Back
Gittin
Daf 65bגִּיטָּא לָא הָוֵי עַד דְּמָטֵית לְמָתָא מְחַסְיָא.
However, it is not a valid bill of divorce until you reach Mata Meḥasya.
TOSAFOT
גיטא לא הוי עד דמטית למתא מחסיא וא"ת ואם אינה רוצה שיהא גט עד מתא מחסיא גם כשיגיע למתא מחסיא לא יהא גט דהא אינו מקבלו שם מיד הבעל והוי כמו טלי גט מעל גבי קרקע ואי מיירי כשהבעל עושהו שליח להולכה עד מתא מחסיא ושם הוי שליח לקבלה והא לא חזרה שליחות אצל הבעל וי"ל דמיירי דא"ל הוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם שוי שליח להולכה וקבליה כדאמרי' בפ' שני (לעיל גיטין דף כד.) א"נ מבבל ועד מתא מחסיא הוי הכל שליח לקבלה והוי כאומר לאשה ה"ז גיטך ולא תתגרשי בו עד לאחר ל' יום. רבינו יצחק ב"ר מאיר:
״וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹסֵר מִיָּד״. פְּשִׁיטָא, דְּהָא מַרְאָה מָקוֹם הִיא לוֹ!
The mishna teaches that if the woman said to the agent: Receive my bill of divorce for me in such and such a place, Rabbi Elazar prohibits her from partaking of teruma immediately. The Gemara asks: That is obvious, as she is merely indicating a place for him to receive the bill of divorce and not stipulating that the divorce is contingent upon receipt of the document in that place.
RASHI
דהא מראה מקום היא לו דאמר רבי אלעזר לעיל אשה כיון דלאו בדידה תליא קביעות מקומה לא הויא קפידא אלא כמראה מקום:
לָא צְרִיכָא, דְּאָמְרָה לֵיהּ ״זִיל לְמִזְרָח דְּאִיתֵיהּ בַּמִּזְרָח״, וְקָא אֲזַל לַמַּעֲרָב, מַהוּ דְּתֵימָא בַּמַּעֲרָב הָא לֵיתֵיהּ, קָא מַשְׁמַע לָן, דִּילְמָא בַּהֲדֵי דְּקָאָזֵיל מֵיגַס גָּאֵיס בֵּיהּ וִיהַב לֵיהּ גִּיטָּא.
The Gemara answers: No, Rabbi Elazar’s ruling is necessary in a case where she said to him: Go to the east, as my husband is in the east, and the agent went to the west. Lest you say that since the husband is certainly not in the west and the agent will not find him there, the bill of divorce will certainly not take effect until later, Rabbi Elazar teaches us that perhaps while he was going west, the agent happened to encounter the husband, and the husband gave the bill of divorce to the agent.
RASHI
לא צריכא הא דאיצטריך למיתני אוסר מיד אלא דאיתיה לבעל במזרח והאי שליח אזיל למערב:
מהו דתימא לא תתסר מיד דהא למערב ליתיה לבעל דניחוש דלמא משכח ליה באורחיה בצאתו מן העיר:
מיגס גייס ביה פוגע בו:
הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ ״עָרֵב לִי בִּתְמָרִים״ וְעֵירֵב לוֹ בִּגְרוֹגָרוֹת, ״בִּגְרוֹגָרוֹת״ וְעֵירֵב לוֹ בִּתְמָרִים, תָּנֵי חֲדָא: עֵירוּבוֹ עֵירוּב, וְתַנְיָא אִידָךְ: אֵין עֵירוּבוֹ עֵירוּב!
The Gemara cites a related halakha . With regard to one who says to his agent: Establish an eiruv of Shabbat boundaries on my behalf
RASHI
ערב לי בתמרים לסוף אלפים של תחום:
אֲמַר רַבָּה, לָא קַשְׁיָא: הָא רַבָּנַן, הָא רַבִּי אֶלְעָזָר; הָא רַבָּנַן, דְּאָמְרִי: קְפֵידָא; הָא רַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר: מַרְאָה מָקוֹם הִיא לוֹ.
Rabba said: This is not difficult. This baraita , in which it is taught that it is not a valid eiruv , is in accordance with the opinion of the Rabbis, and that baraita , in which it is taught that it is a valid eiruv , is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar. He explains: This baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis, who say: When one gives instructions to his agent, there is insistence on his part that the agent implement those instructions without deviation. Failure to do so revokes his designation as his agent. And that baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, who says: She is merely indicating a place for him to receive the bill of divorce and not stipulating that the divorce is contingent on receipt of the document in that place. In the baraita as well, he was not particular as to what food should be used to establish the eiruv .
RASHI
הא רבנן דאמרי לעיל גבי דידה אע"ג דלא בדידה תליא ולא איכפת לה אמרי' כל מאי דאמר איניש לשלוחיה אי שני לאו שלוחיה הוא ה"נ אין עירובו עירוב:
מראה מקום הוא לו במידי דליכא פסידא ולא איכפת ליה:
וְרַב יוֹסֵף אֲמַר: הָא וְהָא רַבָּנַן, כָּאן בְּשֶׁלּוֹ, כָּאן בְּשֶׁל חֲבֵירוֹ.
And Rav Yosef said: Both this baraita and that baraita are the opinion of the Rabbis, who say: When one gives instructions to his agent, there is insistence on his part that the agent implement those instructions without deviation. However, not all deviations are equal. Here, where the baraita rules that it is a valid eiruv , the reference is to a case where the one who designated the agent instructed him to establish the joining of the courtyard with his
RASHI
הא והא רבנן ואינהו נמי לא אמור קפידא אלא גבי אשה דהתם ניחא ליה דתיתזל ולאו בדוכתא אחרינא והנך מתנייתא כאן בשלו עירובו עירוב דלא איכפת ליה והאי דקתני אינו עירוב כגון דיהב ליה חבריה רשות לערובי מתמרים דידיה ואמר לו האיך לשלוחיה ערב לי בתמרים דפלוני דהכא ודאי קפידא הוא דבגרוגרות דחבריה לית ליה רשותא:
TOSAFOT
הא והא רבנן פי' בקונטרס דלרבנן נמי לא הוי קפידא אלא גבי אשה משום דהתם ניחא ליה דתיתזיל ולא בדוכתא אחרינא אבל גבי עירוב בשלו לא איכפת ליה והא דקתני אינו עירוב בשל חבירו כגון דיהיב ליה חבריה רשותא לערב בתמרים דידיה דהכא ודאי קפידא הויא דבגרוגרות דחבריה לית ליה רשותא וקשה דלא משמע כלל דפליג רב יוסף אסוגיא דלעיל דסבר דלרבנן הוי קפידא בעירוב שלו כמו באשה ולא בא רב יוסף לחדש אלא בשל חבירו ועוד דא"כ הל"ל הא והא ככולי עלמא דרבי אלעזר נמי מודה בשל חבירו דהויא קפידא כמו בבעל דמודה ר"א דהוי קפידא ולכך נראה לפרש דשלו הוי קפידא אבל בשל חבירו דהוי בשל שליח בכל מה שירצה השליח יערב לו כיון דמערב לו בפירותיו וא"ת השתא משמע דלרבנן בשלו הוי קפידא גם לרב יוסף כדפירשנו וכן בפ' (הנהנה) [השליח] (מעילה דף כא.) הבא לי מן החלון והביא לו מן הדלוסקמא שליח מעל משום דלא עשה שליח שליחותו דקפידא הוי ותימה דבסוף המפקיד (ב"מ דף מב:) גבי כשותא משמע דלא הוי קפידא משום דלא אמר לו מהאי רמי ומהאי לא רמי ואין נראה לומר דאתיא לרבי אלעזר דהכא דהילכתא כוותיה דקאי רשב"ג בשיטתיה בפ' גט פשוט (ב"ב דף קסה.) מדלא מייתי לה התם בהמפקיד ונראה דהכא ודאי שהזכיר תמרים וגרוגרות והזכיר חלון ודלוסקמא לא היה מזכיר אם לא שהיה מקפיד אבל בהמפקיד דאחוי לסרסיה היכן כשות שלו מונח והוו התם תרי כריא דכשותא וגם אין רגילין להקפיד כיון שהכל מין אחד הא לא הוי ליה לאסוקי אדעתיה שיהא לאחרים כשות בביתו של זה:
אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי, וְאֶלָּא הָא דְּתַנְיָא: הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ ״עָרֵב לִי בְּמִגְדָּל״ וְעֵירֵב לוֹ בְּשׁוֹבָךְ, ״בְּשׁוֹבָךְ״ – וְעֵירֵב לוֹ בְּמִגְדָּל, דְּתַנְיָא חֲדָא: עֵירוּבוֹ עֵירוּב, וְתַנְיָא אִידָךְ: אֵין עֵירוּבוֹ עֵירוּב, הָתָם מַאי שֶׁלּוֹ וְשֶׁל חֲבֵירוֹ אִיכָּא?
Abaye said to Rav Yosef: However, that which is taught in a baraita : With regard to one who says to his agent: Establish a joining of Shabbat boundaries on my behalf in a tower, and he established the eiruv in a dovecote, or he said to the agent: Establish a joining of Shabbat boundaries on my behalf in a dovecote, and he established the eiruv in a tower, it is taught in one baraita : His joining of Shabbat boundaries is a valid eiruv . And it is taught in another baraita : His joining of Shabbat boundaries is not a valid eiruv . There, what distinction between his fruit and fruit of another is there?
RASHI
במגדל קא סלקא דעתין הנח לי עירובי במגדל שבסוף אלפים:
מאי שלו ומאי של חבירו איכא דמקפיד מי מקפיד ההוא חבריה אי מנח ליה בהאי או בהאי:
TOSAFOT
מאי שלו ושל חבירו איכא לא בעי לשנויי הא דתניא עירובו עירוב בסמוכין זה לזה והא דתניא אין עירובו עירוב במרוחקין זה מזה דא"כ אפי' שובך ושובך נמי ועוד דניחא ליה לשנויי הכל בחד גוונא:
הָתָם נַמִי אִיכָּא פֵּירֵי דְּמִגְדָּל וּפֵירֵי דְּשׁוֹבָךְ.
The Gemara answers: There too, there is a distinction between fruit of the tower and fruit of the dovecote. In these baraitot the instruction did not relate to the location of the placement of the eiruv ; rather, the instruction was related to the location of the fruit to be used in establishing the eiruv . In one baraita , the produce in both locations belongs to the one who designated the agent; in the other baraita , the produce in both locations belongs to another.
RASHI
פירי דמגדל במגדל דקתני לאו לאתנוחיה הוא אלא ערב לי מפירות פלוני שיש לו במגדל:
מתני׳ הָאוֹמֵר ״כִּתְבוּ גֵּט וּתְנוּ לְאִשְׁתִּי״, ״גָּרְשׁוּהָ״, ״כִּתְבוּ אִיגֶּרֶת וּתְנוּ לָהּ״ – הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ;
With regard to a husband who says to two people: Write a bill of divorce and give it to my wife, or: Divorce her, or: Write a letter and give it to her,
RASHI
מתני' כתבו גט ותנו לאשתי לשון בני אדם הוא כבר החזיקו בו לקרות לספר כריתות אשה גט:
גרשוה נמי כבר נהגו לקרות גירושין:
כתבו איגרת ותנו לה גם זה לשון הגט שכותבין בו ודן דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואיגרת שבוקין:
״פַּטְּרוּהָ״, ״פַּרְנְסוּהָ״, ״עֲשׂוּ לָהּ כַּנִּימוּס״, ״עֲשׂוּ לָהּ כָּרָאוּי״ – לֹא אָמַר כְּלוּם.
However, one who said: Release her, or: Sustain her,
RASHI
פטרוה לא אמר כלום דדלמא לשון פטור וחובה להקל מעליה חובות שחייבת:
פרנסוה כל לשון פרנסה לשון עשיית צרכיה הוא קונדיי"ר בלע"ז כמו לפרנסה שמין באב (כתובות דף סח.) וכמו מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונות (שם דף סט.) הלכך לא ידעינן אי צורכי גט הוא שלא תהא זקוקה ליבם או צורכי מלבוש וכסות הוא:
כנימוס כחוק לא ידעינן אי חק גט אי חק מזון וכסות וכן כראוי:
גמ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״שַׁלְּחוּהָ״, ״שִׁבְקוּהָ״, ״תַּרְכוּהָ״ – הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ; ״פַּטְּרוּהָ״, ״פַּרְנְסוּהָ״, ״עֲשׂוּ לָהּ כַּנִּימוּס״, ״עֲשׂוּ לָהּ כָּרָאוּי״ – לֹא אָמַר כְּלוּם.
The Sages taught that if the husband said: Send her, or: Separate her, or: Banish her,
RASHI
גמ' שלחוה לשון ושלחה מביתו (דברים כ״ד:א׳) נקט האי גברא:
שבקוה לשון אגרת שבוקין:
תרכוה לשון תרוכין גירושין:
תַּנְיָא, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: ״פַּטְּרוּהָ״ – דְּבָרָיו קַיָּימִין, ״פִּיטְרוּהָ״ – לֹא אָמַר כְּלוּם. אֲמַר רָבָא: רַבִּי נָתָן דְּבַבְלָאָה הוּא, וְדָיֵיק בֵּין ״פִּיטְרוּהָ״ לְ״פַטְּרוּהָ״, תַּנָּא דִּידָן דְּבַר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא, לָא דָּיֵיק.
It is taught in a baraita that Rabbi Natan
RASHI
ר' נתן אומר פיטרוה דבריו קיימין לשון גט פטורין כך שמעתי ולי נראה הפוך פטרוה שעל כרחך בלשון צואה הוא כמו שלחוה וכמו דברו שברו הוא לשון גט פטורין שהוא דגש פיטרוה שבלשון צוואה הוא רפי כמו אמרו שלחו מכם (בראשית מ״ב:ט״ז) שמעו מלכים (שופטים ה׳:ג׳) אף פיטרוה הוא לשון פטור וחובה דאי לשון פטורין היה לו להדגיש פטרוה:
רבי נתן דבבלאה הוא שבא מבבל כדאמרינן בבבא בתרא (דף קלא.) והעזתי פני בנתן הבבלי:
ודייק בין פיטרוה לפטרוה שמספרין פעמים בלשון ארמי ופעמים בלשון עברי הלכך כי אמר פטרוה לשון גט פטורין הוא שהדגיש וסיפר בלשון ארמי וכי אמר פיטרוה סיפר בלשון עברי ואמר לשון פטור וחובה:
תנא דידן דבר ארעא דישראל הוא וכל סיפורו לשון עברי לא דייק בין פטרוה ובין פיטרוה ולאו לגט פיטורין איכוון דפיטורין לשון ארמי הוא תרגום של שילוח:
אִיבַּעֲיָא לְהוּ: ״הוֹצִיאוּהָ״, מַהוּ? ״עִזְבוּהָ״, מַהוּ? ״הַתִּירוּהָ״, מַהוּ? ״הַנִּיחוּהָ״, מַהוּ? ״הוֹעִילוּ לָהּ״, מַהוּ? ״עֲשׂוּ לָהּ כַּדָּת״, מַהוּ?
A dilemma was raised before the Sages: If the husband said: Remove her, what is the halakha ?
RASHI
הוציאוה מהו מי אמרי' לישנא דקרא נקט ויצאה מביתו (דברים כ״ד:ב׳) או דילמא לאו לישנא דקרא הוא דלא כתיב והוציאה מביתו אלא ויצאה היא מעצמה:
עזבוה מהו לשון איגרת שיבוקין הוא או דלמא כיון דלאו לשון עזיבה כתבינן בגט לאו לישנא דגיטא הוא:
התירוה מהו לשון מותרת לכל אדם הוא או לשון התרת נדרים או התרת חגורה:
פְּשׁוֹט מִיהָא חֲדָא, דְּתַנְיָא: ״עֲשׂוּ לָהּ כַּדָּת״, ״עֲשׂוּ לָהּ כַּנִּימוּס״, ״עֲשׂוּ לָהּ כָּרָאוּי״ – לֹא אָמַר כְּלוּם.
The Gemara answers: Resolve at least one of these expressions, as it is taught in a baraita : One who said: Treat her according to the custom, or: Treat her according to the law, or: Treat her appropriately, said nothing and it is not a valid bill of divorce. Apparently, the expression: Treat her according to the custom, is not an unequivocal instruction to effect divorce.
RASHI
פשוט מיהא מתניתא חדא מהני בעיין עשו לה כדת לא אמר כלום:
מתני׳ בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים: הַיּוֹצֵא בְּקוֹלָר, וְאָמַר ״כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי״ – הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ. חָזְרוּ לוֹמַר: אַף הַמְפָרֵשׁ, וְהַיּוֹצֵא בְּשַׁיָּירָא; רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי אוֹמֵר: אַף הַמְסוּכָּן.
At first the Sages would say:
RASHI
מתני' היוצא בקולר ליהרג למלכות:
ואמר כתבו אע"פ שלא אמר תנו:
יכתבו ויתנו דאגב פחדיה טריד ולא פריש:
המפרש לים:
והיוצא בשיירא למדברות:
המסוכן חולה:
גמ׳ גְנֵיבָא יוֹצֵא בְּקוֹלָר הֲוָה, כִּי הֲוָה קָא נָפֵיק, אֲמַר: הֲבוּ אַרְבַּע מֵאָה זוּזֵי לְרַבִּי אָבִינָא, מֵחַמְרָא דִּנְהַר פַּנְיָא. אֲמַר רַבִּי זֵירָא:
The Gemara relates: Geneiva was one who went out in a neck chain to be executed. When he was going out, he said to the people there as his dying bequest: Give four hundred dinars to Rabbi Avina from wine that I have in the city of Nehar Panya.
RASHI
גמ' מחמרא מיין שיש לי: