Back
Gittin
Daf 6bוְאִי עָבְדַתְּ אַהֲנִית. מַאי ״אִי עָבְדַתְּ אַהֲנִית״? דְּאִי אָתֵי בַּעַל מְעַרְעֵר – לָא מַשְׁגַּחִינַן בֵּיהּ.
But if you do this then you provide benefit. The Gemara asks: What is the meaning of the expression: If you do this you provide benefit? This means that if the husband comes to contest
RASHI
דאי אתי בעל כו' אבל אי לא אמרת ואתי בעל ומערער מיפסיל:
TOSAFOT
ואי עבדת אהנית משמע דבפני נכתב מועיל בא"י והא דאמר בספ"ב (לקמן גיטין דף כג:) בארץ דלאו אדיבורה סמכינן מהימנא היינו משום דאיירי בלא אמר בפני נכתב כסתם מביאי גט בארץ ישראל אבל אי אמר סמכינן אדבוריה כדאמרינן הכא:
כִּדְתַנְיָא: מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהֵבִיא גֵּט לִפְנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. אָמַר לוֹ: צָרִיךְ אֲנִי לוֹמַר ״בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם״ אוֹ אֵינִי צָרִיךְ? אָמַר לוֹ: בְּנִי, מֵהֵיכָן אַתָּה? אָמַר לוֹ: רַבִּי, מִכְּפָר סִיסַאי אֲנִי. אָמַר לוֹ: צָרִיךְ אַתָּה לוֹמַר ״בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם״, שֶׁלֹּא תִּיזָּקֵק לְעֵדִים.
As it is taught in the Tosefta (1:3): An incident occurred involving a man who brought a bill of divorce before Rabbi Yishmael,
RASHI
כדתניא דאף מי שאינו צריך לומר אם אמר מהני:
כפר סיסאי שם מקום:
שלא תיזקק האשה לעדים אם יקרא עליו ערער:
לְאַחַר שֶׁיָּצָא נִכְנַס לְפָנָיו רַבִּי אֶלְעַאי. אָמַר לוֹ: רַבִּי, וַהֲלֹא כְּפָר סִיסַאי מוּבְלַעַת בִּתְחוּם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּקְרוֹבָה לְצִיפּוֹרִי יוֹתֵר מֵעַכּוֹ! וּתְנַן, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: עַכּוֹ – כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְגִיטִּין. וַאֲפִילּוּ רַבָּנַן לָא פְּלִיגִי עֲלֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר – אֶלָּא בְּעַכּוֹ דְּמִרַחֲקָא, אֲבָל כְּפָר סִיסַאי דְּמִקַּרְבָא – לָא!
After that man left, Rabbi Elai
אָמַר לוֹ: שְׁתוֹק, בְּנִי, שְׁתוֹק, הוֹאִיל וְיָצָא הַדָּבָר בְּהֶיתֵּר – יָצָא.
Rabbi Yishmael said to Rabbi Elai: Be silent my son, be silent. Since the matter of her divorce was issued as permitted, it was issued, and her divorce is valid. This incident proves that the declaration: It was written in my presence and it was signed in my presence, is effective to the extent that the divorce is considered to have been performed in an entirely permitted manner, and the husband cannot contest its validity at a later stage.
הָא אִיהוּ נַמִי שֶׁלֹּא תִּיזָּקֵק לְעֵדִים קָאָמַר לֵיהּ! לָא סִיְּימוּהָ קַמֵּיהּ.
The Gemara asks: Why was it necessary for Rabbi Yishmael to explain the meaning of his ruling to Rabbi Elai? But after all, when he issued his ruling Rabbi Yishmael also stated his reason, as he said to the man: Do this so that you will not cause the woman to need to find witnesses. The Gemara answers: Those who were present did not conclude Rabbi Yishmael’s statement before Rabbi Elai. Rabbi Elai was unaware of Rabbi Yishmael’s reasoning, and therefore he questioned him.
RASHI
והא איהו נמי כו' ולאו משום דצריך ומאי קשיא ליה לר' אלעאי:
לא סיימוה קמיה דר' אלעאי לסיומא דמילתיה דר' ישמעאל:
שָׁלַח לֵיהּ רַבִּי אֶבְיָתָר לְרַב חִסְדָּא: גִּיטִּין הַבָּאִים מִשָּׁם לְכָאן, אֵין צָרִיךְ לוֹמַר ״בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם״. לֵימָא, קָסָבַר: לְפִי שֶׁאֵין בְּקִיאִין לִשְׁמָהּ, וְהָנֵי גְּמִירִי!
§ The Gemara relates that Rabbi Evyatar sent a letter from Eretz Yisrael to Babylonia to Rav Ḥisda in which he wrote the following: With regard to bills of divorce that come from there, Babylonia, to here, Eretz Yisrael, the agent is not required to say: It was written in my presence and it was signed in my presence. The Gemara asks: Shall we say that Rabbi Evyatar holds that the reason for the declaration: It was written in my presence and it was signed in my presence, is because they are not experts in writing a bill of divorce for her sake, and these residents of Babylonia are learned with regard to this issue?
RASHI
משם לכאן מבבל לא"י:
וְתִסְבְּרָא? וְהָא רַבָּה אִית לֵיהּ דְּרָבָא! אֶלָּא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא בָּעֵינַן לְקַיְּימוֹ, וְכֵיוָן דְּאִיכָּא רַבִּים דְּסָלְקֵי וְנָחֲתֵי, מִישְׁכַּח שְׁכִיחִי.
The Gemara challenges: And can you understand it in this way? After all, Rabba is of the opinion that the reason is also in accordance with the opinion of Rava, that the declaration serves to ratify the bill of divorce. Rather, everyone agrees that we require the declaration to ratify the document. But since there are many people who ascend to Eretz Yisrael and descend from there to Babylonia, witnesses are frequently available, and there is no reason to be concerned about the ratification of the bill of divorce.
אֲמַר רַב יוֹסֵף: מַאן לֵימָא לָן דְּרַבִּי אֶבְיָתָר בַּר סָמְכָא הוּא? וְעוֹד, הָא אִיהוּ דְּשָׁלַח לֵיהּ לְרַב יְהוּדָה: בְּנֵי אָדָם הָעוֹלִין מִשָּׁם לְכָאן הֵן קִיְּימוּ בְּעַצְמָן: ״וַיִּתְּנוּ (אֶת) הַיֶּלֶד בַּזּוֹנָה וְהַיַּלְדָּה מָכְרוּ בַיַּיִן וַיִּשְׁתּוּ״, וְכָתַב לֵיהּ בְּלָא שִׂירְטוּט.
Rav Yosef said: Who will tell us that Rabbi Evyatar is a reliable authority? And furthermore, there is good reason to question his statement: He is the one who sent a letter to Rav Yehuda, and wrote: People who ascend from there, Babylonia, to here,
RASHI
דסמכא הוא ראוי לסמוך עליו:
ויתנו (את) הילד כו' שהיו משתהין בא"י ומניחין נשותיהן עגונות ובטלים מפריה ורביה שנקל בעיניהם ילדים וילדות:
TOSAFOT
ויתנו (את) הילד בזונה לפי שהן משתהין בארץ ישראל היו בניהם ובנותיהם משתעבדים בשביל מזונות והיינו בזונה בשביל מזונות ועוד מפ' כדאמר בירושלמי עובדא הוה בחד שמכר בתו ללמוד תורה והלך ולמד:
וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: שְׁתַּיִם כּוֹתְבִין, שָׁלֹשׁ אֵין כּוֹתְבִין, בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: שָׁלֹשׁ כּוֹתְבִין, אַרְבַּע אֵין כּוֹתְבִין!
And Rabbi Yitzḥak says with regard to the writing of a verse from the Torah: One may write two words without scoring the parchment, but one may not write three words without scoring the parchment. Instead, one scores the parchment before writing the verse, as one does when writing a Torah scroll. This ensures that the writing will be done on a straight line, thereby rendering it more beautiful. And it was taught in a baraita : One may write three, but one may not write four. Since Rabbi Evyatar wrote more than three words from a verse without scoring the parchment, his halakhic rulings are evidently unreliable.
RASHI
שתים שתי תיבות כותבין מן המקרא בלא שרטוט:
TOSAFOT
א"ר יצחק שתים כותבין בה"ג פוסק כר' יצחק ואע"ג דפליג אמתניתא דיודע היה שאינה עיקר ואומר ר"ת וכן פי' ריב"א בשם רבינו אליהו דדוקא שמתכוין לכתוב הפסוק לדרשה כי הכא אבל כשאדם שולח איגרת לחבירו מותר שיכתוב לשון המקרא כדי לכתוב לשון צח בלא שירטוט מיהו בירושלמי פ' בתרא דמגילה משמע קצת דאסור דקאמר התם מהו לכתוב תרתין תלת מילין מן פסוקא ומייתי ר' מונא שלח כתב לר' אושעיא בר שימי ראשיתך מצער היה מאד ישגא אחריתך משמע שלא היה כותב אלא לשם איגרת שלומים ולא לדרשה ואעפ"כ היה מקפיד שלא לכותבו כסדר ומיהו הרבה מביא שם שנראה שהיו כותבין לדרשה דקאמר מר עוקבא שלח כתב לריש גלותא דהוה קאי ודמיך בזמרא פירוש כשהיה שוכב וקם היו מזמרין לפניו ישראל אל תשמח אל גיל בעמים וכן הרבה מביא שם וא"ת דאמר בהקומץ רבה (מנחות דף לב:) ובפ"ב דמגילה (ד' יח:) דתפילין אין צריכין שירטוט והלא אפי' שלש או ארבע תיבות צריכין שרטוט ואור"ת דתפילין לא בעי שרטוט על כל שיטה ושיטה אבל עושה שרטוט אחת למעלה וכותב תחתיו כמה שיטין ואור"ת דאין לשרטט תפילין על כל שיטה ושיטה כדאמר עלה בירושלמי בפ' במה מדליקין. כל הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט וכן משמע בהקומץ רבה (שם דף לב:) דקאמר התם תפילין אין צריכין שרטוט ופריך מהא דתניא ס"ת שבלה ותפילין שבלו אין עושין מהן מזוזות לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה הא מורידין עושין והא מזוזה בעי שרטוט ומשני תנאי היא ומדלא משני הכא במאי עסקינן במשורטטין משמע דאין רגילות לשרטט כלל לא ס"ת ולא תפילין והיינו משום דנקרא הדיוט ומיהו אם אין הסופר יכול לכתוב יפה בלא שרטוט צריך לשרטט על כל שיטה ושיטה משום זה אלי ואנוהו והא דאמר בפ"ק דמגילה (דף טז:) דברי שלום ואמת מלמד שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה אור"ת דלאו היינו ס"ת דהא לא בעי שרטוט אלא היינו מזוזה וקרי ליה אמיתה של תורה על שם שיש בו שם יחוד מלכות שמים וכן פירש ר"ח וכן נראה דאי בס"ת כדפי' שם בקונטרס הא דפסלינן התם בפ"ב דמגילה (דף יט.) אדיפתרא ושלא בדיו דאתיא כתיבה כתיבה מדכתיב (ירמיהו ל״ו:י״ח) ואני כותב על הספר בדיו ואמאי לא ילפי מאמיתה של תורה ואי במזוזה מיירי ניחא דאם כן הייתי מצריך דוכסוסטוס כמו במזוזה והא דאמר במסכת סופרים (פ"א הל' א') אינו רשאי לכתוב אא"כ סירגל ויריעה שאינה מסורגלת פסולה היינו ד' שרטוטין מלמעלה ולמטה ומצדדין ודוחק:
אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: אַטּוּ כָּל דְּלָא יָדַע הָא דְּרַבִּי יִצְחָק לָאו גַּבְרָא רַבָּה הוּא? בִּשְׁלָמָא מִילְּתָא דְּתַלְיָא בִּסְבָרָא – לְחַיֵּי; הָא – גְּמָרָא הִיא, וּגְמָרָא לָא שְׁמִיעַ לֵיהּ.
Abaye said to him: Is that to say that anyone who does not know this halakha of Rabbi Yitzḥak
RASHI
בשלמא מילתא דתליא בסברא אי לא הוה סבר לה מדעתו:
לחיי כלומר שפיר מצית למימר דלאו גברא רבה הוא:
וגמרא לא שמיע ליה הא גמרא דר' יצחק:
וְעוֹד, הָא רַבִּי אֶבְיָתָר הוּא דְּאַסְכִּים מָרֵיהּ עַל יְדֵיהּ, דִּכְתִיב: ״וַתִּזְנֶה עָלָיו פִּילַגְשׁוֹ״, רַבִּי אֶבְיָתָר אָמַר: זְבוּב מָצָא לָהּ, רַבִּי יוֹנָתָן אָמַר: נִימָא מָצָא לָהּ,
And furthermore, Rabbi Evyatar is the one that his Master, the Holy One, Blessed be He, agreed with in his interpretation of a verse, as it is written with regard to the episode involving the concubine in Gibeah: “And his concubine went away from him” (Judges 19:2). The Sages discussed what occurred that caused her husband to become so angry with her that she left him, and Rabbi Evyatar says: He found her responsible for a fly
RASHI
דאסכים מריה על ידיה לגלות לו סוד לכוין דברים הסתומים על אמיתתם:
ותזנה עליו פילגשו בפילגש בגבעה כתיב ותזנה סרחה עליו:
זבוב מצא לה בקערה:
נימא מצא לה לקמיה מפרש:
וְאַשְׁכְּחֵיהּ רַבִּי אֶבְיָתָר לְאֵלִיָּהוּ, אֲמַר לֵיהּ: מַאי קָא עָבֵיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? אֲמַר לֵיהּ: עָסֵיק בַּפִּילֶגֶשׁ בְּגִבְעָה. וּמַאי קָאָמַר? אֲמַר לֵיהּ: אֶבְיָתָר בְּנִי כָּךְ הוּא אוֹמֵר, יוֹנָתָן בְּנִי כָּךְ הוּא אוֹמֵר.
And Rabbi Evyatar found Elijah
RASHI
ואשכחיה גרסי':
TOSAFOT
זבוב מצא לה נימא מצא לה מותזנה עליו דריש לשון זנות ולשון מזון וא"ת ומנלן דלא הוי זנות ממש ואמר ר"ח מדרצה להחזירה כדמוכח קראי דאפי' פילגשים לא היה דרכם להחזיר אחר זנותם כדכתיב. בא אל פילגשי אביך וכתיב. ותהיינה צרורות עד יום מותן אלמנות חיות:
אֲמַר לֵיהּ: חַס וְשָׁלוֹם, וּמִי אִיכָּא סְפֵיקָא קַמֵּי שְׁמַיָּא? אֲמַר לֵיהּ: אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים הֵן; זְבוּב מָצָא וְלֹא הִקְפִּיד, נִימָא מָצָא וְהִקְפִּיד.
Rabbi Evyatar said to him: God forbid, is there uncertainty before Heaven? Doesn’t God know what happened? Why does He mention both opinions? Elijah said to him: Both these and those are the words of the living God, i.e., both incidents happened. The incident occurred in the following manner: He found a fly in his food and did not take umbrage, and later he found a hair and took umbrage.
RASHI
נימא מצא והקפיד כדמפרש טעמא ואזיל:
TOSAFOT
נימא מצא לה וא"ת והא אמר בסנהדרין בפ' כ"ג (סנהדרין דף כא.) שאין להם לבנות ישראל שער לא בית השחי ולא בית הערוה וי"ל דבת יפת תואר היתה כדמשני התם גבי תמר:
אָמַר רַב יְהוּדָה: זְבוּב בִּקְעָרָה, וְנִימָא בְּאוֹתוֹ מָקוֹם; זְבוּב – מְאִיסוּתָא, וְנִימָא – סַכַּנְתָּא. אִיכָּא דְּאָמְרִי: אִידִי וְאִידִי בִּקְעָרָה; זְבוּב – אוּנְסָא, וְנִימָא – פְּשִׁיעוּתָא.
Rav Yehuda says a different explanation: The man found a fly in the dish that she cooked for him, and he found a hair in that place, i.e., in her genital area. When he found a fly it produced a reaction of disgust, and he did not grow angry with her, but the hair
RASHI
נימא באותו מקום ודרכן היה להשיר את השער ולא ליסכן בועלה ליעשות כרות שפכה ומשום דסכנתא הוא הקפיד עליה וברחה מפני אימתו:
אָמַר רַב חִסְדָּא: לְעוֹלָם אַל יַטִּיל אָדָם אֵימָה יְתֵירָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, שֶׁהֲרֵי פִּילֶגֶשׁ בְּגִבְעָה הִטִּיל עָלֶיהָ בַּעְלָהּ אֵימָה יְתֵירָה, וְהִפִּילָה כַּמָּה רְבָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל.
Rav Ḥisda says: A person should never impose excessive fear
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כָּל הַמַּטִּיל אֵימָה יְתֵירָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, סוֹף הוּא בָּא לִידֵי שָׁלֹשׁ עֲבֵירוֹת: גִּילּוּי עֲרָיוֹת, וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, וְחִילּוּל שַׁבָּת.
Rav Yehuda says that Rav says: Anyone who imposes excessive fear upon the members of his household will ultimately come to commit three sins: Engaging in forbidden sexual intercourse, as the wife will be so fearful of her husband that she will sometimes tell him that she has immersed in a ritual bath after her menstruation has ended when she has not done so; and he will also end up committing bloodshed, as she is likely to run away from him and expose herself to dangers; and desecration of Shabbat, as she will cook for him on Shabbat because she is scared that he will be angry with her for neglecting to do so beforehand.
RASHI
גילוי עריות כשמגיע זמן טבילתה בעת צינה והיא יראה לומר לא טבלתי ומשמשתו נדה:
שפיכות דמים כי הכא או פעמים שבורחת מפניו ונופלת באחת הפחתים או בגשר:
וחילול שבת פעמים שמדלקת נר או מבשלת משחשיכה מפני אימתו והוא אינו יודע:
TOSAFOT
שלש עבירות בסדר עולם אמר דאותו יום דפילגש בגבעה שבת היה ור"ח כתב ג' עבירות גילוי עריות ושפיכות דמים וחילול השם וג' היו בפילגש בגבעה ולהכי לא חשיב אבר מן החי:
אֲמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה, הָא דְּאָמְרִי רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה דְבָרִים צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁיכָה, עִשַּׂרְתֶּם? עֵרַבְתֶּם? הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר: צָרִיךְ
Rabba bar bar Ḥana said a halakha with regard to this statement that the Sages said: There are three matters a person must say
RASHI
עשרתם פירות שנאכל למחר:
ערבתם עירובי חצירות:
TOSAFOT
ערבתם פי בקונטרס עירובי חצירות ואין נראה אלא כמו שפי' בקונט' בבמה מדליקין (שבת דף לד.) דפריך התם הא גופא קשיא אמרת עם חשיכה ערבתם הא ספק חשיכה לא והדר תני ספק חשיכה מערבין ומשני כאן בעירובי תחומין פי' בקונט' דרישא בעירובי תחומין דבספק חשיכה אין מערבין וכן פר"ח והיינו משום דבעירובי תחומין מחמירין טפי שיש לה סמך מן הפסוק וכן משמע בפ' מי שהוציאוהו (עירובין דף מו:) גבי הלכה כדברי המיקל בעירוב רב פפא אמר אצטריך סד"א ה"מ בעירובי חצירות אבל בעירובי תחומין אימא לא: