Back
Gittin
Daf 61bטוֹחֲנִין וּמַפְקִידִין אֵצֶל אוֹכְלֵי שְׁבִיעִית וְאֵצֶל אוֹכְלֵי פֵּירוֹתֵיהֶן בְּטוּמְאָה, אֲבָל לֹא לְאוֹכְלֵי שְׁבִיעִית וְלֹא לְאוֹכְלֵי פֵּירוֹתֵיהֶן בְּטוּמְאָה!
One may grind one’s tithed produce and deposit it with those who eat Sabbatical- Year produce and those who eat their own produce in a state of impurity, because there is no concern that they will exchange this produce with Sabbatical-Year produce or with impure produce, or that they will touch the produce. But one may not grind for those who eat Sabbatical- Year produce or for those who eat their own produce in a state of impurity, so as not to assist them in committing a transgression. This is difficult according to Rava’s explanation of the mishna, that the wife of a ḥaver may grind non-sacred produce with the wife of an am ha’aretz , who eats his own produce in a state of ritual impurity.
RASHI
טוחנין תבואה מתוקנת:
ומפקידין אותה אצל אוכלי שביעית שאין חשודים לא להחליף ולא ליגע:
אבל לא לאוכלי שביעית תבואה של עוברי עבירה אין טוחנין אותה להם שאסור לסייען בעבירתם ומתני' קתני טוחנת עמה ומוקמת לה באוכל חולין בטומאה:
אֲמַר אַבַּיֵי: הָתָם בְּכֹהֵן הֶחָשׁוּד לֶאֱכוֹל תְּרוּמָה בְּטוּמְאָה עָסְקִינַן, דַּהֲוָה לֵיהּ טוּמְאָה דְּאוֹרַיְיתָא.
Abaye said: There, in that baraita , we are dealing with a priest who is suspected with regard to partaking of teruma in a state of ritual impurity, which involves a prohibition of impurity by Torah law.
RASHI
אמר אביי ההוא בכהן כו' דאיסורא דאורייתא הוא כדפרישית:
TOSAFOT
אמר אביי בכהן חשוד אליבא דרבא משני דלדידיה לא קשיא מידי וכן מצינו בכמה מקומות בפרק כיצד מעברין (עירובין דף נו:) בשמעתא דטבלא מרובעת ובפרק חלון (עירובין דף עו:):
אִי הָכִי מַפְקִידִין? וּרְמִינְהוּ: מַפְקִידִין תְּרוּמָה אֵצֶל יִשְׂרָאֵל עַם הָאָרֶץ וְלֹא אֵצֶל כֹּהֵן עַם הָאָרֶץ, מִפְּנֵי שֶׁלִּבּוֹ גַּס בָּהּ!
The Gemara asks: If so, if the baraita is referring to a priest, how then may one deposit tithed produce with him? The Gemara raises a contradiction from that which was taught in a baraita ( Tosefta , Demai 4:28): One may deposit teruma
RASHI
אי הכי מפקידין אי בכהן קאי מי מצי מפקידין אצלו ולא חייש שמא יגע:
אצל ישראל עם הארץ דמתוך שאינו רגיל בה לא יגע בה:
גס בה רגיל בה פריוו"ץ:
אָמַר רַבִּי אֶילְעָא: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – בִּכְלִי חֶרֶשׂ הַמּוּקָף צָמִיד פָּתִיל.
Rabbi Ile’a says: With what are we dealing here, in the previously mentioned baraita , which teaches that one may deposit his tithed produce with one who eats his own produce in a state of ritual purity? This is referring to a case where one deposited the produce in an earthenware vessel with a tightly bound cover.
וְלֵיחוּשׁ שֶׁמָּא תְּסִיטֶנּוּ אִשְׁתּוֹ נִדָּה!
The Gemara asks: And let there nevertheless be a concern lest the priest’s menstruating wife move the vessel and impart ritual impurity to the produce inside it. A menstruating woman imparts impurity to the produce inside the vessel through moving it, even if the contents are tightly sealed in the vessel, and she does not come into direct contact with the contents.
RASHI
נדה מטמאה את משאה ואע"פ שאין נוגעת:
TOSAFOT
וליחוש שמא תסיטנו אשתו נדה אבל להיסט עם הארץ גופיה לא חיישינן וכן לקמן ובא עם הארץ ונוטל את שתיהן ואינו חושש היינו משום דלא גזרו עליו חומרא יתירה כגון משכב ומושב והיסט דאין צבור יכולין לעמוד בה וכן מוכח במסכת טהרות בפ"ז (משנה ו) דתנן הגנבים שנכנסו לבית אין טמא אלא מקום רגלי הגנבים ומה הן מטמאין אוכלין ומשקין וכלי חרס הפתוחים אבל משכבות ומושבות וכלי חרס המוקפין צמיד פתיל טהורין ואם יש עמהן עובד כוכבים או אשה הכל טמא משמע בהדיא דאין עם הארץ עושה משכב ומושב והשתא הא דתנן בגדי ע"ה מדרס לפרושים בגדי פרושים מדרס כו' ומפרש רבא בפ' שני דחולין (דף לה:) שמא ישבה עליהם אשתו נדה קאי נמי אבגדי ע"ה והא דאמר בפרק בנות כותים (נדה דף לג:) כותי שטבל ועלה ודרס על בגדי חבר הא דנקט ודרס ולא נקט ונגע לאו משום דאי לא טבל יש לו טומאת מדרס אלא נקט ודרס משום דבעי דליהוי בגד חבר תחת לרגלו של כותי דהכי קתני התם במתני' ומטמא משכב תחתון כעליון אבל בצינורא שלו שאפשר ליזהר ולעמוד בה גזרו כדמוכח בחומר בקודש (חגיגה דף כג.) ובפרק בנות כותים (נדה דף לג:) והרב ר' משה מפונטיז"א היה מפרש דלשום דבר לא עשו עם הארץ כזב ואינו מטמא אלא מטעם בגדים שמא ישבה עליהם אשתו נדה והרי הוא נושא את המדרס דצינורא שלו טמא לפי שנגע בשפתיו ולא מטעם מעיין ואין נראה דא"כ בפרק בנות כותים (נדה דף לג:) דקאמר אי משום טומאת ע"ה הא טביל ליה למה ליה למימר הא טביל ליה כי לא טביל נמי לא מטמא כיון שהוא ערום דאין נושא מדרס מטמא כלי חרס אחר שפירש מן המדרס כדתנן במסכת זבים (פ"ה מ"א) ועוד גבי צדוקי דפריך התם מה הועיל כ"ג במה שקדם אצל אשתו תיפוק ליה משום צינורא דע"ה הרבה הועיל דאם בועל נדה היה נטמא הוא ובגדיו כנושא רוקו של זב ואי משום צינורא דע"ה בגד לחודיה הוא דנטמא משום משקה דמטמא כלי מדרבנן וא"ת דמשמע הכא דאפילו לתרומה אין היסט לע"ה ובתוספתא דחגיגה תניא ספק רשות ע"ה מדרסו חציצו והסיטו טהורין לחולין וטמאין לתרומה וי"ל דהתם חיישינן משום אשתו אבל לחולין לא חיישינן לאשה לא למדרס ולא להיסט וההיא דגנבים שנכנסו לבית מיירי נמי לתרומה:
אֶלָּא אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה, לָא קַשְׁיָא: כָּאן בְּפֵירוֹת שֶׁהוּכְשְׁרוּ, כָּאן בְּפֵירוֹת שֶׁלֹּא הוּכְשְׁרוּ.
Rather, Rabbi Yirmeya says that this is not difficult. Here, where it is prohibited to deposit produce with a priest who is suspected with regard to partaking of teruma in a state of ritual impurity, we are dealing with produce that came into contact with a liquid and became susceptible to contracting ritual impurity. Consequently, there is concern that the priest may impart impurity to it. There, where it is permitted to deposit produce with such a priest, we are dealing with produce that has not yet become susceptible to contracting ritual impurity, in which case there is no concern that the priest will impart impurity to it.
RASHI
כאן הא דתני אין מפקידין בשהוכשרו והא דתני מפקידין בשלא הוכשרו ותרוייהו בתרומה ובשלהן אסור לסייען דחבר לא ידע אי הוכשרו אי לא:
וּרְמִינְהוּ: הַמּוֹלִיךְ חִטִּין לְטוֹחֵן כּוּתִי אוֹ לְטוֹחֵן עַם הָאָרֶץ – הֲרֵי אֵלּוּ בְּחֶזְקָתָן לְמַעֲשֵׂר וְלַשְּׁבִיעִית, אֲבָל לֹא לְטוּמְאָה!
And the Gemara raises a contradiction from what is taught in a mishna ( Demai 3:4): With regard to one who takes tithed wheat
RASHI
לטוחן זה שם האומן בלשון המשנה:
בחזקתן שאין חשוד להחליף בשאינו מעושר ובפירות שביעית:
אבל לא לטומאה חיישינן שמא נגע ולעיל קתני מפקידין אצלם:
הַאי מַאי רוּמְיָא? לָאו אוֹקִימְנָא בְּפֵירוֹת שֶׁלֹּא הוּכְשְׁרוּ?
The Gemara asks: What contradiction is there here? Did we not establish that the baraita that permits depositing produce is dealing with produce that has not yet become susceptible to contracting ritual impurity, and so it does not become impure when touched by an impure person? Here, the mishna in tractate Demai is dealing with produce that already became susceptible to contracting ritual impurity, and therefore there is concern that the produce will be rendered impure.
וּדְקָאָרֵי לָהּ מַאי קָאָרֵי לָהּ? מִשּׁוּם דְּקָא בָּעֵי לְמִירְמֵי אַחֲרִיתִי עֲלָהּ: הֲרֵי אֵלּוּ בְּחֶזְקָתָן לְמַעֲשֵׂר וְלַשְּׁבִיעִית, וּלְחַלּוֹפֵי לָא חָיְישִׁינַן.
The Gemara asks: And he who asked the question, why did he ask it? Wasn’t this answer already stated earlier? The Gemara answers: The one who asked the question cited this mishna only because he wished to raise a contradiction to it from another mishna, as according to this mishna the wheat that was brought to the suspect grinder retains its presumptive status with regard to tithes and Sabbatical- Year produce, and we are not concerned that perhaps the grinder exchanged the grain he had received with grain of his own that was forbidden in some way.
RASHI
מאי קארי לה הא איתרצא לה הכי:
למירמא אחריתי עלה על הדא דקתני בחזקתן למעשרות ולכך קבעה בגמ' הכא למירמא עלה ולפרושה דלא תקשי לן:
TOSAFOT
משום דקא בעי למירמא אחריתי ואע"ג דאקמייתא נמי מצי לאקשויי דקתני טוחנין ומפקידין ולא חיישינן לאיחלופי מ"מ מייתי לה נמי משום דבעי למירמא מע"ה אעם הארץ:
וּרְמִינְהוּ: הַנּוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ, מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ וְאֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל הֵימֶנָּה, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדָה מַחֲלֶפֶת הַמִתְקַלְקֵל!
And the Gemara raises a contradiction to this from what was taught in a mishna ( Demai 3:6): With regard to one who gives food to his mother-in-law,
RASHI
הנותן לחמותו עיסה לתקנה לו והוא חבר והיא אשת עם הארץ והטבילה לכך:
שהיא חשודה מחלפת המתקלקל ונותנת לו היפה שלה הלכך מעשר את שהוא נותן לה שאם תחליפנו נמצא מאכילה שאינו מעושר ואת שהוא נוטל הימנה שאם החליפתו נמצא אוכל שאינו מעושר:
הָתָם כִּדְקָתָנֵי טַעְמָא, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: רוֹצָה הִיא בְּתַקָּנַת בִּתָּהּ וּבוֹשָׁה מֵחֲתָנָהּ.
The Gemara answers that there the concern is for the reason that was explicitly taught in that mishna: Rabbi Yehuda said: His mother-in-law wants what is good for her daughter, that she not eat anything that is spoiled, and she is ashamed before her son-in-law to tell him that he had given her something that was spoiled. For this reason, she does not tell him that she exchanged the food.
RASHI
רוצה היא כו' ולא לרעה היא מחלפת:
וּלְעָלְמָא לָא חָיְישִׁינַן? וְהָתְנַן: הַנּוֹתֵן לְפוּנְדָּקִית, מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ וְאֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל הֵימֶנָּה, מִפְּנֵי שֶׁמַּחֲלֶפֶת! הָתָם מוֹרְיָא וְאָמְרָה: בַּר בֵּי רַב לֵיכוּל חֲמִימָא, וַאֲנָא אֵיכוּל קְרִירָא?
The Gemara asks: And is this to say that in the case of ordinary people we are not concerned that food will be exchanged in a similar situation? But didn’t we learn in a mishna ( Demai 3:5): If one gives food to an innkeeper [ pundakit ]
RASHI
לפונדקית תלמיד היושב לפני רבו ונתאכסן אצל עם הארץ פונדקית אופה לו את עיסתו:
שחשודה מחלפת לא גרסינן הכא המתקלקל:
התם נמי לטובה היא מתכוונת ומוריא לעצמה הוראת מצוה בחלוף זה:
בר בי רב כו' חמימא וקרירא לאחר ב' ימים או ג' היא מחליפה:
TOSAFOT
התם נמי מוריא ואמרה בר בי רב ליכול חמימא פי' בקונטרס לטובה אני מכוונת דמוריא הוראת מצוה ולשון מוריא לא משמע כן אלא לשון הוראת היתר כמו מוריא ואמרה תורא מדישיה קא אכיל (חולין דף ו:) ועוד דבמשנה קאמר. ר"מ עלה אין אנו אחראין לרמאין ומפרש ה"ר מנחם דבתמי' קאמרה דבר בי רב ליכול חמימא כו' והלא טרחתי בשבילו והא דלא חיישינן לאיחלופי בפ"ק דחולין (ד' ו.) גבי נותן עיסתו לשכנתו לאפות וקדרה לבשל אע"פ שטורחת בשבילו משום דדרך שכנים לטרוח זה בשביל זה:
וְאַכַּתִּי לְעָלְמָא לָא חָיְישִׁינַן? וְהָתַנְיָא: אֵשֶׁת חָבֵר טוֹחֶנֶת עִם אֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ בִּזְמַן שֶׁהִיא טְמֵאָה, אֲבָל לֹא בִּזְמַן שֶׁהִיא טְהוֹרָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף בִּזְמַן שֶׁהִיא טְמֵאָה לֹא תִּטְחוֹן, מִפְּנֵי שֶׁחֲבֵרְתָּהּ
The Gemara asks: And still, in the case of ordinary people, are we not concerned about food being switched? But isn’t it taught in a baraita ( Tosefta , Teharot 8:4): The wife of a ḥaver
RASHI
טוחנת מסייעתה:
בזמן שהיא טמאה אשת חבר דכיון דבימי טומאה אינה רגילה ליגע בטהרות לא חיישינן שמא תטול ותתן לתוך פיה:
TOSAFOT
אשת חבר טוחנת עם אשת ע"ה פי' בקונטרס אשת חבר מסייעה לאשת ע"ה בזמן שהיא טמאה דאז לא חיישינן שמא תיטול ותתן לתוך פיה דבר שאינו מעושר אבל לא בזמן שהיא טהורה דכיון שהיא נוגעת באוכלין חיישינן שמא תתן לתוך פיה דבר שאינו מעושר וקאמר השתא מגנב גנבה פירוש שנותנת בלא רשות בעלה לאשת חבר ובפ"ק דחולין (שם.) פירש אע"ג דאשת חבר אינה חשודה לא לאכול גזל ולא לאכול דבר שאינו מעושר חיישינן לשכחה דעביד איניש דמינשי ואכיל מאי דיהיב ליה אבל לתת לאחרים אי לאו דחשודה על הגזל לא מינשיא וזה החילוק דחוק ועוד דאין זה גזילה דמקבלין דבר מועט מן הנשים כדאמרינן בסוף הגוזל בתרא (ב"ק דף קיט.) ועוד הרי היא מסייעת ידי עוברי עבירה ואסור לרבא ולאביי דאמר רוב עמי הארץ מעשרין הן שרי לסייע' אף בזמן שהיא טהורה דהא בוררת קתני במתניתין ואי אפשר שלא תגע ומפ' ר"ת וכן ר"ח דאשת חבר טוחנת עם אשת עם הארץ איירי בתבואה של חבר ובתוספתא. דקתני אשתו של עם הארץ טוחנת עם אשתו של חבר בזמן שאשת עם הארץ מחזקת עצמה בטומאה שאז היא נזהרת מליגע בתבואה אבל לא בזמן שהיא מחזקת עצמה טהורה שאינה טהורה מליגע ומטמאה ורשב"א אומר אף בזמן שמחזקת עצמה בטומאה לא תטחון מפני שחברתה אשת עם הארץ אחר שסבורה שהיא טהורה נותנת לה ואוכלת והשתא פריך בפשיטות השתא מיגזל גזלה תבואה של אשת חבר בע"כ חלופי מיבעיא: