Back
Gittin
Daf 45bמִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם.
for the betterment of the world, so as not to cause an increase in the theft of sacred Jewish ritual objects in order to sell them for large sums of money.
RASHI
מתני' מפני תיקון העולם אי משום דוחקא דציבורא אי משום דלא ליגרבו ולייתו טפי:
גמ׳ אֲמַר לֵיהּ רַב בּוּדְיָא לְרַב אַשִׁי: יָתֵר עַל כְּדֵי דְּמֵיהֶן הוּא דְּאֵין לוֹקְחִין, הָא בִּכְדֵי דְּמֵיהֶן לוֹקְחִין; שְׁמַע מִינָּהּ: סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁנִּמְצָא בְּיַד גּוֹי – קוֹרִין בּוֹ? דִּילְמָא לִגְנוֹז.
Rav Budya said to Rav Ashi that one could infer the following from the mishna: It is for more than their actual monetary value that one may not purchase them; however, for their precise value, one may purchase them. Can one learn from the mishna that with regard to a Torah scroll that is found in the possession of a gentile,
RASHI
גמ' קורין בו ולא חיישינן שמא הוא כתבו לשם עבודת כוכבים ופלוגתא היא לקמיה:
דילמא הך דדייקא מתני' הא בכדי דמיהן לוקחין ליגנז קאמר ואין מניחין אותו בידו שמא כשר הוא וגונזין אותו מספיקא:
אָמַר רַב נַחְמָן, נָקְטִינַן: סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁכְּתָבוֹ מִין – יִשָּׂרֵף, כְּתָבוֹ גּוֹי – יִגָּנֵז; נִמְצָא בְּיַד מִין – יִגָּנֵז, נִמְצָא בְּיַד גּוֹי – אָמְרִי לָהּ: יִגָּנֵז, וְאָמְרִי לָהּ: קוֹרִין בּוֹ.
Rav Naḥman says: We have a tradition that a Torah scroll that was written by a heretic
RASHI
מין האדוק בעבודת כוכבים כגון כומר:
ישרף דודאי לשם עבודת כוכבים כתבו:
כתבו עובד כוכבים יגנז כדלקמן:
נמצא ביד מין יגנז ספק כתבו ספק מצאו וכשר הוא:
נמצא ביד עובד כוכבים אמרי לה יגנז מספיקא שמא הוא כתבו:
ואמרי לה קורין בו דספק ספיקא הוא שמא ישראל כתבו ואם תמצא לומר הוא כתבו שמא למכור לישראל כתבו ולא לשם עבודת כוכבי':
TOSAFOT
אמרי לה קורין בו פי' בקונטרס דהוה ליה ספק ספיקא דשמא ישראל כתבו ואפילו כתבו עובד כוכבים שמא כתבו למכור לישראל ולא לשם עבודת כוכבים ואין נראה דרב נחמן קאמר. כתבו עובד כוכבים יגנז והיינו אפילו כתבו למכור לישראל דלקמן מפרש טעמא משום כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה אלא טעמא דאמרי לה קורין בו משום דאיכא למתלי טפי שישראל כתבו דאין דרך עובד כוכבים לכתוב:
סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁכְּתָבוֹ גּוֹי, תָּנֵי חֲדָא: יִשָּׂרֵף, וְתַנְיָא אִידָךְ: יִגָּנֵז, וְתַנְיָא אִידָךְ: קוֹרִין בּוֹ!
The Gemara asks: With regard to a Torah scroll that was written by a gentile, it is taught in one baraita : It should be burned, and it is taught in another baraita : It should be interred, and it is taught in another baraita : One may read from it. There is a three-fold contradiction concerning the halakha of a Torah scroll written by a gentile.
לָא קַשְׁיָא: הָא דְּתַנְיָא יִשָּׂרֵף – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא, דְּאָמַר: סְתַם מַחֲשֶׁבֶת גּוֹי לַעֲבוֹדָה זָרָה;
The Gemara explains: This is not difficult: That which is taught in a baraita , that it should be burned, is the opinion of Rabbi Eliezer, who says: The unspecified intentions of a gentile are for idol worship, and therefore everything he wrote is assumed to be written for the sake of idolatrous worship and must be burned.
RASHI
דר"א בשחיטת חולין בפ' שני (דף לח:):
וְהָא דְּתַנְיָא יִגָּנֵז – הַאי תַּנָּא הוּא, דְּתָנֵי רַב הַמְנוּנָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא מִפַּשְׁרוֹנְיָא: סֵפֶר תּוֹרָה, תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת שֶׁכְּתָבָן מִין וּמָסוּר, גּוֹי וְעֶבֶד, אִשָּׁה וְקָטָן, וְכוּתִי וְיִשְׂרָאֵל מוּמָר – פְּסוּלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּקְשַׁרְתָּם…וּכְתַבְתָּם״, כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּקְשִׁירָה יֶשְׁנוֹ בִּכְתִיבָה, וְכָל שֶׁאֵינוֹ בִּקְשִׁירָה אֵינוֹ בִּכְתִיבָה;
And that which is taught in a baraita , which said that it should be interred, is the opinion of this tanna , as Rav Hamnuna, son of Rava of Pashronya, taught: A Torah scroll, phylacteries, or mezuzot that were written by a heretic
RASHI
מפשרוניא שם מקום:
מסור מלשין:
כותי גירי אריות הן:
מומר ומסור הרי פרקו מעליהן עול:
עבד ואשה אינן בקשירה דמ"ע שהזמן גרמא היא דלילה ושבת לאו זמן תפילין הוא:
TOSAFOT
והא דתניא יגנז האי תנא הוא הוה מצי למימר דרשב"ג הוא דבעי כתיבה לשמה כדאמר בסמוך אלא מייתי תנא דאיירי בה בהדיא:
כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה מכאן אומר ר"ת דאין אשה אוגדת לולב ועושה ציצית כיון דלא מיפקדה ואין נראה דהא מדפסלינן בריש התכלת (מנחות דף מב.) ציצית בעובד כוכבים דדריש בני ישראל ועשו ולא בעובדי כוכבים מכלל דאשה כשרה ואמרינן נמי סוכת גנב"ך כשרה בפ"ק דסוכה (דף ח:) ודוקא בס"ת ותפילין ומזוזות דכתיב וקשרתם וכתבתם דרשינן הכי:
וְהָא דְּתַנְיָא קוֹרִין בּוֹ – הַאי תַּנָּא הוּא, דְּתַנְיָא: לוֹקְחִין סְפָרִים מִן הַגּוֹיִם בְּכָל מָקוֹם, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ כְּתוּבִין כְּהִלְכָתָן, וּמַעֲשֶׂה בְּגוֹי אֶחָד בְּצַיְדָן שֶׁהָיָה כּוֹתֵב סְפָרִים, וְהִתִּיר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לִיקַּח מִמֶּנּוּ.
And concerning that which is taught in a baraita , i.e., that one may read from it, that baraita is in accordance with the opinion of this following tanna , as it is taught in a baraita ( Tosefta , Avoda Zara 3:6): One may purchase Torah scrolls from gentiles in any location, provided that they are written in accordance with their halakhot . And there was an incident involving a gentile in Tzaidan
וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, עִיבּוּד לִשְׁמָן בָּעֵי, כְּתִיבָה לִשְׁמָן לָא בָּעֵי?
The Gemara asks: And does Rabban Shimon ben Gamliel require that the preparation of the parchment of Torah scrolls, phylacteries, and mezuzot be for their sake,
RASHI
כתיבה לשמן לא בעי בתמיה:
TOSAFOT
עיבוד לשמן בעי כתיבה לשמן לא בעי קשה דלמא כתיבה לשמן ודאי לא בעי דמסתמא לשמן קאי אבל סתם עיבוד עורות לאו לתפילין קיימי ולא מסתבר דפריך מעיבוד לעיבוד דמדקאמר כתיבה לשמן לא בעי משמע דמכתיבה פריך:
דְּתַנְיָא: צִיפָּן זָהָב, אוֹ שֶׁטָּלָה עֲלֵיהֶן עוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה – פְּסוּלוֹת, עוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה – כְּשֵׁרוֹת, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עִיבְּדָן לִשְׁמָן; רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֲפִילּוּ עוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה – פְּסוּלוֹת, עַד שֶׁיַעַבְּדֵן לִשְׁמָן!
The Gemara quotes the source that Rabban Shimon ben Gamliel requires that the parchment be prepared for their sake: As it is taught in a baraita : If one took phylacteries and coated them with gold
RASHI
ציפן לתפילין זהב:
שטלה לשון טלאי כלומר עשה חיפוי כיס שלהן בעור בהמה טמאה:
פסולות דכתיב (שמות יג) בפיך מן המותר בפיך:
TOSAFOT
עד שיעבדם לשמן כרשב"ג קיי"ל דבעי עיבוד לשמה כדמוכח בהנזקין (לקמן גיטין דף נד:) דההוא דאתא לקמיה דרבי אבהו א"ל ס"ת שכתבתי גוילין שלו לא עבדתים לשמן ומסיק דנאמן אתה להפסיד שכרך ואין אתה נאמן להפסיד ס"ת והא דאיפליגו אביי ורבא בפ' נגמר הדין (סנהדרין דף מח:) בהזמנה אי מילתא היא ומוקי התם פלוגתייהו בפלוגתא דרשב"ג ורבנן לא כמו שפי' שם בקונטרס דאביי דאמר מילתא היא כרשב"ג דבעי עיבוד לשמן דאם כן קשיא הלכתא אהלכתא דקי"ל כרבא לגבי אביי בר מיע"ל קג"ם אלא מפרש ר"ת דאביי כרבנן דלא בעי עיבוד לשמן דסגי בשאר. הזמנות שמתקנין הקלפים ומשרטטין אותם לשמן כיון דהזמנה מילתא היא ורבא כרשב"ג דבעי עיבוד לשמן ולא הזמנה מועטת ואע"ג. דאמרינן בהתכלת (מנחות דף מב:) דרב כרבנן ושמואל כרשב"ג והלכתא כרב באיסורי הכא הלכתא כשמואל ואף ע"ג דאמר ליה התם אביי לרב שמואל בר יהודה האי תכלתא היכי צבעיתו לה א"ל מייתי לן דם חלזון וסמנים ורמינן לה ביורה ושקלינן פורתא בביעתא וטעמינן לה באודרא ושדינן לההיא ביעתא וקלינן להאי אודרא בנורא משמע דבעינן צביעה לשמן צ"ל דאביי לא קיבלה דאיהו לא בעי לא עיבוד ולא טוייה ולא צביעה לשמן:
אָמַר רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל: בְּגֵר שֶׁחָזַר לְסוּרוֹ. לְסוּרוֹ? כָּל שֶׁכֵּן, דְּהָוֵי לֵיהּ מִין! אָמַר רַב אַשִׁי: שֶׁחוֹזֵר לְסוּרוֹ מִשּׁוּם יִרְאָה.
Rabba bar Shmuel says: That incident in Tzaidan involved a convert who returned to his previous corrupt ways [ suro ]
RASHI
בגר שחזר לסורו רע וההוא דצידן גר הוה וחזר לסורו ויודע דבעי לשמן:
מחמת יראה וירא לנפשו שלא יהרגוהו הכותים:
תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲלִין בִּדְמֵיהֶן עַד כְּדֵי טְרָפָּעִיק. מַאי טְרָפָּעִיק? אֲמַר רַב שֵׁשֶׁת: אִיסְתֵּירָא.
§ The Gemara clarifies the halakha from the mishna that one may not purchase sacred items from a gentile for more than their actual value. The Sages taught: One may increase payment beyond their value up to a terapa’ik .
RASHI
ת"ר מעלין בדמיהן אע"פ ששנינו אין לוקחין אותן ביותר מדמיהן טעמא שלא יתנו לב ויטריחו לשלול ספרים אבל בדבר מועט להעלות בדמיהן טרפעיק לא מוכחא מילתא כולי האי:
איסתירא סלע מדינה שמינית שבסלע צורי דהיינו חצי דינר והכי מפרש בכתובות פרק אע"פ (כתובות דף סד.):
TOSAFOT
מעלין בדמיהן עד כדי טרפעיק מתוך פי' הקונט' משמע דקאי גם אספרים וקצת תימה דאיך משוה הש"ס ספרים שדמיהן יקרים להעלות כדי טרפעיק כמו בתפילין ומזוזות לכך נראה דקאי אתפילין ומזוזות:
הַהִיא טַיַיעֲתָא דְּאַיְיתֵי חַיְיתָא דִּתְפִילֵּי לְקַמֵּיהּ דְּאַבַּיֵי, אֲמַר לָהּ: יְהַבַתְּ לִי רֵישׁ רֵישׁ בְּתַמְרֵי? אִימַּלְיָא זִיהֲרָא שָׁקְלָא שְׁדַתִינְהוּ בְּנַהֲרָא, אֲמַר: לָא אִבָּעֵי לִי לְזַלְזוּלִינְהוּ בְּאַפָּהּ כּוּלֵּי הַאי.
The Gemara relates: There was a certain Arab merchant woman [ taya’ata ]
RASHI
טייעתא ישמעאלית:
חייתא שק קטן:
ריש ריש זוג זוג של ראש ושל זרוע:
אימליא זיהרא נתמלאת ארס מרוב כעס:
מתני׳ הַמּוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ מִשּׁוּם שֵׁם רַע – לֹא יַחֲזִיר, מִשּׁוּם נֶדֶר – לֹא יַחֲזִיר; רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל נֶדֶר שֶׁיָּדְעוּ בּוֹ רַבִּים – לֹא יַחֲזִיר, וְשֶׁלֹּא יָדְעוּ בּוֹ רַבִּים – יַחֲזִיר;
A man who divorces his wife due to her bad reputation, i.e., he heard that she had committed adultery, may not remarry her, even if it becomes clear that she did not in fact commit adultery. Similarly, if one divorces his wife due to a vow that she took, and he could not live with her under the conditions of her vow, he may not remarry her.
RASHI
מתני' משום ש"ר שיצא עליה לעז זנות:
משום נדר שנדרה ואמר אי אפשי באשה נדרנית:
לא יחזיר ואפי' נמצאו דברים בדאים או הנדר התירו חכם וטעמא פליגי בה אמוראי איכא למ"ד משום קלקולא ואיכא למ"ד קנס הוא שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות ובנדרים:
שידעו בו רבים שנדרתו ברבים:
לא יחזיר דאין לו הפרה ורבי יהודה לא חייש לקלקולא אלא שלא יהו בנות ישראל פרוצות בנדרים הלכך אי נדרה נדר ברבים פריצות הוא בנדרים וקנסוה:
ושלא ידעו בו רבים דיש לו הפרה לא קנסוה:
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל נֶדֶר שֶׁצָּרִיךְ חֲקִירַת חָכָם – לֹא יַחֲזִיר, וְשֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ חֲקִירַת חָכָם – יַחֲזִיר. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא אָסְרוּ זֶה אֶלָּא מִפְּנֵי זֶה.
The mishna continues: Rabbi Meir says: If he divorces her due to any vow that requires investigation and dissolution by a halakhic authority,
RASHI
כל נדר שצריך חקירת חכם לילך לפני חכם ולבקש פתח וחרטה ואין הבעל יכול להפר:
לא יחזיר דר"מ סבר טעמא משום קלקולא הלכך נדר שאינו יכול להפר אבל חכם יכול להתיר יכול הוא לקלקל את הגט לאחר שתנשא לאחר ויאמר אילו הייתי יודע שחכם יכול להתיר לא הייתי מגרשה:
שאינו צריך חקירת חכם אלא הוא יכול להפר לא הוצרכו חכמים לאסור עליו מלהחזירה לפי שאינו יכול לקלקלה ולומר אילו הייתי יודע כו' שהרי נדר פתוח הוא והיה לו להפר ולא היפר:
לא אסרו זה שצריך חקירת חכם להחזיר:
אלא מפני זה שאינו צריך דבצריך לא היה לנו לחוש לקלקול לפי שאינו יכול לומר אילו הייתי יודע שחכם יכול להתירו לא הייתי מגרשיך דאנן סהדי דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין בפני חכם לילך לבית דינו ולישאל על נדרה אלא מפני נדר שאינו צריך חכם ובעל יכול להפר אסרו את כולן שלא יאמר אילו הייתי יודע שהייתי יכול להפר לא הייתי מגרשיך:
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה בְּצַיְדָן, בְּאֶחָד שֶׁאָמַר לְאִשְׁתּוֹ ״קוֹנָם אִם אֵינִי מְגָרְשֵׁיךְ״, וְגֵרְשָׁהּ, וְהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים שֶׁיַּחֲזִירֶנָּה, מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם.
Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, said: There was an incident in Tzaidan involving one man who said to his wife: It is konam , i.e., it is forbidden like an offering, if I do not divorce you,
RASHI
מעשה בצידן כו' בגמ' מפרש מאי קאמר ומה אשמועינן:
מפני תיקון העולם בגמ' מפרש:
גמ׳ אָמַר רַב יוֹסֵף בַּר מִנְיוּמִי אָמַר רַב נַחְמָן: וְהוּא שֶׁאָמַר לָהּ ״מִשּׁוּם שֵׁם רַע אֲנִי מוֹצִיאֵךְ״,
Rav Yosef bar Minyumi says that Rav Naḥman says: And the halakha stated in the mishna, which says that in certain cases a man who divorces his wife may not remarry her, is only applicable when he said to her explicitly: I am removing you from the house due to your bad reputation,
RASHI
גמ' והוא שאמר לה בשעת גירושין: