ״יֵשׁ אוֹמְרִים״. אַחֲווּ לְהוּ בְּחֶלְמַיְיהוּ: זִילוּ פַּיְּיסוּהוּ [לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל], רַבִּי נָתָן אֲזַל, רַבִּי מֵאִיר לָא אֲזַל, אֲמַר: דִּבְרֵי חֲלוֹמוֹת לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין. כִּי אֲזַל רַבִּי נָתָן, אֲמַר לֵיהּ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: נְהִי דְּאַהֲנֵי לָךְ קַמְרָא דַּאֲבוּךְ לְמֶהֱוֵי אַב בֵּית דִּין, שְׁוֵינֵיךְ נַמִי נָשִׂיא?!
Rabban Shimon ben Gamliel said to them: Let us admit them into the study hall. But we will penalize them in that we will not cite halakha in their names. They cited statements of Rabbi Meir in the name of Aḥerim , meaning: Others, and they cited statements of Rabbi Natan in the name of yesh omerim , meaning: Some say. Rabbi Meir and Rabbi Natan were shown a message in their dreams: Go, appease Rabban Shimon ben Gamliel. Rabbi Natan went. Rabbi Meir did not go. He said in his heart: Matters of dreams are insignificant. When Rabbi Natan went, Rabban Shimon ben Gamliel said to him: Although the ornate belt,
RASHI
נהי דאהני לך קמרא דאבוך כלומר דאהני לך חשיבותא דאביך דהוית אב ב"ד אבל למהוי נשיא מי אהני לך דקא בעית למהוי נשיא:
קמרא אבנט מוזהב כדאמרי' במסכת שבת בפ' במה אשה (שבת דף נט:):
מַתְנֵי לֵיהּ רַבִּי לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בְּרֵיהּ, אֲחֵרִים אוֹמְרִים: אִילּוּ הָיָה תְּמוּרָה
Years later, Rabbi Yehuda HaNasi taught Rabban Shimon his son that Aḥerim say: If it was considered a substitute,
RASHI
מתני ליה רבי לרבי שמעון בריה אחרים אומרים אילו (לא) היה תמורה לא היה קרב דתנן במס' בכורות בפ' בתרא (דף ס.) קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שלשתן מקודשין התשיעי נאכל במומו והעשירי מעשר והאחד עשר קרב שלמים ועושהו תמורה דברי ר"מ אמר לו רבי יהודה וכי יש תמורה עושה תמורה והא קיימא לן דאין תמורה עושה תמורה כדתנן במסכת תמורה בפ' קמא (דף ה:) אך בכור שור קדש הן וכו' הן קריבין ואין תמורתן קריבין ומעשר יליף עברה עברה מבכור כתיב הכא כל אשר יעבור תחת השבט וכתיב התם בבכור והעברת כל פטר רחם וגו':