Back
Gittin
Daf 64bהָנֵי מִילֵּי לְחוּמְרָא, אֲבָל לְקוּלָּא לָא.
The Gemara answers: This matter, the presumption that an agent performs his agency, applies only when its application leads to stringency, as there is a concern that the agent performed his agency. However, when its application leads to leniency, no,
RASHI
לחומרא כי הא דרבי יצחק:
TOSAFOT
הני מילי לחומרא אבל לקולא לא ואפי' לרב ששת דאמר בפרק בכל מערבין (עירובין דף לב.) דבשל תורה נמי חזקה שליח עושה שליחותו הני מילי במקום שאם לא יעשה שליחותו יבא המשלח לידי עבירה אם יסמוך על השליח אבל כאן אם לא יתן גט או לא יקדש שלא יבא המשלח לידי עבירה בשביל כך מודה רב ששת דאין חזקה שליח עושה שליחותו לקולא ושם הארכתי:
וְלִיהֵמְנָהּ לְדִידָהּ מִדְּרַב הַמְנוּנָא, דְּאָמַר רַב הַמְנוּנָא: הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה לְבַעְלָהּ ״גֵּירַשְׁתָּנִי״ – נֶאֱמֶנֶת, חֲזָקָה אֵין הָאִשָּׁה מְעִיזָה פָּנֶיהָ בִּפְנֵי בַּעְלָהּ!
The Gemara asks: But let one deem the wife herself credible, based on the statement of Rav Hamnuna, as Rav Hamnuna says: A woman who said to her husband: You divorced me,
הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלֵיכָּא דְּקָא מְסַיַּיע לָהּ, אֲבָל הֵיכָא דִּמְסַיַּיע לָהּ – מְעִיזָּה וּמְעִיזָּה.
The Gemara answers: This matter applies only in a case where there is no factor that supports her claim,
מתני׳ נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה, הִיא וְאָבִיהָ מְקַבְּלִין אֶת גִּיטָּהּ; אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵין שְׁתֵּי יָדַיִם זוֹכוֹת כְּאַחַת, אֶלָּא אָבִיהָ מְקַבֵּל אֶת גִּיטָּהּ בִּלְבַד. וְכָל שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִשְׁמוֹר אֶת גִּיטָּהּ, אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתְגָּרֵשׁ.
With regard to a betrothed young woman,
RASHI
מתני' היא ואביה או היא או אביה היא יש לה יד דהא גדולה היא ואביה נמי זכאי לקבלו ומ"מ יד דידה כדקיימא קיימא דהא גדולה היא ואם היתה יתומה היא מהוה את עצמה והיא מקבלת את גיטה והשתא נמי לא שנא:
TOSAFOT
נערה המאורסה היא ואביה כו' פירש בקונטרס דוקא נערה אבל קטנה דוקא אביה ולא היא אם יש לה אב והא דאמר בגמרא רבנן סברי יד יתירא זכי לה רחמנא היינו יד עצמה שניתוסף לה כשהיא נערה דכשהיתה קטנה לא היה לה יד כי אם יד אב ושוב הגיה רש"י בפ"ב דקידושין (דף מג:) דה"ה קטנה והא דנקט נערה להודיעך כח דרבי יהודה וכן עיקר והביא ראיה רבינו יצחק ב"ר מאיר דבפרק שני דקדושין (דף מד:) פריך לרב נחמן דאמר אין נערה עושה שליח לקבל גיטה מיד בעלה מהא דתנן קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה הא נערה הרי זה גט ומשני כשאין לה אב אבל מעיקרא סלקא דעתן דאיירי כשיש לה אב ואפילו הכי קתני עד שיגיע גט לידה ש"מ דאף אם יש לה אב אם הגיע גט לידה מגורשת והא דאמרי' בגמרא יד יתירא זכי לה רחמנא היינו יד האב דיד עצמה עיקר שיש לה בבגרות ולא ניתן לה יד האב לבטל כח ידה ור' יהודה סבר דבטל כח ידה וניתן לה יד האב:
וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה כו' פי' בקונטרס אפילו על ידי אביה דהא שוטה היא וא"ר יצחק ושלחה מביתו מי שמשלחה ואינה חוזרת וכן בפרק חרש (יבמות דף קיג:) ור"ת מפרש דעל ידי אביה מתגרשת אע"ג שאינה יודעת לשמור את גיטה והורה כך הלכה למעשה דהא לר' ינאי דדריש התם מונתן בידה מי שיש לה יד לגרש את עצמה יצתה זו כו' לפי אותו טעם מגורשת על ידי אביה דהא אפילו פיקחת אביה מקבל את גיטה ותנא דבי ר' ישמעאל דמפיק מושלחה לא פליג עליה אלא בהא דמפיק מקרא אחרינא אבל משמע דליכא בינייהו מידי וטעמא כיון שיש לה אב הוא שומרה מלחזור ועוד דבירושלמי בהדיא קורא אותה שיש לה אב יכולה לשמור את גיטה א"כ מתגרשת על ידי אביה לכולי עלמא דהא לא מצרכי הכא אלא שתהא יכולה לשמור את גיטה וכן נראה דאי כשאינה יכולה לשמור את גיטה אינה מתגרשת אפי' ע"י אביה א"כ לענין קדושין נמי לא תתקדש דויצאה והיתה כתיב דאיתקש הויה ליציאה ולפי זה לא מיתוקמא הך סיפא דכל שאינה יודעת כו' ביש לה אב כר"י אלא כרבנן דלר"י מאי איריא אינה יודעת לשמור את גיטה דאינה מתגרשת על ידי עצמה אפילו יודעת לשמור אינה מתגרשת על ידי עצמה אבל באין לה אב מיתוקמא שפיר כרבי יהודה:
גמ׳ בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? רַבָּנַן סָבְרִי: יָדָא יְתֵירְתָּא זָכֵי לָהּ רַחֲמָנָא, וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: בִּמְקוֹם אָבִיהָ, יָד דִּילָהּ לָאו כְּלוּם הִיא.
The Gemara asks: With regard to what do the Rabbis, who stated the unattributed first opinion in the mishna, and Rabbi Yehuda disagree? The Rabbis hold: The Merciful One grants the betrothed young woman an additional hand,
RASHI
גמ' יד דידה לאו כלום היא דלגמרי אוקמה רחמנא ברשותיה כל ימי נערות אלא א"כ ניסת:
״וְכָל שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִשְׁמוֹר אֶת גִּיטָּהּ״. תָּנוּ רַבָּנַן: קְטַנָּה הַיּוֹדַעַת לִשְׁמוֹר אֶת גִּיטָּהּ – מִתְגָּרֶשֶׁת, וְשֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת לִשְׁמוֹר אֶת גִּיטָּהּ – אֵינָהּ מִתְגָּרֶשֶׁת. וְאֵיזוֹ הִיא קְטַנָּה יוֹדַעַת לִשְׁמוֹר אֶת גִּיטָּהּ? כָּל שֶׁמְּשַׁמֶּרֶת גִּיטָּהּ וְדָבָר אַחֵר.
The mishna teaches: And any woman who is unable to safeguard her bill of divorce is unable to be divorced. The Sages taught: A minor girl who knows how to safeguard her bill of divorce can be divorced, and one who does not know how to safeguard her bill of divorce
RASHI
אינה מתגרשת דכתיב ושלחה מביתו מי שמשלחה ואינה חוזרת יצתה זו שמשלחה וחוזרת הכי דרשינן לה ביבמות בפרק חרש שנשא (יבמות דף קיג:) הלכך אפילו בקבלת אביה אינה מתגרשת:
מַאי קָאָמַר? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, הָכִי קָאָמַר: כָּל שֶׁמְּשַׁמֶּרֶת דָּבָר אַחֵר מֵחֲמַת גִּיטָּהּ.
The Gemara asks: What is the tanna saying in the statement: Who safeguards her bill of divorce and something else? Rabbi Yoḥanan says that this is what he is saying: Any minor who safeguards something else due to her bill of divorce, i.e., she lost her bill of divorce itself but she guards something else that she mistook for her bill of divorce.
RASHI
כל שמשמרת דבר אחר מחמת גיטה שאם אבדה גיטה משמרת דבר אחר שאינו דומה לו וסבורה שהוא גיטה:
מַתְקִיף לָהּ רַב הוּנָא בַּר מָנוֹחַ: הָא שׁוֹטָה בְּעָלְמָא הִיא! אֶלָּא אָמַר רַב הוּנָא בַּר מָנוֹחַ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: כָּל שֶׁמַּבְחֶנֶת בֵּין גִּיטָּהּ לְדָבָר אַחֵר.
Rav Huna bar Manoaḥ objects to this: That minor girl is merely an imbecile,
RASHI
הא שוטה בעלמא היא ואין לך משלחת וחוזרת יותר ממנה דמדלא קתני שמשמרת שטר אחר מכלל דלאו שטר הוא אלא מידי דלא דמי ליה:
TOSAFOT
כל שמבחנת בין גיטה לדבר אחר היינו כפעוטות ופעוטות היינו כבר שית וכבר עשר כל חד לפום חורפיה כדאמרי' לקמן וכנגדן בקטנה מתגרשת והשתא אי שיעורא דרב יהודה דאמר חפץ ומחזירו לאחר שעה קודם לשיעורא דפעוטות היה סברת רב יהודה אפכא לגמרי מדרב חסדא דלרב יהודה זוכה לאחרים קודם שיהא מקחו מקח וממכרו ממכר ולרב חסדא הוה אפכא דפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר ואינן זוכים לאחרים עד שיביאו שתי שערות לרב חסדא מדפריך עליה משפחה שלא הביאה שתי שערות:
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַבִּי אַסִי: צְרוֹר וְזוֹרְקוֹ, אֱגוֹז וְנוֹטְלוֹ – זוֹכֶה לְעַצְמוֹ וְאֵין זוֹכֶה לַאֲחֵרִים. חֵפֶץ וּמַחֲזִירוֹ לְאַחַר שָׁעָה – זוֹכֶה בֵּין לְעַצְמוֹ וּבֵין לַאֲחֵרִים;
Apropos minors, Rav Yehuda says that Rabbi Asi says: If one gives a child a pebble and he throws it away
RASHI
[צרור וזורקו] קטן שנותנין לו צרור וזורקו וכשנותנין לו אגוז נוטלו:
זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים אם זיכה אדם לחברו דבר ע"י אותו קטן שמסר בידו החפץ ואמר זכה בחפץ זה לפלוני לא זכה ואם בא הנותן לחזור חוזר:
חפץ ומחזירו לאחר שעה כשתובעין אותו ממנו:
זוכה אף לאחרים ומדרבנן:
כִּי אָמְרִיתָהּ קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל, אֲמַר לִי: דָּא וְדָא אַחַת הִיא. מַאי ״דָּא וְדָא אַחַת הִיא״? אָמַר רַב חִסְדָּא: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה – זוֹכֶה לְעַצְמוֹ וְאֵין זוֹכֶה לַאֲחֵרִים.
Rav Yehuda continued. When I stated Rabbi Asi’s ruling before Shmuel he said to me: This and that are one. The Gemara asks: What is the meaning of: This and that are one? Rav Ḥisda says: With regard to both this child and that child, each acquires property for himself but does not acquire property on behalf of others, and there is no distinction in this regard between the developmental stages of a minor.
RASHI
דא ודא שתי תקנות אלו דינן שוה:
מאי אחת היא שניהם לזכות או שניהם שלא לזכות:
מְתִיב רַב חִינָּנָא וַורְדָאן: כֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין בְּמָבוֹי? מַנִּיחַ אֶת הֶחָבִית וְאוֹמֵר ״הֲרֵי זוֹ לְכָל בְּנֵי הַמָּבוֹי״, וּמְזַכֶּה לָהֶם עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים, וְעַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים;
Rav Ḥinnana of Vardania raises an objection based on what was taught in a mishna ( Eiruvin 79b): How does one merge the courtyards that open into the alleyway
RASHI
וורדאן מאנשי וורדניא מקום:
משתתפים במבוי להיות כל החצרות מוציאין לתוכו ויטלטלו בכולן:
את החבית שהיין בתוכה לשיתוף דסתם שיתוף ביין:
הַאי שִׁפְחָה הֵיכִי דָּמֵי? אִי דְּאָתְיָא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, מַאי בָּעֲיָא גַּבֵּיהּ? אֶלָּא לָאו דְּלָא אַתְיָא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, וְקָתָנֵי: זוֹכָה לַאֲחֵרִים!
The Gemara asks: What are the circumstances of this maidservant? If she developed two pubic hairs,
RASHI
מאי בעיא גביה הרי היא יוצאת בסימנין:
TOSAFOT
אלא לאו דלא אתיא שתי שערות וא"ת מאי שנא שפחה מבנו ובתו הקטנים דאין מזכה על ידם ואור"ת דלרבי יוחנן דאמר בפ"ק דב"מ (דף יב:) גבי מציאה לא גדול גדול ממש [כו'] אלא גדול הסמוך על שלחנו של אביו הוא קטן הוא הדין כאן אבל שפחה בשכר טורחה אוכלת ולשמואל דאמר התם קטן קטן ממש ומפרש טעמא התם בשעה שהוא מוצאה מריצה אצל אביו צריך לומר דמהאי טעמא לכל דבר ידו כיד אביו ועל חנם דחק לומר ר"ת דשפחה אוכלת בשכרה דנראה דלא חשבינן יתום ידו כיד בעל הבית בשביל שהוא סמוך על שלחנו אלא דוקא בבנו דכל הסמוכין על שלחן בעל הבית אין מציאתם שלו ובתו נראה דאפי' אין סמוכה על שלחן אביה מציאתה שלו משום איבה דלמא מסר לה למנוול ומוכה שחין כדאיתא בפ' נערה (כתובות דף מז.) דטעמא משום איבה שייך אפי' אינה סמוכה על שלחנו ואף בנערה עד שתיבגר וצריך ליזהר שלא לזכות ערוב ע"י בנו אפי' גדול אם סמוך על שולחנו דקיי"ל כר' יוחנן לגבי שמואל דלאו גדול גדול ממש ואין לתמוה דהכא אמר שפחה שהיא קטנה זוכה בעירוב ובפ' מי שהוציאוהו (עירובין דף מט:) אמרי' דלשמואל דאמר עירוב משום קנין קטן לא דהתם דאית ליה בית לקטן קאמר:
שָׁאנֵי שִׁיתּוּפֵי מְבוֹאוֹת, דְּרַבָּנַן.
The Gemara rejects this proof: The merging of alleyways is different, as it is an ordinance by rabbinic law. The Sages ruled leniently with regard to this rabbinic ordinance and allowed a minor to acquire property on behalf of others.
RASHI
שיתופי מבואות דרבנן דמדאורייתא אין אסור להכניס ולהוציא אלא מרשות היחיד לרשות הרבים:
TOSAFOT
שאני שתופי מבואות דרבנן משמע דרב יהודה ורב חסדא פליגי אי זוכה לאחרים מדאוריתא או לא ואע"ג דמציאת חרש שוטה וקטן לא הוי גזל אפילו לרבי יוסי אלא מדבריהם הכא דדעת אחרת מקנה אותם שאני וא"ת והא זכיה היא מטעם שליחות ואין שליחות לקטן מאתם גם אתם (קידושין מא:) וי"ל דאין למעט קטן משליחות מקרא דתרומה אלא במילתא דליתיה כגון תרומה דליתיה בתרומה דנפשיה אבל בזכיה כמו שזוכה לעצמו זוכה נמי לאחרים וא"ת תקשי ליה לרב יהודה הא דאמרי' בריש האיש מקדש (קידושין דף מב.) איש זוכה ואין קטן זוכה וי"ל דהתם לא מיירי בדעת אחרת מקנה אותו אלא לאשמועינן דפסח שלו אינו יכול להמנות אחרים עליו דסלקא דעתין שיוכל להמנות משום דשה לבית אבות דאורייתא והוי לענין פסח כמו גדול אי נמי היא גופה קמ"ל דשה לבית אבות לאו דאורייתא ואין לו כח לזכות בו לא לאחרים ולא לעצמו:
אֲמַר רַב חִסְדָּא: אִישְׁתִּיק וַורְדָאן. מַאי הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר? כָּל דִּתְקוּן רַבָּנַן
Rav Ḥisda said: Rav Ḥinnana of Vardonia was silent and had no response. The Gemara asks: What could he have said in response? The Gemara answers that he could have responded: All ordinances that the Sages instituted,
RASHI
אשתיק וורדאן נאלם שלא השיב תשובה על תירוץ זה: