Back
Gittin
Daf 7b״וְעִנִּתִךְ״, אָמַר מָר זוּטְרָא: אֲפִילּוּ עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה יַעֲשֶׂה צְדָקָה. ״לֹא אַעֲנֵךְ עוֹד״, תָּנֵי רַב יוֹסֵף: שׁוּב אֵין מַרְאִין לוֹ סִימָנֵי עֲנִיּוּת.
The Gemara addresses the continuation of the verse: “And though I have afflicted you [ ve’innitikh ]” (Nahum 1:12). Mar Zutra says: This means that even a poor person [ ani ] who is sustained from charity
RASHI
ועניתיך לא אענך עוד סיפיה דההוא קרא הוא:
״רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מֵרֶקֶם לַמִּזְרָח״ כו׳. לְמֵימְרָא, דְּעַכּוֹ לִצְפוֹנָהּ דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קַיְימָא. וּרְמִינְהוּ: הָיָה מְהַלֵּךְ מֵעַכּוֹ לִכְזִיב, מִימִינוֹ לְמִזְרַח הַדֶּרֶךְ – טְמֵאָה מִשּׁוּם אֶרֶץ הָעַמִּים, וּפְטוּרָה מִן הַמַּעֲשֵׂר וּמִן הַשְּׁבִיעִית, עַד שֶׁיִּוָּדַע לְךָ שֶׁהִיא חַיֶּיבֶת.
§ The mishna teaches that Rabbi Yehuda says: From Rekem and eastward is considered to be a country overseas, from Akko and northward is also outside of Eretz Yisrael, and Akko itself is like north of Eretz Yisrael. The Gemara asks: Is this to say that Akko is located to the north of Eretz Yisrael? And the Gemara raises a contradiction from a baraita ( Tosefta , Oholot 18:14) that indicates that Akko is not on the northern border of Eretz Yisrael: If one was traveling from Akko to Keziv,
RASHI
למימרא דעכו לצפונה דארץ ישראל קיימא בסוף הצפון:
מימינו למזרח הדרך השתא משמע לן דעכו קיימא בגבול מזרחה של ארץ ישראל משוך ממקצוע צפונית יום או יומים לצד הדרום וכזיב במקצוע מזרחית צפונית ודרך המהלכת מעכו לכזיב היה גבול מזרח לא"י הילכך כשמהלך מעכו לכזיב דהיינו מדרום לצפון הוי ימינו למזרחית הדרך:
טמאה הארץ שהיא לימין המסילה:
משום ארץ העמים דגזרו טומאה על ארץ העמים:
ופטורה כו' כדין חוצה לארץ:
עד שיודע לך כו' כלומר לעולם חזקת ימין הדרך מעכו ועד כזיב ארץ העמים אלא א"כ תבא למקום שיאמר לך בקי כאן הדרך מתעקם ונכנס לתוך א"י קצת וימין הדרך הוי ארץ ישראל:
TOSAFOT
הכי גרסי' בתוספתא מימינו למזרח הדרך ולא גרסי' וימינו דכיון שהולך מעכו לכזיב לעולם ימינו הוי למזרח הדרך ומיהו י"ל דפעמים הדרך מתעקם ואין ימינו למזרח:
מִשְּׂמֹאלוֹ לְמַעֲרַב הַדֶּרֶךְ – טְהוֹרָה מִשּׁוּם אֶרֶץ הָעַמִּים, וְחַיֶּיבֶת בְּמַעֲשֵׂר וּבַשְּׁבִיעִית, עַד שֶׁיִּוָּדַע לְךָ שֶׁהִיא פְּטוּרָה, עַד הֵיכָן? עַד כְּזִיב, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשּׁוּם אָבִיו: עַד לַבְלְבוּ!
The baraita continues: Conversely, the territory on his left, to the west of the road, is pure with regard to the impurity of the land of the nations, as it is assumed to be within Eretz Yisrael, and obligated in the mitzva to separate tithe from its produce and in the mitzvot of the Sabbatical Year, until he arrives at a place where it is known to you that it is exempt. Until where does this halakha apply? Until Keziv.
RASHI
למערב הדרך:
לבלבו שם מקום אלמא עכו משוכה לצד דרום וכזיב במקצוע:
אֲמַר אַבַּיֵי: רְצוּעָה נָפְקָא. וְיָהֵיב תַּנָּא סִימָנָא הָכִי? אִין, קְרָא נַמִי יָהֵיב סִימָנָא, דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג ה׳ בְּשִׁילוֹ מִיָּמִים יָמִימָה אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית אֵל מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ לִמְסִלָּה הָעוֹלָה מִבֵּית אֵל שְׁכֶמָה וּמִנֶּגֶב לִלְבוֹנָה״, וַאֲמַר רַב פַּפָּא: לְמִזְרָחָהּ שֶׁל מְסִלָּה.
Abaye said: A strip extends
RASHI
רצועה נפקא לעולם עכו בצפון ריבועא דא"י היא אלא שרצועה קצרה יוצאת עוד מעכו לצד צפון והיא מא"י:
ויהיב תנא סימנא אתמוהי מתמה מי חשיבא חדא רצועה לאתנוחי תנא סימנא עלה:
קרא נמי יהיב סימנא רצועה כגון מסילה:
ואמר רב פפא למזרחה של מסילה קאמר קרא דקיימא שילה דהא מצפונה לבית אל כתיב ועל כרחך מזרחה השמש אמסילה קאי שילה מצפון לבית אל ובמזרחה של מסילה ובדרומה של לבונה:
TOSAFOT
ויהיב תנא סימנא הכי פי' בקונטרס ומי חשיבא חדא רצועה לאתנוחי בה סימנא וקשה וכי אין לתנא לציין גבולי ארץ ישראל ועוד מאי ראיה מייתי מרב פפא דאמר למזרחה של מסילה התם יהיב קרא סימנא לשילה אנה היא על ידי מסילה ומפרש רבינו שמואל דלאו אשינויא פריך אלא אברייתא דקתני למזרח הדרך ולמערב הדרך וכי דבר מועט כמו דרך שייך למימר בו מזרחו או מערבו דהוה ליה למימר מימינו למזרח סתם ומייתי מדרב פפא דאמר למזרחה של מסילה דמזכיר מזרח אמסילה:
תָּנָא חֲדָא: הַמֵּבִיא גֵּט בִּסְפִינָה – כְּמֵבִיא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְתַנְיָא אִידָךְ: כְּמֵבִיא בְּחוּצָה לָאָרֶץ!
§ The Gemara presents a contradiction between two baraitot . It was taught in one baraita : One who brings a bill of divorce that was written on a boat in Eretz Yisrael is considered to be like one who brings it in Eretz Yisrael, and therefore he is not required to say: It was written in my presence and it was signed in my presence. And it is taught in another baraita ( Tosefta 1:1) that one who brings a bill of divorce written on a boat in Eretz Yisrael is like one who brings a bill of divorce outside of Eretz Yisrael.
RASHI
המביא גט בספינה שנכתב בספינה וקא ס"ד דבנהרות דארץ ישראל קאמר:
כמביא בארץ ישראל כאילו מביאה דרך יבשה ואין צריך לומר בפני נכתב:
ותניא אידך כמביא בחוצה לארץ שהנהר אין לו תורת יבשה לכל תורת הארץ:
אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה, לָא קַשְׁיָא: הָא רַבִּי יְהוּדָה, הָא רַבָּנַן. דִּתְנַן: עֲפַר חוּצָה לָאָרֶץ הַבָּא בִּסְפִינָה לָאָרֶץ חַיָּיב בְּמַעֲשֵׂר וּבַשְּׁבִיעִית.
Rabbi Yirmeya says: This is not difficult, as one can say that this baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and that baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis. As we learned in a mishna ( Ḥalla 2:2): With regard to soil from outside of Eretz Yisrael
RASHI
עפר חוצה לארץ הבא בספינה לארץ וזרעו בספינה וצמחה והספינה של חרס היא ואינה צריכה לינקב אם היתה מונחת בקרקע כדאמר במנחות (דף פד:):
חייבת במעשר ובשביעית שהנהרות שבארץ ישראל הרי הם כארץ ישראל:
TOSAFOT
הא רבי יהודה הא רבנן אע"ג דקרקעית המים הויא כארץ ישראל גרע הכא ממובלעת דלעיל ואם תאמר ומה ענין גט אצל מעשר אטו המביא גט בעלייה בארץ ישראל יחשב כמביא בחוצה לארץ משום דעפר הבא שם מחוצה לארץ פטור ממעשר ואומר ר"י דלא דמי דעלייה קרקע שתחתיה בר זריעה היא וראוי להתחייב במעשר ושביעית מה שאין כן בספינה:
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁהַסְּפִינָה גּוֹשֶׁשֶׁת, אֲבָל אֵין הַסְּפִינָה גּוֹשֶׁשֶׁת – פָּטוּר.
Rabbi Yehuda said: When did the Sages say this ruling? When the boat is skimming [ gosheshet ]
RASHI
גוששת מגששת בקרקע שאין המים עמוקים:
TOSAFOT
אמר ר' יהודה אימתי משמע דאימתי דר' יהודה בא לחלוק ואם תאמר בפרק חלון (עירובין דף פא:) ובזה בורר (סנהדרין דף כד:) אמר ר' יהושע בן לוי כל מקום שאמר ר' יהודה אימתי ובמה אינו אלא לפרש ור' יוחנן אמר אימתי לפרש ובמה לחלוק אלמא לכ"ע אימתי לפרש וי"ל דר' ירמיה דהכא סבר כרמי בר חמא דאית ליה בפרק זה בורר (סנהדרין דף כה.) דאפי' אימתי לחלוק ולפי זה לא גרסי' בשמעתין אמר ר' יוחנן עציץ נקוב המונח על גבי יתדות באנו למחלוקת ר"י ורבנן כמו שכתוב במקצת ספרים דר' יוחנן אית ליה אימתי לפרש אלא אמר רב הונא ואית דגרסי ר' זירא כדאיתא ברוב ספרים ועוד י"ל דנראה כספרים דגרסי בס"פ חלון (עירובין ד' פא:) כל מקום שאמר רבי יהודה במשנתנו אימתי ובמה כו' דדוקא במשנה אימתי לפרש אבל בברייתא לא ותרי תנאי אליבא דר' יהודה והכא ברייתא היא דהא במשנה במסכת חלה (פ"ב מ"ב) לא מסיים בה אבל אין הספינה גוששת פטורה כדמסיים הכא ונהי דבמתני' דחלה בא לפרש בברייתא בא לחלוק אבל קשה דבפ' חלון ובפרק זה בורר פריך מכח ברייתא דקתני וחכ"א ומוכח מברייתא דבמתני' נמי אתא לחלוק וי"ל דהוה מצי לשנויי ההוא תנא אחרינא הוא דבמתני' לעולם בא לפרש אלא משום דמשכח תנא בהדיא קא משני ההיא ר' יהודה משום ר' טרפון היא דתניא כו' וכן צ"ל דדוקא במשנה אימתי לפרש דבפ' כסוי הדם (חולין דף פח.) תניא וכסהו מלמד שכל דמו חייב לכסות מכאן אמרו דם הניתז כו' אמר ר' יהודה אימתי בזמן שאין שם דם אלא הוא וטעמא דר' יהודה מפרש התם דקסבר דמו מקצת דמו וע"כ דפליג את"ק דבהדיא קתני תנא קמא כל דמו ופוסק התם ר"ת כר' יהודה דבמתניתין דהתם בא לפרש ומיהו שמא רבנן דברייתא עיקר והוי ר' יהודה דמתניתין יחיד במקום רבים דברייתא וכהאי גוונא איכא בפרק קמא דסוכה (דף יד):
אַבַּיֵי אֲמַר: הָא וְהָא רַבִּי יְהוּדָה הִיא, וְלָא קַשְׁיָא: כָּאן בִּזְמַן שֶׁאֵין הַסְּפִינָה גּוֹשֶׁשֶׁת, כָּאן בִּזְמַן שֶׁהַסְּפִינָה גּוֹשֶׁשֶׁת.
Abaye said: It is possible to say that both this baraita and that baraita are in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and it is not difficult: Here, the baraita where the soil is considered outside of Eretz Yisrael, deals with a situation when the boat is not skimming the sea floor; and there, in the baraita that states that the soil is considered to be like Eretz Yisrael, it is referring to a case when the boat is skimming the sea floor.
אָמַר רַבִּי זֵירָא: עָצִיץ נָקוּב הַמּוּנָּח עַל גַּבֵּי יְתֵדוֹת, בָּאנוּ לְמַחֲלוֹקֶת רַבִּי יְהוּדָה וְרַבָּנַן.
Rabbi Zeira says: In the case of a perforated pot
RASHI
עציץ של עץ נקוב המונח על גבי יתדות:
באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן לרבנן אוירא כמאן דמנחא דמי ולרבי יהודה לא מיחייב במעשר מדאורייתא עד דמנחא אארעא:
TOSAFOT
עציץ נקוב פירש בקונטרס דספינה דלעיל של חרס ואינה צריכה לינקב אם היתה מונחת בקרקע כדאמרי' במנחות אבל עציץ של עץ בעי נקיבה ונראה דראייתו מסוף פרק כל הקרבנות (מנחות דף פד:) דאמר תנא חדא שבגג ושבחורבה שבספינה ושבעציץ מביא וקורא ותניא אידך מביא ואינו קורא ומשני עציץ אעציץ לא קשיא כאן בנקוב כאן בשאינו נקוב ספינה אספינה נמי לא קשיא כאן בשל עץ וכאן בשל חרס ומדלא משני בספינה כאן בנקובה כו' מכלל דשל חרס אפי' אינה נקובה הויא כנקובה ואתא לאשמועינן חדוש אחר בספינה שאינו בעציץ וקשה לפירושו דאמר לקמן בפ"ב (גיטין דף כא:) כתבו על חרס של עציץ נקוב כשר משמע דחרס בעי נקיבה דאי לאו הכי מאי רבותא הוא בנקוב טפי מבשאינו נקוב ומשמע נמי דעציץ של חרס הוא ורבינו שמואל ב"מ הביא מתוספתא דשביעית דתניא הטומן את הלוף בשביעית ר"מ אומר דרך ארץ טומנו בעציץ שלא יצמח ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר ונתתם בכלי חרס וגו' אלמא סתם עציץ של חרס הוא ונראה לר"ת להפך דשל חרס בעי נקיבה ושל עץ לא בעי נקיבה שהוא מתלחלח יותר מן החרס ואתי שפיר דסתם ספינה היא של עץ ובמנחות (דף פד:) נמי מוכח דקאמר כאן בשל עץ כאן בשל חרס שמזכיר תחילה אותו שמביא וקורא כמו שמזכיר כי משני התם אגג וחורבה ועציץ והכא לא מצי לשנויי כאן בשל חרס כאן בשל עץ א"נ כאן בנקובה כאן בשאינה נקובה כדמשני התם דנהי דהיכא דאינה גוששת לר' יהודה מדהויא חו"ל לענין מעשר חשיבא נמי חו"ל לענין גט היינו משום כיון דשם חו"ל על המקום צ"ל בפני נכתב ואע"ג דשכיחי וגמירי כדי שלא תחלוק במדינת הים אבל בגוששת לר' יהודה ולרבנן אפי' בשאינה גוששת כיון דשם א"י על המקום אע"פ שמחמת הכלי אינו חייב במעשר בשביל כך לא יחשב כחוצה לארץ לענין גט:
אֲמַר רָבָא: דִּילְמָא לָא הִיא; עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יְהוּדָה הָתָם אֶלָּא בִּסְפִינָה,
Rava said, in rejection of this claim: Perhaps that is not so, as Rabbi Yehuda says his opinion only there, with regard to a boat,
TOSAFOT
דילמא לא היא עד כאן לא קאמר רבי יהודה כן הוא האמת דעציץ כמחובר דבפ' השולח (לקמן גיטין דף לז.) אמרי' אין כותבין פרוזבול אלא על עציץ נקוב ומוקי לה דמנחא אסיכי והא דקאמר הכא עד כאן לא קאמרי רבנן אלא בספינה משמע דבעציץ לכ"ע לא הוי כמחובר דיחויא בעלמא הוא והא דאמר בשבת בפרק המוציא יין (שבת דף פא:) האי פרפיסא דמנחא אארעא ואנחה אסיכי חייב משום תולש היינו מדרבנן כדפי' התם בקונטרס: