Back
Gittin
Daf 84aלְאַבַּיֵי, ״כְּלָל״ – לְאַתּוּיֵי בְּשַׂר חֲזִיר, ״כָּזֶה״ – לְמַעוּטֵי פְּלוֹנִי.
And according to Abaye this principle was stated to include the case of a condition that she should eat pig meat, and the expression: A bill of divorce like this is a valid bill of divorce, serves to exclude a condition that she should engage in sexual intercourse with so-and-so, in which case the divorce takes effect only once the condition is fulfilled, as it is possible to fulfill this condition in a permitted manner.
RASHI
ולאביי כזה למעוטי פלוני דאינו גט עד שתיבעל לו דבידה להשחידו בממון וישאנה בהיתר:
מֵיתִיבִי: ״הֲרֵי זֶה גִּיטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתֹּאכְלִי בְּשַׂר חֲזִיר״, וְאִם הָיְתָה זָרָה ״עַל מְנָת שֶׁתֹּאכְלִי בִּתְרוּמָה״, וְאִם הָיְתָה נְזִירָה ״עַל מְנָת שֶׁתִּשְׁתִּי יַיִן״, נִתְקַיֵּים הַתְּנַאי – הֲרֵי זֶה גֵּט, וְאִם לָאו – אֵינוֹ גֵּט; לְרָבָא נִיחָא, לְאַבַּיֵי קַשְׁיָא!
The Gemara raises an objection from another baraita ( Tosefta 6:10): If the husband said to his wife: This is your bill of divorce on the condition that you eat pig meat;
אָמַר לָךְ אַבַּיֵי: מִי סָבְרַתְּ דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא? הָא מַנִּי – רַבָּנַן הִיא.
The Gemara answers that Abaye could have said to you: Do you hold that this ruling is agreed upon by everyone? That is not the case. Rather, in accordance with whose opinion is this baraita ? It is in accordance with the opinion of the Rabbis, who disagree with Rabbi Yehuda ben Teima, maintaining that even a condition that cannot be fulfilled is a valid condition.
וְתֵיפּוֹק לֵיהּ דְּמַתְנֶה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה הוּא, וְכָל הַמַּתְנֶה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה – תְּנָאוֹ בָּטֵל!
The Gemara challenges: Regardless of the issue of a condition that cannot be fulfilled, derive that this condition is void from the fact that the husband is stipulating counter to that which is written in the Torah, and there is a principle that with regard to anyone who stipulates counter to that which is written in the Torah,
RASHI
ותיפוק ליה כו' נהי נמי דאפשר לה לקיימו באיסור מיהו תנאי היכי הוי הא הוה ליה מתנה על מה שכתוב בתורה וקיימא לן תנאו בטל:
TOSAFOT
ותיפוק ליה דהוה מתנה על מה שכתוב בתורה אומר ה"ר אלחנן דקרע את כסותי ע"מ לפטור אע"ג דנזקין חשיב להו גמרא בערכין (דף ו:) מלוה כתובה בתורה מ"מ לא חשיב מתנה על מה שכתוב בתורה כיון שמוחל בהדיא אבל ודאי אם היה אומר קרע את כסותי ע"מ שאין לך עלי דין נזק חשיב מתנה על מה שכתוב בתורה כמו בעל מנת שאין לך עלי אונאה:
אֲמַר רַב אַדָּא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: כִּי אָמְרִינַן מַתְנֶה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה תְּנָאוֹ בָּטֵל – כְּגוֹן שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעוֹנָתָהּ, דְּהוּא קָא עָקַר, אֲבָל הָכָא אִיהִי קָא עָקְרָה.
Rav Adda son of Rav Ika said in response: When we say that if one stipulates counter to that which is written in the Torah his condition is void, the reference is to a case such as a man who betroths a woman on the condition that he will not be obligated to provide her with her food, her clothing, and her conjugal rights, as there he is uprooting a matter of Torah law by fulfilling the condition. But here, it is she who is uprooting a matter of Torah law by fulfilling the condition and not him.
מַתְקִיף לָהּ רָבִינָא: כְּלוּם קָא עָקְרָה אִיהִי אֶלָּא לְקַיּוּמֵי לִתְנַאי דִּידֵיהּ, אִישְׁתַּכַּח דְּאִיהוּ קָא עָקַר!
Ravina strongly objects to this response: Isn’t she uprooting it only in order to fulfill his condition? It is therefore found that he is uprooting a matter of Torah law by attaching this condition to the divorce.
אֶלָּא אֲמַר רָבִינָא: כִּי אָמְרִינַן מַתְנֶה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה תְּנָאוֹ בָּטֵל – כְּגוֹן שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעוֹנָתָהּ, דְּוַדַּאי קָא עָקַר, אֲבָל הָכָא מִי קָאָמַר לָהּ לָא סַגְיָא דְּלָא אָכְלָה? לָא תֵּיכוּל וְלָא תִּיגָּרֵשׁ.
Rather, Ravina said: When we say that if one stipulates counter to that which is written in the Torah, that his condition is void, the reference is to a case such as that of a man who stipulates that he will not be obligated to provide his wife with her food, her clothing, and her conjugal rights, as by attaching this condition he is definitely uprooting
RASHI
דודאי קא עקר שהרי מסר לה קידושין והרי היא אשתו להתחייב בכולן וכי אתני ע"מ שלא יתחייב הוה ליה עוקר:
״כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? יִטְּלֶנּוּ הֵימֶנָּה״ וכו׳. מַאן תַּנָּא? אָמַר חִזְקִיָּה: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר הִיא;
§ It is stated in the mishna: What should he do after giving her the bill of divorce and stipulating that she is not permitted to so-and-so? He should take it from her, and hand it to her again, and say to her: You are hereby permitted to marry any man. The Gemara asks: Who is the tanna who taught that? Ḥizkiyya said that it is Rabbi Shimon ben Elazar.
RASHI
מאן תנא דצריך ליטלו הימנה ולא סגי באמירה בעלמא שיחזור ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם:
ר"ש בן אלעזר היא בפרק הזורק אמר לה כנסי שטר חוב זה כו':
TOSAFOT
אמר חזקיה ר"ש בן אלעזר היא הא דתניא בפ"ק (לעיל גיטין דף ה:) ולקמן (גיטין דף פו.) נמי מייתי המביא גט ולא אמר בפני נכתב וכו' כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה אתיא אפילו כרבי דכיון שניתן הגט כהילכתו מן התורה מה שהוא אומר אחר הנתינה בפני נכתב ובפני נחתם לא היה מועיל כלום ועוד דשליח דוקא כשיאמר בשעת נתינה מידק דייק:
דְּתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: עַד שֶׁיִּטְלֶנּוּ הֵימֶנָּה, וְיַחֲזוֹר וְיִתְּנֶנּוּ לָהּ וְיֹאמַר לָהּ ״הֵי גִּיטֵּךְ״.
As it is taught in a baraita : If a husband gives his wife a bill of divorce without her knowledge, Rabbi Shimon ben Elazar says that it does not take effect until he takes it from her, and hands it to her again, and says to her: This is your bill of divorce. Rabbi Yehuda HaNasi holds that it is not necessary for him to hand it to her a second time; rather, it is sufficient for him to tell her that he is giving her a bill of divorce. The mishna is therefore in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar, who holds that the husband must hand it to her again.
רַבִּי יוֹחָנָן אֲמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי, דִּילְכוֹן אֲמַר: שָׁאנֵי הָכָא, הוֹאִיל וּקְנָאַתּוּ לִיפָּסֵל בּוֹ לִכְהוּנָּה.
Rabbi Yoḥanan said: You can even say that it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi.
RASHI
אפילו תימא רבי דפליג התם עליה דר"ש בן אלעזר:
דילכון אמר רב כהנא שהיה משלכם מבבל שעלה לא"י ללמוד תורה מרבי יוחנן כדאמרינן בהגוזל בתרא (ב"ק דף קיז:) ושאל ממנו הרבה דברים ועליו קא"ר יוחנן בכל דוכתי דילכון אמר:
שאני הכא משום הכי צריך לחזור וליטלו דקנאתו בנתינה קמייתא ליפסל בו לכהונה הילכך אי לאו דהדר שקיל לה מינה לא מהניא אמירה שהרי כבר זכתה בו על מנת תנאי ראשון אבל ההוא דהזורק לא זכתה בו לכלום:
TOSAFOT
רבי יוחנן אומר אפילו תימא רבי דילכון אמר מתוך פירוש הקונטרס משמע דלחזקיה רבו היה אומר כן דעלה קאי לפי שרב כהנא היה מבבל וחזקיה גם הוא היה מבבל כדאמר בסוכה (דף כ. ודף מד.) עלו ר' חייא ובניו ויסדוה ואין נראה לר"י דהא מסתמא כשפשט רב כהנא לר' יוחנן כמה ספיקות ששאל כדאמר בהגוזל בתרא (ב"ק דף קיז:) כבר נפטר חזקיה דאילו היה קיים לא היה שואל ספיקותיו ר' יוחנן מרב כהנא אלא מחזקיה שהיה רבו כדאמר באלו קשרים (שבת דף קיב:) דקא"ר יוחנן כבר שנית לנו סנדל וגם רב כהנא לא היה מניח חזקיה ויושב לפני רבי יוחנן ור' יוחנן בעצמו לא היה בעל ישיבה בעוד שחזקיה קיים אלא נראה שלתלמידיו מבבל שהיו לפניו היה אומר ר' יוחנן דילכון אמר כך כמו שפירש ר"ת בקידושין בפ"ק (דף כט:) הא לן והא להו ואע"ג דבזבחים בפרק קדשי קדשים (זבחים דף נט.) אמר כי סליק רב כהנא אשכחיה לר"ש ברבי משמע שר"ש ברבי היה עדיין קיים והוא היה גדול ואפילו מר' חייא אביו של חזקיה דהא אגמריה ספר תהלים כדאמרינן בפ"ק דקידושין (דף לג.) ואין נראה כלל שהיה מניח ר"ש ולומד לפני ר' יוחנן שר' יוחנן היה צריך לרב כהנא דאגמריה כל ספיקי דהוו ליה אלא י"ל דשני פעמים עלה רב כהנא לארץ ישראל:
״כְּתָבוֹ בְּתוֹכוֹ״. אֲמַר רַב סָפְרָא: כְּתָבוֹ בְּתוֹכוֹ תְּנַן.
§ It is stated in the mishna that if the husband wrote his qualification inside the bill of divorce, it is invalid even if he subsequently erased it. Rav Safra said: We learned in the mishna that the bill is invalid only if he wrote the qualification inside the bill of divorce, not if he stated it orally.
RASHI
כתבו בתוכו תנן דוקא כתבו בתוכו הוא דלית ליה תקנתא אבל לא כתבו בתוכו אפילו אמר לעדים ע"מ כן אינו נפסל בכך ובלבד שיאמר לה בשעת מסירה הרי את מותרת לכל אדם:
פְּשִׁיטָא, ״כְּתָבוֹ בְּתוֹכוֹ״ תְּנַן! מַהוּ דְּתֵימָא הָנֵי מִילֵּי לְאַחַר הַתּוֹרֶף, אֲבָל לִפְנֵי הַתּוֹרֶף – אֲפִילּוּ עַל פֶּה נַמִי פָּסוּל, קָא מַשְׁמַע לָן.
The Gemara asks: It is obvious that this is the case, as we learned in the mishna explicitly that he wrote it inside. The Gemara answers: Rav Safra stated this lest you say that this matter applies only when the qualification was written after the essential part of the bill of divorce, which contains the names of the husband and wife and the date, but before the essential part
RASHI
הני מילי דבעינן כתבו בתוכו ולא מיפסל במאי דאמר לסהדי לכותבו ע"מ כן היכא דאמר לאחר כתיבת התורף ע"מ שלא תנשאי לפלוני דכיון דנכתב עיקר הגט קודם הזכרת תנאי לא מיפסל במאי דאמר לסהדי לכותבו ע"מ כן אי לא כתבי ליה בתוכו בהדיא:
אפילו על פה שהרי עיקר הגט ע"מ כן נכתב:
קמ"ל רב ספרא בתוכו דוקא קאמר:
TOSAFOT
מהו דתימא הני מילי לאחר התורף פי' כשאמר הבעל אחר התורף אבל אמר הבעל לפני התורף אפילו בעל פה שלא כתבו הסופר פסול שעל תנאי זה כתבו ואין זה כריתות קמ"ל דאפ"ה כשר דסופר לא כתב אלא ע"מ כמו שיאמר הבעל בסוף וכיון שחזר בו כשר ומ"מ אע"ג דמתני' איירי לפני התורף כתבו לאחר התורף נמי פסול כדאמרינן בסמוך ואיבעית אימא לאחר התורף ודברי הכל ור' זירא סבר כרב ספרא דהכא:
וְרָבָא אֲמַר: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְאַחַר הַתּוֹרֶף, אֲבָל לִפְנֵי הַתּוֹרֶף – אֲפִילּוּ עַל פֶּה נַמִי פָּסוּל.
And Rava said: They taught that it is specifically writing the qualification that invalidates the bill of divorce only when the qualification is stated after the writing of the essential part.
וְאָזְדָא רָבָא לְטַעֲמֵיהּ, דַּאֲמַר לְהוּ רָבָא לְהָנְהוּ דְּכָתְבִי גִּיטֵּי: שְׁתֹקוּ שְׁתוּקֵי לְבַעַל עַד דְּכָתְבִיתוּ לֵיהּ לַתּוֹרֶף דְּגִיטָא.
And Rava followed his line of reasoning, as Rava said to those who write bills of divorce: Silence the husband until you write the essential part of the bill of divorce, lest he state a condition, thereby rendering the bill of divorce invalid.
RASHI
שתוקי שתקיה נזפו בו שלא יזכיר שום תנאי:
TOSAFOT
שתוקי שתקיה לבעל כו' בכל שאר תנאים איירי כדפי' בקונטרס ורבא לטעמיה דלפני התורף גזר ע"מ אטו חוץ לרבנן דרבי:
תָּנוּ רַבָּנַן: כָּל הַתְּנָאִין פּוֹסְלִין בְּגֵט, דִּבְרֵי רַבִּי; וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כָּל שֶׁפּוֹסֵל עַל פֶּה פּוֹסֵל בִּכְתָב, וְכָל שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵל עַל פֶּה אֵינוֹ פּוֹסֵל בִּכְתָב, ״חוּץ״ שֶׁפּוֹסֵל עַל פֶּה – פּוֹסֵל בִּכְתָב, ״עַל מְנָת״ שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵל עַל פֶּה – אֵינוֹ פּוֹסֵל בִּכְתָב.
The Sages taught: All conditions that are written in a bill of divorce invalidate it, this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. And the Rabbis say: Any qualification that invalidates the divorce when stated orally by the husband while he hands the bill of divorce to his wife invalidates it when written,
RASHI
פוסלין בגט אם כתבו בתוכו ואפילו נתקיים התנאי:
חוץ שפוסל בעל פה דהוי שיור בגט:
TOSAFOT
כל התנאים פוסלין בגט פירש בקונטרס שנכתב בגט ואפילו נתקיימו התנאים ואין נראה לרבינו יצחק דמה שייך לגזור בע"מ שתתני לי מאתים זוז וכיוצא בו אטו חוץ כיון שאין שם שיור כמו בחוץ ולא היה שייך כלל בשאר תנאים לגזור אטו חוץ אם לא ע"מ שלא תינשאי לפלוני גרידא דהוי שיור ועוד קשה לרבינו יצחק דא"כ אפילו בעל פה נמי נגזור אטו חוץ ויפסל כל גט שיש בו תנאי אפילו על פה אפילו נתקיים התנאי ובסמוך מכשיר ר' זירא ע"מ אחר התורף אפילו לרבי אפילו כתבו בתוכו ועוד מדקא מהדרי ליה רבנן כל שאינו פוסל על פה אינו פוסל בכתב מכלל דבעל פה מודה להו רבי דאינו פוסל ונראה לר"י דכל תנאים אם נתקיימו אפילו נכתבו בגט כשר כמו בעל פה דלא שייך למגזר אטו חוץ כדפירשנו והכא בלא נתקיים התנאי קאמר רבי דפוסלים בגט כשנכתבו ומחקם דאין מועלת מחיקה בהם כי היכי דאינה מועלת בחוץ דגזרינן מחיקה דע"מ אטו מחיקת חוץ וחכ"א חוץ שפוסל בעל פה פירוש בשעת נתינה פוסל בכתב אפילו נמחק משום דלא נכתב לשם כריתות ע"מ שאין פוסל על פה משום דהוי כריתות אינו פוסל בכתב אע"פ שלדעת התנאי נכתב אין נפסל בכך כיון שחזר ומחקו אע"פ שלא קיימה ולא דמי לעל מנת שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר מחולין לך דאמרינן במי שאחזו (לעיל גיטין דף עד:) דאינה מגורשת דהיינו דוקא בשעת נתינה אבל בכתב תנאי בגט קודם הנתינה וחזר בו מן התנאי ומחקו כשר ואינה צריכה לקיים אלא רק מה שמתנה עמה בשעת נתינה שאז חלים הגירושין:
אֲמַר רַבִּי זֵירָא: מַחֲלוֹקֶת – לִפְנֵי הַתּוֹרֶף, דְּרַבִּי סָבַר: גָּזְרִינַן ״עַל מְנָת״ אַטּוּ ״חוּץ״, וְרַבָּנַן סָבְרִי: לָא גָּזְרִינַן ״עַל מְנָת״ אַטּוּ ״חוּץ״. אֲבָל לְאַחַר הַתּוֹרֶף
Rabbi Zeira said: This dispute applies to a case where the condition was written in the bill of divorce before the essential part was written, as Rabbi Yehuda HaNasi holds that we issue a decree that a stipulation invalidates the bill of divorce due to a case of an exception, and the Rabbis hold that we do not issue a decree that a stipulation invalidates it due to a case of an exception. But if it was written after the essential part,
RASHI
מחלוקת דע"מ דרבי ורבנן בשכתבו לפני התורף:
TOSAFOT
אבל לאחר התורף דברי הכל כשר נראה לרבינו יהודה דכשר אפילו אמר הבעל קודם כתיבת התורף דבחוץ נמי ליכא פסולא דאורייתא אלא כשנכתב קודם התורף אבל נכתב אחר התורף אפילו אמר בעל קודם לכן לא חשיב נכתב שלא לשם כריתות דאין דעת הסופר לשם תנאי דחוץ לפלוני בשעת כתיבת התורף כיון שלא כתבו בגט עדיין וכיון דבחוץ ליכא פסול דאורייתא בע"מ הוי כשר דלא גזרינן גזירה לגזירה ותדע דרב ספרא דלעיל דקאי כר' זירא דהכא סבר לעיל דבעל פה אינו פוסל אפילו אמר הבעל לפני התורף כשלא נכתב כלל וה"ה כשנכתב אחר התורף שלא נפסל מן התורה מפני שאמר תחילה על פה ומיהו לרבא ודאי אמר הבעל לפני התורף ד"ה פסול אפילו נכתב אחר כך דלרבא פסול אפילו על מנת אפילו בעל פה שלא נכתב כלל לא בתחילה ולא בסוף כשלא נתקיים התנאי: