Back
Gittin
Daf 56bאִיבְרָא מַלְכָּא אַתְּ, דְּאִי לָאו מַלְכָּא אַתְּ לָא מִימְסְרָא יְרוּשָׁלַיִם בִּידָךְ, דִּכְתִיב: ״וְהַלְּבָנוֹן בְּאַדִּיר יִפּוֹל״, וְאֵין ״אַדִּיר״ אֶלָּא מֶלֶךְ, דִּכְתִיב: ״וְהָיָה אַדִּירוֹ מִמֶּנּוּ״ וגו׳, וְאֵין ״לְבָנוֹן״ אֶלָּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן״; וּדְקָאָמְרַתְּ אִי מַלְכָּא אֲנָא אַמַּאי לָא קָאָתֵית לְגַבַּאי עַד הָאִידָנָא – בִּרְיוֹנֵי דְּאִית בָּן לָא שָׁבְקִינַן.
in truth, you are a king,
RASHI
איברא מלכא את מלך אתה עתיד להיות:
והיה אדירו ממנו ומושלו מקרבו יצא אלמא אדיר הוא מושל:
לבנון זה בית המקדש שמלבין עונותיהן של ישראל:
TOSAFOT
אי לאו דמלכא את לא מימסרא ירושלים בידך אע"ג דאכתי לא מימסרא בידו עד שבא טיטוס מ"מ כיון דכבר צר עליה שלש שנים והוה כפנא הוי כאילו כבר נמסרה:
אֲמַר לֵיהּ: אִילּוּ חָבִית שֶׁל דְּבַשׁ וּדְרָקוֹן כָּרוּךְ עָלֶיהָ, לֹא הָיוּ שׁוֹבְרִין אֶת הֶחָבִית בִּשְׁבִיל דְּרָקוֹן? אִישְׁתִּיק. קָרֵי עֲלֵיהּ רַב יוֹסֵף, וְאִיתֵימָא רַבִּי עֲקִיבָא: ״מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר וְדַעְתָּם יְסַכֵּל״, אִיבָּעֵי לֵיהּ לְמֵימַר לֵיהּ: שָׁקְלִינַן צְבָתָא וְשָׁקְלִינַן לֵיהּ לִדְרָקוֹן וְקָטְלִינַן לֵיהּ, וְחָבִיתָא שָׁבְקִינַן לָהּ.
Understanding that Rabban Yoḥanan ben Zakkai was prepared to ask him not to destroy the Temple, Vespasian said to him: If there is a barrel of honey and a snake [ derakon ]
RASHI
כרוך עליה דבוק ולהוט אחריה:
אין שוברין את החבית כדי שילך לו הדרקון כך היה לכם להשחית חומת העיר ולשורפה באש כדי להשליך אותן בריוני מתוכה:
וחביתא שבקינן לה כך היינו מצפים אולי נוכל להם ולהוציאם ממנה ותהיה העיר קיימת ונשלים עמך:
אַדְּהָכִי אָתֵי פְרִיסְתָּקָא עֲלֵיהּ מֵרוֹמִי, אֲמַר לֵיהּ: קוּם, דְּמִית לֵיהּ קֵיסָר, וְאָמְרִי הָנְהוּ חֲשִׁיבִי דְּרוֹמִי לְאוֹתִיבָךְ בְּרֵישָׁא. הֲוָה סַיֵּים חַד מְסָאנֵי, בְּעָא לִמְסַיְּימָא לְאַחֲרִינָא לָא עָיֵיל, בְּעָא לְמִשְׁלְפָא לְאִידָךְ לָא נְפַק, אֲמַר: מַאי הַאי?
In the meantime, as they were talking, a messenger [ feristaka ]
RASHI
פריסתקא שליח:
לא נפיק שנתדשנו אבריו משמחת השמועה:
אֲמַר לֵיהּ: לָא תִּצְטָעֵר, שְׁמוּעָה טוֹבָה אָתְיָא לָךְ, דִּכְתִיב: ״שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עֶצֶם״. אֶלָּא מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? לֵיתֵי אִינִישׁ דְּלָא מִיַּתְּבָא דַּעְתָּךְ מִינֵּיהּ וְלִחֲלִיף קַמָּךְ, דִּכְתִיב: ״וְרוּחַ נְכֵאָה תְּיַבֶּשׁ גָּרֶם״, עֲבַד הָכִי, עָיֵיל. אֲמַר לֵיהּ: וּמֵאַחַר דְחַכְּמִיתוּ כּוּלֵּי הַאי, עַד הָאִידָנָא אַמַּאי לָא אָתֵיתוּ לְגַבַּאי? אֲמַר לֵיהּ: וְלָא אֲמַרִי לָךְ? אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא נַמִי אֲמַרִי לָךְ!
Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: Be not distressed or troubled, for good tidings have reached you, as it is written: “Good tidings make the bone fat” (Proverbs 15:30), and your feet have grown fatter out of joy and satisfaction. Vespasian said to him: But what is the remedy? What must I do in order to put on my shoe? Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: Have someone with whom you are displeased come and pass before you, as it is written: “A broken spirit dries the bones” (Proverbs 17:22). He did this, and his shoe went on his foot. Vespasian said to him: Since you are so wise, why didn’t you come to see me until now? Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: But didn’t I already tell you? Vespasian said to him: I also told you what I had to say.
RASHI
ורוח נכאה תיבש גרם וכאשר תכאה רוחך מחמת השונא תיבש העצם שלך:
אֲמַר לֵיהּ: מֵיזַל אָזֵילְנָא וֶאֱינָשׁ אַחֲרִינָא מְשַׁדַּרְנָא, אֶלָּא בְּעֵי מִינַּאי מִידֵּי דְּאֶתֵּן לָךְ. אֲמַר לֵיהּ: תֵּן לִי יַבְנֶה וַחֲכָמֶיהָ, וְשׁוֹשִׁילְתָא דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְאַסְוָותָא דְּמַסְיָין לֵיהּ לְרַבִּי צָדוֹק. קָרֵי עֲלֵיהּ רַב יוֹסֵף, וְאִיתֵימָא רַבִּי עֲקִיבָא: ״מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר וְדַעְתָּם יְסַכֵּל״, אִיבָּעֵי לְמֵימַר לֵיהּ לְשַׁבְקִינְהוּ הָדָא זִימְנָא.
Vespasian then said to Rabban Yoḥanan ben Zakkai: I will be going to Rome to accept my new position, and I will send someone else in my place to continue besieging the city and waging war against it. But before I leave, ask something of me that I can give you. Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: Give me Yavne
RASHI
תן לי יבנה שלא תחריבנה ולא תהרוג חכמיה:
ושושילתא דרבן גמליאל משפחת הנשיא שלא תהרגם שלא תכלה שולטנות בית דוד:
ואסוותא רופאים תן לי מאנשיך שירפאו את רבי צדוק שלא היה יכול לבלוע אוכל לפי שנתקצרו מעיו בתעניותיו:
וְהוּא סָבַר, דִּלְמָא כּוּלֵּי הַאי לָא עָבֵיד, וְהַצָּלָה פּוּרְתָּא נַמִי לָא הָוֵי.
And why didn’t Rabban Yoḥanan ben Zakkai make this request? He maintained that Vespasian might not do that much for him, and there would not be even a small amount of salvation. Therefore, he made only a modest request, in the hope that he would receive at least that much.
RASHI
והוא סבר רבן יוחנן סבר:
כולי האי דלישבק לירושלים לא עביד ליה ואשתכח דאפי' הצלה פורתא לא עבדי הלכך בעינא מיניה הא דתיהוי הצלה פורתא:
אַסְוָותָא דְּמַסְיָין לֵיהּ לְרַבִּי צָדוֹק מַאי הִיא? יוֹמָא קַמָּא אַשְׁקְיוּהּ מַיָּא דְּפָארֵי, לְמָחָר מַיָּא דְּסִיפּוּקָא, לְמָחָר מַיָּא דְּקִימְחָא, עַד דְּרָוַוח מֵיעֵיהּ פּוּרְתָּא פּוּרְתָּא.
The Gemara asks: What was he requesting when he asked for doctors to heal Rabbi Tzadok? How did they heal him? The first day they gave him water to drink that contained bran [ parei ]. The next day they gave him water containing flour mixed with bran [ sipuka ].
RASHI
מיא דפארי מים שנישורו בהם סובין:
מיא דסיפוקא סובין גסין וקמח מעורב בהן:
אֲזַל שְׁדַרֵיהּ לְטִיטוּס. ״וְאָמַר אֵי אֱלֹהֵימוֹ צוּר חָסָיוּ בוֹ״ – זֶה טִיטוּס הָרָשָׁע שֶׁחֵירֵף וְגִידֵּף כְּלַפֵּי מַעְלָה.
§ Vespasian went back to Rome and sent Titus in his place. The Gemara cites a verse that was expounded as referring to Titus: “And he shall say: Where is their God, their rock in whom they trusted?” (Deuteronomy 32:37). This is the wicked Titus,
מֶה עָשָׂה? תָּפַשׂ זוֹנָה בְּיָדוֹ וְנִכְנַס לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, וְהִצִּיעַ סֵפֶר תּוֹרָה וְעָבַר עָלֶיהָ עֲבֵירָה, וְנָטַל סַיִיף וְגִידֵּר אֶת הַפָּרוֹכֶת, וְנַעֲשָׂה נֵס וְהָיָה דָּם מְבַצְבֵּץ וְיוֹצֵא, וּכְסָבוּר הָרַג אֶת עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ״שָׁאֲגוּ צוֹרְרֶיךָ בְּקֶרֶב מוֹעֲדֶיךָ שָׂמוּ אוֹתוֹתָם אוֹתוֹת״.
What did Titus do when he conquered the Temple? He took a prostitute with his hand, and entered the Holy of Holies with her. He then spread out a Torah scroll underneath him and committed a sin, i.e., engaged in sexual intercourse, on it. Afterward he took a sword and cut into the curtain separating between the Sanctuary and the Holy of Holies. And a miracle was performed and blood spurted forth. Seeing the blood, he mistakenly thought that he had killed himself. Here, the term himself is a euphemism for God. Titus saw blood issuing forth from the curtain in God’s meeting place, the Temple, and he took it as a sign that he had succeeded in killing God Himself. As it is stated: “Your enemies roar in the midst of Your meeting place; they have set up their own signs for signs” (Psalms 74:4).
RASHI
שאגו צורריך בקרב מועדיך בבית שאתה מתוועד בו:
שמו אותותם אותות אמרו שסימניהון סימן דם זה של מי הוא אם לא שהרגנו את עצמו:
עצמו כינוי כלפי מעלה:
TOSAFOT
ונעשה נס והיה דם כו' להודיע דקשה לפני המקום חורבן בית המקדש:
אַבָּא חָנָן אוֹמֵר: ״מִי כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ״ – מִי כָּמוֹךָ חֲסִין וְקָשֶׁה, שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ נֵיאוּצוֹ וְגִידּוּפוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע וְשׁוֹתֵק. דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא: ״מִי כָּמֹכָה בָּאֵלִים ה׳״ – מִי כָּמוֹכָה בָּאִלְּמִים.
Abba Ḥanan says: The verse states: “Who is strong like You, O Lord?” (Psalms 89:9). Who is strong and indurate like You, as You hear the abuse and the blasphemy of that wicked man and remain silent. Similarly, the school of Rabbi Yishmael taught that the verse: “Who is like You,
RASHI
חסין מתאפק:
מֶה עָשָׂה? נָטַל אֶת הַפָּרוֹכֶת וַעֲשָׂאוֹ כְּמִין גַּרְגוּתְנִי, וְהֵבִיא כָּל כֵּלִים שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ וְהִנִּיחָן בָּהֶן, וְהוֹשִׁיבָן בִּסְפִינָה לֵילֵךְ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בְּעִירוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְכֵן רָאִיתִי רְשָׁעִים קְבוּרִים וָבָאוּ וּמִמְּקוֹם קָדוֹשׁ יְהַלֵּכוּ וְיִשְׁתַּכְּחוּ בָעִיר אֲשֶׁר כֵּן עָשׂוּ״, אַל תִּיקְרֵי ״קְבוּרִים״ אֶלָּא ״קְבוּצִים״, אַל תִּיקְרֵי ״וְיִשְׁתַּכְּחוּ״ אֶלָּא ״וְיִשְׁתַּבְּחוּ״.
What else did Titus do? He took the curtain and formed it like a large basket, and brought all of the sacred vessels of the Temple and placed them in it. And he put them on a ship to go and be praised in his city that he had conquered Jerusalem, as it is stated: “And so I saw the wicked buried, and come to their rest; but those that had done right were gone from the holy place, and were forgotten in the city; this also is vanity” (Ecclesiastes 8:10). Do not read the word as “buried [ kevurim ].” Rather, read it as collected [ kevutzim ]. And do not read the word as “and were forgotten [ veyishtakeḥu ].” Rather, read it as: And they were praised [ veyishtabeḥu ]. According to this interpretation, the verse speaks of those who will gather and collect items “from the holy place,” the Temple, and be praised in their city about what they had done.
RASHI
כמין גרגותני סל גדול ששופים בו יין מגת לבור וקורין קולדויי"ר:
וישתכחו בעיר אשר כן עשו הגבורה הזאת שאתם רואין:
אִיכָּא דְּאָמְרִי: קְבוּרִים מַמָּשׁ, דַּאֲפִילּוּ מִילֵּי דְּמִטַּמְּרָן אִיגַּלְיָיא לְהוֹן.
There are those who say that the verse is to be read as written, as it is referring to items that were actually buried. This is because even items that had been buried were revealed to them, i.e., Titus and his soldiers, as they found all of the sacred vessels.
RASHI
מילי דמיטמרן מטמון ממונם של ישראל:
עָמַד עָלָיו נַחְשׁוֹל שֶׁבַּיָּם לְטוֹבְעוֹ, אָמַר: כִּמְדוּמֶּה אֲנִי שֶׁאֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ אֵין גְּבוּרָתוֹ אֶלָּא בַּמַּיִם, בָּא פַּרְעֹה טִבְּעוֹ בַּמַּיִם, בָּא סִיסְרָא טִבְּעוֹ בַּמַּיִם, אַף הוּא עוֹמֵד עָלַי לְטוֹבְעֵנִי בַּמַּיִם, אִם גִּבּוֹר הוּא יַעֲלֶה לַיַּבָּשָׁה וְיַעֲשֶׂה עִמִּי מִלְחָמָה! יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: רָשָׁע בֶּן רָשָׁע בֶּן בְּנוֹ שֶׁל עֵשָׂו הָרָשָׁע, בְּרִיָּה קַלָּה יֵשׁ לִי בְּעוֹלָמִי וְיַתּוּשׁ שְׁמָהּ.
It is further related about Titus that he was once traveling at sea and a wave rose up against him and threatened to drown him. Titus said: It seems to me that their God, the God of Israel, has power only in water. Pharaoh rose against them and He drowned him in water. Sisera rose against them and He drowned him in water.
RASHI
נחשול רוח סערה:
סיסרא נחל קישון גרפם:
אַמַּאי קָרֵי לָהּ בְּרִיָּה קַלָּה? דְּמַעַלְנָא אִית לָהּ וּמַפַּקְנָא לֵית לָהּ.
The Gemara interjects: Why is it called a lowly creature? It is called this because it has an entrance for taking in food, but it does not have an exit for excretion.
RASHI
מעלנא פה להכניס מאכל:
מפקנא מוצא דרך בית הרעי:
עֲלֵה לַיַּבָּשָׁה וְתַעֲשֶׂה עִמָּהּ מִלְחָמָה. עָלָה לַיַּבָּשָׁה, בָּא יַתּוּשׁ וְנִכְנַס בְּחוֹטְמוֹ, וְנִקֵּר בְּמוֹחוֹ שֶׁבַע שָׁנִים. יוֹמָא חַד הֲוָה קָא חָלֵיף אַבָּבָא דְּבֵי נַפָּחָא, שָׁמַע קַל אַרְזַפְתָּא אִישְׁתִּיק, אֲמַר: אִיכָּא תַּקַּנְתָּא. כָּל יוֹמָא מַיְיתוּ נַפָּחָא וּמָחוּ קַמֵּיהּ, לְגוֹי יָהֵיב לֵיהּ אַרְבַּע זוּזֵי, יִשְׂרָאֵל אֲמַר לֵיהּ: מִיסְתַּיִיךְ דְּקָא חָזֵית בְּסָנְאָךְ. עַד תְּלָתִין יוֹמִין עֲבַד הָכִי, מִכָּאן וְאֵילָךְ כֵּיוָן דְּדָשׁ דָּשׁ.
The Gemara resumes its story about Titus. The Divine Voice continued: Go up on dry land and make war with it. He went up on dry land, and a gnat came,
RASHI
ארזפתא קורנס:
אישתיק אותו יתוש מלנקר מפני קול הקורנס:
כיון דדש דש משהרגיל היתוש ולמד בקול הקורנס הכיר בו ולא הניח ניקורו:
TOSAFOT
וניקר במוחו ז' שנים לא נעשה טרפה בכך דדרך חוטמו נכנס ולא ניקב הקרום ועוד יש חילוק בין טריפות דאדם לבהמה כדפרישית בפרק קמא דערובין (דף ז.):
תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס בֶּן עָרוֹבָא: אֲנִי הָיִיתִי בֵּין גְּדוֹלֵי רוֹמִי, וּכְשֶׁמֵּת פָּצְעוּ אֶת מוֹחוֹ, וּמָצְאוּ בּוֹ כְּצִפּוֹר דְּרוֹר מִשְׁקַל שְׁנֵי סְלָעִים. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: כְּגוֹזָל בֶּן שָׁנָה מִשְׁקַל שְׁנֵי לִיטְרִין.
It is taught in a baraita that Rabbi Pineḥas ben Arova said: I was at that time among the noblemen of Rome, and when Titus died they split open his head and found that the gnat had grown to the size of a sparrow
RASHI
צפור דרור רונדיל"א:
אָמַר אַבַּיֵי, נָקְטִינַן: פִּיו שֶׁל נְחוֹשֶׁת וְצִפּוֹרְנָיו שֶׁל בַּרְזֶל. כִּי הֲוָה קָא מָיֵית, אֲמַר לְהוּ: לִיקְלִיוּהּ לְהַהוּא גַּבְרָא וּלְבַדְּרִי לְקִיטְמֵיהּ אַשַּׁב יַמֵּי, דְּלָא לַשְׁכַּחֵיהּ אֱלָהָא דִּיהוּדָאֵי וְלוֹקְמֵיהּ בְּדִינָא.
Abaye said: We have a tradition that its mouth was made of copper and its claws were fashioned of iron. When Titus was dying, he said to his attendants: Burn
אוּנְקְלוֹס בַּר קָלוֹנִיקוֹס בַּר אַחְתֵּיהּ דְּטִיטוּס הֲוָה, בָּעֵי לְאִיגַּיּוּרֵי, אֲזַל אַסְּקֵיהּ לְטִיטוּס בִּנְגִידָא, אֲמַר לֵיהּ: מַאן חֲשִׁיב בְּהַהוּא עָלְמָא? אֲמַר לֵיהּ: יִשְׂרָאֵל. מַהוּ לְאִידַּבּוּקֵי בְּהוּ? אֲמַר לֵיהּ: מִילַּיְיהוּ נְפִישִׁין וְלָא מָצֵית לְקַיּוּמִינְהוּ, זִיל אִיגְרֵי בְּהוּ בְּהַהוּא עָלְמָא וְהָוֵית רֵישָׁא, דִּכְתִיב: ״הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ״ וגו׳, כָּל הַמֵּיצֵר לְיִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה רֹאשׁ. אֲמַר לֵיהּ: דִּינֵיהּ דְּהַהוּא גַּבְרָא בְּמַאי? אֲמַר לֵיהּ:
§ The Gemara relates: Onkelos
RASHI
בנגידא אוב: