Back
Gittin
Daf 58aתַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: לָקַח מִן הָאִשָּׁה וְחָזַר וְלָקַח מִן הָאִישׁ – מִקָּחוֹ קַיָּים, מִן הָאִישׁ וְחָזַר וְלָקַח מִן הָאִשָּׁה – מִקָּחוֹ בָּטֵל, עַד שֶׁתִּכְתּוֹב לוֹ אַחֲרָיוּת.
It is taught in a baraita ( Tosefta 5:2) in accordance with the opinion of Shmuel that Rabbi Shimon ben Elazar says: If one first purchased a field belonging to a married woman from the wife,
RASHI
ה"ג תניא כוותיה דשמואל:
נֵימָא תֶּיהֱוֵי תְּיוּבְתָּא דְּרַב! אָמַר לָךְ רַב: מַאי אַחֲרָיוּת? נַמִי שְׁטָר.
The Gemara asks: Let us say that this baraita is a conclusive refutation of the opinion of Rav, who said that a written bill of sale suffices and a guarantee is not required. The Gemara answers: Rav could have said to you: What is the guarantee mentioned here? It too is referring to a bill of sale, as it suffices that she sell him the field with a bill of sale, and it is not necessary for her to write him a guarantee in addition.
RASHI
מאי אחריות דקתני:
שטר ולא אחריות נכסים אלא עד שתכתוב לו שטר והוה לו לאחריות שאינה יכולה לחזור עליו עוד:
תָּנוּ רַבָּנַן: לָקַח מִן הַסִּיקָרִיקוֹן, וַאֲכָלָהּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים בִּפְנֵי בְעָלִים, וְחָזַר וּמְכָרָהּ לְאַחֵר – אֵין לַבְּעָלִים עַל לוֹקֵחַ שֵׁנִי כְּלוּם.
The Sages taught in a baraita : If one purchased land from a Sicarius
הֵיכִי דָּמֵי? אִי דְּקָא טָעֵין וְאָמַר ״מִינָּךְ זַבְּנָהּ״, אֲפִילּוּ רִאשׁוֹן נַמִי! אִי דְּלָא קָא טָעֵין וְאָמַר ״מִינָּךְ זַבְּנָהּ״, אֲפִילּוּ שֵׁנִי נַמִי לָא!
The Gemara clarifies: What are the circumstances of the case? If the second buyer claims and says to the prior owner: After buying the property from the Sicarius, the first buyer returned and purchased it from you, providing you with proper reimbursement, then even the first buyer should be deemed credible if he claims that he purchased the property from the prior owner. This is because he has been physically in possession of the property for three years, and this can serve as proof that he is in fact the legal owner. And if the second buyer does not claim and say to the prior owner: He purchased the property from you, then even the second buyer should also not retain possession of the property. This is in accordance with the principle that physical possession of property that is not accompanied by a claim that the property was legally acquired cannot serve as proof of ownership.
RASHI
אי דקא טעין ליה האי לוקח שני:
מינך זבנה לוקח ראשון שנתן לך רביע כתקנת בית דין והדר אכלה שני חזקה ותו לא מצי אמר ליה האי אחזי שטרא דטפי מתלתא שנין לא מזדהר איניש בשטריה מאי איריא חזר ומכרה לאחר אפילו לוקח ראשון נמי בתר דאכלה שני חזקה אי הוה טעין ליה חזרתיה ולקחתיה ממך כתקנת חכמים זה שלש שנים טענתיה טענה:
אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: לְעוֹלָם דְּלָא קָא טָעֵין לֵיהּ, וּכְגוֹן זֶה טוֹעֲנִין לְיוֹרֵשׁ וְטוֹעֲנִין לְלוֹקֵחַ,
Rav Sheshet says: Actually, it is referring to a case where the second buyer does not claim that the first buyer purchased the property from the prior owner. And although in general, physical possession of property that is not accompanied by a claim that the property was legally acquired cannot serve as proof of ownership, in a case such as this the court makes a claim on behalf of an heir
RASHI
לעולם דלא טעין וכגון זה דסיקריקון:
טוענין ליורש וטוענין ללוקח הלוקח מסיקריקון והורישה לבניו ואכלה ג' שנים או מכרה לאחר ואכלה ג' שנים ובאו בעלים להוציא ממנו ואינו יודע לטעון ולומר לו הראשון קנאה ממך בית דין טוענין בשביל היורש ובשביל הלוקח ואפילו למ"ד בבא בתרא אין טוענין ליורש ואין טוענין ללוקח טענה זו הראשון לקחה ממך הכא מודי דטענינן ליה דסתם מאן דזבין מסיקריקון מידע ידע ולא שדי זוזי בכדי ללוקח אם לא על פי בעלים:
TOSAFOT
כגון זה טוענין ליורש וללוקח פירש בקונטרס אפילו למ"ד בב"ב דאין טוענין הכא מודה ולא מצינו שם פלוגתא אלא אמרי' בפרק לא יחפור (ב"ב דף כג.) טוענין ליורש תנינא טוענין ללוקח תנינא וכגון זה דאמר ה"פ אפילו כגון זה דסלקא דעתך דהדין עם הבעלים דמה שלא מיחו מפני יראת הסיקריקון:
וְאִידָךְ אִי טָעֵין – אִין, וְאִי לָא טָעֵין – לָא.
And as to the other party, the first buyer, if he claims that he purchased the property from the prior owner, yes, he retains possession of the property, as his physical possession of the property is accompanied by a proper claim. But if he does not make such a claim, he does not retain possession, because the court does not make the claim on his behalf.
RASHI
ואידך אי טעין אין אבל לוקח ראשון אי טעין אין אי לא טעין אנן לא טענינן ליה דהא ידע אי זבנה אי לא ואי איתא דזבנה הוה טעין:
תָּנוּ רַבָּנַן: הַבָּא מֵחֲמַת חוֹב וּמֵחֲמַת אַנְפָּרוֹת – אֵין בּוֹ מִשּׁוּם סִיקָרִיקוֹן, וְאַנְפָּרוֹת עַצְמָהּ – צְרִיכָה שֶׁתִּשְׁהֶה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.
§ The Sages taught in a baraita ( Tosefta 5:2): If property comes into one’s possession due to payment of a debt
RASHI
הבא מחמת חוב עובד כוכבים הבא מחמת חוב על ישראל:
או מחמת אנפרות גזל בעלמא ואינו מסור בידו להרוג ואנס העובד כוכבים קרקעו בחובו או באנפרות:
אין בו משום סיקריקון אם שהה בידו שנים עשר חדש לתת רביע לבעלים כתקון חכמים ויחזיק בקרקעו אלא מחזיר לו הקרקע בחנם דגבי סיקריקון הוא דחזרו ונמנו דכיון דגמר ואקני אגב אונס מיתה ואפילו בתר דגזור כל דקטיל לקטלוה מסתפי ליה מקמא דקמיה דאקטול וסופו הוכיח שהניחה בידו שנים עשר חדש ולא צעק עליו והלכך נותן לבעלים רביע דקים להו לרבנן דעובד כוכבים אוזיל גבי לוקח רביע לפי שבחנם באה לו אבל האי לא גמר ואקני מידי ואע"ג דשהתה שנים עשר חדש לא באת לו שעה לכופו הלכך אין מכירתו מכירה כלל:
צריכה שתשהה ביד העובד כוכבים שנים עשר חדש דאי לא הדרא למרה ויהיב דמי כדקתני מתניתין שאם יש בידם ליקח הם קודמין לכל אדם:
וְהָאָמְרַתְּ אֵין בָּהּ מִשּׁוּם סִיקָרִיקוֹן! הָכִי קָאָמַר: סִיקָרִיקוֹן עַצְמָהּ – צְרִיכָה שֶׁתִּשְׁהֶה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.
The Gemara raises an objection based on the fact that the twelve-month waiting period is relevant to the laws of Sicarii: But didn’t you say that the laws of Sicarii do not apply in this case? The Gemara answers: This is what the baraita is saying: Property purchased from the Sicarius himself must remain in his possession for at least twelve months.
RASHI
והאמרת אין בו משום סיקריקון ושנים עשר חדש לא הוזכרו אלא בו דאילו אנפרות הדרא בלא דמי ולעולם:
הכי קאמר אנפרות אין בו משום סיקריקון דאילו מסיקריקון מוקמינן לה ביד לוקח ונותן רביע אבל אנפרות בלא דמי הדרא ולעולם:
וסיקריקון עצמה דאמרינן דקיימא ליה ביד לוקח והוא ששהתה שנים עשר חדש ביד סיקריקון:
אָמַר רַב יוֹסֵף, נָקְטִינַן: אֵין אַנְפָּרוֹת בְּבָבֶל. וְהָא קָחָזֵינַן דְּאִיכָּא! אֶלָּא אֵימָא: אֵין דִּין אַנְפָּרוֹת בְּבָבֶל. מַאי טַעֲמָא? כֵּיוָן דְּאִיכָּא בֵּי דַּוָואר וְלָא אָזֵיל קָבֵיל, אֵימָא אַחוּלֵי אַחֵיל.
Rav Yosef says that we have a tradition that there is no unjust seizure of land in Babylonia. The Gemara objects: But don’t we see that there is unjust seizure of land in Babylonia? Rather, say that there is no law of unjust seizure in Babylonia, meaning that this law is not applied in Babylonia. What is the reason for this? Since there is a regional seat of government [ bei davar ],
RASHI
אין אנפרות בבבל משמע אין עובד כוכבים אונס קרקע מישראל בבבל באנפרות ואם בא ישראל וערער על חבירו ואומר קרקע זו שלקחת מן העובד כוכבים שלי היתה וגזלה ממני אינו נאמן:
אין דין אנפרות בבבל לאפסודיה ללוקח:
גִּידֵּל בַּר רְעִילַאי קַבֵּיל אַרְעָא בְּטַסְקָא מִבְּנֵי בָּאגָא, אַקְדֵּים וְיָהֵיב זוּזֵי דִּתְלָת שְׁנִין. לַסּוֹף אֲתָא מַרְוָותָא קַמָּאֵי, אֲמַרוּ לֵיהּ: שַׁתָּא קַמַּיְיתָא דִּיהַבְתְּ אֲכַלְתְּ, הָשְׁתָּא אֲנַן יָהֲבִינַן אֲנַן אָכְלִינַן.
It is related that Giddel bar Re’ilai received land from the residents of a certain valley in exchange for payment of the land tax [ taska ].
RASHI
רעילאי כך שמו:
טסקא מס קרקע:
מבני באגא בני הבקעה כך היה מנהגם פוסקים מס על כל הבקעה לתת כך וכך לשנה למלך והם מחלקין השדות ביניהם ונותן כ"א מס לפי חלקו המגיעו ונותנין לאחד והוא נותנו לגבאי המלך ואם הלך אחד מבני השדות לדרכו גבאי המלך תובע מבני הבקעה כל המס שלם והבעלים של קרקע זו הלכו לדרכן ובני באגא שהיה כל המס מוטל עליהם נתנוה לגידול לפרוע המס בשביל הבעלים ולאוכלה:
קדים ויהיב למלך טסקא דתלת שנין:
TOSAFOT
אנן יהבינן אנן אכלינן והא דאמרינן בפ' חזקת הבתים (ב"ב דף נד:) גבי דורא דרעוותא דבני באגי דמטמרי הוו ומלכא אמר מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא והפסידו הקרקע לגמרי התם היו נשמטים מלפרוע אבל כאן שהבעלים הלכו ולא להשמט דין הוא דכל הנהו שני מאן דיהיב טסקא אכיל וכי הדרי אהדרי ארעא למרא:
אָתוּ לְקַמֵּיהּ דְּרַב פַּפָּא, סָבַר מִיכְתַּב לֵיהּ טִירְפָּא אַבְּנֵי בָּאגָא, אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לְרַב פַּפָּא: אִם כֵּן, עָשִׂיתָ סִיקָרִיקוֹן! אֶלָּא אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: הִנִּיחַ מָעוֹתָיו עַל קֶרֶן הַצְּבִי.
The parties came before Rav Pappa to decide the case. At first he thought of writing for Giddel a document of authorization to repossess the property against the residents of the valley [ baga ],
RASHI
טירפא שטר מבית דין לטרוף מקרקעות שלהם מה שנתן שאילו לא באו הבעלים לטרוף ממנו לא היה מפסיד כלום ומעתה שיאכלוה אחרים יטול המלך מנתו מהם ולא יעלו אלה בחשבון ונמצא זה מפסיד מה שנתן:
אם כן עשית הדבר כדין סיקריקון דאמרינן במשנה אחרונה שאינו מפסיד כלום דקתני קנה ונותן לבעלים מאי דאוזיל עובד כוכבים גביה או אם יש בידם ליקח יחזירו לו מעותיו והאי נמי לא יפסיד מה שנתן למלך וגבי כולה והכא לאו סיקריקון הוא המלך אין לו עליהם כי אם המס ומפני אותו החוב נמכרה לזה ולא היה לו להקדים וליתן של שלש שנים:
TOSAFOT
למכתב ליה טירפא אבני באגא לא אבני באגי דקביל מינהון דמה להן לפרוע מה שהקדים זה אלא אמרוותא קמאי:
״זוֹ מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה. בֵּית דִּין שֶׁל אַחֲרֵיהֶן אָמְרוּ: הַלּוֹקֵחַ מִן הַסִּיקָרִיקוֹן נוֹתֵן לַבְּעָלִים רְבִיעַ״. אָמַר רַב: רְבִיעַ בְּקַרְקַע אוֹ רְבִיעַ בְּמָעוֹת, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: רְבִיעַ בְּקַרְקַע שֶׁהֵן שְׁלִישׁ בְּמָעוֹת.
§ The mishna teaches: This is the initial version of the mishna. Later, the court of those who came after the Sages who composed that mishna said: With regard to one who purchased a field from a Sicarius, he must give the prior owner one-fourth of the field’s value. Rav says: He gives him one-fourth of what he paid by giving him a portion of the land, or else one-fourth in money, whichever he prefers. And Shmuel says: He gives him one-fourth of the land,
RASHI
אמר רב רביע בקרקע או רביע במעות או יתן לבעלים רביע מעות שנתן לעובד כוכבים או יתן לו קרקע שוה רביע המעות אם לקחה במנה נותן לו רביע מנה או מן הקרקע עצמו שוה רביע מנה דהיינו חמישית שבקרקע אם הבעלים חפצים בקרקע דקסבר רב נכי חומשא זבן מן העובד כוכבים שוה חמש בארבעה הלכך יהיב ליה רביע מנה או חמישית הקרקע דהיינו רביע מנה שהקרקע הנקנית מסיקריקון במנה שוה חמשת רביעים ושמואל אמר רביע הקרקע עצמו נותן לו או שליש מנה דסבר שמואל נכי ריבעא זבן שוה ארבע לקח בשלש הלכך שדה זו שלקח במנה שוה ארבע שלישי מנה:
TOSAFOT
רביע בקרקע או רביע במעות פירוש רביע במעות שנתן יתן לו ואותו רביע בקרקע או במעות יתן לו דהיינו חמישית בקרקע כדמפר' דנכי חומשא זבין ותימה דמאי פריך מברייתא דקתני רביע בקרקע או רביע במעות לשמואל דאמר רביע בקרקע שהוא שליש במעות דנכי ריבעא זבין הא איכא לפרושי נמי איפכא דרביע הקרקע יתן לו או בקרקע או במעות דהיינו שליש מעות ואית ספרים דגרסי בדרב ובברייתא רביע בקרקע שהוא רביע במעות וכן ר"ח ומפרש רביע בקרקע שנתן דמים עליה דהיינו חומש דעל ארבע חומשים נתן דמים דנכי חומשא זבין:
בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? מָר סָבַר: נְכִי רְבִיעַ זְבֵין, וּמָר סָבַר: נְכִי חוּמְשָׁא זְבֵין.
The Gemara explains: With regard to what do these amora’im disagree? One Sage, Shmuel, holds that the Sicarius sold the field to the buyer for one-fourth less than its actual value. Consequently, the buyer must return to the prior owner the amount by which he profited when he bought the property from the Sicarius, which is one-third of the money that he actually paid. And one Sage, Rav, holds that the Sicarius sold the field to the buyer for one-fifth less than its actual value. Consequently, the buyer is required to return to the prior owner only one-fifth of the actual value, which is one-fourth of what he actually paid.
מֵיתִיבִי: זוֹ מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה. בֵּית דִּין שֶׁל אַחֲרֵיהֶן אָמְרוּ: הַלּוֹקֵחַ מִן הַסִּיקָרִיקוֹן נוֹתֵן לַבְּעָלִים רְבִיעַ, וְיַד בְּעָלִים עַל הָעֶלְיוֹנָה, רָצוּ בְּקַרְקַע נוֹטְלִין, רָצוּ בְּמָעוֹת נוֹטְלִין; אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁאֵין בְּיָדָן לִיקַּח, אֲבָל יֵשׁ בְּיָדָן לִיקַּח – הֵן קוֹדְמִין לְכָל אָדָם.
The Gemara raises an objection from what is taught in a baraita : This is the initial version of the mishna. Later, the court of those who came after the Sages who composed that mishna said: With regard to one who purchased a field from a Sicarius, he must give the prior owner one-fourth of the field’s value, and the prior owner has the advantage. If he wants land, he takes what is due him in land, and if he wants money, he takes what is due him in money. When does this apply? At a time when the prior owner is unable to purchase the field himself; but if he is able to purchase it himself, he precedes anyone else.
RASHI
זו משנה ראשונה רישא דמתניתין דקתני מקחו בטל:
רַבִּי הוֹשִׁיב בֵּית דִּין וְנִמְנוּ, שֶׁאִם שָׁהֲתָה בִּפְנֵי סִיקָרִיקוֹן שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ – כָּל הַקּוֹדֵם לִיקַּח זָכָה, אֲבָל נוֹתֵן לַבְּעָלִים רְבִיעַ בְּקַרְקַע אוֹ רְבִיעַ בְּמָעוֹת.
Rabbi Yehuda HaNasi
RASHI
או רביע במעות וקשיא לשמואל:
אֲמַר רַב אַשִׁי: כִּי תַּנְיָא הַהִיא – לְאַחַר שֶׁבָּאוּ מָעוֹת לְיָדוֹ. אָמַר רַב:
Rav Ashi said: When that baraita is taught, it is referring to one-fourth of the total amount after the money reached the prior owner’s possession. In other words, it does not refer to one-fourth of the money that the buyer paid the Sicarius, but one-fourth of the field’s actual value, which is one-third of what the buyer paid the Sicarius. Rav says:
RASHI
כי תניא רביע במעות לאחר שבאו שליש המעות ליד הבעלים כשמואל קרי להו רביע דהא שלשה שלישי נתן לעובד כוכבים ולזה שליש הרי ארבעה והכי קאמר נותן לבעלים רביעית הקרקע או מעות שיעור שיהו רביע כשתצטרף של עובד כוכבים ושל בעלים יהו של בעלים רביע בכולן: